אירופה שבה וכשלה מוסרית: על המערב לחזור הביתה למקורותיו

"המודרניות לא העלימה את האפלה הגדולה האופפת את האדם, היא לא גאלה את העולם."

(דוד אוחנה)

הליברליזם המודרני, פרי יצירתה של אירופה, מתגאה בהישגיו הרבים אך מצוי בעיצומה של טלטלה עמוקה. הליברליזם המודרני, ששחרר את האדם מהאמת הדוגמטית של ימי הביניים, הציב את האמת בתוכו ובכך הפך אותה לסובייקטיבית, נזילה ואוטופית. לליברלים המודרנים יש מוסר, אך הוא אינו סדור ומוגדר על ידי חוקים אוניברסליים, אלא על ידי תפיסות אישיות ומשתנות. כתוצאה מכך, החברה הליברלית מתקדמת מבחינה רעיונית אך נכשלת שוב ושוב במבחן המציאות: ערכיה מתנגשים זה בזה, מסגרותיה מתפוררות והעוגן המוסרי המשותף הולך ונשמט.

כשל זה בולט במיוחד לנוכח המלחמה בעזה, שחשפה את שיתוף הפעולה של אירופה עם שטן נוסף, הפעם: חמאס. במקום לפעול לחילוץ מהיר של קורבנות חמאס אזרחי הרצועה - מגיניו האנושיים, למקלט הומניטרי קרוב לגבול הרצועה ברפיח המצרית, היא בחרה לדבוק בחוקים יבשים שמונעים העברת אוכלוסייה והגישה לחמאס את ראשה של ישראל, הקורבן הראשון והאמיתי שלו, על מגש. במקום לעשות צדק, כדי לרחוץ בניקיון כפיה, אירופה זורקת לאזרחי הרצועה צדקה מוצנחת ממטוסים. בתרבות מוסרית צדקה משלימה צדק, ולא מחליפה אותו. הרוח הגבית שהיא מעניקה לעושי העוולה מוכיחה שבבניית נדבך תרבותי מוסרי היא כשלה ולכן האפלה האופפת את האדם שהנאורות נועדה להעלימה נותרה בעינה. אין ברירה אלא לחזור הביתה, אל המזרח התיכון, בו המערב נוצר וממנו עלה לעולם המצפן של אמת, חירות וצדק.

פגמי המהפכה הליברלית המודרנית

הפער הזה שבין מדע מצליח להומניזם כושל הוא שורש המשבר התרבותי-ערכי שבו מצויה החברה המערבית. המדע, לעומת ההומניזם, נשען על אמת אובייקטיבית — חוקים הקיימים בטבע ולא הומצאו על ידי האדם, המאפשרים קדמה רציפה ויציבה. ההומניזם הליברלי, לעומת זאת, הפך את האמת לסובייקטיבית והוביל לרלטיביזם, שבו אין אמת מוחלטת או עוגן מוסרי משותף.

מהפכת הנאורות השנייה – והכשל שלה

הנאציזם והקומוניזם היו אידיאולוגיות טוטליטריות שייצרו שואה ורצח המוני במאה ה-20, כחלק מכישלונה המוסרי של אירופה. הן התבססו על "אמת מוחלטת" כוזבת, המצאת האדם כדי לשלוט ולהרוס, ולא על אמת מוסרית אובייקטיבית. לאחר שהעולם נחרד מהן, התפתחה מהפכת הנאורות השנייה שביקשה להבטיח שלא יהיה עוד רצח המוני על רקע אידאולוגיה מוחלטת. אולם, חולשתה של מהפכה זו היא שגם לה אין עוגן מוסרי אובייקטיבי ולכן גם היא הלכה שבי אחרי הריאקציה שפיתחה את הרלטיביזם המוסרי. היום, בהיעדר מוסר סדור ואובייקטיבי, החברה מתקשה להציב גבולות מוסריים לתופעות חדשות כמו בינה מלאכותית, יצירה אדירה של המדע, בעלת פוטנציאל עצום לטוב ולרע. לכך מצטרפת מאז טבח 7 באוקטובר זעקתם של אזרחי ישראל ויהודי העולם על הפקרתם הנוספת בידי השטן החדש ומשרתיו – התקשורת והרשתות החברתיות ואף זעקת הטבע: שרפות, הצפות ומשברי אקלים — שהן תוצאה ישירה של רצון, יצר וצריכה בלתי מבוקרים מוסרית. התופעות יחד ממחישות את לב הבעיה: חופש ללא רסן מוסרי אובייקטיבי סדור מוליך את העולם לאפלה, לאנטרופיה ולתוהו ובוהו.

ראוי לזכור כי הנאורות המודרנית עצמה הייתה מהפכת נאורות אמיתית: היא החליפה את דוגמות ימי הביניים באמת האובייקטיבית של המדע, ובכך הביאה אור עצום לעולם החומר. אולם היא נותרה חסרה, שכן לא העניקה לאדם עוגן מוסרי אובייקטיבי. במובן זה, הקדימה אותה מהפכת אברהם, שהציבה אמת מוסרית אובייקטיבית במקום שרירות הכוח האנושי. שתיהן היו מהפכות נאורות – האחת מדעית והאחת מוסרית – וחיבורן ההרמוני עשוי ליצור את האור השלם המסוגל להאיר את האנושות כולה.

המהפכה העברית כמענה למשבר

כאן מתגלה משמעותה העמוקה של מהפכת אברהם: כבר לפני כ־4,000 שנה הוצעה לאנושות תשובה אחרת, שהציבה אמת מוסרית אובייקטיבית כעוגן קיומי. מהפכה זו העניקה לאדם כלים לאיזון עצמי של התנהגותו, והעמידה את החירות לא כחופש חסר גבולות אלא כבחירה אחראית לאור חוקי צדק נצחיים.

בניגוד לנאורות המודרנית, שהתיימרה להיות מהפכת חופש אך הותירה את האדם ללא עוגן ערכי מתוך ההנחה שהוא טוב מטבעו, הציעה מהפכת החירות של אברהם אמת ערכית שמקורה בסדר הקוסמי. ערכים אלה – אמת, צדק, חירות ושלום חברתי – שרדו אלפי שנים, ודווקא הם עשויים להעניק מענה למשבר הליברליזם המודרני.

ייחודה של מהפכה זו נעוץ בכך שהייתה רגע סינגולרי בתולדות המערב: לראשונה בתולדות האדם הונחו הפיזיס (הטבע) והנומוס (החוק, המוסר) על יסוד אחד של אמת אובייקטיבית – חוקי הטבע הנצחיים. אמת זו לא הומצאה בידי שלטון ולא נולדה מן האדם, אלא נלקחה על ידי אברהם – ראשון הנביאים וההומניסט הראשון – אשר תרגם את חוקי הסדר הקוסמי לשפה אנושית של ערכים מחייבים והביאם לאדם. לדוגמה, הערך המכונן "ואהבת לרעך כמוך" הוא תרגום של חוק הסימביוזה בטבע. הערך המוסרי העליון "שלום" תורגם מהאיזון וההרמוניה ששררו בטבע עד להפרתם ע"י האדם המודרני הבלתי מרוסן. הנביא, במובן זה, הוא המביא אל האדם את היגיון הבריאה וחוקיה המתורגמים לערכים תרבותיים ומנחה אותו כיצד לחיות לאורם.

ערכי תרבות החירות העברית נועדו ליצור הרמוניה חברתית בדומה להרמוניה שחוקי הטבע מחוללים בבריאה. כשם שחוקי הנצח מונעים אנטרופיה וחזרת העולם לתוהו ובוהו פיזיקלי, כך ערכים חברתיים אובייקטיביים אלו נועדו למנוע אנטרופיה חברתית ושיבה ל"מצב הטבע" החברתי. האדם נקרא לרסן את עצמו לאורם – לא מתוך כפייה אלא מתוך בחירה חופשית – ובכך להבטיח חיים של הרמוניה עם זולתו ועם הטבע.

טעותה של מהפכת הנאורות המודרנית

מחוללי מהפכת הנאורות המודרנית טעו כשנעצרו במורשת ההלנית והרומית של תרבות המערב, ולא המשיכו לשורשיה המזרח תיכוניים. שם הם היו נתקלים ברגע הסינגולרי שהביאה לעולם מהפכת הנאורות הראשונה, העברית. בגלל טעותה הפטאלית של אירופה, "המודרניות לא העלימה את האפלה הגדולה האופפת את האדם והיא לא גאלה את העולם" כמסקנתו של דוד אוחנה. הנאורות המודרנית הייתה חצי מהפכה, והגיע הזמן להשלימה ביוזמת מי שהתחיל במלאכה בעת העתיקה, עליו אמר צ'רצ'יל דברים אלה:

"בתוך ההתגלות הנוצרית אנו חבים ליהודים שיטת מוסר שאפילו כאשר מפרידים אותה לגמרי מהעל טבעי, היא נשארת הנכס היקר ביותר של האנושות ועולה בערכה על הסכום של כל החכמות והלימודים האחרים. על השיטה הזאת ובאמצעות האמונה הזאת נבנתה כל הציביליזציה הנוכחית שלנו על חורבות האימפריה הרומית...השבט הנודד הזה בלתי נבדל במובנים רבים מאין ספור קהילות של נוודים, תפס והפיץ רעיון שכל גאונות יוון וכל עוצמת רומא לא יכלו להשיגו...הצדק הוא שיהיו ליהודים, המפוזרים בכל העולם, מרכז לאומי ובית לאומי...כי הדבר יהיה טוב לעולם".

המזרח התיכון כצומת

המהפכה העברית לא רק עיצבה את התרבות המערבית אלא הולידה גם את שלוש הדתות המונותאיסטיות. בזכותה הפך המזרח התיכון לאחד ממרכזי התרבות החשובים בהיסטוריה. היום נתפס האזור כמרכז לוגיסטי של האנושות לאנרגיה ותנועת סחורות, אך ייעודו ההיסטורי העמוק יותר הוא אחר: לשמש, כחזונו של אבי שלוש דתות המערב, מרכז תרבותי עולמי.

חיבור מחודש בין שלוש הדתות והתרבויות שצמחו ממהפכת אברהם ומתרבויות יוון ורומא יכול לבסס את מעמדו של המזרח התיכון כמרכז תרבותי של המערב ושל העולם כולו – אלטרנטיבה למרכז האירופי שכשל ב"העלמת האפלה הגדולה האופפת את האדם". ישראל כמעט והשלימה את הסרתם של איומים ביטחוניים משמעותיים עליה ועל האזור כולו וסללה את הדרך למימוש שלל חזונות: "השלום הסעודי", "תוכנית 2030" הסעודית, חזון הרכבת ההודית של טראמפ וחזונו של צ'רצ'יל להביא טוב לעולם. עכשיו עליה לפעול במלוא המרץ לקידום חזון העל התרבותי שלה הבאת טוב ערכי מוסרי לעולם.

כלי ראשוני להתחלת הפרויקט כבר קיים: בית משפחת אברהם באבו־דאבי, מוסד סמלי המייצג את שלוש הדתות שצמחו ממהפכת אברהם. יש לפתוח בצעדים זריזים לשדרגו למוסד מעשי שביחד עם נציגות של המהפכה הליברלית המודרנית יכין קוד ערכי משותף ומסונתז לכל המערב, החילוני והדתי על כל סוגי מאמיניו.

לכן, המסקנה הבלתי נמנעת מכישלונה המוסרי המהדהד של אירופה, ומפגיעתה החמורה בישראל ובעם היהודי בשעתם הקשה, היא אחת: על המערב לחזור הביתה למזרח, למקורותיו.

הערת סיום

המאמר נכתב במכוון בטון חד־צדדי כדי לעורר דיון נוקב בכשלי התרבות הליברלית שעוצבה באירופה. עם זאת, אין להתעלם מתרומתה הגדולה לקדמה ולזכויות אדם. ההצבעה על ערכי מהפכת החירות העברית נועדה לא כקריאה לאימוץ דוגמטי של ערכי מהפכת הנאורות המקורית הראשונה העתיקה, אלא כהזמנה לדיון בסינתזה בינם לבין הישגי הנאורות המודרנית.