הרמטכ"ל בחר בשביל זהב מקצועי וחיוני לתמוך בבחירתו

צה"ל נדרש לקבל החלטות על אופן הפעלת כוחותיו לאור שלוש מערכות מנווטות: מערכת מקצועית, מערכת חוקית ומערכת מוסרית.

המערכת המקצועית כוללת את עקרונות המלחמה וכלליה, הנגזרים מהמוסר האוניברסאלי ודינם כדין חוק מדינה. המערכת החוקית מתייחסת לדיני המלחמה והמשפט ההומניטרי הבינלאומי, המבוססים על הסכמים ואמנות בינלאומיות שאינן תמיד תואמות את עקרונות המלחמה ואת המוסר האוניברסאלי. המערכת המוסרית משקפת את ערכיה של מדינת ישראל, המעוגנים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומקנים להם תוקף מוסרי מגובה חוקתית.

בעבר, מול צבאות מדינתיים שחויבו אף הם לדיני המלחמה, צה"ל פעל בעיקר לאור עקרונות המלחמה וכלליה, אשר תואמים הן את המוסר האוניברסאלי והן את ערכיה של מדינת ישראל.

השתלטות חמאס על רצועת עזה והפיכת האוכלוסייה האזרחית לכלי מגן ולמשאב לוגיסטי לצבא הטרור, הדגישה את המתח האינהרנטי בין שלוש המערכות. חמאס מנצל את הסיוע ההומניטרי המוזרם לרצועה להזנת כוחותיו, בעוד אזרחי הרצועה הופכים למגינים אנושיים – תופעה שנוגדת את המוסר האוניברסאלי אך עדיין מוגנת חלקית תחת דיני המלחמה.

הרמטכ"ל מוצא עצמו משופד כדברי לידל הארט על קרני דילמה מקצועית, משפטית ומוסרית חסרת תקדים. מניעת הכנסת סיוע הומניטרי מהווה הפרה של דיני המלחמה ופגיעה במוסר הישראלי. הכנסת סיוע הומניטרי כמתחייב מדיני המלחמה, משמעה הזנת חמאס וחיזוקו והארכת המלחמה, בניגוד לעקרונות הלחימה והמוסר הלאומי. הזנת חמאס כתוצאה מהכנסת הסיוע מעניקה לארגון הטרור אורך נשימה, מונעת יצירת תנאים לכניעתו ומאריכה את סבלם של החטופים ומגוייסי צה"ל.

הדילמה שבה נתון הרמטכ"ל זמיר מזכירה במובנים רבים את זו של הנשיא הארי טרומן ב-1945, שעמד בפני הכרעה חסרת תקדים: לסיים את המלחמה במחיר אובדן חיי אזרחים יפנים רבים, או להימנע מכך ולהסתכן במלחמה ממושכת שתביא לאובדן חיי מאות אלפי לוחמים אמריקנים. טרומן הכריע, מתוך הבנה שההכרעה המהירה תחסוך קורבנות עתידיים רבים ותסיים את המלחמה. הדילמה של זמיר - שהיא בהיקף אחר כמובן - היא גרסה מודרנית ומורכבת לאותו אתגר עקרוני, אך בשונה מטרומן, קיימת עבורו אפשרות לפתרון יצירתי שמאזן בין שלוש המערכות המנווטות. 

הפתרון הזה, שלא היה זמין במציאות של 1945 והמאפשר לממש את מטרות המלחמה – השבת החטופים ושחרור הרצועה מאחיזת חמאס -  הוא אחד: ניתוק חמאס מאזרחיו ומהסיוע ההומניטרי המוזרם לתמיכתם. המהלך הזה מצריך את חילוץ אזרחי עזה לשטחים שבשליטת צה"ל לתוך מקלטים הומניטריים שיאפשרו בידוד מהיר של חמאס ממקורות תמיכתו. נכון שבגלל ניתוקם של דיני המלחמה מהמוסר, חילוצם מציפורני  חמאס מנוגד לדיני המלחמה, אך זהו מהלך הומני מחויב מוסרית לאור ערכי המדינה. קביעתם בחוק יסוד, מחייבת לפעול לאורם גם משפטית.

להרחבת השטחים הבטוחים שבידי צה"ל ולהכנתם לקליטת האזרחים יש לייעד כעת את כוחות "חומות גדעון", מה שמצטייר מדיווחי התקשורת כמטרת המבצע. התמקדות זו תחסום את צינור החמצן של חמאס ותעמידו בפני הברירה להיכנע ולהשיב את החטופים או להיכחד ברעב במנהרותיו. 

גם אם יישאר שטח מסוים מאוכלס באזרחים בשליטת חמאס ועקב כך יידרש להזרים לתוכו סיוע הומניטרי, מטרת המלחמה הראשית של שחרור הרצועה משליטת צבא הטרור ופקידי חמאס תושג, וישראל תסיים את המערכה בניצחון.

תביעות נחרצות להימנעות מהכנסת סיוע הומניטרי וכן לכיבוש הרצועה בלחימה קרקעית שוחקת תחת מגינים אנושיים, עולה בקנה אחד עם תוכניותיו השטניות של חמאס ומתנגשת חזיתית עם האינטרסים הישראליים ועם שלוש המערכות. 

מצטייר אפוא ש"במרכבות גדעון" נבחר ככלל פתרון יצירתי ומקצועי, המצליח לאזן בין שלוש המערכות המנווטות: עקרונות המלחמה, דיני המשפט ההומניטרי והמוסר הלאומי. מהלך זה, הכולל ניתוק חמאס מאזרחיו ומהסיוע הלוגיסטי, מאפשר את מימוש מטרות המלחמה בצורה אפקטיבית ומוסרית – שחרור הרצועה משליטת הטרור והחזרת החטופים.

במציאות שבה חלופות אחרות מובילות להפסד אסטרטגי, לניצחון פירוס יקר או לאפשרות של נידוי בינ"ל, שביל הזהב שבחר הרמטכ"ל הוא הדרך הנכונה – יש לתמוך בה בנחישות ולבצע אותה ללא היסוס. בהצלחה!