גלגולן של התרעות בן זאיד וחוסיין — מן הדרג המדיני לדרג הצבאי
הפרסום על האזהרה שמסר, לפי הדיווח, נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד לראש הממשלה בנימין נתניהו לפני 7 באוקטובר מזמין כמעט מאליו השוואה לאזהרה אחרת, שנמסרה חמישים שנה קודם לכן: אזהרתו של המלך חוסיין לגולדה מאיר ב־25 בספטמבר 1973. בשני המקרים מנהיג של מדינה ערבית מסר ישירות לראש ממשלת ישראל מידע על סכנת מלחמה. בשני המקרים עמדה ישראל ערב הפתעה אסטרטגית קשה. וכאן מסתיים הדמיון ומתחילה השאלה המקצועית. כמו בשני הפוסטים הקודמים, נקבל לצורך הדיון את הטענות שפורסמו בפרשת בן זאיד כמות שהן — אף שהן הוכחשו — ונבחן אותן לא במבחן הפוליטי אלא במבחן תורת הפיקוד. השאלה אינה רק אם ראש הממשלה „האמין” למנהיג הזר, ואף לא אם היה עליו להפוך בעצמו את דבריו להתרעה מודיעינית. השאלה היא: כיצד צריכה התרעה המגיעה לדרג המדיני להתגלגל אל הדרג המקצועי — ומהי אחריותו של כל דרג בתהליך? חוסיין מזהיר את גולדה ב־25 בספטמבר 1973 נפגשה גולדה מאיר בחשאי עם המלך חוסיין במתקן של המוסד. חוסיין מסר לה מידע על היערכות הצבא הסורי בעמדות זינוק להתקפה. לשאלתה אם סוריה עשויה לצאת למלחמה לבדה, השיב בשלילה וקשר את האפשרות הסורית למצרי...