שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

סטארמר ממשיך במסורת הלייבור לפגוע ביהודים בשעתם הקשה קיָיר סטארמר, ראש ממשלת בריטניה, מבקש להתייצב בראש קמפיין בינלאומי להקמת מדינה פלסטינית בלב ישראל. אולם בכך הוא מתפרץ לדלת פתוחה: ישראל הכירה שוב ושוב בזכותם של ערביי ארץ ישראל למדינה עצמאית – בתוכניות החלוקה של 1922, 1937, 1947 ובהסכמי אוסלו. לא ישראל היא שמנעה את הקמתה של מדינה כזו; מי שסירבו לכך פעם אחר פעם הם הפלסטינים עצמם, משום שמטרתם לא הייתה לחיות לצד מדינה יהודית, אלא במקומה. אסטרטגיית "שימור הפליטים" משקפת היטב עמדה זו. מאות אלפי פליטי 1948, שנוצרו עקב החלטת מדינות ערב לתקוף את ישראל למחרת הקמתה, לא שוקמו עד היום. הליגה הערבית עיגנה את מעמדם כ"פליטים" לצמיתות עד ל"שובם" לבתיהם – כלומר, עד לחיסולה של המדינה היהודית. ישראל לא תוכל להסכים למדינה פלסטינית שתקום במקביל להמשך אסטרטגיה זו, משום שהיא נועדה מלכתחילה לערער את קיומה. רק לאחר ביטול אסטרטגיית הפליטים וקליטתם כאזרחים במדינות שבהן הם חיים כיום – סיום הסכסוך על בסיס הכרה והשלמה הדדית של כל צד עם קיומו של הצד האחר, כלומר סיום הסכסוך בשלום ...

תחומים הרי גורל כמשפט, רפואה או כלכלה מקובלים עלינו כברירת מחדל ככאלה המחייבים חוות דעת שנייה – ולעיתים שלישית ואף רביעית. זאת מתוך הכרה שפלורליזם מקצועי, דיון מורכב וריבוי זוויות הסתכלות הם תנאי למנהיגות אחראית ולקבלת החלטות מיטבית. דווקא בתחום הביטחוני – שבו ההכרעות נושאות תוצאה מיידית ובלתי הפיכה של חיים, מוות וגורל לאומי – ממשלת ישראל נותרת תלויה כמעט לחלוטין בהמלצות המטכ"ל, גוף צבאי היררכי שמעצם טבעו מתקשה לקיים דיון פלורליסטי ולהציג בפני הדרג המדיני חלופות אסטרטגיות של ממש. אין מדובר בכשל אישי של הרמטכ"ל או של חברי המטכ"ל הנוכחי, אלא במגבלה מוסדית טבועה: צה"ל הוא ארגון היררכי, המופקד על ביצוע, לא על פיתוח מתח של מחשבה ביקורתית, ספקות מתודיים או ריבוי אסכולות. הפער הזה נעשה קריטי במיוחד כאשר תפיסת העולם הדוקטרינרית של צה"ל – כפי שגובשה מאז 2006 – חדלה לשרת את צורכי הביטחון של ישראל. לעיתים נטען כי ריבוי הדעות בתוך הקבינט המדיני־ביטחוני ממלא את מקומה של חוות דעת שנייה – אך זוהי טעות נפוצה. ריבוי הקולות בקבינט נובע ממחלוקות פוליטיות ואידיאולוגיות, לא מ...

פרשת ההרעבה ברצועת עזה מצטיירת כעסק הביש השני בתולדות מדינת ישראל – לא רק בשל ממדיה המוסריים והמדיניים, אלא בשל התעלומה השוכנת בליבה: לא מי נתן את ההוראה, כפי שהיה ב־1954, אלא מי לא דבק בתחבולה שנועדה להכריע את חמאס ועקב כך למנוע ממנו להעליל על ישראל את עלילת ההרעבה. פתרון התעלומה הזו איננו עניין סמלי להיסטוריה. הוא תנאי הכרחי למימוש שתי מטרות המלחמה שטרם הושגו: הכרעתו של חמאס והכנעתו לשם השבת החטופים ופירוקו כארגון צבאי ופוליטי. התחבולה שלא יושמה יתרונו הגדול של מבצע "מרכבות גדעון" היה ברעיון התחבולני שעמד בבסיסו: העברת האוכלוסייה האזרחית למקלטים הומניטריים בשטח שבשליטת ישראל, שנכבש במהלך המלחמה. בכך הייתה מושגת הפרדה בין חמאס לבין האזרחים ששימשו לו מגן אנושי, בסיס הספקה ומכשיר לשחיקת מעמדה של ישראל בעולם. העברה הדרגתית של האוכלוסייה למקלטים הומניטריים אזוריים – חלופה ריאלית לרעיון מאוחר יותר של הקמת עיר הומניטרית אחת מרוכזת – הייתה מאפשרת לנתק את חמאס ממגיניו האנושיים ומשרשרת ההספקה שלו ולהציג מופת ישראלי לטיפול באזרחים - תמונה הפוכה לטיפול בהם ע"י חמאס. הכרעת...

רמטכ"ל צה"ל, בשונה מהרמטכ"ל האמריקני למשל, נושא בו זמנית בשני תפקידים: מפעילו המבצעי של צה"ל ובונה כוחו. אם גולת הכותרת של הרמטכ"ל זמיר בתפקידו כמפעיל צה"ל הייתה מבצע "עם כלביא" – שקשה להפריז בשבחיו מבלי לחשוף את תחבולותיו – את החלטת הקמתה מחדש של מחלקת ההדרכה במטכ"ל, ההיסטוריה תגדיר כגולת הכותרת של תפקידו כבונה צה"ל. גם ללא מחקר מעמיק, ניתן לקבוע בוודאות כי זרעי אסון ה־7 באוקטובר נזרעו בסגירתה של מחלקת ההדרכה במטכ"ל בשנת 1994. מאחר והמפתח להצלחת יישומה של דוקטרינת ההכרעה המהירה – הדוקטרינה הקלאוזביצית־מולטקאית שהנחתה את צה"ל מאז הקמתו – הוא הכשרת הצבא ליישומה בהובלת מצביאיו ובהשכלתם הצבאית הייחודית, שימשה מה"ד מיום הקמתה כנכס חיוני בהכנת צה"ל למלחמה ובהפקת לקחים מהירה תוך כדי ניהולה. משום כך, בניגוד ליתר מחלקות המטכ"ל, נשא העומד בראשה דרגת אלוף, ומונה לתפקיד זה תמיד מפקד מהשורה הראשונה. לימים, ראשי מה"ד שלא מונו לרמטכ"לות – מונו לפיקודים מובילים ולסגנות הרמטכ"ל. מה"ד נסגרה ב־1994, בנימ...

ישראל טרם מימשה ברצועה את שתי מטרות המלחמה הראשיות: פירוק חמאס כארגון צבאי ופוליטי, והשבת החטופים. הקשר בין שתי המטרות ברור: השגת המטרה הראשונה באמצעות יצירת איום קיומי אמיתי ובר־מימוש על חמאס, עשויה להיות מנוף לשכנועו להיכנע, ובתמורה להסכמה ישראלית לקבלת כניעתו – לשחרר את החטופים. ליצירת איום קיומי שיביא את האויב להחליט על כניעה יש שתי חלופות: האחת – השמדת יכולות הלחימה שלו במסגרת תהליך בלתי תחום בזמן. עיקרו של תהליך זה הוא חיסול שיטתי, מוחלט או כמעט מוחלט, של יכולות הלחימה, מה שיגרום להנהגתו לבחור, בסיום התהליך או קרוב אליו, בין השמדה מוחלטת לכניעה. והשנייה – הכרעה מהירה במאורע מתפרץ ותחום בזמן, שיגרום לאובדן יכולתו של האויב לממש את תכלית לחימתו. זאת כתוצאה מנטרול או השמדה של נכסים חיוניים, ובכך תהפוך לחימתו לחסרת תוחלת. אם חרף זאת לא ייכנע, כוחותיו יושמדו שיטתית בידי הצד המכריע, הנהנה מעליונות מבצעית מובהקת. ניוונה של יכולת ההכרעה והשלכותיה הסבתו של צה"ל מצבא הכרעה מהירה לצבא הרתעה ניוונה את יכולות התמרון היבשתי – שהן המפתח לניהול מלחמות הכרעה קצרות. אך תקלה חמורה מ...

 ההתפתחויות האחרונות בדרום סוריה מציבות את ישראל בפני אתגר אסטרטגי מורכב, אשר לבו נעוץ בצורך המתמיד באיזון: כיצד להעניק הגנה נחרצת לעדה הדרוזית הנרדפת בדרום סוריה – שותפה ותיקה של ישראל – מבלי לפגוע באפשרות מדינית יוצאת דופן: שילוב סוריה בהסכם אזורי רחב במסגרת הסכמי אברהם. תגובה מהירה – ובחינה מחודשת של האיזון בעקבות מעורבות כוחות סוריים באזור א-סווידא, פעל חיל האוויר הישראלי נגד שיירות ועמדות מבצעיות שהתקרבו ליישובים דרוזיים. זמן קצר לאחר מכן הורחבה הפעולה גם למטרות בלב דמשק, לרבות במטה הכללי ובארמון הנשיאות או בסמוך להם. הייתה זו פעולה שמטרתה העברת מסר ברור: פגיעה בדרוזים – קו אדום. אלא שבמבחן האיזון האסטרטגי עולה השאלה האם פעולה זו לא חרגה ממסגרת מבוקרת, והאם לא היה נכון למקד את התגובה בכוחות השדה בלבד. פגיעה בעומק הריבונות הסורית, במיוחד בשלב רגיש זה, עלולה לערער לא רק את המצב הביטחוני – אלא גם את המהלך המדיני כולו. שינוי אמריקני – ואתגרי התיאום המהלך הישראלי התרחש בסמיכות להסרת סנקציות מצד ממשל טראמפ על סוריה – צעד שמעיד על שינוי בעמדה האמריקנית כלפי דמשק. ברקע מהלך זה עו...

המערכה בעזה מציבה בפני ישראל שעת הכרעה אסטרטגית. בניגוד למצג של התנגשות בין השבת החטופים לבין סילוק חמאס – ניתן לממש את שתי המטרות גם יחד. התנאי: יוזמה צבאית שתנתק את חמאס מהאוכלוסייה. היסוס – הוא החמצה היסטורית . ב־2025 מוצגת לציבור ולמקבלי ההחלטות בישראל דילמה כביכול בלתי פתירה: האם להעדיף את השבת החטופים גם במחיר של ויתור על סילוק חמאס מרצועת עזה – או להתעקש על מימוש היעד האסטרטגי גם במחיר דחיית השבתם. אלא שזו איננה דילמה אמיתית. זו דילמה מדומה. הנסיבות הצבאיות שנוצרו בעקבות מבצע "מרכבות גדעון" מאפשרות לישראל, לראשונה מאז פרוץ המלחמה, לממש את שתי המטרות גם יחד: להשיב את החטופים ולחסל את שלטון חמאס כולל טיהורה של הרצועה ממנהרותיו. יש דמיון מובהק בין המצב הנוכחי לבין רגע המפנה במלחמת יום הכיפורים, לאחר חציית תעלת סואץ. גם אז, ב־1973, ניצב צה"ל מול הישג צבאי משמעותי – אך ללא תוכנית אופרטיבית סדורה משלימה. מפקדי צה"ל באותה עת – ובראשם הרמטכ"ל דוד אלעזר ואלוף פיקוד הדרום חיים בר־לב – לא המתינו להנחיות מהדרג המדיני. הם זיהו את ההזדמנות, נטלו יוזמה, והובילו למה...

הודעת ראש הממשלה בנימין נתניהו כי במסגרת העסקה המתגבשת לשחרור חטופים, חמאס הוא שיקבע את שמות החטופים שישוחררו בסבב הראשון – היא עדות חותכת לכך שלמרות שחמאס ספג מכות קשות ונוראות, הוא לא הוכרע, לא הוכנע ולא הובס. כתוצאה מכך, הוא שומר על קלפי-מיקוח קריטיים – עד כדי הכתבת תנאי העסקה לישראל. זוהי תוצאה ישירה של היעדר הכרעה צבאית, ולפיכך גם של כישלון אסטרטגי – ישראל לא ניצחה את חמאס. הפער בולט במיוחד כאשר משווים למציאות שאחרי מלחמת יום הכיפורים: אז, לאחר שצה"ל יצר מצב של הכרעה צבאית מובהקת מול הצבא המצרי – כיתור הארמיה השלישית ואיום ישיר על קהיר – הצליחה ישראל להשיג שחרור מהיר ומלא של כל השבויים, תוך שבועות ספורים, ובתנאים שהיא עצמה הכתיבה. מצרים נאלצה להסכים להסדרים מתוך חולשה צבאית ומדינית ברורה. כיום, חמאס הוא שמכתיב. מלחמת לבנון השנייה – נקודת השבר של צה"ל הודעת ראש הממשלה על העסקה עם חמאס פורסמה ביום הזיכרון למלחמת לבנון השנייה – מועד סמלי, המדגיש את עומק השבר. מלחמת לבנון השנייה הייתה המלחמה הראשונה שבה צה"ל לא השיג הכרעה צבאית. במקום להכניע את חיזבאללה, נגררה ישר...

מלחמות שונות – קווים כלליים דומים בקווים כלליים קיים דמיון בין הלחימה להכרעת חמאס לבין הלחימה להכרעת הארמיה השלישית והצבא המצרי במלחמת יום הכיפורים. בשני האירועים, הכרעת האויב התבססה על השגת כניעתו כתוצאה מכיתורו. הכיתור התנהל בצל הפסקת אש אפשרית שאיימה על יכולת השלמתו, ובצל לחץ אמריקני להכניס את הפסקת האש לתוקף. לקראת סיום הלחימה אירע שיבוש מבצעי שהקשה על השלמת הכיתור ואיים על מימוש המטרה. בשני המקרים מדובר בהפעלת תחבולה מתוחכמת שהצליחה לזהות תורפה קריטית של האויב ולהפכה למנוף להכרעתו – ובכך להפוך תנאי פתיחה קשים לניצחון האסטרטגי שהושג ב־1973 ולניצחון האסטרטגי שמצופה שיושג גם ב־2025. תחבולת חמאס מול עוצמתו הטכנולוגית של צה"ל, חמאס הפעיל תחבולה מתוחכמת במיוחד שהתבססה על שלושה מרכיבים: הסתרת שדה הקרב, שימוש ציני באוכלוסייה האזרחית, וניהול מערכה בינלאומית־תודעתית משולבת. בראש ובראשונה, חמאס הצליח לנטרל את יתרונו המרכזי של צה"ל – היכולת לפגוע כמעט בכל מטרה בדיוק ובעוצמה גבוהה מרחוק – באמצעות העלמת שדה הקרב כולו מתחת לאדמה. המנהור התת־קרקעי העביר את הלחימה למרחב שבו האש...

                            נכתב בעקבות נפילתם של חמשת לוחמי נצח ישראל בצפון הרצועה מאז תחילת שנות ה־2000 הלכה והשתרשה במערכות הביטחוניות של ישראל תפיסה חדשה ומסוכנת: שכביכול, בעידן המודרני, השליטה בשטח איננה עוד הכרח אסטרטגי. לפי גישה זו, שהפכה לדומיננטית במיוחד לאחר נסיגות חד־צדדיות מדרום לבנון ומעזה, מלחמות מוכרעות לא על הקרקע – אלא מרחוק, באמצעים טכנולוגיים, סייבר, מודיעין מדויק ותקיפות מהאוויר. ברצועה מתברר מדי יום, מה שהיה ברור תמיד: שליטה בשטח היא תנאי בסיסי לביטחון . שליטה פיזית: הביטוי הברור ביותר לניצחון ביטחון איננו תחושה. הוא איננו עניין של "תודעה". הוא תוצאה פיזית. בשדה הקרב, שליטה בשטח היא הוכחה חותכת לניצחון. מי ששולט בקרקע – שולט בגבולות, באוכלוסייה, במשאבים ובחופש התנועה של האויב. מי ששולט רק באוויר – עלול למצוא עצמו תוקף שוב ושוב אויב שצומח מחדש מבטן האדמה. בניגוד לדוקטרינות הסובייקטיביות של "הרתעה" ו"ניהול סיכונים", תפיסת הביטחון המקורית של ישראל – זו שהביאה לה הישגים מכריעים – התבססה על ה...