שיקום צה״ל: תמונת מצב שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר
צה״ל לא פרסם תחקיר מטכ״לי של המלחמה. לכן גם לא ברור לאור אילו לקחים הוא משתקם. ואולם מדברי הרמטכ״ל בימי האזכרה לאסון עולה תמונה מעודדת של תיקון כשלים. גם בלי תחקיר רשמי ברור שהכשלים שהובילו לאסון התקיימו בשלוש שכבות: מצבית, בסיסית ותשתיתית. חשיבות הדברים בכך שהם מעידים על דגש גם לתיקון השכבה המשפיעה ביותר, השכבה התשתיתית.
התקלה התשתיתית החמורה ביותר הייתה הסבת תפיסת ההגנה הלאומית, בראשית שנות התשעים, ביוזמת צה״ל, ולא ברור אם ובאיזה אישור של הדרג המדיני. התפיסה המקורית חייבה הסרת איומים בעודם באיבם, ביוזמת ישראל, במתקפה קרקעית בעומק שטח האויב. תחתיה הוצבה תפיסה מרובעת: הרתעה, התרעה, הכרעה והגנתיות.
שני רכיביה הראשונים מנוגדים לעקרונות המלחמה ופסולים מקצועית. אין להניח שהאויב מורתע, ואין לבנות הגנה על ההנחה שתתקבל התרעה מצבית בזמן המאפשר תגובה רלוונטית. אין זו שכבה בסיסית שצריך לתקן. זו הנחת תכנון פסולה. השכבה הבסיסית היא מה שבונים בכוח, בפריסה ובנוהל כדי שהמדינה תעמוד גם כשההנחה קורסת. הרכיב השלישי, ההכרעה, נותר חסר יכולת מימוש בגלל הסבה תשתיתית שנייה: משלהי שנות התשעים הוסב צה״ל, מבחינה דוקטרינרית, מצבא הכרעה קלאוזביצי־מולטקאי לצבא הרתעה והתשה, לאור ההנחה שאין עוד צורך להביס את האויב. בהתאם לכך צומצם ונוון הדרג המתמרן היבשתי המכריע.
על הרקע הזה יש משקל רב לדברי הרמטכ״ל. הוא קבע כי צה״ל חייב להיות ערוך תמיד למלחמה בהפתעה, בכמה זירות בעת ובעונה אחת, גם כאשר ההרתעה וההתרעה כושלות, וכי ההיערכות חייבת להיגזר מיכולות האויב ולא מכוונותיו. בכך הכיר בשלוש הנחות יסוד שנשכחו: צה״ל אינו בהכרח מרתיע, המודיעין אינו מבטיח התרעה מצבית, וקו המגע לעולם עלול להיפרץ.
הרמטכ"ל הוסיף כי בעשרים השנים האחרונות הוקטן צה״ל, וכי מגמה זו נעצרה: ״גודל הצבא הוא העומק האסטרטגי שלנו במדינה כה קטנה״. הקמת אוגדה 38 כעתודה מטכ״לית גמישה, הרחבת מערך המילואים, הכפלת הכוננויות והעתודות, הקמת מוצבים סמוכים ליישובים, הרחבת ההגנה המרחבית וחיזוק התמרון היבשתי והמפקדות — כל אלה צעדים מעשיים בכיוון הנכון.
גם ההכרה בצורך בפעולה התקפית יזומה למניעת התבססות איומים חשובה ביותר. הגנה במדינה חסרת עומק אינה יכולה להסתיים על קו הגבול. אויב הבונה סמוך ליישובים כוח מתמרן, וגם כוח של ירי מנגד, מחייב פעולה יזומה להסרת האיום בטרם יתממש. עד שהתנאים להסרה יבשילו, נדרשת הגנה כבדה וקבועה המסוגלת לבלום גם בהפתעה על הגדר.
הרמטכ״ל ראוי לשבחים על ייזום הצעדים האלה ויישומם תוך כדי מלחמה רב־זירתית.
כמה דברים מהותיים עדיין לא נאמרו
ראשית, אין הכרזה ישירה, מתואמת ומאושרת בידי הדרג המדיני, על החזרת תפיסת ההגנה הלאומית המקורית: הסרת איומים צבאיים מתהווים בעודם קטנים, במלחמת מנע הכרעתית קצרה או למצער במתקפה מקדימה.
שנית, אין אימוץ מפורש מחדש של דוקטרינת ההכרעה הקלאוזביצית־מולטקאית: הבסת האויב בניצחון חרוץ, במקום מניפולציה על תודעתו לשם הרתעתו ושינוי רצונו להילחם, אף שנותרה בידו היכולת להמשיך בלחימה. פגיעה קשה, סיכול יכולות ושיבוש אינם בהכרח הכרעה.
שלישית, אף שנקבע נכונה שיש להיערך גם כאשר ההתרעה כושלת, עדיין ניתן משקל רב לתיקון ההתרעה המודיעינית. ההנחה המקצועית חייבת להישאר חד־משמעית, כפי שהייתה בעיצוב המקורי של תפיסת ההגנה ותפיסת הפעלת צה״ל: התרעה מצבית עלולה שלא להתקבל בזמן תגובה רלוונטי. ההיסטוריה של צה״ל ושל צבאות זרים מספקת לכך הוכחות חד־משמעיות. מערכת מודיעין חייבת לחתור להתרעה מצבית. אך הצלחתה אינה תנאי להיערכות, למוכנות ולכוננות. ברגע שההגנה, סדר הכוחות והעתודה נגזרים מן הסיכוי שההתרעה תגיע בזמן, חוזרים אל ההנחה שנפסלה.
ולבסוף, טרם הוזכרו בפומבי שינויים כבדים שנעשו במטה הכללי במסגרת ההסבה ומחייבים בחינה ותיקון.
ראשית, שיקום פונקציית ראש אג״ם. אג"ם הוא גורם מטה ייחודי בדוקטרינת ההכרעה הקלאוזביצית-מולטקאית ואבן הראשה של יסודותיה. ראש אג״ם היה במטכ"ל צה"ל המכריע "מוח" הצבא ו"הציר המרכזי" לפעולתו: אלוף מנוסה בתפקיד אלוף שני, שלישי ואפילו רביעי, ומועמד טבעי לרמטכ״לות, המוביל את המטכ״ל כמפקדה הנושאת בשני כובעים, בניין הכוח והפעלתו המבצעית. במסגרת ההסבה הוחלפה הפונקציה במבנה מוחלש של ראש אגף מבצעים, שיובא מן המטה האמריקני, שדוקטרינת הלחימה שלו ומבנה המטה בו שונים מדוקטרינת הלחימה וממבנה המטה בצה"ל. התפקיד מאויש בידי אלוף, גם אם קצין שדה מצטיין, בתפקידו הראשון במטה הכללי שמאוייש ב"שועלי מטה" מנוסים ממנו בהרבה בעבודת מטה בכלל ובעבודת מטה בדרג האסטרטגי בכלל.
שנית, השבת בכורת אג״ם ושנמוך מעמד אמ״ן. השתלטות החשיבה המודיעינית על החשיבה המצביאותית מחייבת לא רק הסדרת חלוקת עבודה, אלא שינוי במבנה הפיקודי. ראש אג״ם חייב לשוב להיות קצין המטה המתאם הראשון מבין שלושת קציני המטה המתאמים, הבכיר במטה הכללי אחרי הרמטכ״ל. הוא המתאם המקצועי הישיר של אגפי ההדרכה, המבצעים, המודיעין, התכנון, התקשוב והטכנולוגיה ושל זרועות היבשה, האוויר והים, והוא מכוון מקצועית את שני קציני המטה המתאמים האחרים, הלוגיסטיקה וכוח האדם.
כמתכנן המבצעים ומנהלם בשם הרמטכ״ל, ראש אג״ם הוא הצרכן הראשי של המודיעין, ואחראי עם גורמי המבצעים באגפו להגדרת הידיעות הנדרשות, שהוא, ולא אמ"ן, הופכן מ"ידיעות" ל"מודיעין" להערכת מצב ולתכנון. כמומחה הראשי במפקדה לאמנות המלחמה, הוא, ולא המודיעין, אחראי לגיבוש דרכי הפעולה האפשריות של האויב, לזיהוי דרך הפעולה המסכנת ביותר את ביטחון ישראל, ולתכנון ולהפעלת הכוח לאורה.
כדי לתת לשינוי תוקף מעשי, יש ליצור דרגת ביניים בין אלוף לרב־אלוף. ראש אג״ם יישא בה ויעמוד מעל ראש אמ״ן וראשי האגפים האחרים במדרג הפיקודי. כך תובטח בכורת החשיבה המצביאותית על פני החשיבה המקצועית, בעיקר של המודיעין והאש, בלי לפגוע בעצמאותו ובאיכותו המקצועית של המודיעין ושל כל גורם מקצועי אחר.
שלישית, שיקום המצביאות. צבא הרתעה והתשה, הממוקד בהשמדת מטרות, פיתח יכולות חישוביות מרשימות של בנקאות מטרות. אלה אינן תחליף לחשיבה אינטלקטואלית צבאית־פילוסופית. חשיבה זו היא המפתח להגיית תחבולות מלחמה מכריעות ברוח קלאוזביץ ולהפעלת פיקוד מבוזר, מוכוון תחבולה, ברוח מולטקה.
רביעית, עדכון תורות הלחימה. יש לבטל את ההפרדה שנעשתה בין תכנון וניהול המלחמה ברמה המערכתית לבין תכנון וניהול הקרבות ברמה הטקטית. צבא הכרעה זקוק לתורה אחת, המחברת בין תכלית המלחמה, האסטרטגיה, המערכה, הקרב והטכניקה המבצעית.
חמישית, השעיית הקוד האתי של צה״ל ובחינתו מחדש. יש להשעות את הקוד הקיים, שהנחת היסוד של אחד ממעצביו הראשיים הייתה שכצבא הגנה אין צה״ל צריך לנצח, משום שניצחון מושג רק בהתקפה. זאת עד לבחינת התאמתו לאתיקה של צבא שתכליתו אינה להרתיע ולהתיש, אלא לסיים כל מפגש עם האויב, בכל דרג ובכל רמה, בביטחון שוטף ובמלחמה, בהשגה מהירה של ניצחון חרוץ ובלתי ניתן לערעור.
תיקון גלוי הוא תנאי לתיקון אמיתי
אופן הפקת הלקחים ושיקומו של צה״ל חייבים להיות גלויים. אין זו שאלה של יחסי ציבור, אלא של כשירות מקצועית ואחריות מוסרית.
ההסבה התרחשה לפני כשלושה עשורים. חלק ניכר אם לא רוב ממי ששירתו בצבא שהוסב גדלו מקצועית בתוך תפיסת ההרתעה וההתשה, ולא הוכשרו לתפיסת ההכרעה שנדרש עתה להשיב. אין בכך פגם אישי. זהו פגם מערכתי. אך מי שהיה במערכת והיה בידו הידע המקצועי להבחין במחיר ההסבה, ולא הזעיק שמיים וארץ נוכח הכתובת שהייתה חקוקה על הקיר והנחיות ועדת דן שומרון ב-2007 להסב את צה"ל בחזרה לצבא הכרעה, פסול מבחינה מוסרית להשתתף בהסבה מחדש בלי שיתן תחילה דין וחשבון מקצועי על שתיקתו.
הביקורת אינה מופנית אל מי שנסע על הגשר, אלא אל מי שתכנן אותו. מהנדס שגשר שתכנן קרס משום שתכנונו התבסס על ההנחה שאין עוד צורך להתחשב בכוח הכבידה (המקבילה של אין עוד צורך בהבסת האויב), לא היה מעז להראות את פניו בציבור המהנדסים בלי דין וחשבון על ההנחה. קצין שדה שפעל בתוך תפיסה שקיבל מלמעלה אינו המהנדס. המהנדס הוא מי שישב על הנחת היסוד, דחה התרעה, הדיר מתנגדים לתפיסה הפסולה מקצועית משום שסתמה את הקונספציה, ולימד דורות של מפקדים וקציני מטה שאין עוד צורך להביס את האויב.
לכן גם התופעה שלפיה קצינים בכירים שעיצבו את התבוסה של 7 באוקטובר, אפילו שנים לפני התרחשותה, מוזמנים להרצות בקורסים צבאיים על לקחי המלחמה היא בלתי נתפסת, עניינית ומוסרית, אלא אם כן הם יודעים להצביע על כשליה בשלושת רבדיה. קורס מפקדים אינו סמינר היסטוריה ואירוע להחלפה הדדית של חוויות אישיות. מי שעומד מול הכיתה מגדיר מה נחשב ידע תקף ולכן חיוני לוודא שהידע שהוא מוסר הוא ידע שעומד במבחן עקרונות המלחמה וכלליה האוניברסאליים והוא תורת צה"ל המחייבת כדין מדינה.
הסבת צה״ל ושיקומו הם משימה לאומית מספר אחת. לכן המשך הדרתם מן הצבא, גם לאחר האסון, של קצינים ומפקדים שחשיבתם המקצועית הייתה שונה מהחשיבה שהמיטה את האסון, ובשל כך הודרו, בלתי נתפס ובלתי מתקבל, עניינית ומוסרית. דווקא עתה נדרש צה״ל לפתוח את שעריו בפני הידע, הניסיון והחשיבה המקצועית על פי דין, שנדחקו ממנו בעשורים האחרונים.
סכום
מן הדברים שנאמרו בימים האחרונים עולה אפוא סיבה טובה, גם אם זהירה לאופטימיות. באיחור של 19 שנה צה״ל מכיר בצורך להניח אפשרות של הפתעה, לבנות מחדש כוח ועומק באמצעות עוצבות ועתודות, ולחזק את התמרון ואת המפקדות. אלה אינם תיקונים שוליים אלא תחילתו של תיקון תשתיתי שיש לברך עליו.
המבחן הבא יהיה אם המהלך יושלם. באישור הדרג המדיני, להחזיר את תפיסת ההגנה למדינה חסרת עומק, לשקם את דוקטרינת ההכרעה ואת המצביאות, ולבנות מחדש מטכ״ל המסוגל לתרגם מודיעין על יכולות האויב לתוכניות ולמהלכים המבטיחים שלא רק לא נופתע מן ההפתעה הצפויה הבאה, אלא גם ננצח במלחמה הבאה, כבמאה הקודמת, במהירות וב״זול״ ככל האפשר.
תגובות
הוסף רשומת תגובה