7 באוקטובר: שלוש שעות בלי הרמטכ״ל — האם זו באמת ראיה לכשל?

פרסומיהם האחרונים של גילי כהן ועמוס הראל הם הסיבה לכתיבת מאמר זה. זהו מאמר המשך לפוסט מאתמול (6 ספטמבר 26), שבחן את הנחיית ראש הממשלה לראשי מערכת הביטחון ב־1 באוקטובר 2023 לסייע למהלך המדיני מול סעודיה באמצעות „פעילות ביטחונית אפקטיבית ושקולה”.

שם התברר כי עצם ההנחיה אינה חורגת מחלוקת האחריות התקינה בין הדרגים: הדרג המדיני רשאי ואף חייב להגדיר תכלית ואילוצים; הדרג הצבאי חייב לתרגם אותם לתוכנית המאפשרת לממש את המדיניות בלי להפקיר את הגנת המדינה.

הפרסומים הנוכחיים מפנים את המבט אל בוקר 7 באוקטובר ואל פרקי הזמן שחלפו בין קבלת הידיעות הראשונות, הגעת ראש הממשלה לקריה והמפגש עם הרמטכ״ל. הקו הפרשני העולה מהם הוא שפרק הזמן הממושך עד לפגישה הישירה בין ראש הממשלה לרמטכ״ל מעיד על נתק ממוקד ניהול המלחמה ועל תפקוד לקוי של הדרג המדיני בשעות הקריטיות הראשונות.

זו טענה הראויה לבדיקה.

ראש הממשלה עודכן על המתקפה ב־06:29. המפגש הישיר עם הרמטכ״ל התקיים, לפי אחד הפרסומים, בסביבות 09:45; לפי לוח הזמנים שפרסמה לשכת ראש הממשלה, הערכת המצב הרחבה החלה ב־09:55.

כלומר, חלפו יותר משלוש שעות.

אבל מה באמת מוכיחות שלוש השעות האלה?

מאמר זה אינו עוסק בשאלת אחריותו הכוללת של ראש הממשלה למה שקדם ל־7 באוקטובר או למלחמה שבאה בעקבותיו. עניינו מצומצם ומקצועי:

האם לוח הזמנים שפורסם מוכיח כשלעצמו כשל באופן שבו נוהלו יחסי הדרג המדיני והדרג הצבאי בשעות הראשונות למלחמה?

מי מנהל את המלחמה

נקודת המוצא היא הבחנה בסיסית:

ראש הממשלה אחראי לניהול המלחמה ברמת הביטחון הלאומי; הרמטכ״ל אחראי לניהול המאמץ המלחמתי הצבאי ברמת ההגנה הלאומית.

אין מדובר בשני מנהלים של אותו הדבר.

ראש הממשלה, במסגרת הממשלה ובאמצעות שר הביטחון — שהיה נכון יותר לכנותו שר ההגנה — קובע מטרות, אילוצים, מגבלות ומשאבים, ובמקביל מפעיל את יתר מרכיבי העוצמה הלאומית: מדיניות החוץ, הכלכלה, העורף, היחסים עם בעלות הברית, הלגיטימציה הבינלאומית ורוח הציבור.

הרמטכ״ל מתרגם את מטרות הדרג המדיני לתוכנית מלחמה; קובע מאמצים וסדרי עדיפויות; מקצה כוחות ומשאבים בין הפיקודים והזירות; ומנהל באמצעות שרשרת הפיקוד את המאמץ הצבאי.

מכאן נובע שראש הממשלה אינו אמור לנהל את המאמץ הצבאי, ושר הביטחון אינו אמור לשבת על צוואר הרמטכ״ל ולנהל אותו במקומו.

בן־גוריון לא ניהל חטיבות, אשכול לא ניהל אוגדות, גולדה לא ניהלה את פיקודי הצפון והדרום, ובגין לא ניהל את האוגדות בלבנון.

פיקוד תקין מבוסס על חלוקת אחריות ועל פיקוד מבוזר.

כיצד נוצרת תמונת מצב

תמונת מצב צבאית אינה נוצרת אצל הרמטכ״ל, וממילא גם לא אצל ראש הממשלה.

יש לה מרכיב פיזי — מפות, צילומי אוויר, איכונים ודיווחי מודיעין — אבל הנתון המכריע למפקד הבכיר ולמפקד ממונה בכל דרג הוא המרכיב בתמונת המצב של הערכת המפקד הכפוף: האם הוא מסוגל לבצע את משימתו; ואם לא, מה מונע ממנו לעשות זאת ומה חסר לו.

לכן התמונה נבנית מלמטה למעלה: פלוגה, גדוד, חטיבה, אוגדה, פיקוד, ורק אז הרמטכ״ל. הקרב היבשתי הוא לא רק הדרגתי אלא גם מתנהל בקצב איטי יחסית.

הרמטכ״ל הוא דרג אסטרטגי ובניית התמונה ברמתו מחייבת זמן יחסית ארוך. הוא אינו אמור לנהל קרב בקיבוץ או בצומת. עליו לראות בעת ובעונה אחת את עזה, לבנון, סוריה, יהודה ושומרון וזירות נוספות — גם כאלה שעדיין אינן פעילות אך עלולות להצטרף למלחמה.

בשעת מלחמה עליו גם „למתוח” מחדש את שרשרת הפיקוד, המתכווצת לעתים בשגרת הביטחון השוטף, ולהישען על מפקדי הפיקודים כדרג האופרטיבי.

עליו לחשוב כבר על הימים הבאים, גם על בסיס מידע חלקי ואף סותר.

ייתכן, למשל, שבדרום המשימה המיידית תהיה השבת המצב לקדמותו, ואילו בלבנון יחליט הרמטכ״ל שהסרת האיום היא המאמץ המטכ״לי הראשי ומתקפת הנגד בדרום תתחיל רק בתום הסרת האיום בלבנון. בהתאם לכך עליו להקצות עתודות, אש, מודיעין, הגנה אווירית ותובלה.

זו תמונת המלחמה שעליו להביא לראש הממשלה. בפרוש לא תמונה שניתן לקבלה מצילום לוויני של מרחב המלחמה.

ומה קרה לתמונה הזאת ב־7 באוקטובר

בבוקר 7 באוקטובר נפגע דווקא המסד שעליו בנויה המערכת הזאת.

מפקדים נהרגו, נפצעו, נותקו או נאלצו להילחם בעצמם; חמ״לים נפגעו; מערכות קשר ושליטה השתבשו; מסגרות טקטיות התפרקו; וכוחות קטנים, ולעתים לוחמים בודדים, ניהלו קרבות ביוזמתם.

לכן לא רק שהתמונה הייתה חסרה —

המנגנון שאמור לייצר אותה נפגע.

במצב כזה דרישה בלתי פוסקת של הדרג העליון ל„תמונת מצב” אינה בהכרח מזרזת את היווצרותה. היא עלולה גם לשבש את ניהול הקרב.

נדרשת סבלנות ברזל: לתגבר במהירות גם על בסיס מידע חלקי, ובמקביל לאפשר לשרשרת הפיקוד להתאושש ולבנות תמונה שניתן לקבל על פיה החלטות.

על הרקע הזה צריך לבחון את שלוש השעות הראשונות.

מה נעשה בשלוש השעות

ב־06:29 מקבל ראש הממשלה מן המזכיר הצבאי את ההודעה על המתקפה. ב־06:44 מתקיים עדכון נוסף. לשכת ראש הממשלה פרסמה גם גרסה מפורטת יותר של תוכן השיחה, אך מאחר שאין בידינו כאן פרוטוקול רשמי פתוח המאמת אותה, אין צורך להשתמש בפרטים אלה לצורך הטיעון.

במקביל פועלת המערכת הצבאית. הרמטכ״ל אינו ממתין לטלפון מראש הממשלה כדי להתחיל לפקד על צה״ל. המטכ״ל פועל; הרמטכ״ל עוסק בהבנת האירוע ובהפעלת הצבא; שר הביטחון נמצא בקשר עם הדרג הצבאי; וראש הממשלה מקבל מידע באמצעות המזכיר הצבאי ושר ההגנה.

לפי לוח הזמנים שפרסמה לשכת ראש הממשלה, ב־07:30 יוצא נתניהו לקריה. במהלך הנסיעה הוא משוחח עם גלנט, שמוסר לו כי עדיין אין תמונת מצב ברורה, ונתניהו מורה לכנס הערכת מצב בבור.

קיימת מחלוקת אם הגיע לקריה בסביבות 08:00 או שנרשם בשער ב־08:22. זהו פרט הראוי לבירור עובדתי, אך משמעותו המקצועית תלויה בשאלה אם באותו פרק זמן הייתה הכרעה חיונית שרק ראש הממשלה יכול היה לקבל.

לפי לוח הזמנים שפורסם, בשעה שלאחר מכן מקבל ראש הממשלה באמצעות המזכירות הצבאית עדכונים מן המערכת הביטחונית. וב־08:40 מכנס שר הביטחון את הרמטכ״ל ואת ראש השב״כ לצורך גיבוש תמונת מצב לקראת הדיון עם ראש הממשלה.

הנתון האחרון חשוב במיוחד. באותו פרק זמן שבו מודגש כי ראש הממשלה טרם נפגש ישירות עם הרמטכ״ל, הרמטכ״ל ושר ההגנה עוסקים בעבודה שאמורה להקדים את המפגש: גיבוש הערכת המצב המקצועית שתובא להכרעת הדרג המדיני.

אין בכך הוכחה שאותה עבודה נעשתה היטב. אבל יש בכך בסיס מוצק לדחות את התיאור של שלוש שעות שבהן ראש הממשלה היה מנותק ממערכת ניהול המלחמה והדרג הצבאי המתין לו. האמת יכולה להיות הפוכה - נתניהו נמנע מלהפריע לשר הביטחון ולרמטכ"ל להשלים את הכנת הנתונים לדיון בראשותו.

העבודה התקיימה במקביל בכמה דרגים. שאלת איכותה נשארת פתוחה.

09:47 — כאן מתחילה שאלה אחרת

לפי לוח הזמנים שפורסם, רק בשעה 09:47 מקבל המזכיר הצבאי של ראש הממשלה את מסמך הערכת המצב שקיים ראש השב״כ בשעה 05:15.

כאן צריך לעצור.

עד עתה דנו במידע שאולי עדיין לא היה קיים, משום ששרשרת הפיקוד הטקטית נפגעה. הערכת מצב של ראש השב״כ מ־05:15 היא עניין אחר. זהו מידע שכבר נוצר.

אם אכן גובשה בשעה זו הערכה משמעותית והיא הגיעה למזכיר הצבאי רק ב־09:47, קריסת שרשרת הפיקוד בשטח אינה מסבירה את הפער.

כאן עולה שאלה נפרדת וחמורה:

כיצד זרם מידע שכבר היה קיים בתוך הצמרת הביטחונית?

למי הופץ המסמך? מתי? האם תוכנו היה ידוע קודם לכן לרמטכ״ל ולשר ההגנה גם אם המסמך עצמו לא הגיע למזכיר הצבאי? האם כלל מידע שהיה צריך להביא מוקדם יותר להכרעה מדינית?

אלה שאלות של תפקוד מערכת ניהול המלחמה העליונה עצמה — וראוי שהתחקיר ישיב עליהן.

09:45 או 09:55 — מלחמה אינה לוח זמנים של רכבות

לפי אחד הפרסומים, המפגש הישיר עם הרמטכ״ל התקיים בסביבות 09:45.

לפי לוח הזמנים שפרסמה לשכת ראש הממשלה, הערכת המצב הרחבה החלה ב־09:55.

עשר דקות.

ראוי כמובן לדייק ברישום ההיסטורי. אבל השאלה המקצועית איננה אם מחוג הדקות עמד על 45 או על 55.

עשר הדקות מעניינות רק אם התרחש בהן דבר שהיה תלוי בהחלטת ראש הממשלה.

אם כבר הייתה בידי הרמטכ״ל הערכת מלחמה המחייבת החלטה דחופה של ראש הממשלה — גם עשר דקות עשויות להיות חשובות.

אם עדיין לא הייתה המלצה כזאת — גם פגישה עשר דקות קודם לא הייתה מייצרת אותה.

מן הפער הכרונולוגי לבדו אי אפשר להסיק אם נגרם כשל פיקודי. צריך לדעת מה היה ידוע לרמטכ״ל בכל נקודת זמן, אילו המלצות כבר גיבש, אילו מהן חייבו הכרעה מדינית ומתי היו בשלות להבאה לפני ראש הממשלה.

סביב 10:00 — השאלה המכרעת אינה מתי, אלא מה

לקראת 10:00 מתכנסת הצמרת הביטחונית אצל ראש הממשלה. על השעה המדויקת קיימות כאמור גרסאות שונות.

לשכת ראש הממשלה טוענת כי בדיון הנחה נתניהו על סגירת הגבול, גיוס רחב, מעבר למסגרת מלחמה והיערכות לצפון. כל עוד אין בידינו פרוטוקול מלא ומאומת, נכון להשאיר את הדברים במעמדם: גרסת הלשכה.

אבל מבחינה מקצועית השאלה החשובה אף יותר היא:

מה הציג הרמטכ״ל לראש הממשלה?

האם הייתה בידיו כבר הערכת מלחמה אסטרטגית?

האם הציג את מצב הדרום, את הסיכון להצטרפות חיזבאללה, את מצב שאר הזירות, את העתודות, את צורכי המילואים ואת סדרי העדיפויות בין הפיקודים?

האם הציע חלוקת מאמצים ומשאבים לימים הבאים?

והאם הציג לראש הממשלה את ההכרעות שרק הדרג המדיני יכול לקבל?

אם כן, לפנינו תהליך מצביאותי מוכר המתנהל בתנאי כאוס קיצוניים.

אם לא; אם הדיון נשאר אוסף דיווחים טקטיים בלי הערכת מלחמה רב־זירתית, בלי חלוקת מאמצים ובלי מבט לימים הבאים — שם עשוי להימצא כשל מצביאותי אמיתי של השעות הראשונות.

השעון אינו יכול להשיב על כך.

גולדה — לא כדי להשוות מנהיגים, אלא תפקידים

כאן מועילה ההשוואה ל־6 באוקטובר 1973, אך צריך להגדיר היטב את גבולותיה.

ההשוואה אינה נועדה לקבוע שנתניהו „עשה מה שגולדה עשתה”, ובוודאי לא להשוות את איכות מנהיגותם. התנאים שונים מדי.

ב־1973 ניתנה התרעה לפני פתיחת האש. ב־2023 ראש הממשלה עודכן לאחר שהמתקפה כבר החלה. ב־1973 שרשרת הפיקוד הצבאית נותרה בעיקרה קיימת; ב־2023 נפגע חלק מן המסד שממנו הייתה אמורה תמונת המצב לעלות.

מטרת ההשוואה מצומצמת:

לבחון את חלוקת העבודה בין ראש הממשלה לרמטכ״ל בשעת מעבר למלחמה.

בסביבות 04:00 מוזעקת גולדה. המערכת המקצועית מתחילה לעבוד. דדו, דיין ובכירי המערכת מגבשים את הסוגיות המחייבות הכרעה מדינית: היקף גיוס המילואים והמכה המקדימה.

ב־07:30 מגיעה גולדה ללשכתה. ב־08:05 נפתחת ההתייעצות המרכזית.

גם כאן אפשר להציג מספר: 35 דקות חלפו מהגעתה ועד פתיחת הדיון.

אלא שהמספר כשלעצמו אינו אומר דבר.

הדבר החשוב הוא שבבוקר כבר הבשילו אצל הדרג המקצועי שתי סוגיות המחייבות הכרעה בדרג שמעליו.

דיין מצדד בגיוס מוגבל יותר; דדו דורש גיוס רחב. גולדה מקבלת את עמדת הרמטכ״ל.

דדו מבקש גם מכה מקדימה. דיין מתנגד בשל המחיר המדיני. גולדה אינה מאשרת.

כאן נחשפת חלוקת העבודה במלוא בהירותה:

הרמטכ״ל אומר מה היתרון הצבאי. ראש הממשלה מכריעה אם המחיר המדיני של השגת היתרון הזה מותר למדינה.

זהו הגבול שבין הגנה לאומית לביטחון לאומי.

לאחר מכן גולדה מפעילה את הערוץ האמריקני, מכנסת את הממשלה ופונה לציבור.

דדו מנהל את המאמץ הצבאי.

גולדה מנהלת את המדינה הנלחמת.

שני הבקרים — ומה מותר ללמוד מהם

סוגיה	6 באוקטובר 1973	7 באוקטובר 2023
קבלת הידיעה	לפנות בוקר — התרעה שמלחמה צפויה	06:29 — המתקפה כבר החלה
עבודת הדרג המקצועי	דיין, דדו והמערכת מגבשים הערכה והמלצות	הרמטכ״ל, שר הביטחון וראשי המערכת עוסקים בגיבוש תמונת מצב
הגעה למוקד הניהול	07:30 — לשכת רה״מ	בבוקר — הקריה; קיימות גרסאות שונות לשעה המדויקת
הדיון עם ראש הממשלה	08:05 — מתועד בפרוטוקול	לקראת 10:00; קיימות גרסאות שונות לשעה המדויקת
הכרעות מדיניות	מילואים ומכה מקדימה	לשכת רה״מ טוענת: מילואים, מסגרת מלחמה והיערכות לזירות נוספות
מאמץ מדיני	הפעלת הערוץ האמריקני	הפעלת המערכת המדינית והערוץ האמריקני
ניהול הקרבות	הרמטכ״ל והפיקודים	הרמטכ״ל והפיקודים

אין להסיק מן הטבלה ששני הבקרים זהים.

היא מדגימה עיקרון אחד בלבד:

אין כלל תורתי שלפיו ראש הממשלה והרמטכ״ל חייבים להיצמד זה לזה מרגע קבלת ההתרעה או פרוץ המלחמה.

הדרג הצבאי צריך לבנות הערכה והמלצות. הדרג המדיני צריך לקבל בזמן את ההכרעות שרק הוא מוסמך לקבל.

לכן השאלה אינה כמה דקות חלפו בין שיחה לפגישה, אלא האם דבר שהיה בשל להכרעה מדינית המתין שלא לצורך.

מה באמת צריך לחקור

מכאן אפשר לנסח את שאלות התחקיר באופן מדויק יותר.

ראשית, מה ידע הרמטכ״ל בכל שלב בבוקר, ומה הייתה הערכת המצב שלו?

שנית, מתי הבשילו אצלו המלצות המחייבות הכרעת דרג מדיני, ומתי הובאו לשר הביטחון ולראש הממשלה?

שלישית, מה הייתה משמעות הערכת השב״כ מ־05:15, למי הופצה ומתי, ומדוע לפי לוח הזמנים שפורסם הגיעה למזכיר הצבאי רק ב־09:47?

רביעית, מה הציג הרמטכ״ל בדיון שהתקיים לקראת 10:00: אוסף דיווחים מן השטח, או הערכת מלחמה אסטרטגית רב־זירתית?

וחמישית, אילו החלטות קיבל בעקבותיה הדרג המדיני ומתי הועברו לביצוע?

אלה שאלות מצביאותיות.

הן אינן נמדדות בסטופר.

סיכום: יש להבחין בין נתק לבין איכות התפקוד

כאן נסגר המעגל עם הפוסט מאתמול.

הנחיית 1 באוקטובר אינה מוכיחה שהדרג המדיני כבל את ידי הצבא. היא מתיישבת עם חלוקת האחריות שלפיה הדרג המדיני קובע תכלית ואילוצים, והדרג הצבאי נדרש לבנות מתחתיהם מערכת הגנה המאפשרת לממש את המדיניות בבטחה.

גם בפרסומים על בוקר 7 באוקטובר צריך להפריד בין שתי טענות שונות.

האחת היא טענת הנתק: שבמשך יותר משלוש שעות ראש הממשלה נעדר למעשה ממערכת ניהול המלחמה, בעוד הרמטכ״ל והמערכת הביטחונית ממתינים למעורבותו.

הנתונים שפורסמו אינם תומכים בתמונה הזאת. באותו פרק זמן המטכ״ל פעל; שר ההגנה והרמטכ״ל עסקו בגיבוש הערכת מצב; ראש הממשלה קיבל עדכונים, הגיע לקריה והורה לכנס את הדיון שבו אמורות היו להתקבל ההכרעות שבסמכותו.

לכן אין מדובר בשלוש שעות של נתק או של ואקום.

הטענה השנייה היא טענת איכות התפקוד: האם המטכ״ל בנה בזמן תמונת מלחמה טובה; האם המידע זרם כנדרש; האם ההמלצות גובשו במועד; האם ראש הממשלה ושר ההגנה קיבלו את ההכרעות הנכונות ובזמן.

על כך לוח הזמנים לבדו אינו יכול להשיב.

אפשר לדחות את טענת הנתק בלי לקבוע שהתפקוד היה תקין.

זו בדיוק ההבחנה שהדיון הציבורי צריך לשמור עליה.

ובנקודה אחת דווקא הכרונולוגיה עצמה כבר מחייבת בירור: אם הערכת השב״כ אכן הייתה קיימת ב־05:15 והגיעה לערוץ המזכיר הצבאי רק ב־09:47, יש לבדוק כיצד זרם מידע בצמרת הביטחונית ומה משמעות הפער.

מכאן המסקנה המשותפת לשני הפוסטים:

הנחיית 1 באוקטובר אינה מוכיחה שהדרג המדיני כבל את ידי הצבא; ושלוש השעות של 7 באוקטובר אינן מוכיחות שהדרג המדיני היה מנותק מניהול המלחמה.

השאלה שנותרה פתוחה — והיא החשובה באמת — היא שאלת איכות העבודה שנעשתה בתוך המסגרת הזאת.

לכן הבירור המקצועי צריך לעבור מן השעון אל המהות:

לא אם הפגישה החלה ב־09:45 או ב־09:55, אלא מה היה לרמטכ״ל לומר לראש הממשלה כאשר נפגשו — ומה עשה כל אחד מהם, בזמן שעמד לרשותו, באחריות שהייתה שלו.