עד כאן: חמאס לא הוכרע ונכנע – ישראל לא ניצחה. מדוע?

הודעת ראש הממשלה בנימין נתניהו כי במסגרת העסקה המתגבשת לשחרור חטופים, חמאס הוא שיקבע את שמות החטופים שישוחררו בסבב הראשון – היא עדות חותכת לכך שלמרות שחמאס ספג מכות קשות ונוראות, הוא לא הוכרע, לא הוכנע ולא הובס. כתוצאה מכך, הוא שומר על קלפי-מיקוח קריטיים – עד כדי הכתבת תנאי העסקה לישראל. זוהי תוצאה ישירה של היעדר הכרעה צבאית, ולפיכך גם של כישלון אסטרטגי – ישראל לא ניצחה את חמאס.

הפער בולט במיוחד כאשר משווים למציאות שאחרי מלחמת יום הכיפורים: אז, לאחר שצה"ל יצר מצב של הכרעה צבאית מובהקת מול הצבא המצרי – כיתור הארמיה השלישית ואיום ישיר על קהיר – הצליחה ישראל להשיג שחרור מהיר ומלא של כל השבויים, תוך שבועות ספורים, ובתנאים שהיא עצמה הכתיבה. מצרים נאלצה להסכים להסדרים מתוך חולשה צבאית ומדינית ברורה. כיום, חמאס הוא שמכתיב.

מלחמת לבנון השנייה – נקודת השבר של צה"ל

הודעת ראש הממשלה על העסקה עם חמאס פורסמה ביום הזיכרון למלחמת לבנון השנייה – מועד סמלי, המדגיש את עומק השבר. מלחמת לבנון השנייה הייתה המלחמה הראשונה שבה צה"ל לא השיג הכרעה צבאית. במקום להכניע את חיזבאללה, נגררה ישראל להפסקת אש בתנאים שלא שיקפו עליונות. זוהי גם המלחמה שבה בלט לראשונה השינוי בתפיסת צה"ל – מצבא הכרעה מפקדיו הסבו אותו לצבא הרתעה. ועדות החקירה קבעו חד־משמעית שיש להחזיר את צה"ל לייעודו להיות צבא הכרעה. אך למרות עשרים שנה שעברו מאז דוקטרינת ההרתעה הפכה לעובדה מוגמרת, ללא דיון ציבורי או אסטרטגי, עד שהתפוצצה בפנינו ב־7 באוקטובר.

המחיר: חמאס מכתיב את סדר היום

חמאס, בהעבירו את שדה הלחימה מתחת לקרקע, ניטרל באחת את עליונותו הטכנולוגית של צה"ל, המיועדת ללחימה על פני הקרקע. הוא גם שמכתיב כיום את סדר שחרור החטופים – וכנראה גם את קצב ופריסת נסיגת צה"ל מאזורים שנכבשו כדי להסיר את האיום שחמאס מהווה על ישראל. ישראל נגררת למו"מ בשלבים – לא מתוך עמדת עליונות, אלא מתוך עמדת חולשה, במידה רבה יש להודות בגלל החטופים שבידיו. זוהי תוצאה ישירה של כשל אסטרטגי מתמשך.

לכשל זה יש לייחס את העובדה המטלטלת: על אף שמבצע "מרכבות גדעון" תוכנן כמהלך הכרעה מובהק, המבוסס על תחבולה אופרטיבית מבריקה, צה"ל לא הצליח לייצר במהלכו מצב שבו חמאס, לאחר שנותק מהאוכלוסייה האזרחית – מקור הגנתו והספקתו – מוצא את עצמו מורעב חסר אונים במנהרותיו, נכון להיכנע ולכן ישראל אינה מסוגלת לכפות עליו את תנאיה.

ביום הזיכרון למלחמת לבנון השנייה – היום שבו נחשפה חולשתו של צה"ל מול חיזבאללה – נחשפה שוב חולשתו מול חמאס. המעבר מצבא הכרעה לצבא הרתעה לא תוקן, והמחיר הלאומי והאסטרטגי כבד מנשוא – לא רק בהגנה שנכשלה ב־7 באוקטובר, אלא גם בהתקפה.

מלחמה – בית הספר המהיר ביותר, אך שכר הלימוד כבד

מלחמה היא בית הספר המהיר ביותר ללימוד אמנות המלחמה – אך שכר הלימוד בה כבד מנשוא. ולמרות כמעט שנתיים של לחימה, עקומת הלמידה של צה"ל ברמה האופרטיבית והאסטרטגית נותרה נמוכה. זאת בניגוד לעקומת הלמידה המרשימה ברמה הטקטית ובחיילות הטכנולוגיים, שפירותיה נקטפו במלואם במתקפה המרהיבה נגד איראן.

פו"ם: ממפעל להצמחת מצביאים – למכללה טקטית

שורש הכשל נעוץ, בין היתר, בשינוי דפוסי ההכשרה של מפקדי צה"ל. הפיכת צה"ל לצבא הרתעה לוותה בפגיעה חמורה בהכשרת מפקדים למצביאות.

בית הספר לפיקוד ומטה (פו"ם), שיועד מלכתחילה לפתח חשיבה אסטרטגית ולהצמיח מצביאים כבר מדרגת רס"ן, שינה בעשורים האחרונים את פניו. במקום לפתח חשיבה מקצועית צבאית־אינטלקטואלית "בגובה העצים", בהשראת "על המלחמה" של קלאוזביץ, החשיבה הונמכה ל"גובה העשבים" – הרזום - ב"מכונת המלחמה" של דלז וגואטארי – חשיבה פוסט מודרנית פוסט סטרוקטוראלית, הפוכה לחשיבה המערכתית  הנדרשת להפעלת תורת ההכרעה של צה"ל.

במקום לשמש חממה למפקדי עוצבות בעלי ראייה מערכתית ויכולת להוביל מערכות הכרעה מורכבות, הפך פו"ם ממפעל להצמחת מצביאים – למכללה ללחימה רווית טכנולוגיות מתקדמות ברמת הגדוד.

כך נותר צה"ל ללא מוח אופרטיבי ואסטרטגי מובהק – ללא מצביאי שדה שיכלו לתרגם בזריזות מחשבתית את התחבולה האופרטיבית המבריקה של "מרכבות גדעון", שדמתה בקווים גסים לתחבולה האופרטיבית ששימשה להכרעת הארמיה השלישית ב־1973, לניצחון מובהק נוסף ב־2025.

המענה הנדרש

נוכח תורפה מקצועית זו – שאין לייחס אותה לאיכות מפקדי צה"ל, שברוב התחומים עולה על זו של דורות קודמים – נכון לנצל את 60 ימי הפסקת האש המתוכננים לביצוע שני מהלכים הדרכתיים קריטיים:

1. עריכת סדרת השתלמויות מבצעיות למפקדים מדרגת מג"ד ומעלה, שתבחנה לעומק את כשלי ההגנה ב־7 באוקטובר ברצועה ובלבנון ואת מהלכי ההתקפה לתוך הרצועה, לאור עקרונות מלחמת ההכרעה, תוך שילוב ניתוחי קרבות רלוונטיים מההיסטוריה של צה"ל ומההיסטוריה הכללית.

2. כמו ב-1990 - אז, כלקח ראשי מניתוח כשלי המצביאות במלחמת יום הכיפורים ומבצע של"ג - סגירת פו"ם וביטול ההשתלמות למפקדים בכירים במתכונתם הנוכחית, והפעלתם מחדש כגופי הכשרה לחשיבה מצביאותית, למפקדים שייעודם  המקצועי הוא להכריע, להכניע ולהביס את האויב ברמה האופרטיבית והאסטרטגית, כמומחיותם בעברם הטקטי.

בהצלחת המהפך הנדרש – הן התורתי והן ההכשרתי – טמונה יכולתה של ישראל לשוב ולנצח במלחמותיה – גם נגד חמאס והיה והלחימה נגדו תחודש - כפי שעשתה בעבר – ולא רק לשרוד אותן, כפי שקורה בהווה מול חמאס.