שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

מעל המלחמה המתנהלת ברצועת עזה מתנוסס דגל ענק שרשומות עליו חמש שאלות מקצועיות נוקבות: 1.       מה גרם לצה"ל, שנבנה כצבא מכריע מהר, להיהפך לצבא שמביא על המדינה מאז 2006 שרשרת של מערכות כתישה והתשה שהגיעו לשיאן במלחמה זו?     2.       מדוע צה"ל פועל ברמת המלחמה והמערכה בניגוד לעקרונות המלחמה המכוננים האוניברסליים שעל פי חוק, הם גם עקרונותיו: 'דבקות במשימה לאור המטרה'; 'יוזמה והתקפיות'; 'תחבולה'; 'ריכוז המאמץ'; 'מיצוי הכוח'; 'רציפות והמשכיות' ו'אבטחה'? 3.       מדוע היו לצה"ל תוכניות פשיטה מוגבלות לרצועה ולא "תוכנית מגרה" לכיבושה לשם טיהורה מצבא חמאס, כטיהורה של ירדן מצבא אשף ב-1970 ע"י הצבא הירדני וטיהורה של לבנון מצבא הפת"ח ע"י צה"ל, ב-1982? 4.       מדוע צה"ל נמנע מלהתבסס במקומות שנכבשו וטוהרו, אלא יוצא מהם ושב לטהרם מחדש במבצעי פשיטה? 5.       מדוע כיבושה של הרצועה לא לווה, כבכיבושי שטח מאוכלס בעבר, בהקמת ממשל צבאי לשליטה באזרחי הרצועה, עד להעברת השליטה בה ב"יום שאחרי&

הצהרתו של קורט קמפבל, סגנו של מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, כי לא סביר שישראל תשיג “ניצחון מוחלט” בהבסת חמאס בעזה עולה בקנה אחד עם דברים דומים הנאמרים בישראל. ממורנו יהושפט הרכבי המנוח למדנו שבמלחמה יש שני ניצחונות: ניצחון צבאי שמשמעו השגת המשימה הצבאית של המלחמה וניצחון מדיני , שמשמעו מימוש המטרה המדינית של המלחמה. הניצחון הצבאי מושג בהתחשב בגורמים המשפיעים הפיזיים על המלחמה: כוח, שטח, מרחב, וזמן ולכן הוא מוגדר במונחים אובייקטיביים מוחלטים. הניצחון המדיני לעומתו מושג בהתחשב בגורמים משפיעים שרובם אינם פיזיים ואובייקטיביים; לכן, על אף ניצחון צבאי שיכול להיות מוחלט אובייקטיבית – כמו בהכרעת הצבא המצרי ע"י צה"ל ב-73 - טיבו האמיתי של הניצחון המדיני, כמו זה שהושג מבחינת ישראל ב-73 - יסתבר לעיתים, זמן רב אחרי השגתו. ניצחון צבאי במלחמה, מלמדנו מורנו קלאוזביץ, פרושו שצד אחד גבר על יריבו והכריעו - הטילו פרקדן ארצה - כדבריו, מובס וחסר אונים, כלומר חסר יכולת פיזית לסכל את השגת משימת המנצח ולמנוע להפוך את ניצחונו הצבאי האובייקטיבי למוחלט. בלחימה נגד צבא מדינתי, חוסר היכולת

  מזכיר המדינה האמריקני בלינקן צודק לחלוטין בביקורתו על כך ש"הישראלים נכנסים למקומות, יוצאים – נוצר כאוס וחמאס חוזר". הכאוס הזה נגרם משום שכמו לפני המלחמה ובמהלכה, צה"ל פועל ברצועת עזה בניגוד גמור לעקרונות המלחמה וכלליה האוניברסאליים ולתורותיו התקניות שלו. מהמטרה המדינית שנמסרה לצה"ל "להחזיר את החיים בדרום למסלולם ע"י הסרת האיום מהרצועה", נגזרה משימתו ברצועה: 'לתקוף, לכבוש, להשמיד מכסימום מחבלים, אמל"ח ואמצעי ייצור של אמל"ח ומנהור'; השגת המשימה הצבאית משמעה מימוש המטרה המדינית, 'הסרת האיום והשבת החיים למסלולם'.   כנגזר ממשימתו היה על צה"ל לפעול ברצועה כבכל מלחמותיו הקודמות, לאור תורת ההתקפה שעיקריה הם: השתלטות מהירה על שטח, היערכות חפוזה להגנתו מפני התקפת נגד אפשרית של האויב, או מפני חזרת חיילי אויב בודדים, טיהור השטח שנתפס מאויב, מאמצעי לחימה ובמקרה של הרצועה, גם ממנהור וטיפול באוכלוסייה אזרחית באמצעות גורמי ממשל צבאי. ממשל צבאי בשטח כבוש הוא מרכיב אינטגראלי בתורת המערכה ההתקפית התקנית של צה"ל, שיושם במלחמות העבר.

נוכח בקשתם של הדרגים המדיני והצבאי ממבקר המדינה לדחות את בקורת המלחמה ע"י משרדו בשלושה חדשים, נכון שמשרד המבקר יכין את עצמו לעריכת הביקורת באמצעות בחינת שלושה דוחות מלחמה קודמים שלאורם היה על צה"ל להתכונן למלחמה המתחוללת.  ב-73 כוננות צה"ל למלחמה התבססה על סיבור הגיון האויב וכוונותיו ועל הערכת מצבו הרגשי והתודעתי, במקום על הערכת יכולות וכשירות הלחימה שלו; לכן, כשצה"ל הופתע מעיתוי פתיחת המלחמה, הוא כמעט והוכרע; בגלל מוכנות טובה של צה"ל לחיסול יכולות האויב והשמדתן, התאוששותו מהלם ההפתעה הייתה מהירה והמלחמה הסתיימה אחרי כשלושה שבועות בניצחון מובהק ובלתי ניתן לערעור, אך יקר להחריד. הלקח המכונן של מלחמת יוה"כ, שעמד במרכז דו"ח וועדת אגרנט, היה שבכוננות למלחמה על צה"ל להימנע מסיבור הגיון האויב וכוונותיו ואת המוכנות וכן את הכוננות למלחמה עליו לבסס אך ורק על הערכת יכולות האויב ועל בניית מוכנות למניעת הכרעה , גם במקרה של הפתעה . ב-2006, במלחמת לבנון השנייה, הסתבר שמוכנות צה"ל למלחמה לא נועדה לחסל את יכולות האויב ולהשמידן , אלא, בהתבסס

  יום השואה, תשפ"ד השואה התאפשרה בשל שתי סיבות יסוד מרכזיות. הראשונה היא שבניגוד למהפכה המדעית, שאבותיה המירו את הסיפורים והכזבים של ימי הביניים באמת אחת מוכחת לוגית ואמפירית ובמאמץ בלתי פוסק לחשיפתה, המהפכה הליברלית ההומניסטית לעומתה כפרה ובגרסאותיה השונות עדיין כופרת, באפשרות קיומה של אמת אחת. הסיבה השנייה לשואה מגולמת בהכרזתו של ניטשה “אלוהים מת”, שמשמעותה היא מותו של המוסר התנ”כי בגרסתו הנוצרית. התנ”כ, שהוצמד על-ידי הנצרות לברית החדשה, היה חומת מגן שלא מנעה אמנם את רדיפת היהודים והשפלתם, אך מנעה את השמדתם למעלה מאלף שנים. ללא אמת ומוסר סדור חליפי לנוצרי שבוטל, אין צורך ויכולת אמיתית להבחין בין טוב לרע, לערוך חשבון נפש מצפוני, ובמקרה הצורך לחזור בתשובה ולתקן. “תשובה וחשבון נפש”, טען ניטשה, “מדכאים את טבע האדם” ומהווים המצאה שנועדה לייהד את העולם. בהיסתמך על מיתוסים טרום-ימי ביניימיים אפלים, שהנאציזם אימץ והעצים, טען ניטשה כי “גיבורים אמיתיים אינם מתחרטים ואינם מתייסרים”. צלם אנוש אינו, כתפיסת היהדות, מתנת אלוה מולדת אלא תכלית שעל האדם לעמול להשיגה. ולכן חיסול האמת ובעקבות

ערב סיום המנדט הבריטי, לאחר כשלונו של היישוב במערכה על הדרכים ולאחר חודש שבו הערבים השמידו את שיירות יחיעם, נבי דניאל וחולדה, מחלקת המדינה האמריקנית, יזמה את החלפת 'תוכנית החלוקה', ב'תוכנית הנאמנות' שנועדה למנוע את הקמתה של מדינה יהודית; בתגובה, בניגוד לעמדת מפקדי ההגנה, בן גוריון החליט להחליף את מדיניות ההכלה של היישוב, במדיניות התקפית של הכרעה צבאית. בניגוד למדיניות ההכלה שנועדה להתמודד עם האיום על התנועה בדרכים, המטרה המדינית של מבצע נחשון הייתה להסיר את האיום . משימת ארגון ההגנה שנגזרה מהמטרה המדינית הייתה לכבוש את הכפרים לאורך הדרך לירושלים, שמהם יצאו חוסמי השיירות אליה; כדי למלא את המשימה, מחתרת ההגנה יצאה לאור, הפכה לצבא סדור הוא צה"ל, שנולד לפני ההכרזה על הקמת המדינה; מבחנו הראשון של צה"ל היה במבצע נחשון 5-15 אפריל 48. המערכה הזאת, שבמרכזה פרשת דיר יאסין והשמדת הכפרים קולוניה, סריס, בית מחסיר ואחרים, גרמה לערביי חיפה, יפו, טבריה וצפת לברוח כמעט ללא קרב. אלמלא מהלך ההכרעה היזום הזה שבן–גוריון כפה על פיקוד ההגנה, ספק אם מדינת ישראל הייתה קמה. גם