רשומות

מברית לא ניתן להשתחרר: תשובה לעוז אלמוג

תמצית פרופ' עוז אלמוג מאבחן נכון חלל בלב החברה הישראלית, אבל מציע לברוח ממנו במקום למלא אותו. בספרו "ארץ נעדרת" הוא עונה "כן" לשאלה אם הגיע הזמן לעזוב את ישראל, ממליץ לחילונים-הליברלים לעשות כן, ועובר בעצמו ליוון. את התיאור קשה לבטל: החוזה מול החרדים נשחק, הציונות הדתית עברה לדבריו "מוטציה" משיחית, שבעה באוקטובר ניפץ את תחושת המקלט, ומה שהוא מכנה "שכבת העוגן" — החילונים-הליברלים שלדבריו נושאים את המשק ואת הצבא — שוקלת לעזוב. אבל ההמלצה לעזוב הגיונית רק אם הקשר בינינו הוא חוזה: צד אחד הפר, ולכן השני רשאי לצאת. ליהודים אין חוזה חברתי כבאירופה הליברלית, אלא ברית עמית. ובברית, התגובה להפרה היא תוכחה, לא פרישה: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ". לברית הזו שלוש שכבות. ברית המילה נכרתת עם תינוק בן שמונה ימים, בלי הסכמתו, ולכן גם אינה מתבטלת בחזרה מהסכמה — ורוב גדול של החילונים שאלמוג פונה אליהם מקיימים אותה. ברית הגורל אינה נשארת בנתב"ג: יהודים שסברו שהשתחררו ממנה גילו, בחוקי נירנברג ובשורת הלאום בתעודת הזהות הס...