רשומות

נשיאים, מלחמות ואופן סיומן

הכרזתו של הנשיא טראמפ על סיום המלחמה עם איראן מזמינה מבט רחב יותר על האופן שבו נהגו נשיאי ארצות הברית לסיים מלחמות לאורך ההיסטוריה. למרות ההבדלים העצומים בין התקופות, היריבים והנסיבות, ניתן לזהות דפוס פשוט וברור : מלחמות מוצלחות הסתיימו בדרך כלל כאשר ההסכם המדיני עיגן מציאות חדשה שנוצרה בשדה הקרב . מלחמות פחות מוצלחות הסתיימו כאשר ההסכם ניסה ליצור באמצעות דיפלומטיה את מה שהמלחמה לא הצליחה להשיג בכוח. הבחנה זו חשובה במיוחד לנוכח ההסכם המסתמן עם איראן. ג'פרסון: כוח מוגבל, תוצאה ברורה כאשר תומס ג'פרסון יצא למלחמה נגד פיראטי טריפולי בראשית המאה ה־19, הוא לא ביקש לכבוש מדינות ולא להחליף משטרים. הוא ביקש להפסיק את סחיטת הספנות האמריקנית. הצי האמריקני הטיל מצור, כוחות נחתים כבשו את דרנה, ושליט טריפולי הבין כי מאזן הכוחות השתנה לרעתו. רק אז נחתם הסכם. הדיפלומטיה לא החליפה את המלחמה; היא קטפה את פירותיה. פולק ומקינלי: הסכם שמעגן ניצחון במלחמה נגד מקסיקו ובמלחמה נגד ספרד חזרה אותה תבנית. הצבא האמריקני ניצח. היריב הובס. ואז נחתמו הסכמים שעיגנו את הישגי הניצחון. במקרה המקסיקני הועברו לא...

בלי הכרעה או התשה – למה ליזום מלחמה?

אחרי מלחמת לבנון השנייה, צוק איתן, מלחמת חמאס 2023–2024 והמלחמה באיראן, ישראל ניצבת מול עובדה שאי אפשר עוד לטשטש: זו הפעם הרביעית שבה מלחמה מסתיימת בלי לממש את ייעודה היסודי — אכיפה בכוח של אינטרסים שהמדיניות נכשלה במימושם בדרכים דיפלומטיות. בעולם הרפואה, די היה בחולה אחד או שניים שהיו נפטרים כתוצאה מתרופה שקיבלו כדי לעצור את השימוש בה ולבדוק מה השתבש. כך גם בעולם המזון, התעופה או ההנדסה. אולם בעולם המלחמה, ארבעה כישלונות צורבים באי־מימוש מטרות המלחמה אינם מספיקים כדי לעצור ולבחון את הסיבה. במקרה של המלחמה באיראן, הבדיקה אף יכולה להיות נקייה יחסית מהשפעות פוליטיות ואישיות. המלחמה תוכננה ונוהלה במידה רבה בידי ארצות הברית, וצה"ל בלט בה דווקא בביצועים מבריקים ומרהיבים — הן בתחום ההתקפי והן בתחום ההגנתי. לכן אין מדובר בכישלון טכני של חיל האוויר, המודיעין או מערכות ההגנה. להפך. מדובר בכשל עמוק יותר, המחייב בדיקה: כשל מקצועי־דוקטרינרי בהבנת מהותה של מלחמה בשתי המדינות שניהלו אותה. לארבע המלחמות היזומות הללו יש מכנה משותף אחד. אם בוחנים אותן לפי הספר — כלומר לפי ייעוד המלחמה, עקרונותיה ו...

חוקרים את אסון 7 באוקטובר בקונספציה שיצרה אותו

  מדוע הדיון הציבורי מתמקד במודיעין במקום ב תפיסת ההגנה שקרסה אחת האירוניות הגדולות של הדיון הציבורי על אסון 7 באוקטובר היא שהקונספציה שקרסה באותו בוקר ממשיכה להשפיע גם על הדרך שבה הדיון הציבורי עוסק בקריסתה. בדיוק כפי שלאחר מלחמת יום הכיפורים התמקד הדיון בשאלת ההתרעה המודיעינית במקום בתפיסת ההגנה שעליה נשענה המדינה, כך מתנהל גם כיום חלק גדול מן השיח הציבורי. חוקרים את האסון באמצעות אותה מסגרת חשיבה שתרמה להיווצרותו. קריסות  וְלִקְחָן אסון קריסת ההגנה על יישובי הנגב המערבי מזכיר שני אסונות ישראליים מפורסמים: אסון קריסת גשר המכביה ואסון קריסת אולמי ורסאי. בשני המקרים לא התחילו את החקירה בשאלה מי הבחין ראשון בסדק, מי התעלם מהתרעה או מי קיבל החלטה שגויה ברגע האחרון. השאלה הראשונה הייתה פשוטה יותר:  האם הקונסטרוקציה עצמה הייתה נכונה? בגשר המכביה התברר שהגשר תוכנן על בסיס הנחה שיעברו עליו קבוצות קטנות יחסית של אנשים. בפועל הופעל עליו עומס גדול בהרבה והוא קרס. באולמי ורסאי התברר ששיטת הבנייה עצמה לא סיפקה את מרווח הביטחון הדרוש לעומסים שהופעלו עליה. בשני המקרים היו גם טעויות אנ...

החלפת ראש המל"ל – הזדמנות לבדק בית בביטחון הלאומי

תקציר מנהלים החלפת ראש המל"ל היא הזדמנות נדירה לבחון מחדש את אופן ניהול הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. מאז הקמת המדינה גובשה בישראל תפיסת הגנה לאומית (National Defense) ברורה למדי, אולם שלושה נדבכים יסודיים אחרים מעולם לא גובשו לכדי מסמכי יסוד סדורים: 1. ייעודה של מדינת ישראל; 2. ערכיה של מדינת ישראל; 3. תפיסת הביטחון הלאומי שלה (National Security). כתוצאה מכך, מדינת ישראל פועלת כבר קרוב לשמונים שנה ללא מסמך אב המגדיר מהו יעדה הלאומי, מהם הערכים שעליהם היא מושתתת, כיצד יש להבטיח את יכולתה לממש את ייעודה, וכיצד יש לבחון את פעולתן של כלל מערכות המדינה. מסמך זה מציע לראות בהחלפת ראש המל"ל הזדמנות לגיבוש שלושה מסמכי יסוד משלימים: 1. מסמך ייעודה של מדינת ישראל; 2. מסמך ערכיה של מדינת ישראל; 3. תפיסת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. רק לאחר גיבושם ניתן יהיה לגזור מהם מדיניות לאומית, אסטרטגיות ממשלתיות, סדרי עדיפויות תקציביים והערכת מצב לאומית כוללת. המאמר 1. מבוא: שלושת החסרים הגדולים החלפת ראש המל"ל היא אירוע מנהלי שגרתי לכאורה. אולם דווקא לאחר שנים של משברים ביטחוניים, מ...

כשדוקטרינת המשוואות מחליפה את אמנות המלחמה

הכרעה שוברת משוואה. התשה שוחקת אותה. דוקטרינת המשוואות נועדה לשמר אותה ולכן היא אינה ראויה לשמש כתורת מלחמה של מדינה דמוקרטית כאשר הנשיא טראמפ הורה אתמול לישראל ולאיראן להפסיק מיד את הירי, הוא לא רק ניסה למנוע חילופי אש. הוא ביטא – אולי מבלי להתכוון – את מהותה של דוקטרינת המשוואות שהשתלטה בהדרגה על החשיבה האסטרטגית במזרח התיכון. בדוקטרינת ההכרעה, הירי נפסק כאשר אחד הצדדים משיג את מטרתו. בדוקטרינת ההתשה, הירי נפסק כאשר אחד הצדדים אינו מסוגל עוד לשאת את מחיר המאבק. בדוקטרינת המשוואות, הירי נפסק כאשר קיים חשש שהמשך הירי יפר את האיזון העדין שעליו נשען "המשחק" כולו. במשך אלפי שנים הכירה אמנות המלחמה שתי אסטרטגיות יסוד: הכרעה ו התשה . הראשונה מבקשת להשבית במהירות את מערכת היריב. השנייה מבקשת להשיג זאת בהדרגה. שתיהן חלוקות על הדרך אך מסכימות על היעד: להביא את המלחמה לסיומה. דוקטרינת המשוואות, הנשענת במידה רבה על רעיונותיו של תומס שלינג, שונה באופן מהותי מדוקטרינת ההכרעה המזוהה עם קלאוזביץ ומאסטרטגיית ההתשה המזוהה עם דלבריק. היא אינה מבקשת להכריע את היריב ואף לא להתישו. היא נזהר...