שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

 רקע לדיון: החלטת בריטניה החלטת בריטניה למנוע מישראל להשתתף בתערוכת ביטחון בינלאומית היא מקרה מבחן מובהק לחשיפת עומק המשבר המוסרי של המשפט הבינלאומי. היא אינה נובעת מאמת מוסרית אוניברסאלית אלא משיקולים פוליטיים ודילים דיפלומטיים. במקום לעמוד לצד הקורבן הנאבק בארגון טרור המשתמש באזרחיו כמגינים אנושיים – בחרה בריטניה להרחיק את ישראל, ובכך הפכה את הקורבן לנאשׂם. דווקא בריטניה – שבניגוד לחלקים נרחבים מאירופה ידעה להפריד בין המדינה לכנסייה, אך מעולם לא ניתקה עצמה מערכי מוסר – חוטאת כעת למורשתה. הממלכה המאוחדת שמרה על דמות המלך כסמל המוסר הבריטי, ומלכתה, אליזבת השנייה, אף נהגה להתייעץ עם הרב יונתן זקס ז״ל בסוגיות מוסריות לאור ארון הספרים העברי. בכך הודגש לאורך שנים כי גם במדינה חילונית במוסדותיה, המוסר נותר לב ליבה של הלגיטימציה. מול הרקע הזה, ההחלטה להדיר את ישראל אינה רק צעד פוליטי – היא בגידה במוסר הבריטי עצמו . מתודולוגיה המוסר העברי על נגזרותיו – תורה, נביאים, משנה, תלמוד ופסיקות לאורך הדורות – כמערכת של חובות אוניברסאליות המושתתות על חוקי היקום והטבע. האדם נברא ללא רסנים...

הפרסום שהופיע ב"גארדיאן" ב-21 באוגוסט, לפיו ישראל מעבירה דיווחים שיקריים על מספר הנפגעים ברצועת עזה, לצד "מצעד הנזיפות" לשגרירי ישראל בבירות אירופה, חושף פער מהותי בין הגישות הערכיות. בעוד אירופה מתגאה בהישגי המדע שלה, המבוסס על אמת אובייקטיבית, בתחום ההומניזם היא נותרה מאחור. במקום להשלים מהפכה מחשבתית אמיתית, היא החליפה את הדוגמטיות הדתית של ימי הביניים בסובייקטיביות מתמשכת, שבה האמת היא עניין של תפיסה אישית ולא של עובדות. מ"האמת" הזאת צמחו באירופה הרבה אסונות. היהודים היו תמיד קורבנותיהם הראשונים. תגובתה של ישראל אינה צריכה להיות מתלהמת, אלא דיפלומטית ומתונה, תוך הצבת מראה בפני אירופה. כשל בהבחנה בין טוב לרע התבססות אירופה על דיווחי חמאס, ארגון טרור שאינו מחויב לאמת, במקום על המידע המדויק ככל שאפשר והמפוקח על ידי מערכת המשפט הצבאית, חושפת את חולשתה של הגישה ההומניסטית האירופית. על ישראל להבהיר שגישה זו, שהתנתקה מקיומה של אמת אובייקטיבית ומעוגנים מוסריים אובייקטיביים, מתקשה להבחין בין שקר לאמת, בין טוב לרע ובין צד צודק לצד פושע. היא נוטה לראות את ה...

" המודרניות לא העלימה את האפלה הגדולה האופפת את האדם, היא לא גאלה את העולם ." (דוד אוחנה) הליברליזם המודרני, פרי יצירתה של אירופה, מתגאה בהישגיו הרבים אך מצוי בעיצומה של טלטלה עמוקה. הליברליזם המודרני, ששחרר את האדם מהאמת הדוגמטית של ימי הביניים, הציב את האמת בתוכו ובכך הפך אותה לסובייקטיבית, נזילה ואוטופית. לליברלים המודרנים יש מוסר, אך הוא אינו סדור ומוגדר על ידי חוקים אוניברסליים, אלא על ידי תפיסות אישיות ומשתנות. כתוצאה מכך, החברה הליברלית מתקדמת מבחינה רעיונית אך נכשלת שוב ושוב במבחן המציאות: ערכיה מתנגשים זה בזה, מסגרותיה מתפוררות והעוגן המוסרי המשותף הולך ונשמט. כשל זה בולט במיוחד לנוכח המלחמה בעזה, שחשפה את שיתוף הפעולה של אירופה עם שטן נוסף, הפעם: חמאס. במקום לפעול לחילוץ מהיר של קורבנות חמאס אזרחי הרצועה - מגיניו האנושיים, למקלט הומניטרי קרוב לגבול הרצועה ברפיח המצרית, היא בחרה לדבוק בחוקים יבשים שמונעים העברת אוכלוסייה והגישה לחמאס את ראשה של ישראל, הקורבן הראשון והאמיתי שלו, על מגש. במקום לעשות צדק , כדי לרחוץ בניקיון כפיה, אירופה זורקת לאזרחי הרצועה צדקה מוצנחת ...

מבוא בכנות וביושר לב, הודה האלוף גורדין בטכס החלפתו בטעות שנעשתה על ידו ועל ידי קודמיו בהערכת האיום בגבול לבנון ובאופן ניהולו. הצהרה מנהיגותית חשובה, שניתן להסיק ממנה שאסון 7 באוקטובר נגרם מכשל נקודתי ומשגיאות שהצטברו לאורך שנים, כשהאמת שונה. האסון הוא בראש ובראשונה תוצאה של ליקוי מאורות מקצועי בצה"ל, שחולל קריסה אסטרטגית ארוכת טווח, שהחלה בשינוי רדיקלי של דוקטרינת הלחימה של צה"ל שבגללו נמנע מישראל לממש את מדיניות ההגנה הלאומית שלה. עיקרה של המדיניות הוא הסרת איומים אפשריים על ישראל בעודם באיבם, מחוץ לגבולות המדינה, במלחמות מנע הכרעתיות קצרות וככל האפשר גם "זולות". הבנה זו חיונית כדי להפיק לקחים למלחמה הנוכחית וכדי למנוע מלחמות ארוכות ושוחקות כמוה בעתיד, זאת, לאור מדיניות הגנה לאומית, שכלקח מ-7 באוקטובר, כבר שודרגה כפי שנצפה בזירה הצפונית, ל"סיכול סיכונים לפני הפיכתם לאיומים". ההקשר האסטרטגי וההיסטורי היציאה מלבנון ומעזה הוצדקה בזמנו בצורך למנוע שחיקה של הדרג המתמרן והמסתער היבשתי בלחימה מול גרילה וטרור, ולשמר את כשירותו למלחמות תמרון גדולות כדוגמת מבצע ...

הקריאה להשבתת המדינה לשם החזרת החטופים – דווקא כשהסיכוי הגבוה ביותר להחזרתם הוא בהכרעת חמאס בכיבוש עזה – מסכנת את מטרות המלחמה. היא מעמיקה את השסע הפנימי ומעניקה לחמאס יתרון במשא ומתן, שבמקרה של הצלחתו ייתר את הכיבוש. במקביל להכנות לכיבוש, יש להמשיך בשיחות שחמאס יזם מחדש מתוך חשש מהכרעה. אם יניבו תוצאות – הכיבוש יתייתר. בתנאים אלה, שביתה כללית חסרת הצדקה: היא מסכנת את המטרה, מחלישה את העורף ומערערת את החזית המדינית. השיעור ההיסטורי – ניצחון פירוס ב־1933 כדי להבין את חומרת הטעות שבשביתה המוצעת, ראוי להיזכר בפרשת הבחירות לקונגרס הציוני ה־18, שהתקיימו חודשים ספורים לאחר עליית היטלר לשלטון בינואר 1933, בשעה שהסכנה ליהודי אירופה כבר הייתה מוחשית וברורה. הקונגרס היה אמור לעסוק באיחוד השורות בתנועה הציונית ובגיבוש תוכנית פעולה עולמית להתמודדות עם האיום הגובר מגרמניה. באותה תקופה, המפלגה הפועלית של היישוב הייתה קטנה, וסיכוייה לזכות בבחירות היו שקולים מול הרוב בקונגרס הציוני שגיבש סביבו המחנה הרוויזיוניסטי. בן־גוריון, ששהה אז במסע בחירות בפולין, קיבל את הידיעה על רצח חיים ארלוזורוב – ובטר...

  נוהל מינוי מפקדים בצה"ל האחריות למינוי קצינים עד לדרגת אלוף נתונה בצה"ל, כמו בצבא הבריטי שממנו הועתק הנוהל, אך ורק בידי הרמטכ"ל. מתוך מסורת של כבוד – המינויים מובאים לאישורו הפורמלי של שר הביטחון. עם זאת, לאחר אסון 7 באוקטובר, מובן רצון הדרג המדיני להעמיק את מעורבותו, ולכן ניתנה לרמטכ"ל הנחיה להציג את המינויים לאישורו של שר הביטחון, בפועל – להתרשמותו. תקרית המינויים בין שר הביטחון לרמטכ"ל מדיווחי התקשורת מצטייר כי, נוכח ההכנות הרבות למבצע כיבוש עזה – ובהן מינוי מפקדים חדשים – נדרש אישור בזק למינויים; ולכן יש להניח שדווקא מתוך כיבוד הנחיית שר הביטחון, הרמטכ"ל מיהר להיפגש עם השר כדי לאשר את המינויים, בפגישה ספונטנית שהפתיעה אותו והביאה לתגובה קשה מצדו. נכון להניח שתגובתו נבעה מרצון לשקול את המינויים באופן יסודי, ולא מרצון לפגוע בכבוד הרמטכ"ל, שעל־פי הנהלים הקיימים מוסמך, כאמור, לקבוע את המינויים גם ללא אישור השר. כדי לאפשר לשניהם לקיים פגישות ספונטניות בלתי מתואמות ולא פורמליות – שבהן כל אחד מהם עלול להפתיע את האחר, במיוחד בזמן מלחמה – הוצמדו לשכ...

ב־10 באוגוסט פרסמה כתבת של אתר "מאקו" ידיעה קצרה כי "על הרמטכ"ל והממשלה להשיב לבג"ץ עד 24 באוגוסט כיצד ובפני מי נדרש להצדיק את האופן שבו מופעל שיקול הדעת בכל הנוגע לקביעת התנאים לסיום המלחמה ולשחרור החטופים". ניסוח זה, גם אם עוסק באירוע אקטואלי נקודתי, מציף שאלה עקרונית: מי הם קובעי מדיניות הביטחון של ישראל, וכיצד היא נקבעת בפועל? התשובה מוגדרת בצורה הברורה ביותר ב ספר תורת המבצעים של צה"ל (מהדורת ספטמבר 2007) — מסמך שעל פי הוראות הפיקוד העליון הוא מחייב את כלל הדרגים ודינו כדין חוק מדינה. המסמך מסווג כבלמ"ס (בלתי מסווג). על פי תורה זו, הביטחון הלאומי מתחלק לשתי רמות החלטה: רמת האסטרטגיה־רבתי ו רמת האסטרטגיה הצבאית . רמת האסטרטגיה־רבתי הגורם המחליט הוא הממשלה . רמה זו נועדה להגדיר את המטרות והאינטרסים הלאומיים החיוניים ולנצל את משאבי הלאום כדי לקדמם ולהגשימם. תפקידי הרמה כוללים: הגדרת האינטרסים הלאומיים החיוניים. קביעת מטרות לאומיות וגזירת יעדים מדיניים רלוונטיים. יצירת הסכמה מדינית עם בעלות ברית למניעת פגיעה באינטרסים הלאומיים. החלטה על שימוש ...

מבוא בהתבסס על מידע תקשורתי גלוי בלבד, וללא גישה למידע מודיעיני או מבצעי מסווג שעלול להוביל למסקנות אחרות, נותחו שלוש חלופות עיקריות לפעולה ברצועת עזה. הניתוח בוצע על־ידי שלוש מערכות בינה מלאכותית – ChatGPT , Perplexity ו- Gemini – והוא נטול פנייה פוליטית. המטרה היא להציג לציבור ולמקבלי ההחלטות הערכה מושכלת של יתרונות וחסרונות כל חלופה, תוך התייחסות גם להשלכות פנימיות, אזוריות ובינלאומיות. חלופה 1 – חידוש משא ומתן עם חמאס יתרונות השבת חטופים: סיכוי מהיר יחסית לשחרור חלק מהחטופים. מעמד בינלאומי: עשויה להתקבל כהעדפת פתרון הומניטרי, תוך הקשבה ללחצים חיצוניים. חסרונות סילוק חמאס: כמעט בוודאות משאיר את חמאס בשלטון ומאפשר לו להתאושש ולהתחזק. השבת חטופים: ייתכן שחמאס יסכים לשחרור חלקי בלבד, או אף לא מקצתם. היעדר הכרעה: הארגון נותר גורם טרור חזק ומבוסס. שבר פנימי: עלולה להעמיק את הקרע בין תומכי שחרור החטופים בכל מחיר לבין דורשי הכרעה מלאה. חלופה 2 – תוכנית הרמטכ"ל: כיתור עזה כשהאוכלוסייה נשארת בעיר יתרונות הגנה על חיילי צה"ל: הימנעות מכניסה ל...

 המזהירים מפני כיבוש העיר, בטענה שהיא מלכודת מוות, מתפרצים לדלת פתוחה — שכן הרמטכ״ל כבר דיווח בישיבת הממשלה שהעיר תכותר, שהיא אחת מאפשרויות הכיבוש של שטח. המונח "כיבוש" מוגדר במילון צה״ל כך: "השתלטות בכוח על שטח שבשליטת האויב, על ידי השמדת האויב, גירושו או הכנעתו". הדרך היחידה להכניע אויב בלי לכבוש את שטחיו לשם השמדתו היא באמצעות כיתורו. "כיתור", לפי מילון צה״ל, הוא: "הקפת שטח שבידי האויב מכל עבריו בלפיתה (חד־זרועית או כפולה) כדי לשלוט על נתיבי הגישה ועל קווי התחזוקה, וכדי למנוע ממנו לחלץ את כוחותיו או לתגברם". מאחר שהדין הבינלאומי מחייב להזין את אזרחי העיר עזה, שחמאס גוזל את מזונם כדי להזין את מכונת המלחמה שלו, הרי שעל מנת להפוך את הכיתור לאפקטיבי חיוני להוציא מהעיר את אזרחיה ולהעבירם לשהייה במקלט הומניטרי. הוצאתם מהעיר תעמיד את חמאס בפני שתי אפשרויות ברורות: להיכחד מרעב ומצמא, או להיכנע בתמורה לשחרור כלל החטופים המוחזקים בידיו ולוותר על שליטתו ברצועה כולה — ובכך לחסוך אולי את הצורך להפעיל כיתור דומה גם בשטחים אחרים שהוא שולט בהם. שני התנאים ...

מבוא בתולדות מדינת ישראל התמודדה ההנהגה המדינית פעמיים עם הכרעה דרמטית, שהוגדרה בידי הדרג הצבאי כסיכוי של "פיפטי־פיפטי". ב־ 1948 , המשמעות הייתה הישרדות המדינה עצמה. ב־2025, מדובר בסיכוי להשגת כל מטרות המלחמה – אך לא בעצם קיומה. בשני המקרים נדרשה ההנהגה להחליט בתנאי אי־ודאות עמוקה ולחץ כבד. 1948: הכרעה קיומית יומיים לפני סיום המנדט הבריטי, פנה דוד בן־גוריון לראש אגף המבצעים, יגאל ידין, בבקשת הערכת מצב כנה לגבי הסיכוי לעמוד במלחמה הצפויה. ידין השיב: "פיפטי־פיפטי". משמעות ההערכה – סיכוי שווה לניצחון או לחורבן היישוב היהודי. הפערים מול צבאות ערב, המחסור בציוד ובכוח אדם והחשש ממערכה ממושכת עמדו מול חלון הזדמנויות היסטורי קצר. ההנהגה בחרה להכריז על המדינה – הימור על נשמת האומה. 2025: הכרעה אסטרטגית בהערכת מצב שהוצגה לראש הממשלה, ציין הרמטכ"ל כמו ידין בזמנו, ביושר ובכנות כי המשך הלחימה בעזה צפוי להביא להשגת כמחצית מיעדי המלחמה בלבד. אין מדובר בסכנה קיומית, אלא בסיכון שלא יושגו במלואם היעדים – בראשם חיסול חמאס והשבת כל החטופים. ההכרעה כעת היא בין המשך לחימה ממושכ...

 הטענה ש"אי אפשר לנצח טרור" הפכה לקלישאה בינלאומית, אך אין בה ממש. טרור וגרילה הן צורות לחימה לא סדירות שליוו את ההיסטוריה האנושית מאז ומעולם. המאבק בהן מתעתע, עקוב מדם ולעתים ממושך, אך אפשר להכריע אותו. מי שטוען אחרת, חוטא לאמת ההיסטורית ולחובה הלאומית, המוסרית והחוקית להילחם בו עד תום. ההיסטוריה הישראלית והעולמית מלמדת שניתן לנצח טרור כאשר פועלים בנחישות ובעקביות, ובעיקר כאשר ממירים הישג צבאי להסדר מדיני שימנע את חידושו. גם בישראל הובס הטרור פעם אחר פעם: הפדאיון סולקו לחלוטין במבצע קדש בשנת 1956. טרור אש"ף חוסל בירדן בשנים 1969–1970 על ידי הצבא הירדני, ובשנת 1982 סולק גם מלבנון בידי צה"ל. בעזה , לאחר רצח ילדי משפחת אוריו בקיץ 1971, הטרור חוסל כמעט לחלוטין במבצע 'עקירה יסודית'. המרד הערבי הגדול (1936–1939) דוכא באכזריות על ידי הבריטים בסיוע ההגנה. גם בעולם הושגו ניצחונות ברורים על טרור וגרילה: הנמרים הטמילים בסרי לנקה (2006–2009). המרד בצ'צ'ניה (1999–2009). "שביל הזוהר" בפרו. מרד דופאר בעומאן. הטרור הקומוניסטי במלזיה. ההתקוממות ביו...

ההכרעה שמונחת על שולחן קבינט המלחמה ב־7 באוגוסט 2025 היא מהדרמטיות בתולדות ביטחון ישראל. מדובר בהחלטה שתכריע אם שתי מטרות המלחמה – השבת החטופים וחיסול חמאס כארגון צבאי וממשלי – יושגו יחד, או שמדינת ישראל תפספס שוב את ההזדמנות האסטרטגית. צריך להיות ברור: הרמטכ"ל אינו מתנגד למטרות הללו, שיישומן מחייב בסופו של דבר השתלטות על כל שטחי הרצועה. המחלוקת, כפי שהיא מצטיירת מדיווחי התקשורת, איננה על עצם הציות להנחיית הממשלה, אלא על הדרך שהיא מכתיבה: כיבוש יתרת 25 האחוזים משטחי הרצועה שטרם נכבשו, בלחימה ישירה, שחיקתית ובשטח אורבני צפוף. דרך פעולה זו מנוגדת לדוקטרינת ההכרעה של צה"ל – הקבועה בהוראות הפיקוד העליון, שמעמדן כדין חוק מדינה – ולכן הרמטכ"ל מחויב לפעול לאורה. החלפת דוקטרינת ההכרעה בדוקטרינת ההרתעה לפני 25 שנה היא הסיבה המרכזית לקריסת ההגנה ב־7 באוקטובר ולהתמשכות הלחימה מאז. הפרת הדוקטרינה שוב תסכן את ישראל בשחזור אותם כשלים. בין שתי מטרות המלחמה קיימת לכאורה סתירה, שהדרך היחידה למנוע אותה הייתה הכרעה מהירה של חמאס – הבאתו לחוסר אונים באמצעות עליונות מבצעית מובהקת. במקר...