שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

תקציר אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אמר אתמול: "רואים בי אויב העם. אין לי איך להילחם בזה." אך למעשה, יש בידיו אפשרות ואחריות לפעול. מוצע לברק להכיר בחלקו ביצירת הפיצול בחברה סביב מערכת המשפט, ולנסות לתקן – טעויות שלו ושל אחרים. כך יוכל להפוך, בעיני רבים, מסמל של פילוג לסמל של פיוס ואחדות. המאמר דבריו האחרונים של ברק ברשת ב', יחד עם ספרו החדש המדגיש את הזהות היהודית והדמוקרטית של ישראל, מעניקים הזדמנות להתחיל לתקן את הקרע בחברה, קרע שלשופט ברק היה חלק בהיווצרותו, כפי שהוא עצמו מודה. הכוח שבהודאה הפסוק "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא" (ויקרא ד') עוסק במנהיג שטעה ונדרש לקחת אחריות ולתקן את טעויותיו. ברק, שעיצב את מערכת המשפט בישראל במשך שנים רבות, נמצא כעת ברגע שבו הוא יכול להשתמש במעמדו ובניסיונו כדי להביא לתיקון, פיוס ואחדות. הדגשת הזהות היהודית בספרו החדש, לצד הכנות שבדבריו, עשויה להיות מפתח לשיח ציבורי חדש בהובלתו. ההכרה בפערים, במיוחד לאחר ביקורת קשה, מעידה על רצון אמיתי להתבונן פנימה ולבנות אמון מחדש. בתרבות היהודית, "תשובה" אינה רק...

הסיבה המיידית להתארכות המלחמה נעוצה בהיערכותו התחבולנית ארוכת השנים של חמאס להגנה על שטחיו. תחבולה אופרטיבית – מבריקה גם אם שטנית – שעיקרה הצפת הרצועה במינהור והפיכת אזרחי הרצועה למגן אנושי ומקור להזנתו הלוגיסטית של צבא חמאס. רשת המנהרות מאפשרת לחמאס תנועה חופשית מתחת לקרקע, תוך כפיית שחיקה מתמשכת על הדרג המתמרן העילי של צה"ל.  נוכחות אזרחים באזורי לחימה מגבילה את צה"ל מלספק אש ריכוך עצימה נדרשת לכוחות המתמרנים לצורך כיבוש וטיהור יעדים, אף שסיוע אש מוקדם ומלווה הכרחי. ברמה הטקטית, המענה שניתן לתחבולת חמאס הוא התקדמות איטית ושיטתית של הכוחות המתמרנים – עקב בצד אגודל, בקצב הדחפור ובחסותו. ברמה האופרטיבית, המענה ניתן לאחרונה בתחבולת מבצע 'מרכבות גדעון': ניתוק חמאס מנכסיו החיוניים – אזרחיו והסיוע ההומניטרי המוזרם להם – באמצעות חילוץ האזרחים למקלטים הומניטריים לשטחים שבידי צה"ל. חילוץ האזרחים משטחים בשליטת חמאס יאפשר להשמידו בירי-מנגד בעצימות בלתי מוגבלת וכתוצאה מניתוקו מהסיוע ההומניטרי, להכחידו ברעב או לקבל את כניעתו בתמורה להשבת החטופים. זהו מהלך מופחת שחיקה - א...

הקדמה גם בעבר נמצאו בינינו מי שהכפישו את עמם. עליהם כתב ברל כצנלסון, מקים תנועת העבודה, בשנת 1936 בעיצומן של פרעות הדמים, במאמרו "אל מול פני המערכה" (דבר, 4 במאי 1936) . קטעים מהמאמר מובאים להלן: נגד פּוֹרעים גוּפניים וּפוֹרעים רוּחניים     🔗 אנוּ חייבים להגן על עצמנוּ, ולא רק הגנה פיסית, על חיינוּ ועל פּרי עמלנוּ. לא נִתן את גוּפנוּ למכּים ואת נפשנוּ למעלילים. כּי היד המשַלחת בּנוּ את הפּגיוֹן ואת האֶבן ואת האֵש, היא גם משלחת בּנוּ את הדיבּה ואת העלילה. היד המשלחת בּנוּ את המות מבקשת לתת לשמצה גם את חיינוּ וּלסלף את האמת שבּחיינוּ. ואָנוּ נתבּעים להגן על עצמנוּ לא רק מפּני הפּוֹרעים הגוּפניים, כּי אם גם מפּני פּוֹרעים רוּחניים, וּבהם גם המעיזים לדגוֹל בּשם הסוֹציאליזם, בּשעה שהם מסַלפים את תוֹכן הצדק והחירוּת שבּוֹ וּמחללים את שמוֹ. “עבדוּת בּתוֹך מהפּכה”    🔗 אוּלם החזיוֹן הזה, החזיוֹן של תמיכת הקוֹמאינטרן, איננוּ דוֹמה בּשבילנוּ, לא מבּחינה מוּסרית ולא מבּחינה פּוֹליטית, לתמיכה של אנשי מוּסוֹליני ואנשי היטלר. מפּני שהתמיכה הזאת מתחפּשׂת בּמסוה של אידיאוֹלוֹגיה ...

 בימים האחרונים הלכה והחריפה מגמת הפניית האצבע לישראל - הקורבן, במקום לחמאס - התוקפן. החלטתו של קיר סטארמר, ראש הממשלה הבריטי, להשהות את שידרוג הסכמי הסחר עם ישראל בעיצומה של מערכה הכרחית נגד חמאס – ארגון טרור רצחני שאחראי לפיגוע הקשה ביותר בתולדות המדינה – מבטאת עיוורון מוסרי מדאיג. קיר סטארמר רואה קיסם בעיני ישראל, אך עיוור לקורה שבין עיניו. תחת דגל ההומניטריות, סטארמר כמנהיגים אירופים נוספים מעניש את ישראל, שחרף מורכבות הלחימה עושה כל שניתן לצמצם את הפגיעה באזרחים.  דרישות להכנסת שיירות של משאיות, שמזינות בפועל את צבא הטרור של חמאס, מקשות על צה"ל לטהר את הרצועה ממחבליה ומשלטון חמאס ועקב כך מאריכות את המלחמה ומנגד, קריאות להיכנע לחמאס ולהשאירו ברצועה, הם פתרונות גרועים. נחוצה חשיבה מחוץ לקופסה – או ליתר דיוק, מחוץ לרצועה. הפתרון האמיתי נמצא כמה קילומטרים מערבה – ברפיח שבצד המצרי של הגבול. אם העולם באמת מעוניין לסייע לאזרחי עזה, עליו לפעול בדחיפות להקמת מקלט הומניטרי מסודר, מפוקח ובינלאומי, בשטח מצרים. מקלט כזה יעניק לעזתים מחסה בטוח, תשתיות, רפואה וחינוך, ובעיקר – יחלץ אותם ...

צה"ל נדרש לקבל החלטות על אופן הפעלת כוחותיו לאור שלוש מערכות מנווטות: מערכת מקצועית, מערכת חוקית ומערכת מוסרית. המערכת המקצועית כוללת את עקרונות המלחמה וכלליה, הנגזרים מהמוסר האוניברסאלי ודינם כדין חוק מדינה. המערכת החוקית מתייחסת לדיני המלחמה והמשפט ההומניטרי הבינלאומי, המבוססים על הסכמים ואמנות בינלאומיות שאינן תמיד תואמות את עקרונות המלחמה ואת המוסר האוניברסאלי. המערכת המוסרית משקפת את ערכיה של מדינת ישראל, המעוגנים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומקנים להם תוקף מוסרי מגובה חוקתית. בעבר, מול צבאות מדינתיים שחויבו אף הם לדיני המלחמה, צה"ל פעל בעיקר לאור עקרונות המלחמה וכלליה, אשר תואמים הן את המוסר האוניברסאלי והן את ערכיה של מדינת ישראל. השתלטות חמאס על רצועת עזה והפיכת האוכלוסייה האזרחית לכלי מגן ולמשאב לוגיסטי לצבא הטרור, הדגישה את המתח האינהרנטי בין שלוש המערכות. חמאס מנצל את הסיוע ההומניטרי המוזרם לרצועה להזנת כוחותיו, בעוד אזרחי הרצועה הופכים למגינים אנושיים – תופעה שנוגדת את המוסר האוניברסאלי אך עדיין מוגנת חלקית תחת דיני המלחמה. הרמטכ"ל מוצא עצמו משופד כדברי לידל...

מבוא האתגר הגדול במלחמה נגד חמאס הוא למצוא את האיזון בין דיני המלחמה הבינלאומיים המבוססים על הסכמות פורמליות, שלעיתים אינן עולות בקנה אחד עם ערכי מוסר אוניברסליים, לבין חוק יסודות המשפט (1980) וחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו (1992) שמחייבים רף מוסרי גבוה, וכן בינם לבין עקרונות המלחמה וכלליה האוניברסליים, שמעמדם בישראל מעוגן כדין המדינה. המאמר מציע להקים לצד קבינט המלחמה ועדת מומחים למוסר, משפט וצבא, כדי להבטיח שהכרעות מבצעיות משמעותיות יתקבלו לא רק לפי עקרונות המלחמה והחוק הבינלאומי הפורמלי, אלא ככל האפשר גם לאור ערכי מוסר האמת והצדק המדינתי . האתגר המוסרי והמשפטי במלחמה מול חמאס המלחמה הנוכחית מול חמאס מחדדת את הפער המוסרי והמשפטי העמוק בין מדינת ישראל לאויביה. חמאס פועל באכזריות חסרת תקדים כלפי אזרחי ישראל, ובמקביל, תוך שימוש ציני באוכלוסייתה האזרחית כמגן אנושי, פוגע באופן שיטתי בתושבי רצועת עזה. הארגון משתמש באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי, ממקם תשתיות צבאיות במתקנים אזרחיים כגון בתי חולים ובתי ספר, ומונע בכוח את פינוי האזרחים מאזורי לחימה. יתרה מכך, הארגון משתלט על משאבים הומניטריים המיו...

לפני יומיים ב-9 במאי 2025, נפל דבר. ארצות הברית הציבה בפני ישראל הזדמנות קריטית להשלמת הכרעת חמאס – הזדמנות שאסור לתת לה לחמוק מידינו. הכרעת חמאס תלויה בניטרול שני נכסיו האופרטיביים החיוניים. האחד הוא ציר פילדלפי, שהיה עבור חמאס עורק חיים להעברת אספקה חיונית מחוץ לרצועה. השני הוא תושבי הרצועה, המשמשים לחמאס כמנופים אסטרטגיים בשני אופנים: ראשית, כמגן אנושי המכביד משמעותית על יכולת התמרון והאש של צה"ל. שנית, הסיוע ההומניטרי המיועד לתושבים הפך למקור הזנה לוגיסטי עבור חמאס, ובכך סיפק לו חלופה לאחר ניתוקו מציר פילדלפי ואפשר את המשך הלחימה. אילו לצה"ל הייתה תוכנית מגירה מוקדמת לכיבוש הרצועה, התחבולה לנטרול נכסיו החיוניים של חמאס צריכה הייתה להיות כזו: השתלטות בזק בפתיחת המתקפה על ציר פילדלפי כדי לבודד את חמאס מהעולם החיצוני, ובמקביל בידודו מתושביו – המגן האנושי שלו. זאת באמצעות הפלת גדרות ציר פילדלפי ועידוד התושבים לעבור במהירות למקלט הומניטרי בטוח זמני (safe haven) ברפיח המצרית. שטח זה, בתיווך אמריקני מוקדם, היה נשכר ממצרים ומשמש כבית עבור התושבים עד לסיום מבצע הכרייה הנרחב לחשיפת...

 ביום שישי, 3 במאי 2025, פורסם ב"הארץ" מאמר מקיף מאת אלוף (מיל') שלמה ינאי, תחת הכותרת: "הכשל הנורא של 7 באוקטובר הוא הזדמנות שאסור להחמיץ לטיפול שורש בצה"ל". במאמרו, ניתח ינאי בהרחבה את הכשלים הצבאיים בלבד שהובילו לאסון 7 באוקטובר, והצביע על שורת ליקויים מקצועיים בדרג הצבאי, שלדבריו, מילאו תפקיד מרכזי בכישלון החמור. ללא ספק, ניתוחו של ינאי מאיר על ליקויים מהותיים בזירה הצבאית, ותרומתו לדיון הציבורי היא חשובה ומשמעותית. עם זאת, נדמה כי הגורמים הצבאיים המערכתיים והעמוקים יותר, שעיצבו את מצבה של מערכת הביטחון ערב האירועים, נותרו מחוץ למסגרת הניתוח. בהיבט זה, נדרשת העמקה נוספת שתחשוף את שורשי הכשלים ואת האתגרים המערכתיים שהובילו לקריסה. להלן תגובתי לניתוחו של ינאי, כפי שהועברה למערכת "הארץ" . מה הם באמת שורשי הכשל הנורא של 7 באוקטובר אף שממצאי ניתוחו של האלוף (מיל') שלמה ינאי בדבר הכשלים שהובילו לאסון 7 באוקטובר ("הארץ", 3 במאי 2025) מצביעים על ליקויים נכונים כשלעצמם — עיקרו פוסח על פני שורשי המחדל – תופעה משותפת ללא מעט מפקדי עבר בכי...

מבוא ביום העצמאות ה־77 של מדינת ישראל הולכת ומתחדדת ההכרה כי האיום הקיומי החמור ביותר אינו חיצוני, אלא פנימי – קרע עמוק בין שתי תרבויות היסוד של החברה הישראלית: זו הדמוקרטית ליברלית, שמתמקדת בזכויות, וזו היהודית - תנ"כית, המבוססת על חובות. מתחים אלה אינם רק שאלה של זהות – הם נוגעים ישירות גם לביטחונה של המדינה. שיקום עוצמתו של צה"ל מחייב בראש ובראשונה שיקום כוח העמידה של החברה הישראלית: לכידות, מוסר, תחושת שליחות וייעוד משותף. שיקום החוסן החברתי הוא תנאי מוקדם לשיקום החוסן הצבאי, והוא מחייב מענה עמוק לשסע ההולך ומתרחב בין מרכיבי הזהות של המדינה . המאמר לא היה צורך להמתין לסקרי דעת הקהל שפורסמו בערב יום העצמאות, לקריאותיו הנרגשות של נשיא המדינה או לדבריהם של מנהיגים פוליטיים וחברתיים כדי לדעת: האיום החמור ביותר על קיומו של הבית השלישי אינו איום חיצוני, אלא אותו איום שגרם להחרבת שני הבתים הראשונים — התנגשות פנימית של תרבויות. בבית הנוכחי, ההתנגשות החריפה ביותר מתקיימת בין שני מרכיבים יסודיים של זהות המדינה — היותה יהודית והיותה דמוקרטית. ההתנגשות הזו איננה חדשה, אך נדמה שבשנים ...