"היוֹדע עם מן העמים נגע כּנגענוּ, צרעת כּצרעתנוּ?"

הקדמה

גם בעבר נמצאו בינינו מי שהכפישו את עמם. עליהם כתב ברל כצנלסון, מקים תנועת העבודה, בשנת 1936 בעיצומן של פרעות הדמים, במאמרו "אל מול פני המערכה" (דבר, 4 במאי 1936).

קטעים מהמאמר מובאים להלן:

נגד פּוֹרעים גוּפניים וּפוֹרעים רוּחניים    🔗

אנוּ חייבים להגן על עצמנוּ, ולא רק הגנה פיסית, על חיינוּ ועל פּרי עמלנוּ. לא נִתן את גוּפנוּ למכּים ואת נפשנוּ למעלילים. כּי היד המשַלחת בּנוּ את הפּגיוֹן ואת האֶבן ואת האֵש, היא גם משלחת בּנוּ את הדיבּה ואת העלילה. היד המשלחת בּנוּ את המות מבקשת לתת לשמצה גם את חיינוּ וּלסלף את האמת שבּחיינוּ. ואָנוּ נתבּעים להגן על עצמנוּ לא רק מפּני הפּוֹרעים הגוּפניים, כּי אם גם מפּני פּוֹרעים רוּחניים, וּבהם גם המעיזים לדגוֹל בּשם הסוֹציאליזם, בּשעה שהם מסַלפים את תוֹכן הצדק והחירוּת שבּוֹ וּמחללים את שמוֹ.

“עבדוּת בּתוֹך מהפּכה”    🔗

אוּלם החזיוֹן הזה, החזיוֹן של תמיכת הקוֹמאינטרן, איננוּ דוֹמה בּשבילנוּ, לא מבּחינה מוּסרית ולא מבּחינה פּוֹליטית, לתמיכה של אנשי מוּסוֹליני ואנשי היטלר. מפּני שהתמיכה הזאת מתחפּשׂת בּמסוה של אידיאוֹלוֹגיה רחמנית, החרדה לפּלח המסכּן וּלחירוּתם הלאוּמית של בּני-ערָב; והעיקר מפּני שהיא ניתנת בּצינוֹרוֹת יהוּדיים; אמנם יהוּדים פּתוֹלוֹגיים, חוֹלי-רוּח, חוֹלי שׂנאה לעמם וּלכל מה ששייך לעמם, חוֹלי התבּטלוּת, הנוֹשׂאים בּקרבּם חַידקים של “עבדוּת בּתוֹך המהפּכה”.

מחיאת-הכּפּים לשפיכת-הדמים הזאת, השׂמחה לכל אֵיד יהוּדי בּאה עכשיו מאנשים שנוֹלדוּ על בּרכּי עמנוּ, אנשים אשר מי יוֹדע, אוּלי גם בּאוּ בּשעתם לארץ מתוֹך אילוּ געגוּעים לאוּמיים!

היוֹדע עם מן העמים נגע כּנגענוּ, צרעת כּצרעתנוּ?

מימי יציאת מצרים נשתמר בּידינוּ זכּרוֹן בּלתי-מחוּוָר על איזה שבט שתפקידוֹ היה “לזַנב את הנחשלים” בּקרבּנוּ. “עמלק” היה שמוֹ של אוֹתוֹ שבט. יש סבוּרים שזה היה איזה שבט שֵמי קרוֹב לנוּ. וכנראה, שבּכל שעה של יציאה ועליה מוֹפיע גלגוּל חדש של עמלק. ועל כּך נאמר: מלחמה בּעמלק מדוֹר דוֹר. ואף תפקידה של הפּק"פּ הוּא “לזַנב את הנחשלים” בּקרבּנוּ. והיא מגדלת אצלנוּ צמחי בּאוּשים, אשר בּשבילם דמנוּ אינוֹ דם ויסוּרינוּ אינם יסוּרים. כּל בּרית של יהוּדי עם יהוּדי היא בּשבילם פּסוּלה, ריאַקציוֹנית. אבל הבּרית של פּוֹרע עם פּוֹרע, הבּרית של מוּפתי עם אֶפנדי, הבּרית של קנאוּת מוּסלמית עם צעירי בּעלי-אחוּזוֹת היא בּשבילם מלחמת-חירוּת, היא בּשבילם חזית עממית פּרוֹגרסיבית. היש עם בּעמים אשר מבּניו הגיעוּ לידי סילוּף כּזה, שׂכלי ונפשי, שכּל מה שעוֹשׂה עמם, כּל יצירתוֹ וכל יסוּריו הם בּזוּיים וּשׂנוּאים, וכל מה שעוֹשׂה אוֹיב עמם, כּל שוֹד וכל רצח וכל אוֹנס ממלא את לבּם רגש הערצה והתמַכּרוּת? אכן, בּרוּסיה בּ-1881, בּעצם ימי הפּרעוֹת, ישבוּ בּנים ובנוֹת לעם ישׂראל והדפּיסוּ בּחשאי, מתוֹך מסירוּת-נפש, פּרוֹקלַמַציוֹת, הקוֹראוֹת לפּוֹגרוֹמים, מתוֹך תקוה שהדם היהוּדי שישָפך יעזוֹר להתקוֹממוּתוֹ של המוּז’יק הרוּסי. אכן, יוֹדעת ההיסטוֹריה העברית כּל מיני רנגטים ודגנרטים. צוּרוֹת שוֹנוֹת ל“שמד”!

כּל עוֹד אפשרי הדבר שיבוֹא ילד יהוּדי לארץ-ישׂראל, ילד שטוּפּח על ידי יסוּרי העם וּמַשׂא-נפש של דוֹרוֹת, וכאן ידבּקוּ בּוֹ חַידקים של שׂנאה לעצמוֹ, של “עבדוּת בּתוֹך מהפּכה”, ויטרפוּ עליו את דעתוֹ עד כּדי כּך שיראה את הגאוּלה הסוֹציאלית בּנאצים הפּלשׂתינאים, שהצליחוּ לרכּז כּאן בּארץ את האנטישמיוּת הזוֹאוֹלוֹגית של אירוֹפּה עם תאוות הפּגיוֹן שבּמזרח – אַל ידע מצפּוּננוּ שקט.

המאמר המלא: 

אתר פרויקט בן יהודה:

https://benyehuda.org/read/38858

אתר העיתונות:

https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1936/05/04/01/article/15/?e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI--------------1