רשומות

אוקטובר 73: קדימון לאסון אוקטובר 23

  גולדה מאיר: האזרחית ששאלותיה חשפו את חוסר מוכנותה הצבאית של ישראל למלחמה       מבט מבס”א, דר' חנן שי, מס’ 1,770, 6 באוקטובר 2022 תקציר: רה”מ גולדה מאיר הייתה חסרת ידע צבאי, אך בשאלותיה בדיוני הממשלה ערב מלחמת יום הכיפורים היא חשפה שההרתעה וההתרעה, שתי אבני יסוד מרכזיות בתפיסת הביטחון של ישראל, היו למעשה חלולות וחסרות כיסוי אמיתי. לו קציני צה”ל ו”הביטחוניסטים” הרבים בממשלתה היו מקשיבים לשאלותיה הייתה המלחמה עשויה להיות שונה לחלוטין, ואולי אף להימנע. על כוננותו ומוכנותו של צה”ל ערב מלחמת יום הכיפורים השפיעו שתי קונספציות שהיו אמנם מודיעיניות אך קבלתן על-ידי הרמטכ”ל ושר הביטחון הפכון לתפיסות צה”ליות: הראשונה, הידועה יותר, הייתה שמצרים לא תיזום מלחמה עד הצטיידותה במטוסים ארוכי-טווח לתקיפת העורף הישראלי ואילו סוריה לא תיזום מלחמה ללא מצרים. הקונספציה השנייה הייתה שמצרים וסוריה מורתעות מצה”ל ולכן “לא ילכו למלחמה ובוודאי לא גדולה” כהערכת אמ”ן אפילו בשעות הצהרים של ה-5 באוקטובר 73. ניצני תפיסת ההרתעה הזו נזרעו ב-1971 אולם את עיקר תוקפה קיבלה באפריל 73 ′  (כוננות “כחול לבן”) כ

"כן, לשבור!"

  כשהנשיא ביידן מפציר בישראל למתן את פעולת התגמול retaliation כנגד אירן וכשצרפת מעבירה לישראל הסבר אירני לפיו מתקפת הטילים נגד ישראל הייתה שקולה ומדודה ומצופה מישראל שתגיב באופן דומה, ברור לחלוטין שמשהו במלחמה שישראל מנהלת כעת השתבש. ישראל טרם הבהירה לעולם ואולי גם לעצמה, שהיא כבר לא מנהלת מלחמת התשה שנועדה להרתיע את אויביה ע"י הנחתת "מכות קשות וכואבות" והעברה של "מסרים" מרתיעים, אלא מלחמת הכרעה שנועדה להסיר את האיומים עליה. התעלמות ארוכת שנים ממדיניות ההגנה הלאומית לפיה ישראל לא תנהל מלחמות בשטחיה, אלא 'מחוץ לגדר' ומהאסטרטגיה הצבאית של הסרת איומים במלחמת מנע מקדימה, שנועדה לממש את המדיניות, גרמה לצמיחתן של מפלצות הטרור באירן, בלבנון וברצועה; במצב הנוכחי הדרך היחידה להסרת המפלצות שנבנו 'על הגדר' היא בגריסת מרכיביהן במלחמת הכרעה פלנקסית איטית, קרקעית ואווירית, כברצועה ובדרום לבנון; זו מלחמה רחוקה מאד ממלחמת ההכרעה התחבולנית במהלכי בזק קרקעיים מתמרנים, שניתן היה לבצע ב-2006 וב-2014, אילו צה"ל לא הפך עצמו מצבא מכריע למרתיע. את האיום ה

האם ישראל חוזרת להכריע?

  חיסול נסראללה והפעולה הקרקעית בלבנון עשויים להיות נקודת מפנה בביטחון ישראל בכירי צה"ל, מכהנים ופורשים, נהגו להציג את יכולתו של צה"ל להרוס את הדאחייה ולחסל את נסראללה ובכיריו במכת ברק אווירית, כ"נשק יום הדין": נשק שמרתיע שנים רבות את חיזבאללה מתקיפתה של ישראל וגם הנשק שיעצור את תקיפתה והיה ותותקף על ידו.  אולי בגלל הנשק בלתי קונוונציונאלי הזה, התעלם צה"ל בהגנת יישובי הצפון - אחרי שלצבא חיזבאללה הנייח נוסף דרג מתמרן-מסתער נייד , רגלי ורכוב - מעקרונות המלחמה ומכללי היסוד של ההגנה במלחמה הקונוונציונלית.  היום ברור לחלוטין, שכשם ש"נשק יום הדין" לא הרתיע את חיזבאללה מתקיפת ישראל והתשתה מאז ה-7 באוקטובר, כך הוא גם לא גרם להפסקת התשת הצפון אחרי חיסול נסראללה ואנשיו במבצע מעורר השתאות. כיום גם וודאי לחלוטין שחיסולו של נסראללה, כמו חיסולם הממוקד של עשרות בכירים לפניו, הוא גורם משפיע מצטבר, מתיש וגורע, אך לא גורם משפיע צבאי מכריע. מצטייר שלחיסולו של נסראללה הייתה השפעה מכריעה דווקא על ישראל וההיסטוריה עוד עשויה לציין את החיסול כ'קו פרשת מים' לא רק בביט

המהפכה במדיניות ההגנה הלאומית שמסכנת את קיום ישראל

תמונה
  מדיניות ההגנה הלאומית אחד מיסודותיה של מדיניות הביטחון הלאומי ( National security ) שעניינה הוא פיתוח כלל העוצמות הלאומיות הנחוצות לאבטחת קיומה של המדינה ושגשוגה, הוא מדיניות ההגנה הלאומית ( National defense ); עניינה הוא בניית העוצמה הצבאית לאבטחת קיומה של המדינה ואופן ניצולה. בישראל המדיניות הזו קבלה תוכן מוגדר בסיומה של מלחמת העצמאות, מתוך תפיסה שקביעת מדיניות נכונה תימנע מלחמה ארוכה נוספת ואבדות כבדות בנפש וברכוש כמו ב-1948-9. ב־20 ביוני 1950 דוד בן גוריון הכריז על מדיניות ההגנה הלאומית מעל בימת הכנסת (הישיבה ה־145 של הכנסת הראשונה); כנגזר מהלקח החשוב ביותר ממלחמת העצמאות הוא הודיע,  ישראל לא תנהל יותר מלחמות להגנת קיומה בשטחה, אלא מעבר לגבול ( 'מחוץ לגדר' ): "ועוד הערה אחת על דרכי התגוננותנו. אין בדעתנו לנהל מלחמה, אם ניתקף שוב, כאשר ניהלנו בתקופה הטרום־היסטורית, בימי ההגנה – מלחמה סטאטית, דפנסיבית, במקום היתקפנו. אם יתקיפו אותנו בעתיד, אנו רוצים שהמלחמה תתנהל לא בארצנו, אלא בארץ האויב, ושלא נתגונן אלא נתקוף, מלחמה זו לא עושים על־ידי ישובי ספר, אלא על