חמאס מבין שכיבוש עזה מסכן את קיומו – על ישראל להוכיח מיד שהוא צודק

 המזהירים מפני כיבוש העיר, בטענה שהיא מלכודת מוות, מתפרצים לדלת פתוחה — שכן הרמטכ״ל כבר דיווח בישיבת הממשלה שהעיר תכותר, שהיא אחת מאפשרויות הכיבוש של שטח. המונח "כיבוש" מוגדר במילון צה״ל כך: "השתלטות בכוח על שטח שבשליטת האויב, על ידי השמדת האויב, גירושו או הכנעתו".

הדרך היחידה להכניע אויב בלי לכבוש את שטחיו לשם השמדתו היא באמצעות כיתורו. "כיתור", לפי מילון צה״ל, הוא: "הקפת שטח שבידי האויב מכל עבריו בלפיתה (חד־זרועית או כפולה) כדי לשלוט על נתיבי הגישה ועל קווי התחזוקה, וכדי למנוע ממנו לחלץ את כוחותיו או לתגברם".

מאחר שהדין הבינלאומי מחייב להזין את אזרחי העיר עזה, שחמאס גוזל את מזונם כדי להזין את מכונת המלחמה שלו, הרי שעל מנת להפוך את הכיתור לאפקטיבי חיוני להוציא מהעיר את אזרחיה ולהעבירם לשהייה במקלט הומניטרי. הוצאתם מהעיר תעמיד את חמאס בפני שתי אפשרויות ברורות: להיכחד מרעב ומצמא, או להיכנע בתמורה לשחרור כלל החטופים המוחזקים בידיו ולוותר על שליטתו ברצועה כולה — ובכך לחסוך אולי את הצורך להפעיל כיתור דומה גם בשטחים אחרים שהוא שולט בהם.

שני התנאים להצלחת התוכנית הם: יציאה מהירה ככל האפשר של האזרחים מהעיר — פעולה שצה״ל מתורגל בה, לאחר שכבר פינה ברצועה מאות אלפי אנשים בימים ספורים — והקמה מהירה של המקלט ההומניטרי.

מאחר שמח״ט חמאס בעיר עזה ומפקדיו הבינו את פוטנציאל סכנת הכרעתם אם התוכנית תתממש, הם פנו מיד למתווכים על מנת לחדש את המשא ומתן — וזהו כנראה הרקע לפגישת וויטקוף ונציג קטר באיביזה בשבת בבוקר.

מדובר בהצלחה שחיוני לנצלה במהירות הגבוהה ביותר האפשרית: על הרמטכ״ל לנצל את הכוחות הנמצאים ברצועה להשלמת כיתורה של העיר, שלפי דיווחים בתקשורת הוא קרוב למלא, ולהתחיל מיד בהוצאת האזרחים מחוץ לעיר. האתגר האמיתי להשלמת התוכנית עומד בפני הדרג המדיני, שצריך להכשיר במערכת הבינלאומית את הקמת המקלט ההומניטרי. מלבד ארצות הברית, הפתח להכשרה נמצא בידי גרמניה, שהקנצלר שלה כבר הודיע כי הוא מתנגד למהלך ואף הטיל על ישראל עיצומים בהספקת נשק המופעל ברצועה.

חמאס בנה ברצועה שתי מלכודות מוות — מלכודת צבאית ומלכודת תרבותית־מוסרית. בפני ישראל עומדות שתי ברירות: להיכנע לחמאס, שהפך את אזרחיו ואת החטופים למגינים אנושיים ולבני ערובה למניעת פגיעה בו, או לסיים את המלחמה בסילוקו של המשטר הניאו־נאצי החמאסי — בדרך שבה צ׳רצ׳יל, רוזוולט וטרומן דבקו בחיסולו של המשטר הנאצי. ישראל, שאבותיה הקדמונים הביאו למערב את תרבות קידוש החיים ושחררו אותו מתרבות קידוש המוות הראשונה, ושאבותיה הקרובים נפלו קורבן לאימוצה של התרבות המקדשת את המוות במאה שעברה, לא תיכנע לחמאס המחזיר בשלישית את התרבות המקדשת את המוות. כאלטרנטיבה לכניעה, היא מציבה בפני העולם פתרון הומני להכנעתו, שיימנע מרחץ דמים של לוחמי צה״ל ושל אזרחי הרצועה: הגנה על חיי לוחמי צה"ל — באמצעות כיבוש עזה בכיתור, ולא בכיבוש בסגנון סטלינגרד — וכן הגנה על חיי האזרחים באמצעות מקלט הומניטרי מחוץ לעיר.

גרמניה הוחזרה למשפחת העמים בזכות התחייבותם של מנהיגיה, בפני המדינות שחיסלו את המשטר הנאצי ובפני העם היהודי, כי יותר לא תיפול למלכודת של תרבות המקדשת את המוות. בשל מחויבותה להבטחה זו, עליה לקרוא לדגל את המדינות המחויבות להגנה על התרבות המקדשת את החיים, כדי להתגייס יחדיו להגנת חייהם של הישראלים והפלסטינים, ולהשקיע מהר ככל האפשר את כל הדרוש בהקמה מיידית של המקלט ההומניטרי.
בפני גרמניה עומדות שתי אפשרויות: להיכנע לחמאס, או — כמו צ׳רצ׳יל, שהפך שעה אפלה לשעתה הנעלה והיפה של בריטניה — להפוך את הרגע הזה לשעתה הנעלה והיפה של גרמניה החדשה; זיכרון נעלה ויפה למי שנתנו אמון בהבטחתה שלעולם לא תחזור ותיפול למלכודת של תרבות המקדשת את המוות.

עם הכשרת הקמתו של המקלט ההומניטרי, על הדרג הצבאי לפעול לאור עקרונות המלחמה — ובראש ובראשונה לאור עקרון הרציפות וההמשכיות: לא לתת רגע אחד של מנוחה, לא לאויב וגם לא לכוחותינו. על הדרג המדיני להניח לרמטכ״ל זמיר לפעול להשלמת המשימה, בלי להפסיקה מסיבות פוליטיות פנימיות או חיצוניות, שנועדו להניע — למעט הסכמת חמאס לכניעה מוחלטת ללא תנאי — שיחות תיווך והידברות. ההידברות הראשונה לקבלת כניעתו של חמאס ללא תנאים מוקדמים, תהיה בשטח — בין חיילי צה״ל לבין נציג הטרור שיגיע אליהם, כמו כל מי שנכנע לצה"ל בעבר, עם ידיים מורמות ואוחזות בדגל לבן.

ולסיום, מאחר שהתוכנית שאושרה היא אופטימלית ומאזנת את שתי מטרות המלחמה, ועונה על דרישות כלל הצדדים – אם היא תוסבר לציבור, ייתכן שתיתמך בקונצנזוס לאומי.