רשומות

שיקום צה״ל: תמונת מצב שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר

צה״ל לא פרסם תחקיר מטכ״לי של המלחמה. לכן גם לא ברור לאור אילו לקחים הוא משתקם. ואולם מדברי הרמטכ״ל בימי האזכרה לאסון עולה תמונה מעודדת של תיקון כשלים. גם בלי תחקיר רשמי ברור שהכשלים שהובילו לאסון התקיימו בשלוש שכבות: מצבית, בסיסית ותשתיתית. חשיבות הדברים בכך שהם מעידים על דגש גם לתיקון השכבה המשפיעה ביותר, השכבה התשתיתית. התקלה התשתיתית החמורה ביותר הייתה הסבת תפיסת ההגנה הלאומית, בראשית שנות התשעים, ביוזמת צה״ל, ולא ברור אם ובאיזה אישור של הדרג המדיני. התפיסה המקורית חייבה הסרת איומים בעודם באיבם, ביוזמת ישראל, במתקפה קרקעית בעומק שטח האויב. תחתיה הוצבה תפיסה מרובעת: הרתעה, התרעה, הכרעה והגנתיות. שני רכיביה הראשונים מנוגדים לעקרונות המלחמה ופסולים מקצועית. אין להניח שהאויב מורתע, ואין לבנות הגנה על ההנחה שתתקבל התרעה מצבית בזמן המאפשר תגובה רלוונטית. אין זו שכבה בסיסית שצריך לתקן. זו הנחת תכנון פסולה. השכבה הבסיסית היא מה שבונים בכוח, בפריסה ובנוהל כדי שהמדינה תעמוד גם כשההנחה קורסת. הרכיב השלישי, ההכרעה, נותר חסר יכולת מימוש בגלל הסבה תשתיתית שנייה: משלהי שנות התשעים הוסב צה״ל, מבח...

איך זה קרה לנו — תשובה לנשיא המדינה

אדוני הנשיא, אתמול בהר הרצל שאלת: איך זה קרה לנו. התשובה אינה נמצאת רק בלילה שבין השישה לשבעה באוקטובר, אלא בשלושה רבדים: המצבי, הבסיסי והתשתיתי. בלי הרובד התחתון, השניים שמעליו היו כמעט בלתי נמנעים . הרובד המצבי הוא מה שכולם כבר יודעים. בליל החג הצטברו סימנים. התצפיתניות בנחל עוז ראו, דיווחו והתריעו חודשים, ובשעה 06:29 שידרו „פרש טורקי” ולא נטשו את המשמרת. איש לא הרכיב מזה תמונה. הכוננות לא הועלתה והסד״כ בגדר נשאר סד״כ של שבת. זהו כשל חמור של לילה אחד, אך אינו ההסבר; הוא הרגע שבו ההסבר התממש . הרובד הבסיסי הוא תפיסת האיום. הגבולות, בעזה וגם בלבנון, נבנו נגד מחבל בודד, חוליה ומנהרה. לא נגד מתקפת פתע אופרטיבית של דרגים מתמרנים: גדודי נוח׳בה, טנדרים, נ״ט, כוח הפורץ בגזרה רחבה ומבקש לכבוש יישובים. מרגע שהנחה זו התקבלה, כיבוש היישובים בשמחת תורה לא היה תאונה, אלא תוצאה אפשרית של פריצה שהמערך לא נבנה לעצור . ההשוואה ל־1973 קצרה כי היא מכריעה. גם אז הייתה קונספציה, גם אז הופתענו ושילמנו בדם על סירוב לקרוא את הסימנים. אבל ב־1973 עוד עמד צבא הכרעה: האוגדות היו קיימות, התמרון היה לב הצבא,...

דילמת „זאב, זאב”: שמחת תורה 2023 ויום הכיפורים 1973

כיצד הפכה הקונספציה המודיעינית לתחליף לכוח - בשתי מלחמות אוקטובר ערב שמחת תורה תשפ״ז ראוי לשוב אל שתי מלחמות אוקטובר. ההשוואה ביניהן נועדה להבחין בין שלושה רבדי כשל: מצבי, בסיסי ותשתיתי. היא נועדה להסביר מדוע הכשלים של 1973, חמורים ככל שהיו, ניתנו לתיקון במלחמה; ומדוע חזרתם ב־2023, לאחר שהוסב צה״ל רשמית באפריל 2006 מצבא הכרעה לצבא הרתעה והתשה, הובילה לא רק לאסון 7 באוקטובר אלא למלחמה שלא הוכרעה גם שלוש שנים אחרי האסון. בבסיס שתי ההפתעות עמדה אותה דילמה מודיעינית ממש, דילמת „זאב, זאב”, והיא הוכרעה בשתיהן באותו אופן. הכשלים המדיניים ב־2023 וב־1973 ב־2023 הייתה הקונספציה המדינית כי חמאס מורתע ומעדיף משילות ושיפור כלכלי על פני מלחמה. ברוח זו הותרה, החל מ־2018, הכנסת הכסף הקטרי לרצועה, כמעין „דמי לא יחרץ”, שנועדו לקנות שקט ולשמר את הפיצול בין עזה לרשות הפלסטינית. בשנה שקדמה למלחמה התחזקה קונספציה זו נוכח המאמץ לצרף את סעודיה להסכמי אברהם. יעד זה נתפס כמהפך אסטרטגי במצב הביטחון הלאומי של ישראל, והשגתו חייבה שקט בזירה הפלסטינית. הכשל הנטען כפול: הכסף שימש להתעצמותו הצבאית של חמאס ולא הרתיעו מ...

מיליבנד: מי יהיה הראשון שישליך אותו מהרכבת?

נאום בוועידה, עימות בפיצרייה ב־28 בספטמבר 2026 עלה אד מיליבנד לבמת ועידת הלייבור בליברפול כשר החוץ של בריטניה, וקיבל שם את מחיאות הכפיים הסוערות ביותר שלו. הוא לא הסתפק בביקורת על ממשלת ישראל. הוא האשים את ישראל ב„טיהור אתני מצד מתנחלים טרוריסטים”, הוקיע את „הכיבוש הבלתי חוקי של פלסטין”, והתגאה בכך שהוביל את החרם הבריטי על ההתנחלויות. במקביל הודיעה שרת הפנים, שבאנה מחמוד, על פתיחתו מחדש של מסלול לקליטת פליטים, שככרבע מן ההפניות בו צפויות להיות לנשים ונערות אפגניות ולפליטים פלסטינים. אבל הסצנה החשובה התרחשה ערב קודם, הרחק מהבמה. מפגינים פרו־פלסטינים איתרו את מיליבנד בפיצרייה, התעמתו איתו ודרשו שיכריז שישראל מבצעת „רצח עם”. למחרת, מעל הבמה, פנה מיליבנד אל מיליוני הבריטים שהזדעזעו מעזה ואמר: „אנחנו שומעים אתכם. צדקתם”. העימות בפיצרייה לא היה בהכרח הסיבה הישירה לדברי מיליבנד למחרת, אך סמיכות הזמנים וההתאמה המלאה בין הדרישה שהוטחה בו לבין רוח נאומו מקשות לראות בהם צירוף מקרים. בלילה דרשו ממנו להכריז על „רצח עם”; למחרת אימץ כמעט את כל שפתו של אותו מחנה, עד סף ההכרזה על רצח עם. הסבירות הגבוהה...

התרעה בסיסית אחת הספיקה, ואמ״ן מסר אותה באוגוסט 2023

הוויכוח על ים ההתרעות שקיבל הדרג המדיני מחמיץ את העיקר: התרעה בסיסית על מלחמה קיומית ניתנה. מלבד ניסיון מחוץ לצה״ל לאחות את השסע החברתי, לא ברור אם הותנעה בעקבותיה בתוך צה״ל פעילות קדחתנית להגברת המוכנות והכוננות המבצעית בריאיון למיקי לוין בפודקאסט „מעריב”, שפורסם ב־24 בספטמבר, סיפר האלוף במילואים גיורא איילנד על רצף אירועים בקיץ 2023. זהו תיאור המחייב בירור מקצועי עמוק, לא כדי להוסיף בדיעבד עוד אשם לרשימה, אלא כדי לזהות את השאלה שלא נשאלה בזמן. בסוף יוני או ביולי 2023, לדבריו, שינה ראש אמ״ן אהרון חליוה את הערכתו. עד דצמבר 2022 הייתה ההערכה שהסבירות למלחמה נמוכה; עתה הוא חושש ממלחמה, ואף ממלחמה רחבה. לפני הצגת ההערכה המעודכנת לקבינט כינס חליוה התייעצות עם שמונה בכירים לשעבר: ארבעה ראשי אמ״ן וארבעה ראשי אגף המבצעים, ובהם איילנד. זה היה מהלך רצוי ונכון: הרחבת הדיון לפני הצגת ההערכה לדרג המדיני וחיבורו לניסיונם של מי שנשאו בעבר באחריות המודיעינית והמבצעית. חליוה הציג להם שתי התפתחויות. האחת: טבעת האש האיראנית כבר קמה למעשה; בידי חיזבאללה, המיליציות הפרו־איראניות, החות׳ים וחמאס היו נשק מדו...

ההחמצה הישראלית הכפולה בעצרת האו״ם

אמנות המצביאות היא אמנות הכנתה של החרב המתנצנצת: מעקב אחר המציאות, זיהוי הרגע שבו נפתחת הזדמנות, ושליפת החרב מנדנה למתקפת־נגד. אין די לזהות את הרגע; חייבת להיות חרב מוכנה לשליפה. הרגע בעצרת האו״ם היה מצבי, אך לא מפתיע. היה ברור שיהיו נציגים שיבקשו להפגין ביציאה מן האולם; אי אפשר היה לחזות את היקפה של היציאה ואת החלוקה הברורה כל כך שתתגלה בין המדינות. עשרות נציגים קמו ונהרו אל הדלתות עם עליית ראש הממשלה לדוכן, בעוד אחרים נשארו במקומם כדי להאזין לנאומו. העולם נחלק לעיני כול. נוסח נאום אפשרי: אני מודה לנציגים שנותרו באולם. אתם נשארתם כדי להקשיב, ולכן אתם הראשונים שאליהם אני פונה. העולם רואה ברגע זה חלוקה פשוטה: בין מי שמוכנים לברר את האמת, גם כשהיא אינה נוחה להם, לבין מי שבוחרים להסתלק מפניה. ישראל לא תשיב היום שקר אחר שקר. היא מציעה אמת ומעשה. אני קורא מכאן לכל אומה המחויבת לבירור העובדות ללא משוא פנים להצטרף לברית האומות החדשה — ברית פתוחה, שתמדוד מעשים באותה אמת מידה, בין אם עשו אותם ידידיה ובין אם אויביה.  ישראל תפתח, בתיאום עם ארצות הברית ובשיח מוסדר עם האו״ם, בהליך להעברת משימת ...

צה״ל מנצח הוא צבא בלתי מוסרי?

ביולי 2024, בעיצומה של המלחמה, סיפר פרופ׳ אבי שגיא ז״ל, ממנסחי מסמך „רוח צה״ל”, בפודקאסט של טובי פולק כיצד נוסח ערך הניצחון במסמך. לדבריו, בשנת 2000 ביקש הרמטכ״ל דאז להכניס למסמך את הניצחון כערך יסודי, וחבורת המנסחים סירבה, בנימוק שהניצחון אינו תכלית ההגנה על אזרחי ישראל ושצה״ל קם כצבא הגנה. הפשרה הייתה ערך „דבקות במשימה וחתירה לניצחון”, שתוכנו, כדבריו, הוא בעיקר דבקות במשימה. הוא הוסיף שבמסגרת תפיסת עולם אתית יש טעם אחד בלבד להפעלת כוח צבאי — עקרון ההגנה העצמית — וסיכם: „ניצחון איננו מצדיק הפעלת כוח”. לשיטתו, כאשר ממשלת ישראל משתמשת במונח ניצחון, היא חורגת מגבולות המוסר. הטענה נשמעת מוסרית ומאופקת. בפועל היא מעגלית: המסקנה כלולה כבר בהנחה. מבנה הטיעון הטיעון בנוי משתי הנחות ומסקנה. ההנחה הראשונה: הצדקה מוסרית להפעלת כוח קיימת רק בהגנה עצמית. ההנחה השנייה: ניצחון אינו תכלית ההגנה. המסקנה: חתירה לניצחון חורגת מגבולות המוסר. ההנחה השנייה היא לב העניין. היא אינה מוכחת בשום מקום; היא מוגדרת. שגיא מגדיר את הניצחון מראש כדבר שמעבר להגנה, ומכאן שהמסקנה — שהניצחון מעבר להצדקה המוסרית — כלולה כ...