רשומות

מלחמת מינואט בלב המאה ה־21

      כיצד ויתרו צבאות המערב על המהפכה הנפוליאונית דווקא כאשר הזמן הפך למשאב האסטרטגי היקר ביותר תקציר בינה מלאכותית, לוויינים, רחפנים, טילים מדויקים ומערכות שליטה ובקרה בזמן אמת מעניקים למצביאי המאה ה־21 יכולות שלא עמדו לרשות שום דור שקדם להם. לכאורה, היה אפשר לצפות שהתקדמות זו תהפוך את המלחמות לקצרות, מדויקות ומכריעות יותר מאי־פעם. אולם בפועל מתרחש תהליך הפוך. חרף הקדמה הטכנולוגית, תורת המלחמה שאימצו צבאות רבים מחזירה את המלחמה לדפוסי החשיבה שאפיינו את אירופה במאה ה־18: מלחמות לחץ ממושכות, הכלה, גריעת יכולות, הטלת עלויות, משאים ומתנים חוזרים ונשנים ותיווך בינלאומי מתמשך , במקום חתירה להכרעה מהירה שתאפשר לכפות על היריב כניעה בתנאי המנצח. מאמר זה טוען כי המשבר הנוכחי אינו נובע מכך שעקרונותיה וכלליה של אמנות המלחמה התיישנו, אלא מכך שצבאות המאה ה־21 נטשו אותם. במקום להתאים את עקרונות ההכרעה לטכנולוגיות החדשות, החשיבה הצבאית ויתרה עליהם. בכך בוטלה למעשה המהפכה המקצועית שחוללו נפוליאון וממשיכיו, והמלחמה חזרה – מבחינה דוקטרינרית – למאה ה־18, דווקא בעידן שבו כל יום נוסף של מלחמ...

המלחמה באיראן במבחן דוקטרינת קולבי

כיצד דוקטרינת ה־Denial של קולבי משנה את מהות המלחמה תקציר אם המלחמה שארצות הברית מנהלת באיראן מצטיירת כמלחמה משונה, אין זה מקרי. היא אינה רק תוצר של נסיבות ייחודיות, אלא של תפיסת מלחמה חדשה: דוקטרינת ה־ Denial של אלברידג' קולבי, כיום תת־שר ההגנה למדיניות. מאמר זה בוחן את הדוקטרינה באמצעות מבחן המציאות של המלחמה באיראן. חלקו הראשון מנתח את יסודותיה התיאורטיים ומשווה אותם לעקרונותיה של אמנות המלחמה הקלאסית. חלקו השני בוחן את יישומה המעשי ומצביע על הפער בין הישגים צבאיים לבין הצלחה אסטרטגית. המסקנה היא כי דוקטרינת ה־ Denial מחליפה את תפיסת המלחמה כאמצעי לכפיית רצוננו על האויב בתפיסתה כאמצעי לשכנוע האויב לשנות את רצונו, ובכך מעבירה את השליטה על מצב הסיום של המלחמה ועל מועד סיומה מן המצביא אל האויב. חלק א': התיאוריה – עיון ביקורתי בספרו של אלברידג' קולבי The Strategy of Denial מבוא המלחמה שארצות הברית מנהלת באיראן היא היישום המבצעי הראשון של תפיסת ההגנה הלאומית החדשה שהתעצבה בוושינגטון בשנים האחרונות. אחד ממעצביה המרכזיים הוא אלברידג' קולבי, כיום תת־שר ההגנה למדיניות, ...

לעבור ממגננה למתקפה גם במלחמה על התודעה

חלק ב - המשך למאמר "רם עמנואל קולוניאליסט?" תקציר ישראל משקיעה משאבים גדולים במערכה התודעתית, אך עושה זאת מתוך תפיסה הגנתית שמטרתה לבלום שחיקה, לשמר תמיכה ולהפריך טענות. גישה זו יכולה להשיג הצלחות נקודתיות, אך אינה מסוגלת כשלעצמה לייצר הישג אסטרטגי. המערכה התודעתית חייבת לעבור ממגננה למתקפה: לא עוד "הסברה" שמבקשת לשמר תמיכה קיימת, אלא מתקפת רעיונות שמבקשת לשנות את מאזן הרעיונות והלגיטימציה במערב. המאמר מצביע על איום עמוק: סינרגיה בין זרמים ווקיסטיים־רדיקליים במערב לבין תנועות אסלאמיסטיות וג'יהאדיסטיות, הפועלים — מסיבות שונות ומתוך תפיסות עולם מנוגדות — להחלשת יסודות הסדר המערבי. ישראל אינה ניצבת מול קמפיין אנטי־ישראלי בלבד, אלא מול תופעה רחבה המערערת את מושג החירות ואת הסדר המוסרי שעליהם נשענת הציוויליזציה המערבית. המשימה האסטרטגית של ישראל היא למסגר מחדש את המערכה: להפוך את האיום על ישראל מאיום הנתפס כבעיה ישראלית לאיום המובן כאיום על המערב כולו; לחשוף את הסתירה הפנימית בהתכנסות הווקיסטית־ג'יהאדיסטית; ולהציג את מאבקה של ישראל כחלק ממאבק רחב על עתידה של ציוו...