איראן מציבה לפתחנו את השאלה הגורלית של המאה ה-21
גורלן הסופי של השיחות באסלאמאבאד עדיין איננו ברור; אך לנוכח לוח הזמנים הפוליטי־לאומי של ארצות הברית, ספק רב אם המלחמה במתכונתה לפני הפסקת האש תחודש, או שמא ארה"ב תתמקד ביעד החדש — פתיחת מיצרי הורמוז. לכן כבר עתה ניתן לקבוע: בהיעדר השארתה של איראן ללא תשתיות יסוד מדינתיות — כלומר, ללא הכרעתה — הרי שלמרות הישגים צבאיים חסרי תקדים בהיקפם, באמצעות מאגרי הבליסטיקה שנותרו בידיה וקשריה עם הפרוקסיז — אף אם הגרעין יוצא ממנה, היא נותרת עדיין איום מיידי כבד על ישראל, על שכנותיה ועל הכלכלה העולמית. התעלמות מעובדה זו או הכחשתה מובילה למסקנה הבלתי נמנעת כי הקורבן הראשי של המלחמה באיראן היא האמת האובייקטיבית, ובהמשך יוסבר שגם החרות היא קורבן; כשהמערב בוחר תקווה על פני אמת — הוא מפסיד לעצמו. הפרדוקס המוסרי של דוקטרינת הלחימה בשיח הציבורי המערבי התבססה תפיסה לפיה מלחמת הכרעה — שמופעל בה מהלך מתמרן יבשתי משמעותי, במטרה לפגוע בתשתיות הצבאיות והאזרחיות של האויב ועקב כך לגרום להכרעתו ולהכנעתו המהירה — היא אכזרית, בעוד שמלחמת התשה ושחיקה ממושכת בירי־מנגד היא הומנית יותר כלפי האויב וחוסכת בחיי כוחותינו....