שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

הטענה הנשׁמעת באולפנים שלפיה המלחמה באיראן השתבשה — איננה עומדת במבחן העובדות ופרשנותן המקצועית. למלחמה הייתה מטרה ברורה: הסרת שלושה איומים — הגרעין, הבליסטיקה והפרוקסיס. יש להניח שהערכת המצב למלחמה התבססה על הנחות יסוד אלה: לישראל אין שליטה על משך המלחמה. מידע מודיעיני לעולם אינו יכול להיות שלם. לאור שתי ההנחות הראשונות — הסרת האיומים לא תהיה שלמה. מאחר שהחלפת המשטר לא נקבעה כאחד מיעדי המלחמה, מרגע סיום המתקפה עליה, איראן תפתח במאמצים לשיקום נזקי המתקפה — שיהיו צנועים למדי אם המתקפה תימשך כמה ימים, כהצהרת הנשיא בפתיחתה, או גדולים יותר ככל שהיא תתארך. כדי לצמצם את מאמצי השיקום, יידרש להפעיל שגרה של סיכול סיכונים בעודם באיבם, כדי למנוע את הפיכתם לאיומים. אילו איראן לא הייתה תוקפת את שכנותיה וסוגרת את מיצרי הורמוז, ייתכן מאוד כי — בהתחשב בלחצים מבית — הנשיא טראמפ היה יוזם את סיום המתקפה ומכריז על ניצחון — לא נצחי אלא סבבי (הוא דיבר על עשור) — ופותח בהפעלת המאמץ הביטחוני של "כיסוח הדשא". ואולם, בתקיפת שכנותיה ובסגירת מיצרי הורמוז, איראן עשתה טעות דומה לזו שעשה חוסי...

לפגיעות בגשר המחבר את טהרן עם האי ח'ארג' יכולה להיות משמעות אסטרטגית עמוקה — לא רק כלכלית אלא בעיקר פוליטית־מדינית. פגיעה בציר הקישור המרכזי בין הבירה לבין נכס האנרגיה החיוני ביותר של איראן היא צעד מובהק בכיוון של בידוד טהרן. בידודה של טהרן נועד לקדם את החלפת השלטון באיראן באמצעות העתקת הריבונות — ניתוקו של המשטר, באבחת מגל צבאית קצרה, משלושה עורקי חייו: הפיננסי, התקשובי והתקשורתי, ובמקביל חיבורם לשלטון חלופי בבירה חלופית זמנית, כפי שהוצע ופורט בפוסט מ־31 במרץ 2026. לא כיבוש כולל של המדינה, אלא פירוק פונקציונלי של המרכז השלטוני והסטת מוקדי הכוח. החלפת המשטר תאפשר את השגת שלוש המטרות הראשיות: נטרול הגרעין, הבליסטיקה והקשר עם הפרוקסיס — גם ללא ריקונו של בנק המטרות מכל תכולתו בהשמדה שיטתית סיזיפית. זירת לבנון ואתגרה האסטרטגי מכאן המעבר לזירה הלבנונית — שבה ההיגיון הפוך כמעט לחלוטין. שתי הזירות אינן רק שונות — הן מציבות דרישות הפוכות להפעלת הכוח. מי שלא מבין זאת, עלול להיכשל בשתיהן. אם באיראן נדרש להאיץ את פירוק השלטון, הרי שבלבנון נכון לפעול הפוך: לחזקו, על מנת שיוכל — אם לא ...

הנשיא טראמפ ממשיך לפזר ערפל קרב , ועל כן לא ברור אם המערכה מול איראן תכלול גם מהלך קרקעי. עם זאת, עצם ריכוז סד"כ יבשתי אמריקני משמעותי במרחב איננו דבר של מה בכך; שיגור כוחות קרקע לאזור הוא כשלעצמו החלטה כבדת משקל — צבאית, פוליטית וציבורית. מדובר במשאב היקר ביותר העומד לרשות הנשיא. כמי שניחן בחשיבה עסקית, סביר להניח כי אם יוחלט להפעיל את הכוח, הוא ישאף למצות ממנו תועלת מרבית — תוך צמצום מקסימלי של הסיכון להיווצרות שרשרת "ארונות חוזרים הביתה". לפיכך, אם הכוח היבשתי אכן יופעל, נכון יהיה להסיט את הדיון מהשאלה שהתקשורת מרבה לעסוק בה — "מהי המשימה?" — אל עבר השאלה האסטרטגית והחשובה באמת: " לאיזו תכלית ? " . שלוש אופציות — או הרקדה על פי חלילה של איראן הדיון הציבורי מתמקד בשלוש אפשרויות: השלמת פירוק תוכנית הגרעין; פתיחת מיצרי הורמוז; והשתלטות על האי ח׳ארג׳ . אלא ששתי האחרונות אינן מטרות שתוכננו מראש — אלא מטרות שנולדו כתוצאה ישירה מתגובת איראן. במובן זה הן משקפות תופעה רחבה יותר: הרקדת ארצות הברית על פי חלילה של איראן. במקום לפעול על פי יעדיה המקוריים, היא ...

שלושת יעדי המלחמה שהוגדרו בראשיתה היו ברורים וממוקדים: הסרת שלושה איומים מרכזיים — הגרעין, הבליסטיקה והקשר לפרוקסיס. הפלת המשטר, או אפילו שינוי ההנהגה, לא הוגדרו כמטרות המלחמה. עקב כך, ובהתחשב בעובדה שבירי־מנגד לא ניתן להסיר את האיומים כליל וגם לא להבטיח שאיראן לא תעשה כל מאמץ לחדשם, היה ברור שגם לאחר הפסקת המלחמה ביוזמת ארה"ב וישראל יהיה צורך להמשיך בניטור קפדני של המתרחש באיראן, על מנת לסכל מאמצים לחידוש האיומים. כן היה ברור שמאמצים אלה עלולים להיות מלווים בירי לעבר ישראל ושכנותיה. תמונת המצב האסטרטגית של המלחמה השתנתה לחלוטין כאשר איראן החלה בתקיפה מסיבית של מדינות המפרץ, בהגבלת התנועה במצרי הורמוז, וכעת אולי גם בבאב אל־מנדב — מה שמקנה לה, דווקא בשיא הפשטתה מיכולותיה השלטוניות, הצבאיות והכלכליות, יכולת לתמרן את הכלכלה העולמית כפי שכמעט לא עשתה אף מעצמה לפניה. לא ברור אם המהפך האסטרטגי נצפה ואם ניתן לו מענה מדיני וצבאי בתוכניות למלחמה. לנוכח העובדה שתכנונים צבאיים — ואולי גם מדיניים — מבוססים לעיתים על ייחוס היגיון לאויב, כוונותיו ואינטרסיו, בניגוד גמור לחובה להתייחס אך ורק לי...

בבסיס חשיבתם של מקימי המדינה וצה"ל עמדו שלוש הנחות יסוד: לעולם נהיה מעטים מול רבים; בהתחשב באופיו הקונפליקטואלי של המזרח התיכון — לעולם נחיה בו על חרבנו, כפי שאמר בן־גוריון בנאומו בטקס סיום קורס קצינים ב־15 במאי 1949: "גם שלום כתוב וחתום יש לראות רק כהפוגה"; ובשל העדר עומק לניהול המלחמות בשטחנו — חיוני לנהלן מעבר לגדר. כנגזר מהנחות אלה, ובהתבסס על מציאות דומה שבפניה עמדה גם גרמניה לאחר מלחמות נפוליאון, אומצה תפיסת ההגנה הלאומית הגרמנית, שעיקרה הסרת איומים בעודם באיבם באמצעות מלחמת מנע מעבר לגדר, במלחמה קצרה ככל האפשר — כדי להיערך לתגובה אפשרית מזירות לחימה אחרות. בהתאמה, הועתקה מהצבא הגרמני גם דוקטרינת ההכרעה הקלאוזביצית־מולטקאית בגרסתה הבריטית, וצה"ל אורגן, נבנה, אומן והוכן לנהל מלחמות הכרעה קצרות וככל האפשר "זולות", שתאפשרנה שחרור מהיר של המילואים לבתיהם לשם הנעת גלגלי המשק. רובן המכריע של המלחמות במאה הקודמת נוהלו לאור תפיסה זו, ולכן הסתיימו — גם אם לא ללא כשלים — בהכרעתו של האויב ובהכנעתו בתנאים שאפשרו לישראל לשלול או לשלוט ביכולתו לשוב ולהתעצם במהירות...