גלי צה"ל: לאזן בשיקול דעת - לא בשיטת ה'גרזן'

הפולמוס סביב גלי צה"ל הגיע לשיאו סביב שתי הכרעות אפשריות: סגירה מלאה של התחנה, או ביטול תוכניות האקטואליה. אך קיימת דרך שלישית – דרך שמאפשרת למנוע את סגירת התחנה, להותיר את תוכניות האקטואליה במתכונת מתוקנת שאינה מתנגשת עם חוקי הצבא, ולהשאיר את צה"ל ואנשיו – חיילים ואזרחים כאחד – מחוץ לפוליטיקה. בדרך זו ניתן לשמר את התחנה כנכס ביטחוני ותרבותי בעל ערך לאומי ראשון במעלה.

פקודת מטכ"ל האוסרת פעילות פוליטית בצה"ל

מאז הקמת צה"ל נקבע עיקרון יסוד: הצבא חייב להישאר א-פוליטי כדי לשמור על אחדותו ולשרת את המדינה כולה.

פקודת מטכ"ל 33.0116 – “פעילות ציבורית של אנשי צבא, התבטאויות פומביות וקשר עם עיתונאים” – מפרטת במפורש את האיסורים על פעילות פוליטית, מפלגתית או מדינית בתוך הצבא:

איסור פעילות פוליטית: “במחנות הצבא ובמתקנים צבאיים אסורה כל פעילות הנושאת אופי מפלגתי או מדיני.”

איסור התבטאויות: “חייל לא יתבטא בפומבי, בעל פה או בכתב, בכל שאלה מפלגתית.”

איסור תעמולת בחירות: “אין לקיים תעמולת בחירות, בכתב או בעל פה, על כל צורותיה, ביחידות צה"ל ובמתקניו.”

פקודה זו נועדה לשמור על אופיו הממלכתי והא-פוליטי של צה"ל, והיא חלה על כל המשרתים כאחד – סדירים - חובה וקבע, מילואים ואזרחים עובדי צה"ל.

החוק המיוחד שנחקק עבור גלי צה"ל

גלי צה"ל מוגדרת כ“אמצעי תקשורת ציבורי-חינוכי” של צה"ל, לפי פקודת מטכ"ל 3.0301. תפקידה כולל שידורי חדשות, אקטואליה, תרבות ומוזיקה – לחיילים ולציבור הרחב כאחד.

כדי לאפשר עיסוק באקטואליה פוליטית מבלי להפר את הפקודות הצבאיות, נחקק בשנת 2000 חוק גלי צה"ל, כתיקון לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. החוק קבע כי גל"צ היא תחנה ציבורית המחויבת להוגנות, לאובייקטיביות ולאיזון, וכפופה לרשות השנייה. כך נוצרה כפיפות כפולה – לצה"ל מצד אחד ולרגולטור אזרחי מצד שני.

כפילות זו יצרה מתח מובנה: חיילים-עיתונאים נדרשים לפעול לפי קוד אתי אזרחי הסותר לעיתים את פקודות המטכ"ל, האוסרות על פעילות פוליטית. הם מוצאים עצמם כפופים לשני עולמות ערכיים מנוגדים – הצבאי והאזרחי.

עקרון אחדות הפיקוד והפרתו בחוק גלי צה"ל

עקרון אחדות הפיקוד הוא יסוד בתורת הלחימה של צה"ל: כל חייל חייב להיות כפוף למפקד אחד ולמערכת אחת של חוקים ופקודות.

חוק גלי צה"ל מפר עקרון זה. חיילי התחנה כפופים גם למפקד צבאי וגם לרשות אזרחית – מצב שמערער את המשמעת הצבאית ומעודד פוליטיזציה. מבחינה מקצועית-צבאית, זהו חריג שאין לו תקדים בצה"ל.

כדי להבין את חומרת החריגה, אפשר להשוותה למצב שבו חייל דתי היה כפוף במקביל למפקד צבאי ולרב אזרחי – ניגוד סמכויות בלתי אפשרי. צה"ל פתר זאת בהקמת הרבנות הצבאית, שכפופה לרמטכ"ל ושאליה כפוף כל חייל בענייני דת. כך נשמר עקרון אחדות הפיקוד.

דוגמה נוספת היא רופא צבאי: אף שהוא פועל לפי ידע והנחיות של משרד הבריאות ויצרני תרופות, הוא מחויב לפעול רק בהתאם להוראות קצין רפואה ראשי. רק לאחר שהנחיות אזרחיות מאושרות ופורסמו כהוראות קרפ"ר – הן נכנסות לתוקף.

לעומת זאת, גלי צה"ל כפופה בו-זמנית לצה"ל ולרשות האזרחית – מצב בלתי סביר צבאית, גם אלמלא היה מדובר בתחום רגיש כמו פוליטיקה.

אסור לסגור את התחנה: רלוונטיות, מסורת ותרומה לאומית

גלי צה"ל חיונית גם כיום, בדיוק כפי שהייתה בשעת הקמתה. בדיון הממשלה מיום 7.9.1950, שבו התקבלה ההחלטה על הקמת התחנה, אמר ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון:

“המשדר הצבאי נועד לשני תפקידים: מכשיר ביטחון והתגוננות… התפקיד השני הוא תפקיד חינוכי… המשדר הצבאי ישמש אמצעי עזר תרבותי לעולים, להקניית הלשון ולידיעת הארץ וההיסטוריה הישראלית.”

והרמטכ"ל יגאל ידין הוסיף:

“צה"ל מקבל באהבה את שני התפקידים שהם אחד: שקידה על ביטחונה של המדינה והיחלצות לקיבוץ גלויות וחינוך הנוער... חייל היודע מה הוא מבצע ולשם מה הוא נלחם, ערכו רב ביותר… ואם תחנת גלי צה"ל תצליח לתרום את חלקה לביצוע המשימות הנ״ל — דיינו.”

מאז הקמתה ועד היום, גלי צה"ל היא תחנת רדיו ייחודית המהווה גשר בין הצבא לציבור, בין עבר לעתיד ובין תרבות לביטחון. היא מילאה תפקיד חיוני בקידום השפה העברית, ההשכלה והמורשת הלאומית והצבאית. התחנה העשירה את המוזיקה הישראלית, גילתה אמנים והייתה גם חממה פורייה לתקשורת אזרחית, ובית ספר להכשרת עיתונאים ואנשי תקשורת – ייעודים שחרגו מתפקידה הצבאי המקורי. חרף חריגה זו וחריגות אחרות, התחנה היא נכס צבאי ולאומי, שאין להעלות על הדעת להחריבו רק בשל החריגה מיעודה - תקלה שצריך ואפשר לתקן גם בלי סגירתה.

הפתרון: הכפפה מלאה לחוקי הצבא ושידור אזרחי ניטרלי

כדי שהתחנה תמשיך לפעול בהתאם לפקודות מטכ"ל ולתורת צה"ל, הפתרון הנכון הוא ביטול הכפיפות הכפולה והחזרת גלי צה"ל למסגרת פיקודית מלאה של הצבא. השידור הצבאי יהפוך למרכיב המרכזי, ותוכן האקטואליה יועבר במתכונת ניטרלית.

התחנה תפעל כמתווכת של אקטואליה ותשדר חדשות ומידע אזרחי שמקורם במגוון גופי שידור ציבוריים ומסחריים, על פי מדדים אובייקטיביים (כגון סקרי האזנה וקריאה). כך תישמר האקטואליה, אך ללא יצירת תוכן פוליטי עצמאי בידי חיילי חובה וקבע או אזרחים בשירות הצבאי – בהתאם לפקודת המטכ"ל האוסרת פעילות מפלגתית או מדינית במתקני צה"ל.

בדרך זו ניתן לשמור על עצמאות עריכתית מסוימת, באמצעות הנחיה מקצועית של ראש אכ"א וקצין חינוך ראשי כקצין חיל מקצועי, אך זאת במסגרת ברורה התואמת את הדין הצבאי ואת עקרון אחדות הפיקוד.

שר הביטחון יכול, ואף מחויב, לתקן את האנומליה ארוכת השנים שנוצרה בגלי צה"ל ובצה"ל, ולהעביר את האחריות המלאה על התחנה ותכניה לרמטכ"ל – שאצלו מופקדת האחריות לשמירת המשמעת והציות לפקודות מטכ"ל.

סיום

קפדנות מקצועית וצבאית הייתה מונעת מראש את הכפילות הפיקודית הבלתי מתקבלת על הדעת שנוצרה עם הכפפת גלי צה"ל לשתי סמכויות – צבאית ואזרחית – כאשר ההפרדה ביניהן היא הכרח צבאי ודמוקרטי כאחד.

צה"ל צריך להפסיק לייצר תוכן עיתונאי עצמאי, ובמקום זאת להתמקד בהפצה למשרתיו - שהם גם אזרחי המדינה - תכנים קיימים של גופי תקשורת אזרחיים מכל הקשת הפוליטית והאזרחית. בדומה לאופן שבו מחולקים עיתונים לחיילים במשך עשרות שנים ובמפתחות חלוקה זהים, התחנה תוכל לשדר - כמעבירה - חדשות ואקטואליה, תוך שמירה על עקרונות הצבא והדמוקרטיה. כך תישמר רלוונטיות התחנה וכן חוקיות הפעלתה, ויימנע הצורך בסגירתה.

כמו גלי צה"ל, גם מוסדות ממלכתיים נוספים בישראל התרחקו, כעולה ממחקרים, מהאיזון הממלכתי הנדרש, שהוא בעיקרו תרבותי-ערכי ולאו דווקא פוליטי-מפלגתי. דוגמה לכך היא החינוך הממלכתי, אשר צמצם באופן דרסטי את לימודי התנ"ך, מורשת ישראל, ציונות ומולדת, ומנגד מדגיש ערכים ליברליים שחלקם מתנגשים חזיתית בערכי ישראל - מדינה יהודית ודמוקרטית, הקבועים בחוק ("ערכי מוסר הנביאים").

בדומה למקרה של גלי צה"ל, החזרת הממלכתיות למוסדות הלאומיים, במטרה להגביר את האחדות הלאומית, צריכה להיעשות באיזון ובשיקול דעת – לא בשיטת ה'גרזן'.