בכיתור חמאס כמו בכיתור ארמיה 3 – אסור לגרור רגליים

מלחמות שונות – קווים כלליים דומים

בקווים כלליים קיים דמיון בין הלחימה להכרעת חמאס לבין הלחימה להכרעת הארמיה השלישית והצבא המצרי במלחמת יום הכיפורים. בשני האירועים, הכרעת האויב התבססה על השגת כניעתו כתוצאה מכיתורו. הכיתור התנהל בצל הפסקת אש אפשרית שאיימה על יכולת השלמתו, ובצל לחץ אמריקני להכניס את הפסקת האש לתוקף. לקראת סיום הלחימה אירע שיבוש מבצעי שהקשה על השלמת הכיתור ואיים על מימוש המטרה.

בשני המקרים מדובר בהפעלת תחבולה מתוחכמת שהצליחה לזהות תורפה קריטית של האויב ולהפכה למנוף להכרעתו – ובכך להפוך תנאי פתיחה קשים לניצחון האסטרטגי שהושג ב־1973 ולניצחון האסטרטגי שמצופה שיושג גם ב־2025.

תחבולת חמאס

מול עוצמתו הטכנולוגית של צה"ל, חמאס הפעיל תחבולה מתוחכמת במיוחד שהתבססה על שלושה מרכיבים: הסתרת שדה הקרב, שימוש ציני באוכלוסייה האזרחית, וניהול מערכה בינלאומית־תודעתית משולבת.

בראש ובראשונה, חמאס הצליח לנטרל את יתרונו המרכזי של צה"ל – היכולת לפגוע כמעט בכל מטרה בדיוק ובעוצמה גבוהה מרחוק – באמצעות העלמת שדה הקרב כולו מתחת לאדמה. המנהור התת־קרקעי העביר את הלחימה למרחב שבו האש המדויקת כמעט ואינה יעילה. בכך אילץ חמאס את צה"ל לעבור ללחימה קרקעית ישירה, תוך הפעלת כוחות יבשה מתמרנים – הרכיב החלש ביותר בסדר הכוחות של צה"ל לאחר הסבתו מצבא הכרעה לצבא הרתעה – בקרבות שוחקים, מורכבים וכואבים, בדיוק במרחב ובאופן שנוחים לו.

שנית, חמאס הפך את האוכלוסייה האזרחית למגן אנושי. הוא שתל את תשתיותיו בלב ריכוזי אוכלוסייה, ובכך יצר מראש מצג של פגיעות אזרחיות – תוצאה כמעט ודאית בכל תגובה ישראלית – שתשמש כחומר בעירה לקמפיין דה־לגיטימציה עולמי.

שלישית, חמאס תכנן מראש את ההשלכות המדיניות והבינלאומיות של כל פעולה ישראלית. הוא ידע שישראל לא תוכל להרשות לעצמה פגיעה רחבת היקף באזרחים – וניצל זאת ליצירת מתקפה תקשורתית־משפטית שגרמה נזק אדיר למעמדה של ישראל בזירה העולמית, ואף ערערה את ביטחונם הקיומי של יהודים בתפוצות.

תחבולת חרבות ברזל

כמו במשחק אבן־נייר־ומספריים, הצליח חמאס להשבית את "המספריים" – את יתרונו הטכנולוגי של צה"ל – באמצעות "אבן" פשוטה אך הרסנית: הורדת שדה הקרב מתחת לפני הקרקע, אל המנהרות – מקור עוצמתו של חמאס. תחבולתו הנגדית של צה"ל במבצע "מרכבות גדעון" נועדה להפוך את מקור עוצמתו של חמאס – למקום קבורתו, אם לא ייכנע בתנאי ישראל.

לשאלה "מה יכריע את חמאס – ויעמידו בחוסר אונים מבצעי?", התשובה המגולמת ברעיון המבצעי התחבולני היא: ניתוקו מאזרחי הרצועה – צינור האספקה הלוגיסטית של הארגון. ולשאלה "איך להכריע?" – השיטה הכללית למימוש הרעיון היא: כיתורו במנהרותיו לאחר ניתוקו מאזרחיו, שיצאו לקבל את הסיוע ההומניטרי בנקודות חלוקה שבשליטת ישראל, ובמקום לשוב לשטחים שבשליטת חמאס – שם מזונם ייגזל כדי להזין את הארגון – הם יופנו למקלטים הומניטריים או לעיר מקלט הומניטרית אחת בדרום הרצועה.

הכיתור שיוצרת תחבולת "מרכבות גדעון" הוא – מבחינה מבצעית – המקביל המובהק לכיתורה של הארמיה השלישית המצרית ב־1973, שברגע שצה"ל ניתקה מקווי האספקה והשליטה שלה – הגישה את כניעתה המיידית.

מאחר והודעתו של שר הביטחון על הקמת העיר ההומניטרית לוותה מיד עם פרסומה באיום של חמאס להפסיק את השיחות לשחרור החטופים, ניתן להניח שיש אמת בהנחה שלפיה ניתוק חמאס מאזרחיו שקול עבורו לגזר דין מוות ברעב, שרק באמצעות החטופים שבידיו הוא יוכל למנוע אותו – על־ידי כניעה והשבתם, בתמורה להסכמה ישראלית לקבלת כניעתו.

לפיכך, במקום להפסיק את הקמת העיר – דווקא חיוני להאיץ את הקמתה, ולרכז את המאמץ כעת לא בהגדלה נוספת של שטח הרצועה שבשליטת צה"ל ובטיהורו ממנהרות נוספות, אלא כמתחייב מעקרון מלחמה ראשון - ייחודי לצה"ל בלבד - "דבקות במשימה לאור המטרה" - בחילוץ מהיר והמוני יותר של האזרחים ובפינויים אליה.

הפער בין התכנון לביצוע

בתקשורת מצטייר שבין התוכנית למציאות בשטח קיים פער גדול: חילוץ האוכלוסייה ומניעת שובה לשטחי חמאס אינם מתקדמים בקצב ובקנה המידה הנדרש. בגלל המגע שחמאס משמר עם האוכלוסייה האזרחית, מגיעה לידיו אספקה – וכך נשמרת עבורו רשת הצלה שמאריכה את שהותו במנהרות, וממשיכה לשחוק את כוחות צה"ל בגיחות בזק של מחבליו ממעברים שטרם נחשפו.

הסיבה להיווצרות הפער איננה ברורה, אך מניסיון מלחמת יום הכיפורים ידוע כי הכיבוש המיותר והשגוי של העיר סואץ, שכפה על צה"ל את מבצע החילוץ הקרבי הגדול והקשה בתולדותיו אשר שיבש את הכיתור ואיים להכשילו, נבע מתקשורת לקויה בין הדרגים ומהעברת פקודות מעורפלות. כמו אז, גם כאן מצטייר ששיבוש ביישום תחבולת "מרכבות גדעון" מסכן את המהלך כולו. כפי שאירע בסואץ, אין מדובר בסוף פסוק: עם נחישות להשגת המטרה, בגיבוי הדרג המדיני וכמו אז – גם בגיבוי אמריקני, המהלך ניתן להשלמה בזמן ובמחיר מתקבלים על הדעת. מצופה מצה"ל שירתום כעת את כל משאביו הדרושים למימושו ומהר ככל האפשר.

ההיסטוריה העניקה לישראל הזדמנות שנייה לנצח במלחמה קשה באמצעות תחבולה צבאית מבריקה נוספת של כיתור ואסור שהיא תוחמץ בגלל כשלים ביישום התחבולה.