רשומות

נמצא הגביע הקדוש! הפילוסופיה שלאורה הוסב צה״ל מצבא הכרעה לצבא התשה

גרסה מקוצרת במשך שנים הוסברה הסבת צה״ל מצבא הכרעה לצבא התשה בשינויים טכנולוגיים, בקיצוץ הכוחות ובהעדפת מודיעין ואש מדויקת על תמרון. אולם מאמר שפרסם ב־2011 ב„מערכות” סא״ל (מיל׳) ד״ר אסף חזני, לשעבר ראש ענף תו״ל במטכ״ל, חושף את הקוד הרעיוני שחיבר ביניהם: החלפת החשיבה הצבאית המבנית־מערכתית בחשיבה פילוסופית פוסט־סטרוקטורלית. תורת המלחמה הקלאוזביצית־מולטקאית רואה בצבא האויב מערכת שחלקיה תלויים זה בזה: פיקוד, כוחות, עתודות, אש, לוגיסטיקה, תשתיות וצירי תנועה. תפקיד המצביא הוא לזהות מה מחזיק את המערכת, לאתר את הנכס החיוני שלה ולהגות תחבולה שתביא לקריסתה. כך אין צורך להשמיד את כל חיילי האויב. מיטוט המערכת שולל ממנו את היכולת להמשיך במלחמה ומאפשר לכפות עליו את תנאי סיומה. החשיבה הפוסט־סטרוקטורלית הציעה דימוי אחר: רשת קנים חסרת גזע מרכזי והיררכיה קבועה, שכל נקודה בה יכולה להתחבר לכל נקודה אחרת ולהצמיח מחדש את הרשת. אנשי המכון לחקר תורת המערכה בצה״ל אימצו מדלז וגואטרי מושגים כגון ריזום, מרחב חלק ומכונת מלחמה. חזני הציג את תורת ההכרעה הקלאסית, שכינה „מיתוס הבליצקריג”, כחשיבה ליניארית שהתיישנה, ומול...

בידי יו״ר מועצת השלום המפתח לפתיחת הפקק ברצועה

English translation following the Hebrew article לכולם בוער ברצועת עזה. לחמאס בוער לנצל את ההפוגה כדי להשתקם ולהתעצם; לניקולאי מלאדנוב ולאנשי מועצת השלום בוער לפרקו מנשקו, כדי שיוכלו להתקדם להקמת ממשל חלופי ולשיקום; למשקיעים ולמממנים בוער להניע את מפעל השיקום העצום; לתושבי העוטף בוער להסיר את האיום, שעפיפוני התבערה ששבו לעופף מן הרצועה מזכירים להם כי עודנו קיים; ולאזרחי הרצועה בוער שלא לעבור חורף רביעי תחת יריעות ניילון. אלא שכל התבערות הללו ניזונות מפקק אחד: חמאס טרם פורק מנשקו, ממנהרותיו ומאחיזתו באוכלוסייה. כל עוד חמאס חמוש ושולט בחלקים מן הרצועה, ישראל לא תוכל לסגת בבטחה; כוח השלום לא יוכל למלא את משימתו; ממשל חלופי לא יוכל לשלוט; והשיקום יהפוך את חומרי הבנייה, הכסף והסיוע למקורות התעצמותו הבאה. לכן אין זה ויכוח על סדר הפעולות בלבד. פירוק חמאס הוא התנאי המאפשר את כל יתר הפעולות. הגורם היחיד המסוגל לפרק את חמאס בכוח, להשמיד את מנהרותיו ולטהר את הרצועה מאמצעי לחימה הוא צה״ל. אולם בדרכו ניצב אותו מחסום שהכביד עליו לאורך המלחמה: אוכלוסייה אזרחית צפופה, שחמאס מטמיע בתוכה את לוחמיו, מ...

שלוש אבני דרך באובדן השליטה על ההגנה הלאומית

תמונה
תקציר מדוע נמשכת מלחמת תקומה כמעט פי שלושה ממלחמת הקוממיות, ומדוע הפך צבא המילואים — שנועד להיקרא לשירות קצר במלחמת הכרעה — לכוח המופעל דרך קבע? התשובה אינה מצויה רק במחדלי 7 באוקטובר, במחסור בכוח אדם או בהחלטות הדרג המדיני. היא מתחילה במהפך עמוק שעבר על צה״ל: מצבא שנועד להסיר איומים ולהכריע מלחמות לצבא מרתיע ומגיב, הגורע יכולות במלחמת התשה שאת מועד סיומה אינו קובע. המאמר בוחן כיצד תפיסת ההפעלה של 2006 פירקה את יכולת ההכרעה; כיצד מסמכי „אסטרטגיית צה״ל” מ־2015 ומ־2018 החזירו את ההכרעה למלל אך לא למעשה; כיצד ההגנה על הגדר במדינה חסרת עומק הכילה מראש את הסיכון לכיבוש יישובים; וכיצד תר״ש „גדעון” צמצמה את הכוח דווקא כאשר חיזבאללה וחמאס בנו דרגים מתמרנים לתקיפת ישראל. לצד זאת מציע המאמר מסגרת מושגית להבחנה בין הגנה, היכולה לבלום את מתקפת האויב אך לא לעבור להתקפת נגד ובהמשך למתקפה להסרת האיום, לבין הגנה שלמה, שאינה יכולה להתקיים בלי לעבור להתקפה המכריעה את האויב ומסירה את האיום; וכן בוחן מחדש את חלוקת האחריות בין הדרג המדיני לדרג הצבאי . מן הניתוח עולה מסקנה קשה: תפיסת ההפעלה מספטמבר 2006 שלל...