ה-7 באוקטובר בראי חזון היוזמה והמשמעת של בן גוריון
מעדויות גורמים בצה"ל על כך שהיו מודעים למחדלי מוכנותו למלחמה עולה, שאסון ה-7 באוקטובר התאפשר בגלל סטייה מחזונו של בן גוריון על טיבם של היוזמה והמשמעת בצה"ל.
בן גוריון, מעצב צה"ל ומקימו, הכתיב את חזונו לסגל הפיקוד הגבוה ב-18 אוקטובר 1951:
"כל חייל צריך לדעת מהי התכלית הרצויה של הפעולה במסגרת התוכנית האסטרטגית, או לפחות בתחומי המבצע הטקטי, ועליו להשתמש בשכלו, בתפיסתו וביוזמתו...המשמעת בצבא אינה מכוונת להפוך את החיילים לאוטומטים, אלא להגביר את כושר פעולתם בתנאים החמורים ביותר, ובלי לווית יזמה עצמית יישאר כושר זה פגום...כל קצין וכל חיל צריך ליזום ביצוע הפקודה; שומה עליו לפעול לא כדי לקיים מצוות אנשים מלומדה, ולצאת ידי חובת המשמעת, אלא כדי להשיג את המטרה הרצויה; זאת אומרת לנצח...כל חייל חייב לראות עצמו במצבים מסוימים כאילו בו לבדו תלוי גורל המערכה, ובמקרה שאין לו הוראה ברורה, או שהמצב נשתבש – עליו לראות עצמו כמפקד עליון, כמתכנן וכמבצע...טיפוח האחריות האישית בכל חייל ובכל מפקד, וכושר יוזמתו בכל סיטואציה בלתי צפויה מראש, מן ההכרח שילווה את המשמעת הצבאית, יחזק וישלים אותה; אחרת עלולה המשמעת להיפך לרועץ".
כנגזר מהחזון ומדוקטרינת ההכרעה המהירה של צה"ל, עוצבו בו עקרון מלחמה "יוזמה והתקפיות (אסרטיביות)" ושני עקרונות מלחמה ייחודיים לצה"ל: 1. "הדבקות במשימה לאור המטרה": על חיל לדבוק במטרה ללחימתו ובתכלית האסטרטגית שאותה היא משרתת ואם משימתו איננה מקדמת את השגת המטרה, חובתו ליזום את עדכונה או להחליפה עצמאית. 2. "תחבולה": ערך שמחייב יוזמה ואסרטיביות לשם הגייה בהתקפה של רעיון תחבולני להכרעתו המהירה של האויב ובהגנה, תחבולה למניעת הכרעת כוחותינו, גם במקרה של הפתעה; הכרת התחבולה ע"י דרגים כפיפים נועדה לאפשר להם להיות "בראש אחד" עם מפקדם ועקב כך, לאור המטרה, ליזום ולהגיב מהר, תוך דילוג על מכשולים בירוקרטיים.
לאור שלושה עקרונות המלחמה המכוננים אימץ צה"ל עם הקמתו את תורת הפיקוד והשליטה שלו שנגזרת מ"תפיסת הפיקוד המבוזר מוכוון המטרה"; עיקריה הם אלה: דרג ממונה חייב לקבוע לפקודיו מטרה ומשימה, לאצול להם סמכויות ולסמוך על שיקול דעתם המקצועי העצמאי; מנגד, דרג כפיף נדרש לנצל את הסמכויות שהואצלו לו ולאור המטרה ותחבולת המפקד (שעליו לוודא שהובנה ע"י פקודיו היטב) ליזום עצמאית את משימתו הקונקרטית ולממשה מהר ככל האפשר.
משמעת מבצעית בצה"ל היא אפוא ציות לפקודות, אך "לא כדי לקיים מצוות אנשים מלומדה", אלא לאור תורותיו, תוך הפעלת "ראש גדול" על אופן יישומן.
מאחר ותורות צה"ל נגזרות ומותאמות לערכיה האתיים של המדינה (חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו מקנה להם תוקף של חוקה) הציות לתורות צה"ל מבטיח שההחלטות המתקבלות לאורן תהיינה גם כשרות אתית.
המסקנה מעדויות על השלמה שהייתה בצה"ל עם מחדלים במוכנותו היא, שהמשמעת בו הייתה - כאזהרת בן גוריון, כדי "לצאת ידי חובת המשמעת".
הסיבות להפיכת המשמעת לרועץ, כהגדרת בן גוריון, צריכות לעמוד במרכז תחקירי המלחמה, אך כדי לתקן את המשמעת לאלתר חיוני לברר את גורמי קלקולה הראשיים מיד.
סיבה ראשונה יכולה להיות הסבתו של צה"ל למרתיע, במקום מכריע, מהפכה שייתרה צורך לבסס את מלחמותיו שהפכו למלחמות התשה, על רעיון אופרטיבי תחבולני, שהוא כאמור, המפתח ליוזמות בכל דרגי הפקוד, בהגנה ובהתקפה ובהכנות למלחמה כבניהולה, על מנת להכריע ולנצח מהר ככל האפשר.
סיבה נוספת יכולה להיות הקוד האתי שהוכנס לצה"ל בשנים בהן החלה הסבתו מצבא מכריע למרתיע. בגלל שצה"ל הוא צבא הגנה וניצחון יש רק בהתקפה, נעדר מהקוד הערך המכונן "חובת הניצחון". כך הסביר לאחרונה אחד ממנסחי הקוד.
מהגיון מנסח הקוד נובע שאתית, צה"ל היה פטור מהכנת תוכניות מבצעיות שיאפשרו לו לנצח בהגנה ויותר מכך, למרות קריסת ההגנה ותבוסת צה"ל ב-7 באוקטובר, לא דבק בו רבב אתי...
מצטייר שהקוד האתי הכה בצה"ל פעמיים: לראשונה, כאמור, בגלל שחרורו מחובת הניצחון ובשנייה, בגלל שהערך הראשון בקוד האתי "דבקות במשימה" שמשמעה חובה "להקטין ראש" כבחברות לא דמוקרטיות, מתנגש חזיתית בעקרון המלחמה הראשון שעיקרו "דבקות במטרה" שמשמעה החובה ליזום ו"להגדיל ראש".
מצטייר, שעל יסוד "אתיקה" שמתנגשת בערכיה האתיים של ישראל הקבועים בחוק יסוד ונגזרים מחזון בן גוריון, צה"ל שוחרר מחובת הניצחון וכן מחובת היוזמה ו"הגדלת הראש": שני יתרונותיו הבולטים על הצבאות המדינתיים שלוחמיהם לא חתרו ככלל לניצחון והיו חסרי יוזמה ושתי תורפותיו הבולטות בלחימה נגד צבאות הטרור, שדבקים בניצחון ויוזמים רעיונות שטניים כדי לממשו.
אולי, אלמלא הכנסתו של הקוד האתי שמתנגש בתורות צה"ל שהיו מהקמתו גם המדריך האתי שלו, גורמים בצבא שהיו מודעים לאסון שעומד להתרחש, "כדי להשיג את המטרה הרצויה; זאת אומרת לנצח", היו מגלים אומץ לב אזרחי ויוזמים את חשיפת המחדלים.
אילו הם היו מואשמים עקב כך בהפרה כביכול של המשמעת, היה נטען להגנתם, שביוזמתם הם מנעו "מהמשמעת להיפך לרועץ" וזאת, מדבקות בחזון בן גוריון שחייב כל חייל "לראות עצמו במצבים מסוימים, כאילו בו לבדו תלוי גורל המערכה" ו"לראות עצמו כמפקד עליון".
תגובות
הוסף רשומת תגובה