שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

חיסוליהם של הנייה ושאכר מעידים על יכולת מעולה בתחומי המודיעין והאש מנגד, על מוכנות וכוננות מבצעית גבוהים מאד, על אמון גבוה של הדרג המדיני בדרג הצבאי ועל נכונותו של הדרג המדיני להסתכן בהפעלת מבצעים שעלולים להסתיים בכישלון צורב. בניגוד למבצעי הכרעה, לא ברור אם בחיסול הבכירים תתממש תכלית הפעלתם שהיא הרתעת האויב מהמשך הלחימה וסיומה ככל האפשר בתנאי ישראל. אם האויב יורתע, יישאל, מדוע החיסולים לא בוצעו בבוקר ה-8 באוקטובר; אם תגובתו תהיה הגברת ההתשה ופגיעה בנכסים אסטרטגיים חיוניים לקיומה של ישראל, יישאלו שתי שאלות: האם הנזק היה שווה את הסיפוק מחיסולם של המנהיגים המתועבים ומדוע האיומים על ישראל לא הוסרו לפני שנהפכו למפלצתיים. התשובה לשאלה השנייה ברורה: הם לא הוסרו משום שישראל איבדה בעשורים האחרונים את יכולתה הצבאית לממש את מדיניות הביטחון ההגנתית–התקפית שלה שעיקרה הוא, הסרת איומים עליה בעודם באיבם "מחוץ לגדר" ולא להתמודד עימם "בתוך הגדר". כנגזר ממדיניות הביטחון הזו צה"ל נבנה כצבא הכרעה מהירה וזולה ככל האפשר שנועד לנצח בשלושה סוגי מתקפות אופרטיביות אפשריות: 1. מת...

מתבקש שישראל תגיב על הטבח במג'דל שאמס כשם שהיא הגיבה ב-1982 על הפגיעה בארגוב, שגרירה בלונדון; ספק אם היא יכולה להגיב כך כיום. כשהיא הגיבה ב-1982 במבצע 'של"ג' שנועד להסיר את האיום עליה מלבנון, צה"ל היה צבא שנועד לנצח בהכרעה מהירה, הוא הוכן למערכה שנים רבות לפניה והוא היה דרוך כקפיץ מתוח לממשה. כשישראל הגיבה ב-2002 על הטבח במלון פארק במבצע חומת מגן שנועד לטהר את איו"ש ממחבלים, צה"ל כבר היה בעיצומה של הטמעת דוקטרינת הרתעה, שלא נועדה להכריע את האויב כדי להביסו, אלא להפחידו ולהרתיעו גם בלי הבסתו הפיזית. ב-2004 פורסמה בצה"ל תפיסת הפעלה חדשה, שהתבססה על דוקטרינת ההרתעה; כדי לממשה משקל הכובד בצה"ל הועבר מהדרג המתמרן, שהיה מאמץ הלחימה הראשי בדוקטרינת ההכרעה, לגורמי האש-מנגד, שנהפכו בדוקטרינה החדשה למאמץ הלחימה הראשי. מבצע 'שכר הולם' ב-2006 (מלחמת לבנון השנייה) הייתה הופעת הבכורה של צה"ל המוסב; ישראל הגיבה על הרג מספר חייליה וחטיפתם של שניים ע"י חיזבאללה במכות קשות שנועדו להכאיב לארגון כדי ללמדו לקח וכדי שיירתע מהמכות וישיב את החט...

"קץ ההיסטוריה" (1992) הייתה קריאה ראשונה לעולם - של פוקויאמה, להיזהר מעידן סוף המלחמות הצפוי אחרי קריסת הקומוניזם, בגלל שנגמרו המניעים למלחמות; בלי מלחמה, "הקטר" שמשך אחריו את האנושות ואילצה להשתכלל, הוא צפה לאנושות דעיכה שתגרום לקץ היסטוריה. "התנגשות הציביליזציות" (1996) הייתה קריאה שנייה לעולם - של הנטינגטון, להיזהר מאווירת "קץ ההיסטוריה" שכן בגלל מתחים בין ציוויליזציות המלחמות בעולם יימשכו. קריאתו נפלה על אזניו הערלות של מערב שחגג את הבשורה המנחמת על קץ עידן המלחמות. נאום נתניהו בקונגרס האמריקני (2024) היה קריאה שלישית לעולם: להיזהר ממתקפת ה-7 באוקטובר: היא הייתה לא רק מתקפה על ישראל, אלא מתקפה על הציוויליזציה המערבית ע"י ex-civilized : ברברים; לא רק חסרי צלם אנוש כמו הנאצים, אלא בגלל השימוש, בניגוד לאינסטינקט ההורות, בילדיהם כמגינים אנושיים (זוועה שאפילו הנאצים לא ביצעו) הם גם חסרי צלם יצור חי. המתקפה הברברית תפסה לא רק את החברה הישראלית משוסעת ערכית, אלא גם את החברה האמריקנית ומאותה סיבה: מסיבת קץ עידן המלחמות גרמה לנטישת הערכים ...

  מדיניותה הביטחונית של ישראל הייתה מיום הקמתה הגנתית. יתרון המגן הוא יכולתו לחזק את נכסיו החיוניים בקביעות, כדי למנוע את הכרעתו במקרה של הפתעתו ומנגד, להחליש בכוונה את ההגנה במקומות אחרים, במטרה לתעל את התוקף לשטחי השמדה; בעיתוי המתאים לצאת להתקפת נגד ("חרב הנקמה הנוצצת") לחיסול האויב הכלוא, או לקבלת כניעתו. בהמשך לכך, לפי תורת ההגנה, המגן יחזיר את שטחיו "שהושאלו" (כהגדרת קלאוזביץ) לאויב לשם כליאתו בהם; אחרי החזרת המצב לקדמותו, המגן יעבור למתקפה לתוך שטחי האויב לשם השגת "קלפים חזקים" להשלמת הניצחון החרוץ הצבאי, בניצחון חרוץ מדיני. בהעדר עומק טקטי, שלא לדבר על אופרטיבי, להכלת התקפה אפשרית בשטחה, אימצה ישראל ב-1950 מדיניות ביטחון שאמנם הייתה הגנתית, אך בעלת מרכיב התקפי; עיקרה היה (כבמאבק נגד הטרור הערבי בשנות השלושים) י ציאה למלחמת מנע מקדימה לשם סיכולו של איום המתפתח על ישראל בעודו "מחוץ לגדר", כדי למנוע התמודדות בלתי אפשרית עימו "בתוך הגדר" . כדי לממש את מדיניות ה"היציאה מהגדר" אומצה בצה"ל דוקטרינת ההכרעה המהירה הק...

בהשפעת אווירה עולמית של "קץ ההיסטוריה", שינויים בחברה הישראלית ופריצות דרך מרהיבות בתחומי טכנולוגיות האש-מנגד והאיסוף המודיעיני, צה"ל הגיע בתחילת המאה למסקנה שלא נדרש יותר להביס את האויב ע"י הכרעתו ושלילת יכולתו הפיזית להילחם, אלא ניתן להסתפק בהרתעתו מלרצות להילחם; זאת, בעיקר ע"י חיסול מפתיע מרחוק של מפקדים וגורמי מפתח אחרים. למדיניות "המלחמה מהכורסא", הייתה כפי שנלמד במלחמת לבנון השנייה ובעקבות עשרות חיסולי בכירים, השפעה מעטה ביותר על נחישותו של האויב לנצח את ישראל ועל הכנותיו והיערכותו למימוש מטרותיו. בביטחונה של ישראל, לעומת זאת, המדיניות החדשה חוללה שמות; ניתן ללמוד על כך 1. מחוסר מוכנותו של צה"ל למנוע את כיבוש הנגב המערבי ויישובי הצפון במגננה של ה-7 באוקטובר, 2. מהתמשכותה של המתקפה המשונה שהוא מנהל להסרת האיום בדרום 3. ממלחמת ההתשה הארוכה והשוחקת שהוא מנהל בצפון, בגלל חוסר יכולתו להסיר במקביל להסרת האיום בדרום, גם את האיום בלבנון. קשייו של צה"ל להסרת האיום ברצועת עזה, שעשויים להיות עצימים הרבה יותר בלחימה להסרת האיום בלבנון, הם תוצאה של...

שחזורה של תמונת המצב בקרב טקטי, גם כשהוא יזום ומתוכנן, נמשך זמן רב, לעיתים אפילו שנים וזאת, בגלל גודש הגורמים המשפיעים ברמה זו, ערפל הקרב ו"החיכוך". לפיכך, הצלחתו של צה"ל לשחזר את תמונת המצב בכאוס ששרר בבארי ב-7 באוקטובר, באופן שמצטייר כמדויק ואמין, ראויה להערכה; אם זאת, חיוני להדגיש שמדובר בחצי תחקיר שכן, תחקיר בארי איננו כולל את התכלית של תחקיר צבאי: הפקת לקחים במטרה למנוע את הישנותן של טעויות שנעשו ולשפר הישגים שהושגו. ואולי טוב שהתחקיר לא לווה בהפקת לקחים, שכן, בלי הבנת השגיאות שנעשו בדרג האופרטיבי, שמחדליו המקצועיים הם שגרמו לכאוס בדרג הטקטי, הלקחים בדרג זה עלולים להיות שגויים. לקח ברור אחד כן אפשר היה להפיק משחזורה של תמונת המצב בבארי והוא הצורך להחליף את הערך הראשון בקוד האתי של צה"ל שהוא הערך "דבקות במשימה", בערך "דבקות במטרה" שתואם את עקרון מלחמה מספר אחד "הדבקות במשימה לאור המטרה". ייתכן ושינון יתר של הקוד האתי, על חשבון לימוד מעמיק של עקרונות המלחמה וכלליה ושל קרבות צה"ל בעבר, הוא שגרם ללוחמים רבים מדי, להמתין מח...

אפשר להבין קריאות של אזרחי הצפון להחזרתה של ביירות לתקופת האבן, בתקווה שהריסתה תרתיע את חיזבאללה מהמשך הרס יישוביהם והתשתם. אבל איומים וקריאות כאלה מצד אנשי צבא בכירים הם בלתי מובנים לחלוטין: 1. איש צבא אמור לדעת שאין לתת שום משקל להרתעת האויב, אלא אך ורק להכרעתו, כלומר לשלילת יכולתו לכפות עלינו את רצונו. 2. הפעלת כוח צבאי לשם הרתעת האויב, בלי שלכוחותינו יש יכולת אמיתית וזמינה להכריעו, עלולה לכפות על כוחותינו מלחמת התשה, כדוגמת זו שמתנהלת כעת בצפון, מועצמת הרבה יותר ומורחבת לכל שטח המדינה. התשה איננה זרה לישראל. צה"ל אמנם הוקם ונבנה כצבא שנועד להכריע את אויביו מהר ו"בזול" ובהסתמך על לקחי מלחמת העצמאות, על אדמת האויב ולא בשטחה המוגבל של המדינה, אולם, חרף מדיניות הביטחון ההכרעתית, ישראל נאלצה לנהל כל השנים במסגרת הביטחון השוטף (בט"ש) גם מלחמת התשה. בניגוד לאסטרטגיה של הכרעה שהכל תלוי בה בקרב המכריע שניתן להעריך מראש את משכו ותוצאותיו ולשלוט במשך המערכה, מלחמת התשה איננה אהובה על מפקדים שאצה להם הדרך לניצחון וכמשתמע מדברי סון טסו, גם לא על מדינאים: "התבונה...