תגובת ישראל לטבח מג'דל שאמס
מתבקש שישראל תגיב על הטבח במג'דל שאמס כשם שהיא הגיבה ב-1982 על הפגיעה בארגוב, שגרירה בלונדון; ספק אם היא יכולה להגיב כך כיום.
כשהיא הגיבה ב-1982 במבצע 'של"ג' שנועד להסיר את האיום עליה מלבנון, צה"ל היה צבא שנועד לנצח בהכרעה מהירה, הוא הוכן למערכה שנים רבות לפניה והוא היה דרוך כקפיץ מתוח לממשה.
כשישראל הגיבה ב-2002 על הטבח במלון
פארק במבצע חומת מגן שנועד לטהר את איו"ש ממחבלים, צה"ל כבר היה בעיצומה
של הטמעת דוקטרינת הרתעה, שלא נועדה להכריע את האויב כדי להביסו, אלא להפחידו ולהרתיעו גם בלי
הבסתו הפיזית.
ב-2004 פורסמה בצה"ל תפיסת הפעלה
חדשה, שהתבססה על דוקטרינת ההרתעה; כדי לממשה משקל הכובד בצה"ל הועבר מהדרג
המתמרן, שהיה מאמץ הלחימה הראשי בדוקטרינת ההכרעה, לגורמי האש-מנגד, שנהפכו בדוקטרינה
החדשה למאמץ הלחימה הראשי.
מבצע 'שכר הולם' ב-2006 (מלחמת לבנון
השנייה) הייתה הופעת הבכורה של צה"ל המוסב; ישראל הגיבה על הרג מספר חייליה וחטיפתם של שניים ע"י חיזבאללה במכות קשות שנועדו להכאיב לארגון כדי ללמדו לקח וכדי שיירתע
מהמכות וישיב את החטופים.
חיזבאללה לא הורתע ופתח במתקפת ירי-מנגד
על הצפון שנמשכה 34 ימים בלי שצה"ל שלט במשכה, משום שהוא איבד את יכולת ההכרעה שנדרשה לכיבוש קרקעי של שטחים בדרום לבנון כדי לחסל את האיום ולהסירו.
וועדות וינוגרד ושומרון שהוקמו בעקבות
הכשלון בלבנון, הנחו את צה"ל ב-2007 להשליך את דוקטרינת ההרתעה ולשוב ולהסב
את עצמו לצבא הכרעה, כדי שניתן יהיה לממש את מדיניות הביטחון, שעיקרה הוא הסרתם של
איומים על המדינה במתקפת מנע מקדימה יזומה "מחוץ לגדר".
הנחיות הוועדות לא מומשו ו'צוק איתן' –
מבצע שלא נועד להסיר את האיום, אלא כמו ב-2006 להכות את חמאס במכות קשות וכואבות,
נהפך למלחמת התשה הדדית ארוכה, עקרה מהישגים צבאיים וכמו מלחמת לבנון השנייה, גם
עקרה מהישגים מדיניים משמעותיים.
כנגזר ממדיניות הביטחון, צה"ל היה
צריך להיערך להסרת המפלצות שצמחו בגבולות לבנון והרצועה במתקפת מנע יזומה, בעודם
באיבם;
הסרתם לא בוצעה משתי סיבות ראשיות: הסבת
תודעתו המקצועית של הפיקוד הבכיר מתודעה של הכרעה לתודעה של הרתעה ובגלל שבניוונו
של הדרג המתמרן בצה"ל ישראל איבדה את היכולת לממש את מדיניות הביטחון בהסרת איומים במלחמת הכרעה קצרה
וזולה.
בגלל ההנחה שצה"ל מרתיע את אויביו
בגלל המכות הקשות והכואבות שהוא יכול להנחית עליהם, הגנת הגבולות, שהותאמה למניעת
חדירתם של מחבלים בודדים, לא שונתה ולא הותאמה לאיום החדש שנוצר על המדינה החל מ-2014-5: אפשרות
תקיפתה לכיבוש שטחים וישובים ע"י הגדודים המתמרנים שנוספו לצבאות הטרור הנייחים בצפון ובדרום.
'חרבות ברזל' חשף שלוש עובדות קשות:
1. צה"ל לא נערך להגנה מפני איום פשיטה והתקפה אפשרית של כוחותיו המתמרנים של האויב.
2. בגלל ההנחה שצה"ל מרתיע, לא הוכנו תוכניות מגרה למתקפת מנע מוקדמת להסרת איום חמאס, אך מסתבר שגם לא הוכנו תוכניות מגרה להסרתו במתקפת נגד אוחרת.
3. התמרון שוקם בשנים האחרונות באופן מרשים, אך תודעתו המקצועית של הפיקוד הבכיר לא שוקמה והיא נשארה תודעה של הרתעה.
מונחה ע"י דוקטרינת המלחמה על התודעה, צה"ל פתח את חרבות ברזל בכיבוש שיפא, לאור ההנחה שכיבושו יקנה, כעדות מפקד אוגדה 36, תמונת ניצחון שתרתיע את חמאס ותגרום להתפרקותו וכניעתו; כצפוי מראש, הפנטזיה לא התממשה, כשם שפנטזיה דומה לא התממשה בבינת ג'ביל ב-2006.
מהתנהלות המבצע ברור שהוא לא תוכנן בהערכת מצב מערכתית סטרוקטוראלית,
שנועדה לזהות את מרכז הכובד של היריב – מבחנה העליון של המצביאות כהגדרת קלאוזביץ,
על מנת להפעיל את הכוחות לאור רעיון מבצעי הכרעתי תחבולני;
בהתאמה לדוקטרינת הלחימה על התודעה, המבצע תוכנן בחשיבה הפוכה, פוסט
מודרנית ופוסט סטרוקטוראלית לא-ליניארית, שמבטאת אי-סדירות - חופש, ספונטניות - מודל חלופי לאורח החשיבה הרציונלי בתרבות
המערבית שממנו נגזרה פרוצדורת הערכת המצב בדוקטרינת ההכרעה.
כנגזר מהחשיבה האנטי מערכתית, הסד"כ הגדול שרוכז ברצועה, הופעל
במקום כמערכת התקפית להכרעתה המהירה של מערכת הלחימה ההגנתית של חמאס (שבניגוד לצה"ל תוכננה בחשיבה מערכתית סטרוקטוראלית) כאוסף של קרבות טקטיים
אקראיים; "המערכה" לא הוכרעה בראשיתה והיא נמרחת על פני תשעה חדשים.
אילו הנחיות וועדת שומרון היו מתממשות, חרבות ברזל היה נפתח בהשתלטות
בזק על ציר פילדלפי לשם ניתוקה הפיזי של הרצועה ממצרים ובמקביל, ביתורה לנתחים
אוגדתיים וחטיבתיים וטיהורם הסימולטני של הנתחים, ממחבלים, אמל"ח ומינהור,
ע"י סד"כ של למעלה מעשרים חטיבות שעמדו לרשות הפיקוד.
גם אם לצה"ל יש סד"כ מתמרן להסרת האיום של חיזבאללה ע"י
כיבוש דרום לבנון, חיוני לזכור, שלפיקוד הבכיר בצה"ל שטעון בתודעה מקצועית של
הרתעה, אין כמצטייר מהלחימה בדרום יכולת מקצועית לתכנן ולנהל את המערכה ההכרעתית המורכבת
הדרושה.
צה"ל מסוגל להכות את חיזבאללה מכות קשות וכואבות, בתקווה שהוא
יורתע וייכנע בתנאיה של ישראל; תקוות שווא שלא התממשה ב-2006, ב-2015 ועד כאן, גם
לא ב-2024.
בחשיבה רציונלית צריך להניח שבתגובה למכה קשה וכואבת, חיזבאללה יכול
להרחיב את מעגל ההתשה לכל המדינה ולהגביר את עצימותה, עד כדי פגיעה בנכסים חיוניים
ואפילו קיומיים של ישראל, בלי שיש לה יכולת לשלוט במשך המערכה.
הגורמים המשפיעים האלה חייבים לעמוד לעיני מתכנני התגובה על הטבח;
ייתכן והתגובה המושכלת לטבח מרתיח הדם במג'דל שאמס היא
חריקת שיניים וניצולה של התקלה שקרתה לחיזבאללה – חמורה מבחינתו, לאילוצו באמצעים דיפלומטיים,
להסכים להפסקת אש.
תיקונה של התקלה ב"מוח הצבא", שהפשיטה את ישראל מיכולת אמיתית להגן על ביטחונה, חייב להתחיל מיד וכמוה הבקרה על אתחולו של צה"ל כצבא מכריע. הדרג המדיני מבחינתו חייב לבנות לעצמו יכולת לבדוק את עמידת תוכניות צה"ל בעקרונות וכללי לחימת הכרעה.
בניית היכולת הדרושה להסרת האיום בלבנון וכל איום אחר על המדינה, במלחמה יזומה על ידי ישראל בעיתוי שתבחר, הוא ייעודו של צה"ל המאותחל מחדש ותכלית שיקומו המהיר.
https://mida.org.il/2024/07/28/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%90-%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%97%D7%9D-%D7%91%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%9F/
תגובות
הוסף רשומת תגובה