רשומות

בידי יו״ר מועצת השלום המפתח לפתיחת הפקק ברצועה

English translation following the Hebrew article לכולם בוער ברצועת עזה. לחמאס בוער לנצל את ההפוגה כדי להשתקם ולהתעצם; לניקולאי מלאדנוב ולאנשי מועצת השלום בוער לפרקו מנשקו, כדי שיוכלו להתקדם להקמת ממשל חלופי ולשיקום; למשקיעים ולמממנים בוער להניע את מפעל השיקום העצום; לתושבי העוטף בוער להסיר את האיום, שעפיפוני התבערה ששבו לעופף מן הרצועה מזכירים להם כי עודנו קיים; ולאזרחי הרצועה בוער שלא לעבור חורף רביעי תחת יריעות ניילון. אלא שכל התבערות הללו ניזונות מפקק אחד: חמאס טרם פורק מנשקו, ממנהרותיו ומאחיזתו באוכלוסייה. כל עוד חמאס חמוש ושולט בחלקים מן הרצועה, ישראל לא תוכל לסגת בבטחה; כוח השלום לא יוכל למלא את משימתו; ממשל חלופי לא יוכל לשלוט; והשיקום יהפוך את חומרי הבנייה, הכסף והסיוע למקורות התעצמותו הבאה. לכן אין זה ויכוח על סדר הפעולות בלבד. פירוק חמאס הוא התנאי המאפשר את כל יתר הפעולות. הגורם היחיד המסוגל לפרק את חמאס בכוח, להשמיד את מנהרותיו ולטהר את הרצועה מאמצעי לחימה הוא צה״ל. אולם בדרכו ניצב אותו מחסום שהכביד עליו לאורך המלחמה: אוכלוסייה אזרחית צפופה, שחמאס מטמיע בתוכה את לוחמיו, מ...

שלוש אבני דרך באובדן השליטה על ההגנה הלאומית

תמונה
תקציר מדוע נמשכת מלחמת תקומה כמעט פי שלושה ממלחמת הקוממיות, ומדוע הפך צבא המילואים — שנועד להיקרא לשירות קצר במלחמת הכרעה — לכוח המופעל דרך קבע? התשובה אינה מצויה רק במחדלי 7 באוקטובר, במחסור בכוח אדם או בהחלטות הדרג המדיני. היא מתחילה במהפך עמוק שעבר על צה״ל: מצבא שנועד להסיר איומים ולהכריע מלחמות לצבא מרתיע ומגיב, הגורע יכולות במלחמת התשה שאת מועד סיומה אינו קובע. המאמר בוחן כיצד תפיסת ההפעלה של 2006 פירקה את יכולת ההכרעה; כיצד מסמכי „אסטרטגיית צה״ל” מ־2015 ומ־2018 החזירו את ההכרעה למלל אך לא למעשה; כיצד ההגנה על הגדר במדינה חסרת עומק הכילה מראש את הסיכון לכיבוש יישובים; וכיצד תר״ש „גדעון” צמצמה את הכוח דווקא כאשר חיזבאללה וחמאס בנו דרגים מתמרנים לתקיפת ישראל. לצד זאת מציע המאמר מסגרת מושגית להבחנה בין הגנה, היכולה לבלום את מתקפת האויב אך לא לעבור להתקפת נגד ובהמשך למתקפה להסרת האיום, לבין הגנה שלמה, שאינה יכולה להתקיים בלי לעבור להתקפה המכריעה את האויב ומסירה את האיום; וכן בוחן מחדש את חלוקת האחריות בין הדרג המדיני לדרג הצבאי . מן הניתוח עולה מסקנה קשה: תפיסת ההפעלה מספטמבר 2006 שלל...

ברית מכה — מאיום צבאי להזדמנות אסטרטגית

English translation following the Hebrew article ברית מכה יוצרת לישראל איום ברמת ההגנה הלאומית הצבאית — אך הזדמנות ברמת הביטחון הלאומי: לשדרג את מעמדה מצומת צבאי לצומת כלכלי־תשתיתי, שפגיעה בו תגבה מחיר אזורי כבד. לשם כך עליה ליזום על יסוד פרוייקט ה-IMEC ארגון לביטחון ולשגשוג שיחבר את הודו, המזרח התיכון ואירופה באמצעות גשר דרומי הנשען על עמודי־גשר דמוקרטיים ויציבים — כחלופה לגשר המזרחי בהנהגת טורקיה, העובר במרחב לא־דמוקרטי ורעוע מבחינה ביטחונית. זהו הלקח הראשי ממלחמת איראן: אסור שביטחונה הלאומי של מדינה כלשהי יתבסס על נתיב יחיד, מקור יחיד או משענת יחידה — אלא על חלופות יציבות וזמינות. ב־7 באוגוסט 2026 חתמו במכה טורקיה, סעודיה ופקיסטן על הסכם הגנה משותף, שלפיו התקפה מזוינת על אחת מהן תיחשב התקפה על שלושתן. שר החוץ הטורקי הקאן פידאן אף השווה את הסעיף המרכזי בהסכם לסעיף 5 של אמנת נאט״ו. לברית החדשה עתידים לקום ועדת שרים ומזכירות קבועה בסעודיה, והיא הוצגה כברית הפתוחה להצטרפותן של מדינות נוספות. ההסכם צמח מהסכם ההגנה הסעודי־פקיסטני ומן המגעים שניהלה טורקיה כדי להפכו למסגרת משולשת ורחבה יותר...