שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

במשך שנים הפכה הטענה כי "בעידן המודרני אין עוד ניצחונות מוחלטים" לאחת מהנחות היסוד של החשיבה האסטרטגית המערבית. מלחמות אינן מוכרעות, כך סברו — לכל היותר ניתן להרתיע, לגרוע, לשחוק, להכיל איומים או לנהל סיכונים. מושגים כמו הכרעה, הכנעה וניצחון מוחלט נתפסו כשרידים אנכרוניסטיים של עולם ישן. מלחמת איראן הפריכה את ההנחה הזו מן היסוד. ניצחון מוחלט אינו השמדה טוטלית של צבא היריב או חורבן מלא של מדינתו. כך לא הוגדר ניצחון גם אצל גדולי המצביאים בהיסטוריה: אלכסנדר הגדול לא השמיד את הצבא הפרסי בגאוגמלה. נפוליאון לא מחק את צבאות אוסטריה באוסטרליץ. שרון כיתר את הארמיה המצרית השלישית ולא השמידה. שוורצקופף לא חיסל את כל הכוחות העיראקיים ב־1991. בכל המקרים הללו הושגה תוצאה אחת מכרעת: היריב איבד את יכולתו לכפות את רצונו, ונכפה עליו רצונו של המנצח. זו ההכרעה. זו ההכנעה. זו מהותו של ניצחון מוחלט. המערב נלחם כדי לגרוע. איראן נלחמה כדי להכריע המערב אימץ תפיסה שונה. הוא התמקד בגריעת יכולות, חיסול מפקדים ומנהיגים, לחץ כלכלי והפגנת עליונות טכנולוגית. ההנחה הייתה ששילוב של מכות כואבות ומתמשכות יוביל א...

          ארה"ב שלא ניהלה באיראן מלחמת הכרעה, מצאה עצמה מוכרעת ולכן שבויה בתנאיה של איראן.    "אנחנו מנוצלים בידי משטר שמשקר, רוצח ומפעיל טרור לאורך היסטוריה של עשורים, וכעת אנו עומדים להעניק לו פרס על כך." כך הזהיר הגנרל בדימוס ג'ק קין, סגן הרמטכ"ל לשעבר של צבא ארצות הברית ואחד המפקדים המעוטרים והמוערכים בדורו — כולל עיטור החירות שהוענק לו על ידי הנשיא טראמפ — בעקבות מזכר ההבנות שנחתם בין וושינגטון לטהרן. דבריו ראויים לתשומת לב מיוחדת דווקא משום שאינם באים ממתנגד למדיניות האמריקנית כלפי איראן. קין היה במשך שנים מן התומכים הבולטים בקו תקיף כלפי המשטר בטהרן. כאשר אדם כזה מתריע מפני הסכם המעניק לאיראן הישגים אסטרטגיים למרות המלחמה שנוהלה נגדה, ראוי לעצור ולשאול כיצד הגיעה המעצמה החזקה בעולם לנקודה זו. אזהרתו של קין בולטת במיוחד לנוכח עמדתו של הסנטור לינדזי  גרהאם . במשך שנים היה גרהאם מן הקולות התקיפים ביותר בוושינגטון נגד כל הסכם עם איראן שאינו מביא לפירוק ממשי של יכולותיה האסטרטגיות. הוא תמך במדיניות לחץ מקסימלי, התנגד לפשרות והזהיר שוב ושוב מפני ...

הכרזתו של הנשיא טראמפ על סיום המלחמה עם איראן מזמינה מבט רחב יותר על האופן שבו נהגו נשיאי ארצות הברית לסיים מלחמות לאורך ההיסטוריה. למרות ההבדלים העצומים בין התקופות, היריבים והנסיבות, ניתן לזהות דפוס פשוט וברור : מלחמות מוצלחות הסתיימו בדרך כלל כאשר ההסכם המדיני עיגן מציאות חדשה שנוצרה בשדה הקרב . מלחמות פחות מוצלחות הסתיימו כאשר ההסכם ניסה ליצור באמצעות דיפלומטיה את מה שהמלחמה לא הצליחה להשיג בכוח. הבחנה זו חשובה במיוחד לנוכח ההסכם המסתמן עם איראן. ג'פרסון: כוח מוגבל, תוצאה ברורה כאשר תומס ג'פרסון יצא למלחמה נגד פיראטי טריפולי בראשית המאה ה־19, הוא לא ביקש לכבוש מדינות ולא להחליף משטרים. הוא ביקש להפסיק את סחיטת הספנות האמריקנית. הצי האמריקני הטיל מצור, כוחות נחתים כבשו את דרנה, ושליט טריפולי הבין כי מאזן הכוחות השתנה לרעתו. רק אז נחתם הסכם. הדיפלומטיה לא החליפה את המלחמה; היא קטפה את פירותיה. פולק ומקינלי: הסכם שמעגן ניצחון במלחמה נגד מקסיקו ובמלחמה נגד ספרד חזרה אותה תבנית. הצבא האמריקני ניצח. היריב הובס. ואז נחתמו הסכמים שעיגנו את הישגי הניצחון. במקרה המקסיקני הועברו לא...