שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

  מדוע הדיון הציבורי מתמקד במודיעין במקום ב תפיסת ההגנה שקרסה אחת האירוניות הגדולות של הדיון הציבורי על אסון 7 באוקטובר היא שהקונספציה שקרסה באותו בוקר ממשיכה להשפיע גם על הדרך שבה הדיון הציבורי עוסק בקריסתה. בדיוק כפי שלאחר מלחמת יום הכיפורים התמקד הדיון בשאלת ההתרעה המודיעינית במקום בתפיסת ההגנה שעליה נשענה המדינה, כך מתנהל גם כיום חלק גדול מן השיח הציבורי. חוקרים את האסון באמצעות אותה מסגרת חשיבה שתרמה להיווצרותו. קריסות  וְלִקְחָן אסון קריסת ההגנה על יישובי הנגב המערבי מזכיר שני אסונות ישראליים מפורסמים: אסון קריסת גשר המכביה ואסון קריסת אולמי ורסאי. בשני המקרים לא התחילו את החקירה בשאלה מי הבחין ראשון בסדק, מי התעלם מהתרעה או מי קיבל החלטה שגויה ברגע האחרון. השאלה הראשונה הייתה פשוטה יותר:  האם הקונסטרוקציה עצמה הייתה נכונה? בגשר המכביה התברר שהגשר תוכנן על בסיס הנחה שיעברו עליו קבוצות קטנות יחסית של אנשים. בפועל הופעל עליו עומס גדול בהרבה והוא קרס. באולמי ורסאי התברר ששיטת הבנייה עצמה לא סיפקה את מרווח הביטחון הדרוש לעומסים שהופעלו עליה. בשני המקרים היו גם טעויות אנ...

תקציר מנהלים החלפת ראש המל"ל היא הזדמנות נדירה לבחון מחדש את אופן ניהול הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. מאז הקמת המדינה גובשה בישראל תפיסת הגנה לאומית (National Defense) ברורה למדי, אולם שלושה נדבכים יסודיים אחרים מעולם לא גובשו לכדי מסמכי יסוד סדורים: 1. ייעודה של מדינת ישראל; 2. ערכיה של מדינת ישראל; 3. תפיסת הביטחון הלאומי שלה (National Security). כתוצאה מכך, מדינת ישראל פועלת כבר קרוב לשמונים שנה ללא מסמך אב המגדיר מהו יעדה הלאומי, מהם הערכים שעליהם היא מושתתת, כיצד יש להבטיח את יכולתה לממש את ייעודה, וכיצד יש לבחון את פעולתן של כלל מערכות המדינה. מסמך זה מציע לראות בהחלפת ראש המל"ל הזדמנות לגיבוש שלושה מסמכי יסוד משלימים: 1. מסמך ייעודה של מדינת ישראל; 2. מסמך ערכיה של מדינת ישראל; 3. תפיסת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. רק לאחר גיבושם ניתן יהיה לגזור מהם מדיניות לאומית, אסטרטגיות ממשלתיות, סדרי עדיפויות תקציביים והערכת מצב לאומית כוללת. המאמר 1. מבוא: שלושת החסרים הגדולים החלפת ראש המל"ל היא אירוע מנהלי שגרתי לכאורה. אולם דווקא לאחר שנים של משברים ביטחוניים, מ...

הכרעה שוברת משוואה. התשה שוחקת אותה. דוקטרינת המשוואות נועדה לשמר אותה ולכן היא אינה ראויה לשמש כתורת מלחמה של מדינה דמוקרטית כאשר הנשיא טראמפ הורה אתמול לישראל ולאיראן להפסיק מיד את הירי, הוא לא רק ניסה למנוע חילופי אש. הוא ביטא – אולי מבלי להתכוון – את מהותה של דוקטרינת המשוואות שהשתלטה בהדרגה על החשיבה האסטרטגית במזרח התיכון. בדוקטרינת ההכרעה, הירי נפסק כאשר אחד הצדדים משיג את מטרתו. בדוקטרינת ההתשה, הירי נפסק כאשר אחד הצדדים אינו מסוגל עוד לשאת את מחיר המאבק. בדוקטרינת המשוואות, הירי נפסק כאשר קיים חשש שהמשך הירי יפר את האיזון העדין שעליו נשען "המשחק" כולו. במשך אלפי שנים הכירה אמנות המלחמה שתי אסטרטגיות יסוד: הכרעה ו התשה . הראשונה מבקשת להשבית במהירות את מערכת היריב. השנייה מבקשת להשיג זאת בהדרגה. שתיהן חלוקות על הדרך אך מסכימות על היעד: להביא את המלחמה לסיומה. דוקטרינת המשוואות, הנשענת במידה רבה על רעיונותיו של תומס שלינג, שונה באופן מהותי מדוקטרינת ההכרעה המזוהה עם קלאוזביץ ומאסטרטגיית ההתשה המזוהה עם דלבריק. היא אינה מבקשת להכריע את היריב ואף לא להתישו. היא נזהר...

מה שתומאס שלינג יכול ללמד אותנו על המלחמה באיראן דוקטרינות מלחמה אינן נועדו רק להסביר את העבר. תפקידן החשוב ביותר הוא לאפשר למי שפועל לאורן לראות את סוף המחזה עוד לפני שהוא נכנס לאולם. מאז פרוץ המלחמה נגד איראן התמקדו רוב הדיונים בשאלות של עוצמת האש, מספר המטרות שהושמדו, היקף הנזקים ומאזן ההישגים הצבאיים. דיונים אלה חשובים, אך הם מחמיצים לעיתים קרובות את השאלה המהותית: מהי דוקטרינת המלחמה שלאורה פועלים הצדדים, ולאיזה מצב סיום היא צפויה להוביל? אסטרטג אמיתי אינו מסתפק במה שמתרחש כעת על הבמה. הוא מבקש להבין כיצד תתפתח העלילה אם כל השחקנים ימשיכו לפעול לפי אותו היגיון. זו בדיוק מטרתן של תורות המלחמה הגדולות. במהלך המלחמה התפתח ויכוח נרחב האם ישראל וארצות הברית השיגו את מטרותיהן. אולם עוד לפני הדיון במידת ההצלחה, ראוי לשאול שאלה קודמת: איזו מלחמה בחרו הצדדים לנהל? לרשות ארצות הברית וישראל עמדה, לפחות מבחינה צבאית, אפשרות לנסות ולהשיג בפרק זמן קצר בהרבה את שלוש המטרות שהוצגו לציבור: הסרת איום הגרעין, הסרת האיום הבליסטי ופירוק מערך השלוחים. מהלך כזה לא חייב היה לכלול פלישה יבשתית רחבת הי...

תגובה למאמרו של מייקל דוראן - מכון הודסון - על סיום המלחמה באיראן https://www.hudson.org/foreign-policy/how-iran-war-ends-michael-doran הערה לקוראים : בהמשך הפוסט מצורפת גם הגרסה המלאה והמפורטת של המאמר. הגרסה הקצרה : המלחמה מול איראן חשפה פרדוקס אסטרטגי עמוק. ישראל וארצות הברית השיגו הישגים צבאיים מרשימים, אך ככל שחולף הזמן מתבררת שאלה מטרידה יותר: האם הישגים אלה שינו את המציאות האסטרטגית באופן המצדיק את המחיר ששולם ? איראן נפגעה קשות. חלקים מתוכנית הגרעין שלה נפגעו, מערכי טילים הושמדו, שלוחיה באזור נחלשו וכלכלתה ספגה מכה משמעותית. אולם העובדה שכל אלה נכונים אינה עונה על השאלה החשובה ביותר: האם מטרות המלחמה הושגו ? אם נבחן את היעדים שהוצגו לציבור — הסרת האיום הגרעיני, צמצום האיום הבליסטי ופירוק מערך השלוחים האיראני — קשה לטעון כי מי מהם הושג במלואו. האיומים נפגעו, אך לא הוסרו. תוכנית הגרעין נותרה קיימת. יכולות טילים משמעותיות עדיין בידי איראן. הפרוקסיז נחלשו אך לא נעלמו . כאן מתגלה הפער המרכזי של המערכה: המטרות היו מטרות של הכרעה , אך האמצעים שנבחרו היו אמצעים של התשה . ב...