לעזור להיסטוריה להתקדם בכיוון הנכון - חזון למזרח התיכון
לא ברור עדיין אם ג'ולאני אכן החליף דתיות פנאטית בלאומיות רציונלית, אך הצהרתו אתמול בראיון לניו יורק טיימס, על מחויבות סוריה להפסקת האש מול ישראל משנת 1974, פנייתו להסרת הסנקציות הכלכליות מעל סוריה, פנייה לשוק העולמי לסייע לסוריה בשיקום מערכת החשמל שלה והתחזקות מרשימה של המטבע הסורי, הם מבחינתה של ישראל סימנים שסוריה של ג'ולאני היא בכיוון הנכון.
אם ג'ולאני יתמיד לצעוד בכיוון הזה ולא יתגלה כנוכל ג'הדיסטי, ההיסטוריה תגדירו אולי כתאומו המקומי של גוסטב אדולף השוודי; שליט פרוטסטנט אדוק, שכדי לקדם סדר אירופי מבוסס על לאומיות רציונלית, כרת בעיצומה של מלחמה אכזרית עם הקתולים, ברית עם צרפת הקתולית, שגם הנהגתה חתרה להחלפת הפוליטיקה הדתית בלאומית.
אם ג'ולאני לא יחליף את עורו, ייתכן ו"לשלום ווסטפליה" 1648, שחתם את מלחמת 30 השנה בין הדתות באירופה וסלל את הדרך למהפכות הדמוקרטית והתעשייתית, יהיה אחרי ארבע מאות שנה, גם מקביל מזרח תיכוני.
בגלל שאומות במזה"ת הן אתניות ששורשיהן מגיעים לאימפריות העתיקות המפוארות שהיו במרחב, האומתיות המזרח תיכונית היא אוטנטית יותר מהתשתית עליה נבנתה הלאומיות האירופית.
חבר אומות מזרח תיכוניות יציבות עשוי להקנות למזה"ת את היציבות שמנעו מהזירה מלחמות פנאטיות דתיות, שנגרמו בגלל "הפייק מדינות לאום" שיצר הסכם "סייקס – פיקו".
המסגרת להקמת חבר האומות המזה"ת גם היא קיימת על המדף - "הסכמי אברהם";
מבחינתה של ישראל מדינות נוספות בהסכם, מהמגרב, אפריקה ואסיה, תעצים את המסגרת ותגביר במזה"ת את היציבות והביטחון, שלא לדבר על שיפור מעמדה באו"ם ובעולם.
בגלל אחריותה של ישראל לפירוקו של "ציר הרשע" האירני שהוא המפתח לסיום קץ עידן הפנאטיות הדתית ובגלל חלקה ב"הסכמי אברהם" שהם המפתח למעבר חלק יחסית לעידן הרציונליות הלאומית, ישראל היא שושבינה ראשית במהפך ההיסטורי שנרקם במזה"ת.
ישראל פירקה את "ציר הרשע" ואירן אמנם הוכרעה, אך כל עוד היא מקדמת את הגרעין ויש לה את המשאבים לכך, היא לא הובסה והיא מסוכנת לקיומן הפיזי של ישראל ומדינות אחרות.
לזמן הקצר שנותר עד לכניסת טראמפ לבית הלבן צריך להתייחס כמו ל"יום השישי הקצר" ולהיחפז בהכנת הדרוש ל"שבת" הארוכה ממלחמות, שטראמפ מתכנן.
מבחינת ישראל, אם ביכולתה להשמיד את הגרעין ולהפוך את אירן לנכה כלכלית כרונית, עליה לרכז את המאמץ ולעשות זאת מיד, בלי לבזבז כעת זמן ומשאבים על אזובי הקיר בתימן.
אם השמדת הגרעין לפני "כניסת השבת" איננה אפשרית, יש להתמקד בהשמדת בזק של בסיסה הכלכלי של אירן, בקצב ובעוצמה שהוסר צבא אסד.
בלי אירן גרעינית, עם ארדואן שנשלט ע"י טראמפ ששיבחו על סילוק אסד בלי שפיכות דמים, המציאות הביטחונית במזרח התיכון ובישראל תהיה שונה לחלוטין מהמציאות ערב ה-7 באוקטובר.
בסדר הנרקם באזור, מנותק מעטיני אירן וספקי טרור אחרים, ניתן להעריך שחמאס לא יהיה מסוכן כמו לפני ה-7 באוקטובר. אם בתמורה למימוש האינטרס של חמאס – המשך שליטתו ברצועה, ניתן לממש שני אינטרסים ישראליים - החזרת כל החטופים בפעימה אחת והימנעות משליטה באזרחי הרצועה, תוך נטילת סיכונים ביטחוניים מחושבים, מצטייר שנכון להעלות את ההצעה.
כדי למנוע מסוררים (בהם ג'ולאני עצמו, אם הוא יתגלה כנוכל ג'יהדיסטי) לחבל בפרויקט האזורי, על ישראל לפעול לאור הצו הרומי "הרוצה בשלום ייכון למלחמה” ולהעצים את כוחה הצבאי.
כנגזר ממדיניות ההגנה הלאומית וכלקח מאסון ה-7 באוקטובר, סיכונים אפשריים יוסרו כשגרה לפני הפיכתם לאיומים וכדי למנוע הפתעה ע"י איומים שלא ניתן להסירם, צה"ל ייערך בקביעות למניעת הכרעה גם כשהוא יופתע.
אינטרפרטציה של האירועים המתרחשים במזה"ת, לאור המהפך האירופי במאה ה-17, מובילה למסקנה, שכמו תינוק, המזה"ת עושה את צעדיו הראשונים בכיוון הנכון וצריך לעזור להיסטוריה שגם היא תתקדם לשם, כדי שג'ולאני ילכד בהתחייבויות שהוא מפזר.
כשושבינה ראשית למהפך ההיסטורי, ישראל צריכה להציע למערב להגדיר את הפיכת המזה"ת לרציונלי וכפי שקרה באירופה, בהדרגה ובזהירות גם לדמוקרטי, כאינטרס גלובלי.
כאינטרס-על לאומי של ישראל עליה לעצב לאור החזון הנשאף את מדיניות הביטחון וההגנה ולקבל החלטות אסטרטגיות מדיניות וצבאיות.
בסיוע טראמפ אבי "הסכמי אברהם" ובסיוען של צרפת, גרמניה ומדינות דמוקרטיות אחרות שבוחשות בסוריה, על ישראל לעשות כל שניתן כדי ש"הרך הנולד" לא ימעד ובה בעת להיות בכוננות גבוהה להושיט לו יד - נקווה לשלום.
תגובות
הוסף רשומת תגובה