הורדת ישראל ל"דמוקרטיה אלקטורלית" היא מתקפה תרבותית נגדה והזדמנות

הורדתה של ישראל במדד Y-DEM לשנת 2024 מ"דמוקרטיה ליברלית", ל"דמוקרטיה אלקטורלית", בדומה למדינות כמו ארמניה, פולין, ברזיל ופרו, בין השאר בגלל קידום הרפורמה, היא כדור ראשון במלחמה תרבותית נגד ישראל, כשהיא בעיצומה של מלחמה על קיומה הפיזי.

מבחינת ישראל, מדובר בצבע אדום - אזעקה לברור הסיבה למלחמה התרבותית הפנימית שהתרחשה במדינה ערב המלחמה ושלא מן הנמנע, הזמינה את תקיפתה הפיזית החיצונית.

ערב הקמת המדינה בן גוריון רשם ביומנו "ואשר לדמוקרטיה...המערבית לא מספיקה...מוסרית ואתית...יש לנו תוכן מוסרי מיוחד – שצריך להיות נחלת העולם". התוכן הזה – ערכי מהפכת החרות הליברלית העברית, נקבע במגילת העצמאות כבסיס הערכי להתנהלותה של המדינה; חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, נתן לערכים המדינתיים – ערכי מוסר הנביאים - תוקף של חוקה.

בין מהפכת החרות העברית, לבין המהפכה הליברלית המודרנית שערכיה מגולמים במהפכה הצרפתית, פעורה תיהום רעיונית עמוקה.

מהפכת החרות העברית

הנחת היסוד האובייקטיבית במהפכה הליברלית העברית היא שהאדם הוא מטבעו רע, כלומר בניגוד לשאר הבריאה, נברא בלתי מאוזן - טוב בשפת התנ"כ; בניגוד לבעלי חיים אחרים, הוא חסר רסנים מולדים מתוכנתים מאזנים לדחפיו ויצריו ובעיקר, לשתי תכונות ייחודיות לאדם: רציה (אגו) ויצירתיות. התוצאה של היבראו רע – בלתי מאוזן בסיסית ומתאזן אוטומטית בשינויים מצביים, הייתה שעבודו של האדם לחשיבתו הסובייקטיבית שהולידה את האלילות ושעבוד לדחפיו ויצריו שהוליד את שעבודו הפיזי לזולת חזק ממנו ובהמשך, שעבוד לעריצות שלטונית.

המוסר העברי משלים את החסר בטבע האדם ומספק לו ערכים לאיזון עצמי של התנהגותו. הערכים נגזרו מהחוקים האובייקטיביים שיוצרים את האיזון שקיים בטבע ואימוצם על ידי האדם נועד לאזנו פנימית, חברתית וסביבתית, כלומר עם הטבע שמחוקיו המוסר נגזר. מילוי החובות המוסריות נועד להוציא את האדם לשלוש חירויות: 1. לחרות רוחנית – שחרורו משעבוד לדמיון ולכזב של חשיבתו הסובייקטיבית האלילית והחלפתה בהכפפת חשיבתו לאמת אובייקטיבית; 2. לחרות מוסרית - שחרור משעבוד לרציה (אגו) לדחפיו וליצריו ושליטה עצמית בהם, כדי לחיות בהרמוניה – בשלום עם חבריו; 3. לחרות פיזית – שחרור משעבוד לעריצות, כדי שיהיה בן חורין – חופשי לשאת באחריות אישית עצמאית למילוי חובותיו המרסנות, לשם הגנת חירויותיו. מהפכת משה, השלימה את מהפכת אברהם המוסרית, במהפכה חוקתית שמגולמת בעשרת הדברות של משה.

מהפכת החופש המערבית

המהפכה הליברלית המודרנית שחררה את האדם ממוסר הכנסייה המדכא שנועד לנזר את האדם מדחפיו ויצריו  - עונש על 'החטא הקדמון' - והוציאה אותו לחופש, כדי ליהנות מזכויות 'הפרא האציל' שנגזלו ממנו (רוסו), אך הוא לא הוצא לחרות: נשיאה באחריות למילוי חובות גזורות ממוסר סדור מנחה, אלטרנטיבי למוסר המדכא של הכנסייה; זאת, כנגזר מההנחה הסובייקטיבית, דווקא של מהפכת הנאורות המודרנית, לפיה האדם הוא טוב מיסודו ולכן אין לכובלו במוסר חובות: "המרידה הגדולה... לא תמוּש מפיהם, מזכירים וחוזרים ומזכירים את ‘זכויות האדם’ (les droits de l’homme), או, כמו שיאמרו איזו מהם, ‘עשׂרת הדברות החדשות’" (אחד העם, עבדות מתוך חרות). 

האדם המערבי אמנם מוגבל בחוק המתקבל ברוב דמוקרטי, אך מכיוון שהחוק איננו נגזר ממוסר צדק מאזן סדור, הוא עצמו עלול לחולל אי צדק מוסרי ובמקרים קיצוניים אף להוביל, כאזהרת קאנט, להקמת מדינת בני שטן, בדרך דמוקרטית למהדרין.

וולטר, מאבות המהפכה הליברלית המערבית - שבן גוריון דחה אותה כי היא "לא מספיקה...מוסרית ואתית" - האמין שיום יבוא ותהיה תרבות אוניברסלית שתהיה מבוססת על מוסר כלל-אנושי.

מוסר החרות העברי, שערכיו הם תרגום לשפת אנוש של חוקי היוניברס ולכן הוא כלל-אנושי, הוא התגשמות מטרימה של חזונו; מוצר שהיה זמין על המדף בזמנו וזמין וממתין לכל דיכפין, גם כיום.

משוחרר ע"י וולטר ואחרים ממחויבות מוסרית להכפפת חשיבתו לאמת אובייקטיבית ולמוסר צדק - מאזן שנגזר ממנה, הגה האדם הטוב המערבי בחשיבה סובייקטיבית רעיונות אוטופיים למכביר, מהם שהתגלגלו למלחמות העולם הראשונה (בונפרטיזם) והשנייה (נאציזם), למלחמה הקרה (קומוניזם) ולסיפה של מלחמת עולם שלישית אפשרית חדשה, תוצאת הגלובליזם.

התנגשות התרבויות הליברליות בישראל

החוק מוחלט, אך הוא לא יכול לכסות את כל האפשרויות ולכן נדרש המוסר שממנו נגזר החוק ולאור החוק והמוסר, נעשה הצדק המשפטי. מהערך המוסרי המכונן 'קדושת החיים' נגזר החוק להגבלת מהירות הנהיגה וכנגזר מהערך הזה, עונשו של נהג שעבר על החוק כדי להחיש אדם בסכנת חיים לבית חולים, יופחת.

עד לתחילת שנות התשעים ערכי מדינת ישראל שנקבעו במגילת העצמאות ובהמשך, בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, פורשו ככלל, ברוח מוסר "עשרת הדברות", גם ע"י שופטים לא דתיים, כדוגמת השופט הליברלי חיים כהן; בהמשך, מיעוט של שופטים פרש אותם ברוח מוסר האמת, החרות - האחריות והחובות והצדק הליברלי העברי; רוב גדול יותר, פרשם ברוח "עשרת הדברות החדשות" של החופש הליברלי המערבי שהמוסר הוא מבחינתו, הקפדה אורתודוכסית על שמירת זכויות האדם, לאו דווקא במאוזן עם חובות האדם ולכן, נגרמה פגיעה בלתי נמנעת בצדק ובעיקר בנראותו.

פרט לפגיעה הקשה בעקרון המכונן – ביהדות ובדמוקרטיה - "שוויון בפני החוק", הדואליזם הערכי במשפט, ששיסע את החברה, גם חלחל למערכת החינוך.

בטענה של צורך להגן על הדמוקרטיה הישראלית מפני הדתה, צומצמו בחינוך מאד לימודי התנ"כ - המקור הראשי להכרת מוסר הנביאים המדינתי הקבוע בחוק; מנגד, בטענה של צורך בחיזוק הדמוקרטיה, הועצם עירויים במערכת החינוך של ערכי 'המערבית', המתנגשים חזיתית בערכי המדינה שבחוק.

ישראל, שרוב דמוקרטי חילוני הקים אותה כמדינה יהודית ודמוקרטית, הופשטה מיהדותה הערכית, הליברלית עברית ונהפכה בתהליך אנטי דמוקרטי לדמוקרטיה ליברלית מערבית; זאת, דווקא, כשהרוב הדמוקרטי במדינה נהיה של מסורתיים ודתיים ושל אזרחים, שגם אם אינם שומרי מסורת ומצוות, תרבות החרות הליברלית העברית, שערכיה קבועים במגילת העצמאות ובחוק, יקרה לליבם מאד.

החלפת אתוס מוסר הצדק-המאזן חברתית העברי של חובות הפרט לזולתו ושל חובות החברה לחלשים, באתוס המערבי של זכויות הפרט והחלשים, חייבה ליזום דיון דמוקרטי תרבותי נוקב על זהותה הערכית של המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם, שככתוב בחוקיה, יהדותה (התרבותית ערכית) קודמת להיותה דמוקרטית; פרקטית, זו דמוקרטיה שממוסר הצדק העברי נגזרים ומתקבלים ברוב דמוקרטי החוקים שנועדו לחולל צדק חברתי עברי וכנגזר מכך, לאור החוק והמוסר שממנו החוקים נגזרו, נעשה במערכת המשפט, צדק משפטי עברי.  

במקום לנהל בכנסת ובחברה דיון דמוקרטי תרבותי נוקב, נוצרה הרפורמה המשפטית, שבמקום לרפא את הנמק שפשט ברגלה החולה היהודית - תרבותית ערכית של המדינה, היא התכוונה לכרות בחקיקה את רגלה הדמוקרטית הבריאה.

הרפורמה ומחאת קיץ תשפ"ג המטלטלת שהיא עוררה, היא שהביאה להורדת דירוגה של הדמוקרטיה הישראלית מ"ליברלית", ל"אלקטורלית" ולפתיחת חזית המלחמה הנוספת נגד ישראל - התרבותית.

ההזדמנות הלאומית

כדי לנצח בשתי המלחמות שנכפו על המדינה, הקיומית והתרבותית, ישראל חייבת לברר בדחיפות את זהותה. חיזוק יסודותיה הערכיים יחשלה למלחמה הקיומית, שביסודה, גם היא מלחמה תרבותית.

מצד אחד, ישראל לכודה ברפיח במלתעותיו של שטן - לא של אדם רע-בלתי מאוזן - אלא של מפלצת שפרקה מעליה צלם אדם וצלם כל יצור חי; מצד שני, היא לכודה במלתעות אתוס זכויות האדם של הליברל המערבי הטוב, שעיוור לצדק המוסרי שישראל משוועת לו - בראש ובראשונה מידידתה ארה"ב - שערכיה המדינתיים הקבועים בחוקתה, הם ערכי מוסר עשרת הדברות (הישנים); לאסונה של ישראל וגם לאסון העולם, כמו ישראל, גם ארה"ב נטשה את ערכי אבותיה, מקימיה.

הורדת דרוג זהותה הדמוקרטית של ישראל בעיצומה של המלחמה על קיומה, היא הזדמנות למלא בשעת אמת אפלה – גורלית לה עצמה ולעולם - את יעודה, להביא לעולם "תוכן מוסרי מיוחד – שצריך להיות נחלת העולם"; התוכן הזה הוא מוסר האמת, החרות והצדק החברתי, שנוצר מאיזון בין מילוי חובות האדם לזכויות האדם - זכויות, שיצירתן מחייב מילוי הדדי של החובות. זוהי החלופה היחידה האפשרית, לאי הצדק ולחוסר האיזון שנוצר בישראל, כבשאר הדמוקרטיות הליברליות, בגלל פיזור זכויות אדם, שאינן מגובות באחריות מוסרית למילוי חובות אדם.  

כניצול הטלטלה הקשה שעוברת על הדמוקרטיות הליברליות שמפרפרות חסרות אונים בין גליו הסוערים של אוקיינוס זכויות האדם שהן הביאו על עצמן, על ישראל להגיב על המערכה התרבותית נגדה במתקפת-נגד תרבותית שמבוססת על רעיון זה: המסקנה החד משמעית משרשרת הקטסטרופות שהאדם המערבי הטוב - ששוחרר מכפיפות לאמת אובייקטיבית ולמוסר - הביא לעולם מאז המהפכה הצרפתית, היא אחת: הגיע הזמן לממש את חזונו של וולטר "יום יבוא ותהיה תרבות אוניברסלית שתהיה מבוססת על מוסר כלל-אנושי".

מוסר אוניברסלי ולכן כלל-אנושי, קיים על המדף; הנחלתו לעולם היא ברית הייעוד של עם ישראל וכמצוות מקימיה, גם ייעודה של מדינת ישראל, שנכונה ויכולה למלא את יעודה מיד.