טראמפ בין ג׳פרסון למקינלי: אכיפה זמנית או עיצוב סדר עולמי
את הדילמה האסטרטגית הניצבת בפני ארצות-הברית במערכה מול איראן אפשר לבחון דרך שתי אבני-בוחן היסטוריות: מלחמת טריפוליטניה של ג׳פרסון, שעסקה באכיפת כללי התנהגות ללא שינוי מבני, ומלחמת ארצות-הברית–ספרד של מקינלי, שעיצבה מחדש את מאזן הכוחות. שתי הדוגמאות ממחישות את הפער בין רגיעה זמנית הנובעת מפגיעה ביכולות לבין יציבות ארוכת טווח הנוצרת משינוי התנאים שמולידים את האיום. האתגר המרכזי של טראמפ איננו להשיג הפסקה זמנית בעימות עם איראן, אלא לעצב מציאות שתמנע את חידושו בטווח הנראה לעין. כאשר טרם נפלה הכרעה באשר לאופן שבו יבחר הנשיא טראמפ להתמודד עם האיום שמציבה איראן — ובייחוד בשאלה האם להסתפק בפגיעה ביכולותיה או לפעול לשינוי המנגנון המייצר את האיום — ראוי שההחלטה תתבסס על הנחת יסוד מוכרת בהיסטוריה האסטרטגית: כאשר אינך משנה את המנגנון שממנו צומח האיום, אתה עלול לקבל שקט זמני וסחיטה קבועה . ההיסטוריה האמריקנית מציעה שתי דוגמאות מוקדמות וחדות לעיקרון זה, בשתי המלחמות הראשונות שניהלה ארצות־הברית מחוץ לגבולותיה — מלחמת טריפוליטניה (1801–1805) ומלחמת ארצות־הברית–ספרד (1898). הראשונה נועדה לאכוף כללי ה...