שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

טענת תושבי הצפון — כי זירת לבנון הפכה משנית לזירת איראן — מבטאת מצוקה אזרחית מוצדקת; אך היא תוצאה של ניהול מלחמה לאור אסטרטגיה סדורה שכינויה " מקרה הכול ", ואשר רעיונה המרכזי הוא ליניאריות בניהול המלחמה: ריכוז המאמץ האסטרטגי להסרת הזירה המסכנת ביותר תחילה, ולאחר מכן הכרעת שאר הזירות לפי סדר מסוכנותן — ובראשן, לכשיתאפשר במלחמה זו, זירת לבנון. אסטרטגיה זו הועתקה מן התפיסה שגיבשו ביסמרק ומולטקה בגרמניה, אשר גם היא עמדה בפני אתגר של ניהול מלחמה במספר זירות אופרטיביות בו־זמנית — תחת תנאי יסוד של מעטים מול רבים. לאור תפיסה זו נוהלו מלחמות ישראל במאה הקודמת: מלחמת העצמאות — תחילה הוסר האיום על תל אביב במבצע דני; לאחר מכן רוכז המאמץ במרכז ובצפון; ולבסוף הוכרעה זירת הדרום. מלחמת ששת הימים — תחילה הוסר האיום האווירי מעל שמי ישראל; לאחר מכן, כבהפלת אבני דומינו, הוכרעו הזירות המצרית, הירדנית והסורית. מלחמת יום הכיפורים — תחילה הוכרעה הזירה הסורית; לאחר מכן רוכז המאמץ להכרעת הזירה המצרית. אסטרטגיית "מקרה הכול", שנועדה להקל על אזרחי ישראל — לא השתנתה; אך תוצאותיה התהפכו. ב...

הטענה הנשׁמעת באולפנים שלפיה המלחמה באיראן השתבשה — איננה עומדת במבחן העובדות ופרשנותן המקצועית. למלחמה הייתה מטרה ברורה: הסרת שלושה איומים — הגרעין, הבליסטיקה והפרוקסיס. יש להניח שהערכת המצב למלחמה התבססה על הנחות יסוד אלה: לישראל אין שליטה על משך המלחמה. מידע מודיעיני לעולם אינו יכול להיות שלם. לאור שתי ההנחות הראשונות — הסרת האיומים לא תהיה שלמה. מאחר שהחלפת המשטר לא נקבעה כאחד מיעדי המלחמה, מרגע סיום המתקפה עליה, איראן תפתח במאמצים לשיקום נזקי המתקפה — שיהיו צנועים למדי אם המתקפה תימשך כמה ימים, כהצהרת הנשיא בפתיחתה, או גדולים יותר ככל שהיא תתארך. כדי לצמצם את מאמצי השיקום, יידרש להפעיל שגרה של סיכול סיכונים בעודם באיבם, כדי למנוע את הפיכתם לאיומים. אילו איראן לא הייתה תוקפת את שכנותיה וסוגרת את מיצרי הורמוז, ייתכן מאוד כי — בהתחשב בלחצים מבית — הנשיא טראמפ היה יוזם את סיום המתקפה ומכריז על ניצחון — לא נצחי אלא סבבי (הוא דיבר על עשור) — ופותח בהפעלת המאמץ הביטחוני של "כיסוח הדשא". ואולם, בתקיפת שכנותיה ובסגירת מיצרי הורמוז, איראן עשתה טעות דומה לזו שעשה חוסי...

לפגיעות בגשר המחבר את טהרן עם האי ח'ארג' יכולה להיות משמעות אסטרטגית עמוקה — לא רק כלכלית אלא בעיקר פוליטית־מדינית. פגיעה בציר הקישור המרכזי בין הבירה לבין נכס האנרגיה החיוני ביותר של איראן היא צעד מובהק בכיוון של בידוד טהרן. בידודה של טהרן נועד לקדם את החלפת השלטון באיראן באמצעות העתקת הריבונות — ניתוקו של המשטר, באבחת מגל צבאית קצרה, משלושה עורקי חייו: הפיננסי, התקשובי והתקשורתי, ובמקביל חיבורם לשלטון חלופי בבירה חלופית זמנית, כפי שהוצע ופורט בפוסט מ־31 במרץ 2026. לא כיבוש כולל של המדינה, אלא פירוק פונקציונלי של המרכז השלטוני והסטת מוקדי הכוח. החלפת המשטר תאפשר את השגת שלוש המטרות הראשיות: נטרול הגרעין, הבליסטיקה והקשר עם הפרוקסיס — גם ללא ריקונו של בנק המטרות מכל תכולתו בהשמדה שיטתית סיזיפית. זירת לבנון ואתגרה האסטרטגי מכאן המעבר לזירה הלבנונית — שבה ההיגיון הפוך כמעט לחלוטין. שתי הזירות אינן רק שונות — הן מציבות דרישות הפוכות להפעלת הכוח. מי שלא מבין זאת, עלול להיכשל בשתיהן. אם באיראן נדרש להאיץ את פירוק השלטון, הרי שבלבנון נכון לפעול הפוך: לחזקו, על מנת שיוכל — אם לא ...

הנשיא טראמפ ממשיך לפזר ערפל קרב , ועל כן לא ברור אם המערכה מול איראן תכלול גם מהלך קרקעי. עם זאת, עצם ריכוז סד"כ יבשתי אמריקני משמעותי במרחב איננו דבר של מה בכך; שיגור כוחות קרקע לאזור הוא כשלעצמו החלטה כבדת משקל — צבאית, פוליטית וציבורית. מדובר במשאב היקר ביותר העומד לרשות הנשיא. כמי שניחן בחשיבה עסקית, סביר להניח כי אם יוחלט להפעיל את הכוח, הוא ישאף למצות ממנו תועלת מרבית — תוך צמצום מקסימלי של הסיכון להיווצרות שרשרת "ארונות חוזרים הביתה". לפיכך, אם הכוח היבשתי אכן יופעל, נכון יהיה להסיט את הדיון מהשאלה שהתקשורת מרבה לעסוק בה — "מהי המשימה?" — אל עבר השאלה האסטרטגית והחשובה באמת: " לאיזו תכלית ? " . שלוש אופציות — או הרקדה על פי חלילה של איראן הדיון הציבורי מתמקד בשלוש אפשרויות: השלמת פירוק תוכנית הגרעין; פתיחת מיצרי הורמוז; והשתלטות על האי ח׳ארג׳ . אלא ששתי האחרונות אינן מטרות שתוכננו מראש — אלא מטרות שנולדו כתוצאה ישירה מתגובת איראן. במובן זה הן משקפות תופעה רחבה יותר: הרקדת ארצות הברית על פי חלילה של איראן. במקום לפעול על פי יעדיה המקוריים, היא ...

שלושת יעדי המלחמה שהוגדרו בראשיתה היו ברורים וממוקדים: הסרת שלושה איומים מרכזיים — הגרעין, הבליסטיקה והקשר לפרוקסיס. הפלת המשטר, או אפילו שינוי ההנהגה, לא הוגדרו כמטרות המלחמה. עקב כך, ובהתחשב בעובדה שבירי־מנגד לא ניתן להסיר את האיומים כליל וגם לא להבטיח שאיראן לא תעשה כל מאמץ לחדשם, היה ברור שגם לאחר הפסקת המלחמה ביוזמת ארה"ב וישראל יהיה צורך להמשיך בניטור קפדני של המתרחש באיראן, על מנת לסכל מאמצים לחידוש האיומים. כן היה ברור שמאמצים אלה עלולים להיות מלווים בירי לעבר ישראל ושכנותיה. תמונת המצב האסטרטגית של המלחמה השתנתה לחלוטין כאשר איראן החלה בתקיפה מסיבית של מדינות המפרץ, בהגבלת התנועה במצרי הורמוז, וכעת אולי גם בבאב אל־מנדב — מה שמקנה לה, דווקא בשיא הפשטתה מיכולותיה השלטוניות, הצבאיות והכלכליות, יכולת לתמרן את הכלכלה העולמית כפי שכמעט לא עשתה אף מעצמה לפניה. לא ברור אם המהפך האסטרטגי נצפה ואם ניתן לו מענה מדיני וצבאי בתוכניות למלחמה. לנוכח העובדה שתכנונים צבאיים — ואולי גם מדיניים — מבוססים לעיתים על ייחוס היגיון לאויב, כוונותיו ואינטרסיו, בניגוד גמור לחובה להתייחס אך ורק לי...