נאום נתניהו: קריאה למנוע את קץ ההיסטוריה

"קץ ההיסטוריה" (1992) הייתה קריאה ראשונה לעולם - של פוקויאמה, להיזהר מעידן סוף המלחמות הצפוי אחרי קריסת הקומוניזם, בגלל שנגמרו המניעים למלחמות; בלי מלחמה, "הקטר" שמשך אחריו את האנושות ואילצה להשתכלל, הוא צפה לאנושות דעיכה שתגרום לקץ היסטוריה.

"התנגשות הציביליזציות" (1996) הייתה קריאה שנייה לעולם - של הנטינגטון, להיזהר מאווירת "קץ ההיסטוריה" שכן בגלל מתחים בין ציוויליזציות המלחמות בעולם יימשכו. קריאתו נפלה על אזניו הערלות של מערב שחגג את הבשורה המנחמת על קץ עידן המלחמות.

נאום נתניהו בקונגרס האמריקני (2024) היה קריאה שלישית לעולם: להיזהר ממתקפת ה-7 באוקטובר: היא הייתה לא רק מתקפה על ישראל, אלא מתקפה על הציוויליזציה המערבית ע"י ex-civilized : ברברים; לא רק חסרי צלם אנוש כמו הנאצים, אלא בגלל השימוש, בניגוד לאינסטינקט ההורות, בילדיהם כמגינים אנושיים (זוועה שאפילו הנאצים לא ביצעו) הם גם חסרי צלם יצור חי.

המתקפה הברברית תפסה לא רק את החברה הישראלית משוסעת ערכית, אלא גם את החברה האמריקנית ומאותה סיבה: מסיבת קץ עידן המלחמות גרמה לנטישת הערכים המשותפים שהקנו לארה"ב ולישראל את עוצמתן ואת יכולתן לנצח במלחמות.

הערך המכונן המשותף לישראל ולארה"ב הוא 'חרות' המגולם בשני סמליה הלאומיים של ארה"ב, פעמון החרות ופסל החרות.

סמל לאומי שלישי המוצב בבית המשפט העליון, פסל משה האוחז בלוחות הברית, מבטא את ההבדל המהותי שבין בשורת החרות שהביאה לעולם המהפכה האמריקנית, לבשורת החרות שהביאה המהפכה הצרפתית.

החרות בדמוקרטיה האמריקנית היא חרות של אחריות לנשיאה בחובות המוסר הסדור שבבסיס עשרת הדיברות; חובות, שמילוין מייצר זכויות לממלא אותן ולזולתו. 

החרות בדמוקרטיה הקונטיננטלית לעומת זאת היא מראשיתה חרות של זכויות; השבה של זכויות הפרא האצילי שנגזלו מהאדם, בלי לציידו, כבדמוקרטיה האמריקנית, במוסר חובות סדור, תחליף למוסר הכנסייה שהדמוקרטיה הקונטיננטלית התנתקה ממנה.

בלי מוסר חובות סדור ובעיקר בלי מחויבות לערך המוסרי המכונן 'אמת', הצמיחה אירופה שרשרת של רעיונות חברתיים אוטופיים שהסתיימו בקטסטרופות שהתגלגלו למלחמות העולם הראשונה והשנייה ולמלחמה הקרה.

בגלל דבקות בערכי מקימיה ארה"ב לא נפלה קורבן לרעיונותיה האוטופיים של אירופה, יציבותה נשמרה, היא שגשגה והגיעה לגדולתה; ממחויבות לערכיה ארה"ב גייסה את עוצמתה וגדולתה שלוש פעמים להצלת אירופה והעולם מהאסונות שהולידה חרות הזכויות.

הטרגדיה של ארה"ב ושל העולם היא שאחרי קריסת הקומוניזם ובמהלך חגיגת קץ עידן המלחמות, חלקים בחברה האמריקנית החליפו את מחויבותם לערכי מוסר חובות האדם האמריקני, במחויבות לתרבות ליברלית שמעצימה את זכויות האדם - פן תרבותי חיובי מאד, אך מנגד, לא מדגישה את האחריות למילוי חובות האדם שמגולמות במוסר פעמון החרות ופסלו של משה ובעיקר לא מאזנת ביניהן.

תהליך דומה התרחש גם בדמוקרטיה הישראלית; בגלל נטישת ערכי חרות החובות שאימצו מקימיה ומנגד, אימוץ ערכי החרות הליברלית הקונטיננטלית, נוצר בה, בגלל התיהום הערכית הפרוסה בין שתי תפיסות החרות, קרע חברתי עמוק שהחלישה; הקרע והפיכת צה"ל ממכריע למרתיע, אפשרו את הצלחת המתקפה הברברית על אזרחי ישראל שיעודה הוא אחד: למחוק את ישראל - המייצגת המובהקת של הציוויליזציה שהחליפה את קידוש המוות בקידוש החיים ואת השעבוד בחרות.  

נאום נתניהו, שברפורמה חיזק את השסע שנוצר בישראל, הוא קריאה לחברה האמריקנית והישראלית לשוב ולאמץ את ערכי חרות החובות של האבות שהקימו את שתי הדמוקרטיות; לאזרחי היבשת זו קריאה להחליף את חרות הזכויות של המהפכה הצרפתית שדרדרה את העולם לשלוש מלחמות עולם, בחרות החובות של המהפכה האמריקנית, כדי לנצח במלחמה הרביעית נגד הברבריות. 

בהשתהות המערב מעשיית "בדק בית" בתרבותו, הוא מגדיל את סיכוייהם של  ה- ex-civilized  הברברים לנצח במלחמת הציוויליזציות האנטינגטונית ולגרום באמת לקץ ההיסטוריה.