"דוקטרינת הדאחיה" פועלת כבומרנג נגד תושבי הצפון
מדיניותה הביטחונית של ישראל הייתה מיום הקמתה הגנתית. יתרון המגן הוא יכולתו לחזק את נכסיו החיוניים בקביעות, כדי למנוע את הכרעתו במקרה של הפתעתו ומנגד, להחליש בכוונה את ההגנה במקומות אחרים, במטרה לתעל את התוקף לשטחי השמדה; בעיתוי המתאים לצאת להתקפת נגד ("חרב הנקמה הנוצצת") לחיסול האויב הכלוא, או לקבלת כניעתו.
בהמשך לכך, לפי תורת ההגנה, המגן יחזיר
את שטחיו "שהושאלו" (כהגדרת קלאוזביץ) לאויב לשם כליאתו בהם; אחרי החזרת
המצב לקדמותו, המגן יעבור למתקפה לתוך שטחי האויב לשם השגת "קלפים חזקים"
להשלמת הניצחון החרוץ הצבאי, בניצחון חרוץ מדיני.
בהעדר עומק טקטי, שלא לדבר על אופרטיבי,
להכלת התקפה אפשרית בשטחה, אימצה ישראל ב-1950 מדיניות ביטחון שאמנם הייתה הגנתית,
אך בעלת מרכיב התקפי; עיקרה היה (כבמאבק נגד הטרור הערבי בשנות השלושים) יציאה
למלחמת מנע מקדימה לשם סיכולו של איום המתפתח על ישראל בעודו "מחוץ
לגדר", כדי למנוע התמודדות בלתי אפשרית עימו "בתוך הגדר".
כדי לממש את מדיניות ה"היציאה מהגדר"
אומצה בצה"ל דוקטרינת ההכרעה המהירה הקלאוזביצ'ית שהושלמה בשיטת הפיקוד המבוזר
הגמיש, מוכוון המטרה, המולטקאית;
כנגזר ממדיניות "היציאה
מהגדר" ומיכולת ההכרעה המהירה של צה"ל, ישראל קטפה הישגים צבאיים
מרשימים מ-56 – קדש ועד 2002 - חומת מגן.
אחרי 2002 צה"ל התהפך על הראש,
כמסקנת דו"ח וועדת דן שומרון לחקר מלחמת לבנון השנייה שהוגש ב-2007:
דוקטרינת ההכרעה המהירה הוחלפה בדוקטרינה פנטזיונרית לפיה ניתן להשתמש בזיקוקי
דינור טכנולוגיים בתחומי האש-מנגד והאיסוף המודיעיני כדי להרתיע את האויב
ולשנות את רצונו להילחם, גם בלי להכריעו;
שבוי ב"הגות" צבאית מהאגדות,
מהופנט מחידושי הטכנולוגיה ומתיאוריות הפסיכולוגיה (נועץ בפסיכולוג שפעל לצידו, כפרעה
בחרטומיו) התריס אחד הרמטכ"לים, כנגד מפקדי גדודים במילואים שהתלוננו על
קיצוץ חריף שנעשה באימוני יחידותיהם, שעליהם להפנים שזמנו של התמרון היבשתי תם.
ניוון התמרון ההתקפי והשלכה לפח של הדוקטרינה
שאותה הוא נועד לשרת, ניוון לא רק את יכולתה של ישראל ליזום מלחמת מנע לסיכול מוקדם
של איומים "מעבר לגדר", אלא, בהעדר עומק קרקעי, גם להגן על עצמה "בתוך
הגדר". כיבושה של מגדל שמס במאי 2011 ע"י "מפגינים" סורים
ביום הנאחסה, הייתה קריאת השכמה, שאילו צה"ל היה נענה לה, ייתכן והיה נמנע
כיבושם של בארי וניר עוז ב-2023.
במקביל לניוונו של התמרון ביוזמת
צה"ל, נבנו "מעבר לגדר", ביוזמת חיזבאללה וחמאס, מערכים ממכשלים על
פני הקרקע ומתחתיה, מגובים באש נ"ט, שנועדו לשלול מצה"ל את היכולת לתמרן
"מעבר לגדר", כדי להפסיק את הירי על ישראל באמצעות השמדה מהירה של מקורותיו
– המציאות שכיום בצפון.
במקום להתעשת ומתוקף חובתם המקצועית לעקרונות
המלחמה וכלליה, להסב את תשומת ליבו של הדרג המדיני לסטייתה של ישראל ממדיניות
הביטחון שלה ולתבוע ממנו לצאת למלחמת מנע לשם הסרת האיומים בעודם באיבם, רמטכ"לי
צה"ל הניחו להם לצמוח ולהתעצם לממדים מפלצתיים; טעותם לא מנקה כמובן את הדרג
המדיני מאחריותו למחדל הנורא.
שרשרת מבצעי התשה מאז 2006 שנועדו להכות
את האויב לאור הנחה ילדותית שמכות כואבות באמצעות "ריקון בנקי מטרות",
במקום חיסול מלוא יכולותיו הצבאיות, ירתיעו אותו, העניקו לאויב שני עשורים להשלמת
בנייתן של המפלצות הצבאיות שישראל מתמודדת איתן כעת.
"דוקטרינת הדאחייה" נוצרה כאלטרנטיבה
להסרת האיום מלבנון ע”י כיבושה של דרום המדינה כמו במבצע של"ג; היא נועדה להרתיע
את חיזבאללה מלתקוף את ישראל בהשפעת הכרזות רמטכ"לים ומדינאים על יכולות המצויות
בידי צה"ל להחריב את מפקדותיו ואתרים אסטרטגיים נוספים בביירות.
מאז ה-7 באוקטובר הסתבר שזו דוקטרינה
להחרבתה העצמית של ישראל self – destruction:
בלי חיסול מוקדם של יכולות הירי-מנגד על ישראל, נכון להעריך שבמקביל למימוש
הדוקטרינה לשם החרבתה של לבנון, גם ישראל תוחרב בגלל יכולתו של חיזבאללה לפגוע
בנכסים אסטרטגיים חיוניים לתפקודה כמדינה ואף חיוניים לאבטחת קיומה.
"דוקטרינת הדאחיה" שנועדה
להרתיע את חיזבאללה מתגלה כעת, כחרב פיפיות: זו דוקטרינה שלא מרתיעה את חיזבאללה
מלהתיש את ישראל ומנגד, בגלל יכולותיו של חיזבאללה (שלא סוכלו במלחמת מנע) לפגוע
בישראל, "דוקטרינת הדאחיה" מונעת מישראל (ובצדק) להפעילה לשם הפסקת התשת
הצפון; ככזאת, הדוקטרינה שנועדה לפעול נגד לבנון, פועלת לדאבון לב כבומרנג נגד
תושבי הצפון.
זהו גורלה הבלתי נמנע של מדיניות רהב שיהושפט
הרכבי מגדירה כ"פנטזיה שהלבישוה לבוש אסטרטגי ומדיני".
תגובות
הוסף רשומת תגובה