שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

סטארמר ממשיך במסורת הלייבור לפגוע ביהודים בשעתם הקשה קיָיר סטארמר, ראש ממשלת בריטניה, מבקש להתייצב בראש קמפיין בינלאומי להקמת מדינה פלסטינית בלב ישראל. אולם בכך הוא מתפרץ לדלת פתוחה: ישראל הכירה שוב ושוב בזכותם של ערביי ארץ ישראל למדינה עצמאית – בתוכניות החלוקה של 1922, 1937, 1947 ובהסכמי אוסלו. לא ישראל היא שמנעה את הקמתה של מדינה כזו; מי שסירבו לכך פעם אחר פעם הם הפלסטינים עצמם, משום שמטרתם לא הייתה לחיות לצד מדינה יהודית, אלא במקומה. אסטרטגיית "שימור הפליטים" משקפת היטב עמדה זו. מאות אלפי פליטי 1948, שנוצרו עקב החלטת מדינות ערב לתקוף את ישראל למחרת הקמתה, לא שוקמו עד היום. הליגה הערבית עיגנה את מעמדם כ"פליטים" לצמיתות עד ל"שובם" לבתיהם – כלומר, עד לחיסולה של המדינה היהודית. ישראל לא תוכל להסכים למדינה פלסטינית שתקום במקביל להמשך אסטרטגיה זו, משום שהיא נועדה מלכתחילה לערער את קיומה. רק לאחר ביטול אסטרטגיית הפליטים וקליטתם כאזרחים במדינות שבהן הם חיים כיום – סיום הסכסוך על בסיס הכרה והשלמה הדדית של כל צד עם קיומו של הצד האחר, כלומר סיום הסכסוך בשלום ...

תחומים הרי גורל כמשפט, רפואה או כלכלה מקובלים עלינו כברירת מחדל ככאלה המחייבים חוות דעת שנייה – ולעיתים שלישית ואף רביעית. זאת מתוך הכרה שפלורליזם מקצועי, דיון מורכב וריבוי זוויות הסתכלות הם תנאי למנהיגות אחראית ולקבלת החלטות מיטבית. דווקא בתחום הביטחוני – שבו ההכרעות נושאות תוצאה מיידית ובלתי הפיכה של חיים, מוות וגורל לאומי – ממשלת ישראל נותרת תלויה כמעט לחלוטין בהמלצות המטכ"ל, גוף צבאי היררכי שמעצם טבעו מתקשה לקיים דיון פלורליסטי ולהציג בפני הדרג המדיני חלופות אסטרטגיות של ממש. אין מדובר בכשל אישי של הרמטכ"ל או של חברי המטכ"ל הנוכחי, אלא במגבלה מוסדית טבועה: צה"ל הוא ארגון היררכי, המופקד על ביצוע, לא על פיתוח מתח של מחשבה ביקורתית, ספקות מתודיים או ריבוי אסכולות. הפער הזה נעשה קריטי במיוחד כאשר תפיסת העולם הדוקטרינרית של צה"ל – כפי שגובשה מאז 2006 – חדלה לשרת את צורכי הביטחון של ישראל. לעיתים נטען כי ריבוי הדעות בתוך הקבינט המדיני־ביטחוני ממלא את מקומה של חוות דעת שנייה – אך זוהי טעות נפוצה. ריבוי הקולות בקבינט נובע ממחלוקות פוליטיות ואידיאולוגיות, לא מ...

פרשת ההרעבה ברצועת עזה מצטיירת כעסק הביש השני בתולדות מדינת ישראל – לא רק בשל ממדיה המוסריים והמדיניים, אלא בשל התעלומה השוכנת בליבה: לא מי נתן את ההוראה, כפי שהיה ב־1954, אלא מי לא דבק בתחבולה שנועדה להכריע את חמאס ועקב כך למנוע ממנו להעליל על ישראל את עלילת ההרעבה. פתרון התעלומה הזו איננו עניין סמלי להיסטוריה. הוא תנאי הכרחי למימוש שתי מטרות המלחמה שטרם הושגו: הכרעתו של חמאס והכנעתו לשם השבת החטופים ופירוקו כארגון צבאי ופוליטי. התחבולה שלא יושמה יתרונו הגדול של מבצע "מרכבות גדעון" היה ברעיון התחבולני שעמד בבסיסו: העברת האוכלוסייה האזרחית למקלטים הומניטריים בשטח שבשליטת ישראל, שנכבש במהלך המלחמה. בכך הייתה מושגת הפרדה בין חמאס לבין האזרחים ששימשו לו מגן אנושי, בסיס הספקה ומכשיר לשחיקת מעמדה של ישראל בעולם. העברה הדרגתית של האוכלוסייה למקלטים הומניטריים אזוריים – חלופה ריאלית לרעיון מאוחר יותר של הקמת עיר הומניטרית אחת מרוכזת – הייתה מאפשרת לנתק את חמאס ממגיניו האנושיים ומשרשרת ההספקה שלו ולהציג מופת ישראלי לטיפול באזרחים - תמונה הפוכה לטיפול בהם ע"י חמאס. הכרעת...

רמטכ"ל צה"ל, בשונה מהרמטכ"ל האמריקני למשל, נושא בו זמנית בשני תפקידים: מפעילו המבצעי של צה"ל ובונה כוחו. אם גולת הכותרת של הרמטכ"ל זמיר בתפקידו כמפעיל צה"ל הייתה מבצע "עם כלביא" – שקשה להפריז בשבחיו מבלי לחשוף את תחבולותיו – את החלטת הקמתה מחדש של מחלקת ההדרכה במטכ"ל, ההיסטוריה תגדיר כגולת הכותרת של תפקידו כבונה צה"ל. גם ללא מחקר מעמיק, ניתן לקבוע בוודאות כי זרעי אסון ה־7 באוקטובר נזרעו בסגירתה של מחלקת ההדרכה במטכ"ל בשנת 1994. מאחר והמפתח להצלחת יישומה של דוקטרינת ההכרעה המהירה – הדוקטרינה הקלאוזביצית־מולטקאית שהנחתה את צה"ל מאז הקמתו – הוא הכשרת הצבא ליישומה בהובלת מצביאיו ובהשכלתם הצבאית הייחודית, שימשה מה"ד מיום הקמתה כנכס חיוני בהכנת צה"ל למלחמה ובהפקת לקחים מהירה תוך כדי ניהולה. משום כך, בניגוד ליתר מחלקות המטכ"ל, נשא העומד בראשה דרגת אלוף, ומונה לתפקיד זה תמיד מפקד מהשורה הראשונה. לימים, ראשי מה"ד שלא מונו לרמטכ"לות – מונו לפיקודים מובילים ולסגנות הרמטכ"ל. מה"ד נסגרה ב־1994, בנימ...

ישראל טרם מימשה ברצועה את שתי מטרות המלחמה הראשיות: פירוק חמאס כארגון צבאי ופוליטי, והשבת החטופים. הקשר בין שתי המטרות ברור: השגת המטרה הראשונה באמצעות יצירת איום קיומי אמיתי ובר־מימוש על חמאס, עשויה להיות מנוף לשכנועו להיכנע, ובתמורה להסכמה ישראלית לקבלת כניעתו – לשחרר את החטופים. ליצירת איום קיומי שיביא את האויב להחליט על כניעה יש שתי חלופות: האחת – השמדת יכולות הלחימה שלו במסגרת תהליך בלתי תחום בזמן. עיקרו של תהליך זה הוא חיסול שיטתי, מוחלט או כמעט מוחלט, של יכולות הלחימה, מה שיגרום להנהגתו לבחור, בסיום התהליך או קרוב אליו, בין השמדה מוחלטת לכניעה. והשנייה – הכרעה מהירה במאורע מתפרץ ותחום בזמן, שיגרום לאובדן יכולתו של האויב לממש את תכלית לחימתו. זאת כתוצאה מנטרול או השמדה של נכסים חיוניים, ובכך תהפוך לחימתו לחסרת תוחלת. אם חרף זאת לא ייכנע, כוחותיו יושמדו שיטתית בידי הצד המכריע, הנהנה מעליונות מבצעית מובהקת. ניוונה של יכולת ההכרעה והשלכותיה הסבתו של צה"ל מצבא הכרעה מהירה לצבא הרתעה ניוונה את יכולות התמרון היבשתי – שהן המפתח לניהול מלחמות הכרעה קצרות. אך תקלה חמורה מ...

 ההתפתחויות האחרונות בדרום סוריה מציבות את ישראל בפני אתגר אסטרטגי מורכב, אשר לבו נעוץ בצורך המתמיד באיזון: כיצד להעניק הגנה נחרצת לעדה הדרוזית הנרדפת בדרום סוריה – שותפה ותיקה של ישראל – מבלי לפגוע באפשרות מדינית יוצאת דופן: שילוב סוריה בהסכם אזורי רחב במסגרת הסכמי אברהם. תגובה מהירה – ובחינה מחודשת של האיזון בעקבות מעורבות כוחות סוריים באזור א-סווידא, פעל חיל האוויר הישראלי נגד שיירות ועמדות מבצעיות שהתקרבו ליישובים דרוזיים. זמן קצר לאחר מכן הורחבה הפעולה גם למטרות בלב דמשק, לרבות במטה הכללי ובארמון הנשיאות או בסמוך להם. הייתה זו פעולה שמטרתה העברת מסר ברור: פגיעה בדרוזים – קו אדום. אלא שבמבחן האיזון האסטרטגי עולה השאלה האם פעולה זו לא חרגה ממסגרת מבוקרת, והאם לא היה נכון למקד את התגובה בכוחות השדה בלבד. פגיעה בעומק הריבונות הסורית, במיוחד בשלב רגיש זה, עלולה לערער לא רק את המצב הביטחוני – אלא גם את המהלך המדיני כולו. שינוי אמריקני – ואתגרי התיאום המהלך הישראלי התרחש בסמיכות להסרת סנקציות מצד ממשל טראמפ על סוריה – צעד שמעיד על שינוי בעמדה האמריקנית כלפי דמשק. ברקע מהלך זה עו...