אוסלו עיוורת מוסרית — ירושלים מורת הדרך
English translation following the Hebrew article פרס השלום לנאווי פילאי מחזיר את הציביליזציה המערבית אל עידן שקדם לעשרת הדיברות על הר המוריה, לפני קרוב לארבעת אלפים שנה, נעצרה הסכין. סיפור העקדה אינו רק סיפור אמוני. הוא אירוע מכונן בתולדות המוסר האנושי. ברגע שבו אברהם אינו מקריב את בנו, האדם חדל להיות מנחה לאל. הילד אינו מטבע לפולחן. החיים אינם חומר בעירה בדרך אל קדושה. המוות אינו ערך עליון. מה שנחקק מאוחר יותר בסיני כציווי „לא תרצח” נולד כמעשה במוריה. מכאן צמחה בשורת ההומניזם: תרבות המקדשת את החיים ומציבה גבול גם בפני אלימות הנעשית בשם האל. המעבר לא היה מיידי. גם תרבויות שירשו את ירושלים חטאו, אך הן קיבלו את העיקרון שהאדם אינו רשאי להפוך אדם אחר לכלי. בצפון אירופה זה קרה מאוחר. בתחילת המאה העשירית תיאר אבן פדלאן המתת שפחה בהלווייתו של מנהיג רוסי־נורדי, כדי שתלווה אותו אל העולם הבא. בסקנדינביה עצמה התבססה הנצרות רק במאות האחת־עשרה והשתים־עשרה. והנה, באוסלו של 2026, מתהפכת הסמליות. מי שהיו מן האחרונים באירופה לקבל על עצמם את קדושת החיים נמנים עתה עם הראשונים המעניקים הכשר יוקרתי לנסיגה ...