שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

הנשיא טראמפ ממשיך לפזר ערפל קרב , ועל כן לא ברור אם המערכה מול איראן תכלול גם מהלך קרקעי. עם זאת, עצם ריכוז סד"כ יבשתי אמריקני משמעותי במרחב איננו דבר של מה בכך; שיגור כוחות קרקע לאזור הוא כשלעצמו החלטה כבדת משקל — צבאית, פוליטית וציבורית. מדובר במשאב היקר ביותר העומד לרשות הנשיא. כמי שניחן בחשיבה עסקית, סביר להניח כי אם יוחלט להפעיל את הכוח, הוא ישאף למצות ממנו תועלת מרבית — תוך צמצום מקסימלי של הסיכון להיווצרות שרשרת "ארונות חוזרים הביתה". לפיכך, אם הכוח היבשתי אכן יופעל, נכון יהיה להסיט את הדיון מהשאלה שהתקשורת מרבה לעסוק בה — "מהי המשימה?" — אל עבר השאלה האסטרטגית והחשובה באמת: " לאיזו תכלית ? " . שלוש אופציות — או הרקדה על פי חלילה של איראן הדיון הציבורי מתמקד בשלוש אפשרויות: השלמת פירוק תוכנית הגרעין; פתיחת מיצרי הורמוז; והשתלטות על האי ח׳ארג׳ . אלא ששתי האחרונות אינן מטרות שתוכננו מראש — אלא מטרות שנולדו כתוצאה ישירה מתגובת איראן. במובן זה הן משקפות תופעה רחבה יותר: הרקדת ארצות הברית על פי חלילה של איראן. במקום לפעול על פי יעדיה המקוריים, היא ...

שלושת יעדי המלחמה שהוגדרו בראשיתה היו ברורים וממוקדים: הסרת שלושה איומים מרכזיים — הגרעין, הבליסטיקה והקשר לפרוקסיס. הפלת המשטר, או אפילו שינוי ההנהגה, לא הוגדרו כמטרות המלחמה. עקב כך, ובהתחשב בעובדה שבירי־מנגד לא ניתן להסיר את האיומים כליל וגם לא להבטיח שאיראן לא תעשה כל מאמץ לחדשם, היה ברור שגם לאחר הפסקת המלחמה ביוזמת ארה"ב וישראל יהיה צורך להמשיך בניטור קפדני של המתרחש באיראן, על מנת לסכל מאמצים לחידוש האיומים. כן היה ברור שמאמצים אלה עלולים להיות מלווים בירי לעבר ישראל ושכנותיה. תמונת המצב האסטרטגית של המלחמה השתנתה לחלוטין כאשר איראן החלה בתקיפה מסיבית של מדינות המפרץ, בהגבלת התנועה במצרי הורמוז, וכעת אולי גם בבאב אל־מנדב — מה שמקנה לה, דווקא בשיא הפשטתה מיכולותיה השלטוניות, הצבאיות והכלכליות, יכולת לתמרן את הכלכלה העולמית כפי שכמעט לא עשתה אף מעצמה לפניה. לא ברור אם המהפך האסטרטגי נצפה ואם ניתן לו מענה מדיני וצבאי בתוכניות למלחמה. לנוכח העובדה שתכנונים צבאיים — ואולי גם מדיניים — מבוססים לעיתים על ייחוס היגיון לאויב, כוונותיו ואינטרסיו, בניגוד גמור לחובה להתייחס אך ורק לי...

בבסיס חשיבתם של מקימי המדינה וצה"ל עמדו שלוש הנחות יסוד: לעולם נהיה מעטים מול רבים; בהתחשב באופיו הקונפליקטואלי של המזרח התיכון — לעולם נחיה בו על חרבנו, כפי שאמר בן־גוריון בנאומו בטקס סיום קורס קצינים ב־15 במאי 1949: "גם שלום כתוב וחתום יש לראות רק כהפוגה"; ובשל העדר עומק לניהול המלחמות בשטחנו — חיוני לנהלן מעבר לגדר. כנגזר מהנחות אלה, ובהתבסס על מציאות דומה שבפניה עמדה גם גרמניה לאחר מלחמות נפוליאון, אומצה תפיסת ההגנה הלאומית הגרמנית, שעיקרה הסרת איומים בעודם באיבם באמצעות מלחמת מנע מעבר לגדר, במלחמה קצרה ככל האפשר — כדי להיערך לתגובה אפשרית מזירות לחימה אחרות. בהתאמה, הועתקה מהצבא הגרמני גם דוקטרינת ההכרעה הקלאוזביצית־מולטקאית בגרסתה הבריטית, וצה"ל אורגן, נבנה, אומן והוכן לנהל מלחמות הכרעה קצרות וככל האפשר "זולות", שתאפשרנה שחרור מהיר של המילואים לבתיהם לשם הנעת גלגלי המשק. רובן המכריע של המלחמות במאה הקודמת נוהלו לאור תפיסה זו, ולכן הסתיימו — גם אם לא ללא כשלים — בהכרעתו של האויב ובהכנעתו בתנאים שאפשרו לישראל לשלול או לשלוט ביכולתו לשוב ולהתעצם במהירות...

בגבול הצפון, כבכל גבולותיה, ישראל חסרה עומק הגנתי. שלושת מרכיבי ההגנה — אבטחה, החזקה והלם — שאמורים להיפרס לעומק בשלושה מרחבים: קדמי, ביניים ועורפי — מכווצים יחדיו על קו הגבול המשמש בפועל גם כקו עצירה אסטרטגי-מטכ"לי שפריצתו משמעה כשלון המגננה. בגלל ההנחה שבהתקפה קו המגע לעולם יכול להיפרץ, אפקטיביות מערך ההגנה המכווץ היא כאפקטיביות מטרייה סגורה בשעת מטר. ממודעות למציאות זו נקבעה מדיניות ההגנה הלאומית: הסרת איומים המתהווים מעבר לגדר באיבם באמצעות מלחמת מנע; ואם לא ניתן לממשה — כאשר ברור שהאויב עומד לתקוף — במתקפה מקדימה, שתעביר את המלחמה לעומק שטחו, ובה ינוהל מאמץ ההגנה על המדינה. בגבול לבנון מקבלת תפיסה זו משנה תוקף, בשל עליונות השטח בדרום לבנון על יישובי הצפון, המקנה לאויב קווי ראייה וירי ישירים על היישובים. מתוך מודעות לכך נפרסו עם תחילת שאגת הארי לאורך הגבול שלוש אוגדות, שהמרכיב המרכזי בהן הוא דרג מתמרן־מסתער, שייעודו — כפי שנמסר גם בתקשורת — למנוע הגעה של מחבלי חיזבאללה לגדר, וכן לשלול מן הארגון את יתרון התצפית והירי על היישובים. שלוש אוגדות הן כוח צבאי עצים מאד. שלוש אוגדות כב...

מתנה ששווה “הרבה כסף” מהודעתו של הנשיא דונלד טראמפ על כוונתו לסיים את המלחמה באמצעות החלפת השליט — ולא המשטר — באיראן, בצירוף דבריו כי קיבל “מתנה” מאיראן השווה “הרבה כסף”, מתבהר היגיון המהלך האמריקני. החלטה זו איננה טקטית בלבד. משמעותה עמוקה בהרבה: הכרה דה־פקטו במשטר האיראני ונכונות לחיות עמו — כפי שנהגו נשיאים אמריקנים בעבר, ובהם ג׳ימי קרטר ואחרים, שלא פעלו למניעת עלייתו או לסילוקו ולכן טראמפ השמיצם. חפשו את האנרגיה כדי להבין את ההיגיון, יש לאמץ עדשה אחת:  חפשו את האנרגיה. בעולם של 2026, לא עצם הבעלות על משאבי האנרגיה היא שמעניקה עוצמה — אלא השליטה בזרימתם. לא שדות הנפט קובעים, אלא צווארי הבקבוק, נתיבי ההובלה והיכולת לייצב או לערער אותם. מכאן ניתן להבין את משמעות “המתנה”: אם איראן מפחיתה את החיכוך סביב מיצרי הורמוז, היא תורמת לייצוב אחד מעורקי החיים של הכלכלה העולמית. יציבות זו מתורגמת מיד לכסף — והרבה כסף. מהבריון לשותף עסקי במונחים עסקיים, מדובר במהלך מוכר: במקום לחסל את הבריון — מצרפים אותו לעסק. ייתכן כי זהו ההיגיון העומד מאחורי ההבנות המתגבשות: הפיכת איראן ממערערת סדר לשחקן ה...

רקע: המלחמה שנולדה מתוך סחיטה מלחמת טריפוליטניה (1801–1805), הידועה גם כ"מלחמת הברברים הראשונה", הייתה העימות המזוין הראשון של ארצות הברית הצעירה מעבר לים. במשך עשורים, נאלצו מעצמות המערב לשלם "דמי חסות" (Tributes) לשליטי צפון אפריקה כדי למנוע את שוד אוניותיהן ושעבוד מלחיהן. עבור האמריקנים, שאיבדו את הגנת הצי הבריטי לאחר העצמאות, הפכה הסחיטה לבלתי נסבלת. המלחמה פתחה עידן חדש שבו הכירה ארצות הברית בכך שדיפלומטיה ללא כוח צבאי מאיים היא חסרת ערך מול עולם שאינו מכיר בכללי המשחק שלה. מלחמת טריפוליטניה לא רק סימנה את מעבר ארצות הברית מדיפלומטיה של תשלומים להפעלת כוח, אלא גם את ראשית פעולתה ככוח צבאי מעבר לים. המארינס, שהוקמו עוד במלחמת העצמאות, פעלו כאן לראשונה בזירה חיצונית והמחישו כי הסדרה יציבה מחייבת לא רק משא ומתן, אלא גם יכולת הכרעה. מתוך קרבות אלו נלקחה השורה האלמותית בהמנון המארינס: "To the shores of Tripoli" , המהדהדת עד היום את ההבנה שביטחון המולדת מתחיל לעיתים בהכרעת האויב הרחק מחופיה. המפגש הראשון עם פער ציביליזציוני במרץ 1785 נשלחו תומאס ג'פרסון...