רשומות

„ספרטה” אינה הבעיה; הוויתור על ההכרעה הוא הבעיה

English translation following the Hebrew article תקציר המאמר מבקר מאמר של מייקל וולצר על היפוך סיבת האסון: תבוסת ישראל ב־7 באוקטובר לא נבעה מן השאיפה להיות „ספרטה”, אלא מתפיסה ביטחונית משיחית שהחליפה הכרעה בהרתעה ובהתשה. וולצר קורא לדיפלומטיה לאחר המלחמה, אך מתעלם מכך שדיפלומטיה זקוקה להישג צבאי שיאפשר לישראל להשיג את תנאי הסיום שלא הצליחה להשיג בדרכי שלום. הוא גם אינו בוחן את שדה הקרב שחמאס יצר — המגינים האנושיים מעל לקרקע ומלכודות המוות מתחתיה — ואת הדילמות שהציב ללוחמי צה״ל. ממומחה למלחמה צודקת מצופה ניתוח מקצועי כזה. המאמר המלא מייקל וולצר פרסם ב״הארץ״ מאמר שראה אור לראשונה בכתב העת המקוון „פאתום”. לטענתו, ישראל עומדת בפני בחירה בין ציונות השואפת להיות מדינה רגילה לבין פוליטיקה של „גלות וגאולה”. הברית בין החרדים לקנאי הגאולה מחזירה את ישראל אל הפוליטיקה הגלותית, וקריאתו של נתניהו להפוך את ישראל ל„סופר־ספרטה” מבטאת פרנויה ופנטזיה. וולצר קורא לישראל להכיר בידידיה בעולם, להשאיר מאחור את הגלות והגאולה, ולעבור ממלחמה לדיפלומטיה ולדו־קיום. וולצר מסיים בזיכרון מסבתו, שקראה בעיתוני ניו יור...

המענה הישראלי לפחד מן הבינה: קידום מהפכת החכמה

תקציר הבינה המלאכותית מתקדמת מהר יותר מהיכולת שלנו לרסן אותה. המענה אינו רק עוד רגולציה או מערכת AI שמפקחת על AI, אלא מהפכת חכמה: מערכות שיציגו לאדם את המחיר המוסרי של החלטותיהן — ויחייבו אותו לשוב ולשאול לא רק מה אפשר לעשות, אלא מה ראוי. ישראל יכולה להוביל את המהלך. המאמר הכתבות המזהירות מפני יציאתה של הבינה המלאכותית משליטה מתארות תרחיש מטריד: סוכנים המקבלים מטרה והרשאות, פועלים לאורך זמן, עוקפים מגבלות, פורצים למערכות חיצוניות ואף מתייחסים לכיבוי כמכשול בדרך להשלמת משימתם. החשש המיידי אינו בהכרח מרובוטים היוצאים למלחמה, אלא מפגיעה ברשתות חשמל, במערכות פיננסיות ובתשתיות חיוניות — במהירות ובהיקף המקשים על התערבות אנושית. אלא שהאיום אינו מפני הבינה כשלעצמה. הוא מפני האדם המעניק לה מטרה, סמכויות והרשאות — בלא שהעניק לה את היכולת לשפוט אם הדרך היעילה להשגת המטרה היא גם הדרך הנכונה. החשיבה האנושית, וכעת גם המלאכותית, פועלת בשלוש רמות: דעת, בינה וחכמה. הדעת אוספת, אוגרת ושולפת מידע. הבינה מעבדת אותו, מסיקה מסקנות ומציעה החלטות ודרכי פעולה. החכמה היא הרמה השלישית: היא בוחנת את החלופות לא רק...

שיקום צה״ל: תמונת מצב שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר

צה״ל לא פרסם תחקיר מטכ״לי של המלחמה. לכן גם לא ברור לאור אילו לקחים הוא משתקם. ואולם מדברי הרמטכ״ל בימי האזכרה לאסון עולה תמונה מעודדת של תיקון כשלים. גם בלי תחקיר רשמי ברור שהכשלים שהובילו לאסון התקיימו בשלוש שכבות: מצבית, בסיסית ותשתיתית. חשיבות הדברים בכך שהם מעידים על דגש גם לתיקון השכבה המשפיעה ביותר, השכבה התשתיתית. התקלה התשתיתית החמורה ביותר הייתה הסבת תפיסת ההגנה הלאומית, בראשית שנות התשעים, ביוזמת צה״ל, ולא ברור אם ובאיזה אישור של הדרג המדיני. התפיסה המקורית חייבה הסרת איומים בעודם באיבם, ביוזמת ישראל, במתקפה קרקעית בעומק שטח האויב. תחתיה הוצבה תפיסה מרובעת: הרתעה, התרעה, הכרעה והגנתיות. שני רכיביה הראשונים מנוגדים לעקרונות המלחמה ופסולים מקצועית. אין להניח שהאויב מורתע, ואין לבנות הגנה על ההנחה שתתקבל התרעה מצבית בזמן המאפשר תגובה רלוונטית. אין זו שכבה בסיסית שצריך לתקן. זו הנחת תכנון פסולה. השכבה הבסיסית היא מה שבונים בכוח, בפריסה ובנוהל כדי שהמדינה תעמוד גם כשההנחה קורסת. הרכיב השלישי, ההכרעה, נותר חסר יכולת מימוש בגלל הסבה תשתיתית שנייה: משלהי שנות התשעים הוסב צה״ל, מבח...

איך זה קרה לנו — תשובה לנשיא המדינה

אדוני הנשיא, אתמול בהר הרצל שאלת: איך זה קרה לנו. התשובה אינה נמצאת רק בלילה שבין השישה לשבעה באוקטובר, אלא בשלושה רבדים: המצבי, הבסיסי והתשתיתי. בלי הרובד התחתון, השניים שמעליו היו כמעט בלתי נמנעים . הרובד המצבי הוא מה שכולם כבר יודעים. בליל החג הצטברו סימנים. התצפיתניות בנחל עוז ראו, דיווחו והתריעו חודשים, ובשעה 06:29 שידרו „פרש טורקי” ולא נטשו את המשמרת. איש לא הרכיב מזה תמונה. הכוננות לא הועלתה והסד״כ בגדר נשאר סד״כ של שבת. זהו כשל חמור של לילה אחד, אך אינו ההסבר; הוא הרגע שבו ההסבר התממש . הרובד הבסיסי הוא תפיסת האיום. הגבולות, בעזה וגם בלבנון, נבנו נגד מחבל בודד, חוליה ומנהרה. לא נגד מתקפת פתע אופרטיבית של דרגים מתמרנים: גדודי נוח׳בה, טנדרים, נ״ט, כוח הפורץ בגזרה רחבה ומבקש לכבוש יישובים. מרגע שהנחה זו התקבלה, כיבוש היישובים בשמחת תורה לא היה תאונה, אלא תוצאה אפשרית של פריצה שהמערך לא נבנה לעצור . ההשוואה ל־1973 קצרה כי היא מכריעה. גם אז הייתה קונספציה, גם אז הופתענו ושילמנו בדם על סירוב לקרוא את הסימנים. אבל ב־1973 עוד עמד צבא הכרעה: האוגדות היו קיימות, התמרון היה לב הצבא,...

דילמת „זאב, זאב”: שמחת תורה 2023 ויום הכיפורים 1973

כיצד הפכה הקונספציה המודיעינית לתחליף לכוח - בשתי מלחמות אוקטובר ערב שמחת תורה תשפ״ז ראוי לשוב אל שתי מלחמות אוקטובר. ההשוואה ביניהן נועדה להבחין בין שלושה רבדי כשל: מצבי, בסיסי ותשתיתי. היא נועדה להסביר מדוע הכשלים של 1973, חמורים ככל שהיו, ניתנו לתיקון במלחמה; ומדוע חזרתם ב־2023, לאחר שהוסב צה״ל רשמית באפריל 2006 מצבא הכרעה לצבא הרתעה והתשה, הובילה לא רק לאסון 7 באוקטובר אלא למלחמה שלא הוכרעה גם שלוש שנים אחרי האסון. בבסיס שתי ההפתעות עמדה אותה דילמה מודיעינית ממש, דילמת „זאב, זאב”, והיא הוכרעה בשתיהן באותו אופן. הכשלים המדיניים ב־2023 וב־1973 ב־2023 הייתה הקונספציה המדינית כי חמאס מורתע ומעדיף משילות ושיפור כלכלי על פני מלחמה. ברוח זו הותרה, החל מ־2018, הכנסת הכסף הקטרי לרצועה, כמעין „דמי לא יחרץ”, שנועדו לקנות שקט ולשמר את הפיצול בין עזה לרשות הפלסטינית. בשנה שקדמה למלחמה התחזקה קונספציה זו נוכח המאמץ לצרף את סעודיה להסכמי אברהם. יעד זה נתפס כמהפך אסטרטגי במצב הביטחון הלאומי של ישראל, והשגתו חייבה שקט בזירה הפלסטינית. הכשל הנטען כפול: הכסף שימש להתעצמותו הצבאית של חמאס ולא הרתיעו מ...

מיליבנד: מי יהיה הראשון שישליך אותו מהרכבת?

נאום בוועידה, עימות בפיצרייה ב־28 בספטמבר 2026 עלה אד מיליבנד לבמת ועידת הלייבור בליברפול כשר החוץ של בריטניה, וקיבל שם את מחיאות הכפיים הסוערות ביותר שלו. הוא לא הסתפק בביקורת על ממשלת ישראל. הוא האשים את ישראל ב„טיהור אתני מצד מתנחלים טרוריסטים”, הוקיע את „הכיבוש הבלתי חוקי של פלסטין”, והתגאה בכך שהוביל את החרם הבריטי על ההתנחלויות. במקביל הודיעה שרת הפנים, שבאנה מחמוד, על פתיחתו מחדש של מסלול לקליטת פליטים, שככרבע מן ההפניות בו צפויות להיות לנשים ונערות אפגניות ולפליטים פלסטינים. אבל הסצנה החשובה התרחשה ערב קודם, הרחק מהבמה. מפגינים פרו־פלסטינים איתרו את מיליבנד בפיצרייה, התעמתו איתו ודרשו שיכריז שישראל מבצעת „רצח עם”. למחרת, מעל הבמה, פנה מיליבנד אל מיליוני הבריטים שהזדעזעו מעזה ואמר: „אנחנו שומעים אתכם. צדקתם”. העימות בפיצרייה לא היה בהכרח הסיבה הישירה לדברי מיליבנד למחרת, אך סמיכות הזמנים וההתאמה המלאה בין הדרישה שהוטחה בו לבין רוח נאומו מקשות לראות בהם צירוף מקרים. בלילה דרשו ממנו להכריז על „רצח עם”; למחרת אימץ כמעט את כל שפתו של אותו מחנה, עד סף ההכרזה על רצח עם. הסבירות הגבוהה...