שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

הלקח מ־7 באוקטובר: חזון אחרית הימים אינו הנחת עבודה למנהיגות הצבאית, וקל וחומר שלא למנהיגות המדינית תקציר ההנחה שאין עוד צורך להביס את האויב, כאילו התממש חזון ״וכיתתו חרבותם לאיתים״, כשלה בצבא וגרמה לאסון 7 באוקטובר. כעת נשקפת סכנה שאותה טעות תחזור במישור המדיני — בבניית רוב להכרעות קיומיות על שותפות עם מפלגות שמחויבותן הלאומית כרוכה בסכסוך שעודנו פתוח, במציאות הרחוקה מהתממשות חזון ״וגר זאב עם כבש״; ואף בהכרעת שאלת זהותה היהודית של המדינה באמצעות לשון מאזניים שאינה צד למחלוקת לאומית פנימית. המאמר טוען שאין להעמיד את האזרחים הערבים במבחן נאמנות, אלא להימנע מלכתחילה מביסוס הכרעות אלה על ציפייה כזו — ובמקביל לקיים את חובת הצדק כלפיהם כמיעוט. נוכח סוגיות כבדות משקל אלה שעל סדר יומה של ישראל, שאינן צבאיות, הקמת ממשלת אחדות לאומית יהודית היא צו השעה. המאמר בלב הלקח העמוק של 7 באוקטובר עומדת טעות חשיבה: הקדמת חזון אחרית הימים למציאות. ההנחה שאין עוד צורך להביס את האויב, כאילו כבר התקיים ״וכיתתו חרבותם לאיתים״, הובילה להסבת צה״ל לצבא שלא היה מסוגל למנוע את האסון. תפיסת ״צבא קטן וחכם״, ההסתמכות...