שתי מהפכות חירות — איזו מהן תקבע את עתידנו?
אם אתם מחפשים פתרון פוליטי לקרע החברתי בדמוקרטיה האמריקנית והישראלית — אתם פותרים את הבעיה הלא נכונה. הקרע אינו פוליטי. הוא ציביליזציוני. ולא ייפתר לפני שיובן. תקציר מנהלים בבסיס הקרע הציביליזציוני עומד מאבק בין שתי תפיסות חירות מנוגדות: חירות הכפופה לאמת שמעל האדם — כמו זו שממנה נהנה מהנדס שמתחשב בחוק הכבידה כדי שהגשר לא יתמוטט — לבין חירות הכפופה לאדם עצמו, שבה האדם הופך לאל שקובע את האמת. התפיסה השנייה, שזולגת כיום עמוק לתוך הדמוקרטיות המערביות, מפרקת את העוגנים המשותפים, הופכת אמת לאינסוף נרטיבים, ומפרקת יחד עם התבונה עצמה גם את החברה. ההרס והפרוק הזה מזמינים טוטליטריות חדשה שתמלא את הריק ואנטישמיות ישנה שתצדיק את הטוטליטריות. השאלה שתכריע את עתידנו אינה ימין או שמאל — שחלוקים בפרשנותם של ערכים נתונים, אך חרף המחלוקות, בגלל שהערכים משותפים, נמנעת התפרקות — אלא איזו חירות נבחר: חירות שמכפיפה את האדם לאמת אובייקטיבית — או חירות שבה האדם הוא האל של עצמו. מי שרוצה להבין את השבר האמיתי, את אובדן האהדה הקונצנזואלית לישראל בקונגרס (נייר לקמוס חד וברור לשבר הציוויליזציוני), את הקושי ליצור...