שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

יש רגעים בהיסטוריה של המלחמות שבהם מתגבשת תוך כדי לחימה תובנה חדשה על טבעה של המלחמה עצמה. מערכת גטיסבורג הייתה רגע כזה במאה ה־19; המערכה המתנהלת כיום מול איראן עשויה להיות רגע כזה במאה ה־21. מערכת גטיסבורג נכנסה להיסטוריה של המלחמות לא רק בשל ממדיה הדרמטיים ונאומו המפורסם של אברהם לינקולן, אלא משום שבמהלכה התגבשה תובנה מכוננת על טבעה של המלחמה המודרנית. עד המאה ה־19 מלחמות הוכרעו אסטרטגית בקרב טקטי גדול אחד. צבאות ההמונים של המדינה המודרנית שינו מציאות זו מן היסוד. התברר כי בין הקרב הטקטי לבין המטרה האסטרטגית הופיעה רמת ביניים חדשה — הרמה האופרטיבית . הכרעה אסטרטגית איננה תוצאה של קרב אחד, אלא של רצף מערכות אופרטיביות המונחות בידי תפיסה תחבולנית אסטרטגית אחת כוללת, המופעלות ברציפות עד פירוק כוחו המאורגן של האויב. התובנה הזאת עיצבה את אמנות המלחמה המודרנית במשך יותר ממאה שנה. מסוף המאה ה־19 ועד מלחמות המאה ה־20 ההכרעה הושגה באמצעות שילוב של תמרון ואש, לחץ רציף ורדיפה אחר האויב כדי להכריעו מהר ככל האפשר ולהכניעו בתנאינו לפני שהמלחמה מתארכת ונהפכת למלחמת שחיקה ארוכה כבמלחמת העולם הראשונה...

תפקידה של המדינאות במלחמה הוא לנצל את ההצלחות הצבאיות כדי להשיג הישגים אסטרטגיים — מדיניים, כלכליים ואזוריים. חלון ההזדמנויות שנוצר כעת במזרח התיכון - בפרט משבר הורמוז - שייך בדיוק לרמה זו. אין כמעט ספק כי קטר מילאה תפקיד חשוב במערכת שאפשרה את מתקפת ה־7 באוקטובר באמצעות חמאס. המימון, החסות המדינית והקשרים עם הנהגת הארגון אינם סוד. אך המציאות האזורית השתנתה מן היסוד. במהלך המערכה האזורית הותקפה קטר עצמה בידי איראן. בכך פגעה טהרן לא רק באמירות קטנה במפרץ, אלא בצומת פיננסי, אנרגטי ודיפלומטי מרכזי של המערכת הכלכלית הבינלאומית. הנשק הכלכלי של קטר קטר היא אחת מיצואניות ה-LNG הגדולות בעולם. עושרה נשען על השדה הצפוני — מאגר הגז הגדול בעולם מסוגו — ותוכנית ההרחבה שלה נועדה להגדיל את תפוקת הייצוא בשנים הקרובות באופן משמעותי. אך יש לה נקודת תורפה אסטרטגית אחת: עיקר הייצוא הזה נשען על נתיב ימי דרך מצר הורמוז. כל עוד ייצוא הגז שלה תלוי במצר הורמוז, איראן מחזיקה בידיה מנוף לחץ אסטרטגי על כלכלת האמירות. ויש להניח כי איראן מובסת ומושפלת תנסה לפגוע דווקא בשכנותיה — שאותן תאשים, כדרכם של משטרים מסוג זה,...

      שני איומים על הדמוקרטיות: הטילים של איראן והרלטיביזם של המערב מסך הברזל הערכי שמשסע את הדמוקרטיות הליברליות ההיפוך המוסרי: כשבעלות הברית הופכות ל"ציר הרשע" במלחמת העולם השנייה ובמלחמה הקרה, הקו המפריד היה ברור: ציר רשע רודני מול דמוקרטיות החופש. העולם ידע להבחין בין האור לחושך. אולם במלחמה הנוכחית נגד ציר הרשע האיראני, אנו עדים לתופעה חסרת תקדים: הדמוקרטיות הליברליות אינן רק חצויות בהגדרת איראן והפרוקסיס שלה כציר רשע, אלא שבעלות הברית הפועלות לפירוק ציר הרשע – ארצות הברית של טראמפ וישראל של נתניהו – הן אלו שנתפסות בקרב חלקים נרחבים במערב כ"ציר הרשע". אנו נמצאים בעיצומו של העידן האנרכי והמסוכן עליו התריע הנביא ישעיהו: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ" . כפי שזעק הסנאטור לינדזי גראהם בראיון הטלוויזיוני האחרון עם הכתב שון האניטי (שהתפרסם ב־9 במרץ 2026): "אנשים טעו לגבי היטלר, ואנשים טועים לגבי האייתוללות... הם נאצים דתיים". אך בעוד גראהם מזהה את הרוע, "מסך הברזל הערכי" גורם לחלק...

מבוא ישראל נכנסה למלחמת איראן 2026 כבעלת ברית פעילה של ארה״ב — עם יכולות, לגיטימציה ומוטיבציה. אולם ביום העשירי למלחמה מתברר כי המציאות האסטרטגית שנוצרה מורכבת מכפי שנראה בתחילתה . בפתחה של המערכה הגדירה ארה״ב שלוש מטרות מרכזיות למבצע “Epic Fury” : השמדת תוכנית הגרעין האיראנית, הרס יכולות הטילים הבליסטיים, ופגיעה ברשת הפרוקסים האזורית — חיזבאללה, החות׳ים והמיליציות בעיראק. בכירים אמריקאים הדגישו כי המטרה איננה הפלת המשטר האיראני, אלא הסרת האיום הביטחוני שהוא יוצר על ישראל ושכנותיה ומניעת יכולתה של איראן לחדש איום זה . אלא שמהלך המלחמה הוליד שני שינויים. הראשון — מצב שניתן היה לצפות מראש — הוא הצטרפות חיזבאללה ללחימה תוך הפיכת הזירה הלבנונית לחזית פעילה ואינטנסיבית, ובתפיסת “ מקרה הכול ” גם לחזית הראשונה להכרעה. השני הוא הגדרה מחדש, ב־9 במרץ, של מטרת המלחמה האמריקאית באיראן . שני שינויים אלה יצרו מציאות אסטרטגית חדשה: א רה״ב פועלת להשגת מטרה אחת — ישראל נדרשת לשתיים . ישראל מסוגלת להכריע ליניארית בזירה אחת בלבד. לפיכך, חרף שחיקת צפון ישראל בידי חיזבאללה, היה נכון לנצל את הברי...

במלחמה יש משאבים רבים — כוח, קרקע, מודיעין ואמצעים. אך לעיתים המשאב המכריע הוא דווקא זה שאי אפשר לייצר מחדש: הזמן. עבור איראן, הזמן — וליתר דיוק משיכתו — הוא כעת נשקה האחרון, נשק שחובה לנטרלו. המערכה על איראן הניבה עד כה הישגים מרשימים ביותר — כהצהרת הנשיא טראמפ. איראן נותרה למעשה ללא חיל אוויר והגנה אווירית אפקטיביים, ללא צי ימי, עם פגיעה קשה בתשתיות התקשוב והסייבר, ובעיקר עם גריעה של כשמונים אחוז מיכולתה לשגר טילים בליסטיים ולייצר חדשים. באשר לתוכנית הגרעין האיראנית, ניתן לומר כי היא הוסרה כנראה לחלוטין מסדר היום. בסיומו של יום המלחמה השמיני נוספה למערכה תפנית חשובה: ישראל החלה בתקיפת מתקני הנפט והאנרגיה של איראן — מרכז הכובד הביטחוני והכלכלי של המשטר. מהלך זה שונה במהותו ממבצע העריפה המבריק שבוצע בפתיחת המלחמה נגד הנהגת המדינה — הדתית, הפוליטית והצבאית. מבצע הפתיחה נועד בראש ובראשונה לשנות את רצונה של ההנהגה האיראנית להמשיך ולהילחם. לעומת זאת, תקיפת מתקני האנרגיה נועדה לשלול מן המשטר האיראני את יכולתו להמשיך ולהילחם — בין אם ירצה בכך ובין אם לאו. ההבחנה בין שני סוגי המהלכים איננה טכ...

מבוא: השגיאה האסטרטגית של חיזבאללה חיזבאללה ביצע שגיאה אסטרטגית חמורה כאשר חידש את המלחמה נגד ישראל במרץ 2026, בתגובה להרג המנהיג העליון של איראן. הארגון מצא עצמו מנותק מפטרונו האיראני, שבעצמו נאבק על קיומו לאחר מכות קשות במלחמה עם ישראל וארצות הברית. במקביל השתנתה גם הסביבה האזורית. סוריה, תחת משטר חדש, חיזקה את גבולה עם לבנון באלפי חיילים וטילים וסגרה למעשה את מסדרונות תנועת האזרחים וההברחות. טורקיה, שאינה תומכת בחיזבאללה, לא פתחה דרכי מעבר חלופיות. בנוסף, ישראל מחזיקה בשליטה מלאה במרחב האווירי של לבנון ובגבולה הימי. כך נוצר מצב שבו גבולות לבנון נאטמו למעשה מכל עבר: מצפון וממזרח בידי סוריה, ומדרום וממערב בידי ישראל. במציאות זו הופכת לבנון לזירה סגורה — וחיזבאללה מוצא עצמו מבודד, חלש ופגיע בהרבה מכפי שהיה בעבר. מצב זה יוצר עבור ישראל - שבשתוף עם ארה"ב קרובה להסרת עיקר האיום עליה מאיראן - הזדמנות אסטרטגית נדירה. היעדים המדיניים האפשריים של המלחמה בלבנון נקודת המוצא למתודולוגיה זו היא הגדרת יעד מדיני ברור למערכה. יעד כזה עשוי להיות דומה לזה שנקבע במבצע שלום הגליל (1982): הח...