דילמת „זאב, זאב”: שמחת תורה 2023 ויום הכיפורים 1973
כיצד הפכה הקונספציה המודיעינית לתחליף לכוח - בשתי מלחמות אוקטובר
ערב שמחת תורה תשפ״ז ראוי לשוב אל שתי מלחמות אוקטובר. ההשוואה ביניהן נועדה להבחין בין שלושה רבדי כשל: מצבי, בסיסי ותשתיתי. היא נועדה להסביר מדוע הכשלים של 1973, חמורים ככל שהיו, ניתנו לתיקון במלחמה; ומדוע חזרתם ב־2023, לאחר שהוסב צה״ל רשמית באפריל 2006 מצבא הכרעה לצבא הרתעה והתשה, הובילה לא רק לאסון 7 באוקטובר אלא למלחמה שלא הוכרעה גם שלוש שנים אחרי האסון. בבסיס שתי ההפתעות עמדה אותה דילמה מודיעינית ממש, דילמת „זאב, זאב”, והיא הוכרעה בשתיהן באותו אופן.
הכשלים המדיניים ב־2023 וב־1973
ב־2023 הייתה הקונספציה המדינית כי חמאס מורתע ומעדיף משילות ושיפור כלכלי על פני מלחמה. ברוח זו הותרה, החל מ־2018, הכנסת הכסף הקטרי לרצועה, כמעין „דמי לא יחרץ”, שנועדו לקנות שקט ולשמר את הפיצול בין עזה לרשות הפלסטינית. בשנה שקדמה למלחמה התחזקה קונספציה זו נוכח המאמץ לצרף את סעודיה להסכמי אברהם. יעד זה נתפס כמהפך אסטרטגי במצב הביטחון הלאומי של ישראל, והשגתו חייבה שקט בזירה הפלסטינית. הכשל הנטען כפול: הכסף שימש להתעצמותו הצבאית של חמאס ולא הרתיעו מתקיפת ישראל; ויש הסבורים כי דווקא הנורמליזציה המתקרבת עם סעודיה, שאיימה לדחוק את הסוגיה הפלסטינית לשוליים, זירזה את החלטתו לתקוף.
ב־1973, כפי שעולה מאחד ממחקריו של פרופ' זכי שלום מאוניברסיטת בן־גוריון, הייתה הקונספציה המדינית כי סיני יוחזר רק בתמורה לפתרון בעיית פליטי 1948, באחריות מצרים והמדינות הערביות שחוללו את הבעיה ושימרו אותה. הכשל הנטען: בשל תפיסה זו לא הושג לפני המלחמה ההסדר שהושג עם מצרים לאחריה, הסדר שהיה עשוי למנוע אותה, אך להשאיר כפי שאכן קרה את בעיית הפליטים על "ראשה של ישראל", כדברי גולדה.
הערכת הקונספציה המדינית לגופה אינה בתחום עיסוקו של מאמר זה, ואף לא בתחום אחריותו של הדרג הצבאי. הדרג המדיני רשאי, ולעיתים אף חייב, ליטול סיכונים כדי לשפר את ביטחונה הלאומי של ישראל. אולם יהיו מהלכיו אשר יהיו, על הצבא לפרוס תחתם רשת ביטחון שתמנע אסון גם אם הקונספציה המדינית תתמוטט. רשת זו חייבת להישען על הנחות שאינן תלויות בקונספציה: שהאויב אינו מורתע, שהתרעה מצבית לא תינתן ושקו המגע עלול להיפרץ.
הדברים אמורים ביתר שאת כאשר הקונספציה המדינית נשענת על ניחוש מצבו התודעתי של האויב: כוונותיו, מורתעותו והעדפותיו. הנחה כזו פסולה מקצועית מן היסוד, וישראל כבר שילמה עליה מחיר כבד ב־1973. במקרה כזה אין הדרג המקצועי רשאי להסתפק בהיערכות שקטה. עליו להזעיק שמיים וארץ, להבהיר לדרג המדיני כי ביסוס מדיניות על ניחוש תודעת האויב הוא הימור, ולהציג את המחיר הצבאי הנדרש לגידורו. ככל שגדל הסיכון המדיני, גדלה חובתו של הדרג הצבאי להגביר את המוכנות והכוננות. מהלך זה ננקט באופן חלקי ב־1973, ולא ננקט כלל, כעולה ממידע גלוי, ב־2023, אף שהדרג הצבאי עצמו היה שותף לאותה הנחה פסולה, אם הוא לא היה מקורה (ראו להלן). אין בכך כדי לגרוע מאחריות הדרג המדיני להחלטותיו; יש בכך כדי להבהיר שהדרג המקצועי לא רק נמנע מלהזעיק, אלא ייתכן והוא סיפק בעצמו את הבסיס להנחה שהיה עליו להזהיר מפניה.
„זאב, זאב”: מצוקה מודיעינית מולידה קונספציה
בשתי המלחמות לא נולדה הקונספציה ברשלנות, אלא ממצוקה מודיעינית אמיתית. כפי שהראיתי בפוסט מ־18 בספטמבר 2026, עד 1967 היו הצבאות הערביים מרוחקים מגבולות ישראל, ותנועתם לעבר הגבול סיפקה התרעה המבוססת על עובדות. לאחר 1967, בקו התעלה וברמת הגולן, לא היה עוד מרחק בין האויב לכוחותינו. צבא אויב סדיר הפרוס לאורך קו המגע מסוגל לפתוח במלחמה בכל עת, ותנועותיו אינן מבחינות בין תרגיל להתקפה. משלא ניתן היה עוד להתריע על סמך יכולות ותנועות, נדרשה הערכה של היגיון האויב וכוונותיו, וזהו מהלך פסול מקצועית.
ראש אמ״ן תיאר זאת במפורש בעדותו בפני ועדת אגרנט. הסיבה הראשונה שבגללה נאלץ אמ״ן לפתח את הקונספציה הייתה הצורך, „כדי למנוע את הגדלת הצבא הישראלי הסדיר או את עיבויו הקבוע בצבא המילואים, וכדי למנוע גיוס תכוף של מילואים”, להתייחס לכוונות האויב ולא רק ליכולתו: „קאפביליטיס קיימים כל הזמן ולכן אין לנו ברירה אלא לעבור אל אינטנשנס”. מכאן נבנתה ההשערה ש„מצרים לא תתקוף, כל עוד מצבה האווירי לא יאפשר לה לתקוף את שדות התעופה בעומק ישראל” (אגרנט, חלקי, 62). הסיבה השנייה הייתה הכמות העצומה של ידיעות שקיבל אמ״ן, „עושר השמור לבעליו לרעתו” כדבריו. הקונספציה נועדה לאפשר לעוזריו לסנן את המידע המועבר אליו.
בלב שתי הסיבות עמדה דילמה אחת, שראש אמ״ן ניסח בחדות:
„אם השיטה על כל דבר קטן לקרוא "זאב" אין בעיות אבל אז הצבא נמצא במצב קשה מאוד... אין דבר יותר פשוט לראש אמ״ן לקחת את זה לרמטכ״ל ולהגיד לו תגייס. אבל מוכרחה להיות איזה קונספציה; אחרת המדינה הזו תתגייס ולא תתגייס שבע פעמים בשנה” (שם, 68).
זוהי דילמת „זאב, זאב”. כאשר האויב צמוד לגבול ומסוגל לתקוף בכל עת, כל ידיעה מדאיגה מחייבת הכרעה בין שתי אפשרויות. האחת היא גיוס, במחיר כלכלי וחברתי ובשחיקת אמינות ההתרעה. השנייה היא הימור על כוונות האויב. הקונספציה הכריעה את הדילמה מראש לטובת ההימור. היא לא הייתה רק כלי מודיעיני אלא תחליף לכוח: במקום צבא סדיר גדול ועיבוי קבוע של מילואים, הניחה ישראל הנחה הימורית מובהקת שהאויב לא יתקוף ואם הוא יחליט לתקוף תינתן לצה"ל התרעה מצבית, שתורתית אסור לסמוך על קבלתה - הימור נוסף. משאימץ אותה הדרג הפיקודי על שני מרכיביה ההימוריים, הפכה הקונספציה של אמ״ן לקונספציה של צה״ל ובהכרח גם של הדרג המדיני.
ב־2023 חזר אותו דפוס, עד כדי חזרה על אותה דילמה ממש. כוחות חמאס פעלו בצמוד לגדר, התאמנו בגלוי על תרחישי פשיטה, ותנועותיהם לא אפשרו להבחין בין שגרה להתקפה. בהיעדר יכולת להישען על תנועות והיערכות לבדן כבסיס להתרעה מצבית, נשענה ההערכה, שוב, על ניחוש כוונות האויב ומידת מורתעותו, הפעם במסגרת הקונספציה ש„חמאס מורתע ומעדיף משילות”. בליל 7 באוקטובר עמדה דילמת „זאב, זאב” במלוא חריפותה. סימנים מדאיגים, שדומיהם התבררו בעבר כאזעקות שווא, חייבו הכרעה בין הקפצת כוחות לבין המתנה עד הבוקר. אפשר שהקונספציה היא שהכריעה אותה, כבשנת 1973, לטובת ההימור - מסקנה שטעונה עדיין הוכחה בתחקיר רשמי.
הלקח אינו שיש לשפר את הקונספציה המודיעינית, אלא שיש לבטל את הצורך בה. כאשר האויב צמוד לגבול ומסוגל לתקוף בכל עת, נותרות רק שתי חלופות מקצועיות. הראשונה היא קונספציה מבצעית של הסרה יזומה של האיום באיבו במלחמת מנע, כפי שנהגה ישראל בשנות החמישים מול איום הדרגים המתמרנים. השנייה היא, אם אין תנאים מתאימים להסרת האיום, הגנה כבדה וקבועה, המניחה שהאויב אינו מורתע, שהתרעה מצבית לא תינתן ושקו המגע עלול להיפרץ. קונספציה מודיעינית אינה חלופה שלישית; היא ויתור על שתיהן. רק תפיסת הגנה שאינה תלויה בהתרעה מפרקת את דילמת „זאב, זאב”. כאשר ההגנה כבדה וקבועה, ידיעה מדאיגה בלילה אינה מכריעה עוד את גורל היישובים.
ההבדל בין שתי המלחמות אינו בדילמה, שחזרה אחת לאחת, אלא ביכולת להתאושש מכישלון ההימור. וזה כבר עניינו של הרובד התשתיתי.
הכשלים הצבאיים ב־1973 וב־2023
כשלים צבאיים מצביים
| יום כיפור 1973 | שמחת תורה 2023 |
|---|---|
| 1. היערכות בט״ש ליום קרב ברמת הגולן ולחידוש מלחמת ההתשה בסיני. 2. הסתמכות על ניחוש כוונות האויב ומידת מורתעותו. 3. הסתמכות על התרעה מצבית, שכהנחת התו״ל לא ניתנה בזמן שאפשר תגובה רלוונטית. | 1. היערכות בט״ש לחדירת מחבלים בודדים בגבולות הרצועה ולבנון. 2. הסתמכות על ניחוש כוונות האויב ומידת מורתעותו. 3. הסתמכות על התרעה מצבית, שכהנחת התו״ל לא ניתנה בזמן שאפשר תגובה רלוונטית. |
הערה: בעקבות יום הכיפורים הנחה צה״ל להטמיע בהכשרת המפקדים שלוש הנחות יסוד: 1. צה״ל אינו מרתיע. 2. המודיעין לא יתריע התרעה מצבית. 3. קו המגע הקדמי בהגנה לעולם עלול להיפרץ. במבחן התוצאה ב־2023, ההנחיה לא מומשה.
כשלים צבאיים בסיסיים
| יום כיפור 1973 | שמחת תורה 2023 |
|---|---|
| אסטרטגיית צה״ל הייתה שגויה: נותרה האסטרטגיה שהתאימה למציאות שלפני 1967, של הסרת איומים במלחמת מנע או במתקפה מקדימה. אולם העומק האופרטיבי שנוצר לאחר 1967 חייב את שינויה לאסטרטגיית הגנה בתוך שטחינו: הכלת מתקפת פתע בשטחים שנוספו אחרי 1967 בידי הצבא הסדיר; בהמשך השמדת התוקף שהוכל בידי המילואים; ולאחר מכן מעבר למתקפת־נגד בעומק שטחי האויב, כדי להכריעו ולהכתיב את תנאי סיום המלחמה. זה היה תרחיש המלחמה שהתממש בפועל, אך ללא הכנות מוקדמות ולכן במחיר יקר. בזכות העומק, ההכלה התנהלה בשטחים בלתי מיושבים או שפונו ברמת הגולן מבעוד מועד. | אסטרטגיית צה״ל הייתה שגויה: היא התבססה על הגנה על הגדר. אולם בהיעדר עומק לניהול הגנה בשטחי ישראל, ולנוכח חזרת איום מתקפת הפתע של דרגים מתמרנים החל מ־2016, היה הכרח לחזור לאסטרטגיית צה״ל המקורית: הסרת איומים באיבם מחוץ לגדר, במלחמת מנע הכרעתית קצרה. משלא הייתה מוכנות הגנתית כבדה וקבועה לבלימת מתקפת פתע על הגדר, הוכלה המתקפה בתוך היישובים. |
הערה: ב־1973 היה לישראל עומק אופרטיבי, אך כאמור תפיסת ההגנה לא הותאמה אליו. יתר על כן, ב־6 באוקטובר 1973 דחה הדרג המדיני, משיקולים מדיניים, את הצעת הרמטכ״ל למכה מקדימה. אסטרטגיה צבאית התלויה בהחלטה מדינית שבגלל אילוצים מדיניים עלולה שלא להתקבל מחייבת תפיסת הגנה חלופית העומדת בפני עצמה, וזו לא הוכנה. ב־2023, בעקבות הסדרים להחזרת שטחים, העומק לא היה קיים עוד; אך צה״ל לא חזר לתפיסת ההגנה הלאומית המקורית למדינה חסרת עומק, שלפיה איומים אפשריים יוסרו באיבם מחוץ לגדר במלחמת מנע.
ב־1973, חרף כשל הפתיחה, צה״ל היה עדיין צבא הכרעה. לכן הצליח, לאחר גיוס המילואים, לעבור להתקפת־נגד בשטחנו ולמתקפה בעומק שטחי האויב, להכריע ולהכתיב תנאי סיום. ב־2023, בעקבות הסבת צה״ל בתחילת המאה מצבא הכרעה לצבא הרתעה והתשה, יכולת זו כבר נשחקה. אם הדרג המדיני נמנע מהסרה מוקדמת של האיום, חייב היה הדרג הצבאי להציג את מחירה. הגנה על קו הגבול, שמטרתה למנוע כל חדירה לשטח המדינה וליישוביה במקרה של מתקפת פתע של הדרגים המתמרנים שנוספו מ־2016 לחיזבאללה ולחמאס, חייבה גיוס קבוע של עוצבות מילואים רבות.
כשלים צבאיים תשתיתיים
| יום כיפור 1973 | שמחת תורה 2023 |
|---|---|
| לא נמצא כשל תשתיתי: צה״ל היה צבא הכרעה, בעל דרג מתמרן חזק, מערך מילואים שנבנה לכך ותורת לחימה שתכליתה הבסת צבא האויב. תשתית זו היא שאפשרה את ההתאוששות מכשלי הפתיחה. | 1. הסבת צה״ל לצבא הרתעה והתשה: „כיוון שמטרת המלחמה אינה להביס את צבא היריב”, כפי שנכתב בספר תפיסת ההפעלה המטכ״לית החדשה שפורסם באפריל 2006, הוסב צה״ל החל משלהי המאה הקודמת מצבא הכרעה לצבא הרתעה והתשה בירי מנגד. בהתאם לכך צומצם הדרג המתמרן ולא הוכנו תוכניות מגירה להסרת איומים מעבר לגדר במלחמת מנע או במתקפה מקדימה. בהיעדר גם הגנת גבול כבדה וקבועה, גורל היישובים במקרה של מתקפת פתע של דרגים מתמרנים היה כתוב על הקיר. 2. גושפנקה אתית להפרדת ההגנה מן הניצחון: ניצחון חרוץ כערך יסוד בצבא ההכרעה, הוחלף בקוד האתי שהוכן בשנים שבהן צה״ל הוסב לצבא הרתעה והתשה, לערך "דבקות במשימה וחתירה לניצחון". טענת אחד מכותביו הייתה שניצחון מושג בהתקפה ואילו צה״ל הוא צבא הגנה; מכאן ניתן להבין שמתקפה יזומה על ידי ישראל היא בלתי מוסרית. מאחר ששיאה של ההגנה הוא המעבר להתקפת־נגד, ניתן להבין שלפי הקוד האתי גם הגנה היא בלתי מוסרית. 3. אי־תיקון הכשל התשתיתי לאחר שנחשף בשתי מלחמות: הסבת צה״ל נכשלה במלחמת לבנון השנייה, שהסתיימה ללא ניצחון חרוץ ולכן גם בלי יכולת להכתיב את תנאי סיום המלחמה. חרף ההנחיות מ־2007 להסב את צה״ל בחזרה לצבא הכרעה, הדבר לא בוצע, והכשל חזר ב„צוק איתן” ב־2014. כשלים אלה אפשרו לחיזבאללה ולחמאס להתעצם לקראת מתקפת 2023. |
הערה: הכשלים התשתיתיים הם גורם העומק שאפשר את התפתחות הכשלים המצביים והבסיסיים, והגורם שהגביל את יכולת ההתאוששות וההכרעה. ב־2023 נוסף אילוץ שלא היה קיים ב־1973: 251 חטופים בידי חמאס, ששיקולי השבתם הגבילו לאורך חודשים ארוכים את החתירה להכרעה ברצועה. אילוץ זה אמיתי, אך אינו מסביר את אי־ההכרעה. צבא הכרעה, בעל דרג מתמרן חזק ותוכניות מגירה מוכנות, בהן תוכנית סדורה לניטרול מקור עוצמתו של חמאס - מגיניו האנושיים, היה מקצר את משך הלחימה ומקטין את מחירה, וזמן קצר יותר בשבי פירושו גם סיכון קטן יותר לחטופים. ייתכן ודווקא היעדר יכולת ההכרעה הוא שהפך את החטופים לקלף מיקוח מתמשך בידי האויב.
סיכום
| יום כיפור 1973 | שמחת תורה 2023 |
|---|---|
| המחדל ב־1973 היה תוצאה של שגיאות מקצועיות ברבדים המצבי והבסיסי. בזכות תשתיתו הטובה של צה״ל כצבא הכרעה, ניתן היה להתעשת מהר ולסיים את המלחמה בהכרעה ובניצחון חרוץ, שאפשר לישראל להכתיב, במידה רבה, את תנאי סיומה. | המחדל ב־2023 הוא תוצאה של חזרה על השגיאות המקצועיות ברבדים המצבי והבסיסי במלחמת יום הכיפורים. בגלל הכשל הנוסף ברובד התשתיתי, הסבתו הבלתי־נתפסת של צה״ל מצבא הכרעה לצבא הרתעה והתשה, לא ניתן היה ב־2023: 1. למנוע את האסון באמצעות הסרה מוקדמת של האיומים ברצועה ובלבנון במלחמות הכרעה קצרות כבמאה הקודמת; 2. לסיים מהר את המלחמה שנכפתה על ישראל בהתקפת־נגד שתסתיים בהכרעה, בניצחון חרוץ ולכן בתנאי סיום שמוכתבים על ידי ישראל. לפיכך המלחמות בשתי הזירות מתנהלות מזה שלוש שנים כמלחמות התשה פתוחות. |
חמישה לקחים עיקריים עולים מהשוואת המחדלים הצבאיים ב־2023 למחדלי 1973:
צורך חיוני בהאצת השלמת הסבתו המחודשת של צה״ל לצבא הכרעה.
צו השעה הוא חזרה לתפיסת הגנה לאומית שאינה מניחה הרתעה, התרעה או קו מגע בלתי־נפרץ.
ברוח „אשרי אדם מפחד תמיד” (משלי, כ"ח, י"ד), יש להטמיע בחינוך הנחת יסוד לאומית צנועה: צה״ל אינו מרתיע; המודיעין לא יתריע התרעה מצבית; ונדרשת מוכנות לאומית בסיסית גבוהה שתמנע הכרעה גם במקרה של הפתעה.
נדרש גיבוש של תפיסת הגנה לאומית מעודכנת: כבמאה הקודמת, הגנתית במהותה אך התקפית במימושה, בהתאם לאיומים הקונקרטיים ולשאר מרכיבי העוצמה הלאומית של ישראל.
צה״ל חייב להתחשב בייעודו של הדרג המדיני לשפר את ביטחונה הלאומי של ישראל, גם תוך נטילת סיכונים מדיניים אפשריים, שמטבעם יוצרים סיכונים צבאיים אפשריים, ולגבות ייעוד זה ברשת ביטחון צבאית אמינה וקבועה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה