בדומה לשנת 1973, גם בשנת 2023 מחדל המלחמה הוא פיקודי ולא מודיעיני

כמו בשנת 1973, גם בשנת 2023, המודיעין אחראי לשתי טעויות מקצועיות חמורות בתחום המודיעין:

א. התחייבות לספק התרעה מודיעינית מצבית על מתקפה צפויה - התחייבות המנוגדת לעקרון המלחמה "אבטחה", לכללי היסוד של תורת ההגנה, להנחות היסוד של מדיניות ההגנה הלאומית של ישראל וללקחים העיקריים מהפתעת ישראל אסטרטגית ב-1960 (מקרה רותם), במאי 1967 ובאוקטובר 1973. 

ב. ביסוס הערכות המודיעין, בניגוד לעקרונות המלחמה ולכלליה האוניברסליים, לתורות צה"ל וללקחי מלחמת יום הכיפורים על סיבור היגיון האויב וניחוש מצבו התודעתי, הקוגניטיבי והרגשי.

כמו בשנת 1973, בקבלת הערכותיו השגויות של המודיעין כבסיס להחלטותיו המבצעיות, הדרג הפיקודי הפך אותן לשגיאותיו שלו וזאת, בנוסף לטעויות ולשגיאות המקצועיות הפיקודיות שלו עצמו:

א. התעלמות ממדיניות ההגנה הלאומית, שעל פיה צה"ל אורגן, נבנה והוכוון על ידי מקימיו להגן על המדינה.

ב. התעלמות, מאז 2016, מהיעדר עומק אופרטיבי להדיפת ולהכלת מתקפה אפשרית של עוצבות נוח'בה ורדואן מתמרנות-מסתערות רגליות ורכובות בתוך שטחי המדינה.

ג. התעלמות מניוון הדרג המתמרן-מסתער של צה"ל, וכתוצאה מכך אובדן היכולת לחסל את העוצבות המתמרנות של האויב בעודן בשטחן, מעבר לגדר, כדי למנוע את האסון שהתרחש בדרום המדינה, ואסון גדול וקשה יותר שבנס לא התרחש בצפונה.

ד. הסתמכות המפקדים על דרכי פעולה אפשריות של הנוח'בה, שעוצבו בראייה מודיעינית – מתקפה של עד 70 מחבלים, במקום לעצב דרכי פעולה אפשריות של האויב בראייה פיקודית-מבצעית – לאור האפשרות שאלפי המחבלים שעמדו לרשות האויב במרחק יריקה מגבולות המדינה יופעלו במתקפה יבשתית אופרטיבית מפתיעה משולבת, כמו המתקפות הערביות המשולבות ב-48, ב-67 וב-73. 

כמו ועדת אגרנט לאחר 1973, גם מבצעי תחקורי המחדלים בשנת 2023 בחרו להתמקד במחדלי המודיעין, שכמו בשנת 1973 אכן נכשל בניחוש כוונות האויב ובאספקת התרעה מצבית שמעולם לא ניתנה ולא יכולה להינתן, אולם בבוחרם בדרך הזו, הם החמיצו את מחדל המלחמה הגדול, האמיתי והברור: חוסר מקצועיותו של הדרג הפיקודי של צה"ל, בעיקר הבכיר.

גם בשנת 1973 מקצועיות הדרג הפיקודי לא הייתה מספקת, אך בזכות מחויבותם העמוקה של מפקדי צה"ל ולוחמיו לנצח את האויב, כל אחד ברמתו, המלחמה הסתיימה בהכרעת ובהכנעת האויב בתנאיה של ישראל. 

הקוד האתי שהוכנס לצה"ל בד בבד עם הסבתו מצבא מנצח בהכרעה, לצבא מרתיע ב"מכות קשות וכואבות", מניח שניצחון במלחמה הוא בלתי מוסרי, ולכן הערך ניצחון לא נכלל בו. משתמע מכך שלאור הקוד של צה"ל המוסב, תבוסת ה-7 באוקטובר היא כשרה אתית... 

אילו הלקח העיקרי של המלחמה, לפיו לעולם אין להתייחס לכוונות אויב פוטנציאלי אלא רק ליכולותיו, היה מופק ומוטמע בצה"ל מיד לאחר ה-7 באוקטובר 2023, מפקד אוגדת מרחב אילת לא היה מרגיע השבוע את תושבי האזור מפני שמועות על כוונות צבא מצרים לתקוף מסיני, בקביעה שתרחיש כזה אינו קיים...

כדי לוודא שתרחיש כזה וכל תרחיש אפשרי אחר שמבוסס על ניתוח מבצעי של יכולות האויב אכן נלקח בחשבון, מומלץ ליישם שני לקחי מלחמה עיקריים אלה:

בתחום התורתי: ראש מחלקת תורה והדרכה (מה"ד) - תפקיד שצה"ל ביטל, וחשוב לחדשו לאלתר - יפתח את תפקידו בהפצה רחבה ככל האפשר של הצו התורתי הבא, הנגזר מעקרון המלחמה "אבטחה", ושמפקדי צה"ל מדרג הרמטכ"ל ועד לדרג הש"ג פעלו בניגוד לו ערב ה-7 באוקטובר:

"בהערכת איומי הביטחון, איש הצבא בוחן את היכולות של מדינות אחרות, לא את כוונותיהן. כוונות הן פוליטיות בטבען, הפכפכות וניתנות לשינוי, ואינן ניתנות להערכה וניבוי.

איש הצבא מסוגל להעריך את כוח הלחימה של מדינה אחרת. עם זאת, שיפוט המדיניות שלה הוא עניין פוליטי, המצוי מעבר לכישוריו.

אין לבטוח בטבע האנושי, שבמהותו חזק יותר, גם כאשר ההצהרה הגלויה משקפת כוונות ידידותיות ביותר.

אם למדינה יש את הכוח לפגוע בביטחון של זולתה, אזי חובה להניח שהיא תעשה זאת. מרווח הביטחון מחייב ייחוס כוונות רעות לכוחות אחרים, יחד עם יכולות מתוחכמות ביותר...

זו אחריות צבאית להיות מוכן לכל תרחיש. אסור לעמדה הצבאית להיות מושפעת מרצונות. איש הצבא יעסוק בעובדות צבאיות, נתונים קשיחים, מציאות מאיימת של זמן ומרחב ומקורות לחימה.

מתכננים צבאיים של מדינה עשויים להכין תוכניות מלחמה מקיפות נגד מדינה אחרת, מבלי שהיא תראה בהכרח שמטרתה של הראשונה היא לתקוף את השנייה". (האנטינגטון, החייל והמדינה).

בתחום הארגוני: כהנחייתו של בן גוריון המדינאי שעיצב את צה"ל ואת מערכות המדינה, להשאיר בצה"ל אך ורק את הגופים העוסקים במודיעין "הקשה" על יכולותיו הצבאיות של האויב, ואילו את גופי המודיעין "הרך" העוסק בפוליטיקה ובמדיניות של האויב, להוציא מצה"ל ולהעביר לרמה המדינית.