רשומות

מסקנות מהפשיטה הנועזת על המפעל במסאיף

מלבד הפשיטה באנטבה, הפשיטה על המפעל במסיאף מזכירה שני מבצעי פשיטה נועזים נוספים של צה"ל: מבצע רביב, 9 ספטמבר 1969 שבו כוח שריון צה"לי מוסווה לכוח שריון מצרי, חצה את הים האדום בנחתות, פשט לעומק מצרים וחזר ללא פגע, אחרי לחימה של שעות רבות בעומק עורף האויב; מבצע עלי זית (כנרת), 11 דצמבר 1955 שבו כוחות צנחנים ויחידות רגלים אחרות בפיקודו של שרון פשטו על מוצבי הסורים בחוף קורסי שבכנרת וחטפו עשרות חיילים סורים כדי להחליפם בשלושה לוחמי צה"ל שנפלו בשבי הצבא הסורי. הפשיטה על מסאיף היא אמנם ייחודית באתגרי הלחימה ובסכנותיה, אך כצורת קרב שמאופיינת בעזיבת השטח אחרי ביצוע המשימה, היא לא יחידה;  לחימתו היבשתית של צה"ל ברצועה ובלבנון היא למעשה אוסף של קרבות פשיטה שלא נועדו להשיג הישגים אופרטיביים מכריעים ולא נועדו להשתלט על שטח ולהיאחז בו וכך למנוע מהאויב להשתלט עליו בחזרה בהתקפות נגד. הפשיטות הסיזיפיות שצה"ל מנהל למעלה משנה הן התוצאה הבלתי נמנעת של הפיכתו המודעת לצבא שלא נועד לנהל מערכות הכרעה יבשתיות להבסת האויב;  עקב כך, הדרג המתמרן-מסתער הוקטן בצורה דרסטית, לא הוכנו 'תו...

ה-7 באוקטובר בראי חזון היוזמה והמשמעת של בן גוריון

מעדויות גורמים בצה"ל על כך שהיו מודעים למחדלי מוכנותו למלחמה עולה, שאסון ה-7 באוקטובר התאפשר בגלל סטייה מחזונו של בן גוריון על טיבם של היוזמה והמשמעת בצה"ל.  בן גוריון, מעצב צה"ל ומקימו, הכתיב את חזונו לסגל הפיקוד הגבוה ב-18 אוקטובר 1951: "כל חייל צריך לדעת מהי התכלית הרצויה של הפעולה במסגרת התוכנית האסטרטגית , או לפחות בתחומי המבצע הטקטי, ועליו להשתמש בשכלו, בתפיסתו וביוזמתו...המשמעת בצבא אינה מכוונת להפוך את החיילים לאוטומטים, אלא להגביר את כושר פעולתם בתנאים החמורים ביותר, ובלי לווית יזמה עצמית יישאר כושר זה פגום...כל קצין וכל חיל צריך ליזום ביצוע הפקודה; שומה עליו לפעול לא כדי לקיים מצוות אנשים מלומדה, ולצאת ידי חובת המשמעת, אלא כדי להשיג את המטרה הרצויה; זאת אומרת לנצח ...כל חייל חייב לראות עצמו במצבים מסוימים כאילו בו לבדו תלוי גורל המערכה, ובמקרה שאין לו הוראה ברורה, או שהמצב נשתבש – עליו לראות עצמו כמפקד עליון , כמתכנן וכמבצע...טיפוח האחריות האישית בכל חייל ובכל מפקד, וכושר יוזמתו בכל סיטואציה בלתי צפויה מראש, מן ההכרח שילווה את המשמעת הצבאית, יחזק וישלים...

לתחקר ובהמשך לחקור את המלחמה

 כמתחייב מתורות צה"ל, תחקירי ה-7 באוקטובר היו צרכים להיות בידי הרמטכ"ל ואחרי הוספת התחקיר האישי שלו, בידי שר הביטחון, ימים ספורים אחרי האסון;  בלי הבנת הסיבות לקריסת ההגנה, לא הייתה יכולה להתקבל ההחלטה האסטרטגית החשובה ביותר שהתקבלה במלחמה: עיתוי ומקום הפעלת מתקפת-הנגד האסטרטגית של ישראל. סאגת התחקירים מחייבת להבהיר את ההבדל בין תחקיר צבאי לחקירה צבאית. המילון למונחי צה"ל מגדיר תחקיר debriefing  כחקירה מפורטת בדבר פרטי ביצוע של משימה מול המטרה ומול תוצאותיה לשם יצירת בסיס להסקת מסקנות ולהפקת לקחים מקצועיים ומבצעיים.  חקירה interrogation  לעומת זאת, מוגדרת במילון כתשאול לחיפוש מחדליו של בעל תפקיד, אשר מתבצע ע"י קצין או גורם אחר שמונה לברר צורך בהעמדת בעל התפקיד לדין. התחקיר הוא מרכיב קבוע במעגל הפיקוד והשליטה וכמו הערכת המצב והגדרתם של סעיפי המטרה, המשימה והרעיון המבצעי התחבולני בתוכנית מבצע,  גם עריכת התחקיר, ניסוחו והגשתו לפקודיו ולמפקדיו בע"פ ובכתב, היא משימתו האישית בכל דרג, של מפקד המסגרת.  מכיוון שמסקנות התחקיר ולקחיו חיוניים לתכנון הקרב הבא וברמה...

נדרש להחליט מיד על זהותו של הרמטכ"ל הבא

רמטכ"ל, כמפקד בכל דרג, דומה למנצח על תזמורת שמאמן ומתרגל את נגני התזמורת להגיע לשלמות הרמונית בביצועה של היצירה שאותה התזמורת תנגן בהופעה – במלחמה, בצבא. צה"ל מנגן מאז 2002 יצירה פסבדו (פייק) צבאית שגרמה לתבוסותיו ב-2006 וב-2014 ובגלל שהוא לא השליכה לפח (כפי שהונחה ב-2007, ע"י שתי וועדות חקירה) התחולל כצפוי ובאופן בלתי נמנע, אסון ה-7 באוקטובר וישראל נקלעה למלחמות ההתשה הסיזיפיות הארוכות והשוחקות ברצועה ובצפון. בעזרת ניסים וחסדי שמים, למרות "היצירה" ישראל השיגה ניצחון צבאי גדול, משמעותי יותר מניצחונה ב-67, אך בצו הכלל ש"אין סומכין על הנס", על צה"ל להתארגן, להיבנות ולהתכונן לבצע יצירה חדשה – ישנה: תורותיו המקוריות המבוססות על עקרונות המלחמה וכלליה האוניברסליים. מחליפו של הרמטכ"ל הלוי לא יוכל להמשיך ולנצח על "היצירה" הקודמת ובה בעת להכין את היצירה החליפית להסבתו של צה"ל מצבא מתיש שנועד "להכות את האויב מכות קשות וכואבות עד שהוא יבין", לצבא מכריע – מביס, שמצבו התודעתי של האויב מעניין אותו כשלג דאשתקד בפסגת החרמון. הרמטכ...

לעזור להיסטוריה להתקדם בכיוון הנכון - חזון למזרח התיכון

לא ברור עדיין אם ג'ולאני אכן החליף דתיות פנאטית בלאומיות רציונלית, אך הצהרתו אתמול בראיון לניו יורק טיימס, על מחויבות סוריה להפסקת האש מול ישראל משנת 1974, פנייתו להסרת הסנקציות הכלכליות מעל סוריה, פנייה לשוק העולמי לסייע לסוריה בשיקום מערכת החשמל שלה והתחזקות מרשימה של המטבע הסורי, הם מבחינתה של ישראל סימנים שסוריה של ג'ולאני היא בכיוון הנכון. אם ג'ולאני יתמיד לצעוד בכיוון הזה ולא יתגלה כנוכל ג'הדיסטי, ההיסטוריה תגדירו אולי כתאומו המקומי של גוסטב אדולף השוודי; שליט פרוטסטנט אדוק, שכדי לקדם סדר אירופי מבוסס על לאומיות רציונלית, כרת בעיצומה של מלחמה אכזרית עם הקתולים, ברית עם צרפת הקתולית, שגם הנהגתה חתרה להחלפת הפוליטיקה הדתית בלאומית.   אם ג'ולאני לא יחליף את עורו, ייתכן ו"לשלום ווסטפליה" 1648, שחתם את מלחמת 30 השנה בין הדתות באירופה וסלל את הדרך למהפכות הדמוקרטית והתעשייתית, יהיה אחרי ארבע מאות שנה, גם מקביל מזרח תיכוני. בגלל שאומות במזה"ת הן אתניות ששורשיהן מגיעים לאימפריות העתיקות המפוארות שהיו במרחב, האומתיות המזרח תיכונית היא אוטנטית יותר מהתשתי...

רודנות דמוקרטית – לא בישראל

השבר בין שלוש רשויות המדינה הוא ביסודו ערכי-תרבותי-זהותני. איחויו הוא אתגר לאנשי רוח ותרבות ולא למומחים לענייני חוק ומשפט "עידן הרודנות הדמוקרטית" (הארץ, 6 דצמ' 24) הוא מאמר אזהרה של פרופ' דוד אוחנה מהשתנותן של דמוקרטיות מערביות ובכלל זה הישראלית, לרודניות. למחפש במאמר תשובה משכנעת לחידת הפיכתה של הדמוקרטיה בכלל והישראלית בפרט, לרודנית, נכונה אכזבה. פתרון החידה נמצא בנסיבות היווצרותה של הרודנות; כתופעה חברתית היא נוצרה במעבר של "הפרא האצילי" החופשי מנוודות להתיישבות קבע; אז התגלה שבניגוד ליצורים אחרים בני האדם נבראו חסרי מנגנון מולד לאיזון התנהגותם בחברה ובעיקר, בלתי שווים. הדמוקרטיה נועדה להגן על האדם מרודנות, אך אליה וקוץ בה: כמו ביוון, גם המודרנית מכחישה את קיומה של אמת אובייקטיבית ועקב כך לא מציידת את האדם במוסר חובות סדור לאיזון התנהגותו בחברה ולהכוונת דרכו  - אין לה  סיפור והיא מטילה על הפרט לעצב את דרכו בעצמו, כתיאורו הקולע של החוקר דר' תומר פרסיקו; מנגד, בגלל חתירתה נגד הטבע בניסיון ליצור שוויון חברתי בין בני האדם שנבראים בלתי שווים, הדמוקרטיה עצ...

הגמוניה מחייבת לקיחת אחריות

פסילת ההשתלטות על פסגת החרמון בטענה של חיכוך מיותר עם המורדים, מעידה שהפוסלים שבויים עדיין בפרדיגמה שהביאה עלינו את אסון ה-7 באוקטובר. מדיניות ההגנה הלאומית של ישראל היא מיסודה "מתחככת" בגלל שעיקרה הוא הסרה קבועה של איומים אפשריים על המדינה ואזרחיה בפעולות מנע יזומות על ידה.  בגלל שישראל נמנעה מאז 2006 מלהתחכך באויביה, צמחו המפלצות הצבאיות בגבולה הדרומי והצפוני; על הישובים הגנה "רשת לולים" למניעת חדירתם של מחבלים בודדים, שעה שעל הגדר הצטופפו עדרי "זאבים" – דיביזיות הקומנדו של הנוח'בה ורדואן; באוטוסטרדות תת קרקעיות משטחה, קהיר אפשרה את חימוש הרצועה וכשהמלחמה פרצה, הסתבר הנורא מכל: מצביאי צה"ל (ה"סוסים האבירים שיש קושי לבולמם", כהגדרת דיין) הופעלו למרות שהם רחוקים מאד מלהיות "פרדות עצלות שצריך לדוחפן", בפשיטות סיזיפיות על שכונות וכפרים, במקום במבצעים אופרטיביים תחבולניים מכריעים. מלבד השמדת צבא אסד באש-מנגד, חיוני לבצע גם מהלכים מתמרנים לעומק הרמה הסורית שישרתו את עיצובה של מציאות ביטחונית אזורית חדשה שישראל צריכה להכתיבה. ישראל ...