משמעות הקמתה מחדש של מחלקת ההדרכה במטכ"ל - מה"ד

רמטכ"ל צה"ל, בשונה מהרמטכ"ל האמריקני למשל, נושא בו זמנית בשני תפקידים: מפעילו המבצעי של צה"ל ובונה כוחו. אם גולת הכותרת של הרמטכ"ל זמיר בתפקידו כמפעיל צה"ל הייתה מבצע "עם כלביא" – שקשה להפריז בשבחיו מבלי לחשוף את תחבולותיו – את החלטת הקמתה מחדש של מחלקת ההדרכה במטכ"ל, ההיסטוריה תגדיר כגולת הכותרת של תפקידו כבונה צה"ל.

גם ללא מחקר מעמיק, ניתן לקבוע בוודאות כי זרעי אסון ה־7 באוקטובר נזרעו בסגירתה של מחלקת ההדרכה במטכ"ל בשנת 1994.

מאחר והמפתח להצלחת יישומה של דוקטרינת ההכרעה המהירה – הדוקטרינה הקלאוזביצית־מולטקאית שהנחתה את צה"ל מאז הקמתו – הוא הכשרת הצבא ליישומה בהובלת מצביאיו ובהשכלתם הצבאית הייחודית, שימשה מה"ד מיום הקמתה כנכס חיוני בהכנת צה"ל למלחמה ובהפקת לקחים מהירה תוך כדי ניהולה. משום כך, בניגוד ליתר מחלקות המטכ"ל, נשא העומד בראשה דרגת אלוף, ומונה לתפקיד זה תמיד מפקד מהשורה הראשונה. לימים, ראשי מה"ד שלא מונו לרמטכ"לות – מונו לפיקודים מובילים ולסגנות הרמטכ"ל.

מה"ד נסגרה ב־1994, בנימוק הרשמי שהקמת מפקדת זרוע היבשה מאפשרת להחליפה בגורם מטה זוטר. ראשי מה"ד התנגדו לכך, בטענה שדווקא משום שזרוע היבשה היא מקור עוצמתו של צה"ל והגורם הראשי בהשגת הכרעה מהירה במלחמותיו – צדקו מקימי צה"ל כשקבעו כי, בדומה לצבא הגרמני שהיה מקור ההשראה להקמתו, חיוני שהמטכ"ל ימלא בו זמנית שני תפקידים: מפקדת כלל צה"ל ומפקדת זרוע היבשה.

ההיסטוריה ידועה: ניוונו של מה"ד – הפנטיום ומקור הידע המקצועי של צה"ל – אפשר למטכ"ל, לאחר החלשתו והקמת "מכון בית דדו", לבצע שני מהלכים שהובילו לאסון ה־7 באוקטובר:

א. החלפת דוקטרינת ההכרעה בדוקטרינת ההרתעה – תפנית מושגית עמוקה: לא עוד הבסת האויב והכנעתו במערכה קצרה ומכרעת, אלא הסתפקות ביצירת הרתעה שתגרום לו לשנות את רצונו להילחם גם בלי הכרעתו. תחת דוקטרינה זו הפך הדרג היבשתי המתמרן, שהיה עד אז גורם ההכרעה הראשי, לגורם משני ולכן הוקטן ונוון. במקביל, מפקדת זרוע היבשה – שהייתה אמורה להתריע מפני ההחלשה הזו – לא הצליחה למנוע אותה, הן בשל התמחותה בטכניקות לחימה טקטיות, והן בשל מעמדה הכפוף למטכ"ל.

ב. סגירת תוכנית ברק – תוכנית ייעודית להכשרת מצביאים וקציני אג"ם, שהוקמה כלקח מרכזי ממחקרי מלחמות ישראל, ובעיקר ממלחמות 1973 ו־1982. לקח זה זיהה את תורפתו המקצועית של צה"ל במצביאיו – מפקדים טקטיים נועזים, מצטיינים במנהיגות ובהקרבה, אך חסרי הכשרה מקצועית אינטלקטואלית שיטתית לתכנון ולניהול מערכות וקרבות עוצבתיים.

חולשתה המובנית של המצביאות בצה"ל, סגירת תוכנית ברק שנועדה להשלימה, והחלפתו של מה"ד – מקור העוצמה הדוקטרינרית של צה"ל – בגורם מטה חלש, השאירו את צה"ל חשוף לחלוטין בפני שרלטנות צבאית שכבשה אותו בסערה, כשם שב־7 באוקטובר נכבש הנגב המערבי.

ראויה לציון ההחלטה האסטרטגית־ארגונית, ולמעשה ההצהרתית, כי ראש מה"ד במתכונתו החדשה יישא שוב בדרגת אלוף, וישמש במקביל גם כמפקד המכללות הצה"ליות. החלטה זו מבטאת הבנה עמוקה: שבין הדוקטרינה, הפקת הלקחים והכשרת המצביאים חייב להתקיים חיבור מקצועי רציף – וכי הקשר הזה חיוני לא רק לשיקום צה"ל, אלא ליכולתו להפיק את לקחי המלחמה כבר במהלך ניהולה, ולא בדיעבד. העובדה שלקח זה הופק ויושם כבר עתה, עוד בטרם סוכמו תחקירי המלחמה, מעידה על עוצמתו ועל כך שניהול הלחימה בשבע זירות בציר הפעלתו המבצעית של צה"ל, איננה על חשבון שיקומו בציר בנין צה"ל.

למרבה הצער, הקמתה מחדש של מה"ד כמעט שלא זכתה להד תקשורתי – עובדה שלא רק מלמדת על אופייה ה"לא חדשותי" של החלטה ארגונית־דוקטרינרית, אלא גם עשויה לרמז משהו על עומק ומקצועיות הסיקור הצבאי בימינו. ייתכן שדווקא המהלך החשוב והעמוק ביותר שבוצע בצה"ל מאז המלחמה – התרחש מתחת לרדאר.