טראמפ בהר ראשמור: האזהרה שהפריעה לחגיגה
שתי המהפכות הדמוקרטיות הגדולות של העת החדשה נאבקות מחדש על בכורתן. תוצאת המאבק תקבע לא רק את דמותה של אמריקה, אלא גם את ערכי הסדר העולמי שהיא עיצבה.
באירוע חגיגי מאין כמותו — ערב חגיגות 250 שנה לעצמאות ארצות הברית — בחר הנשיא דונלד טראמפ להכניס אל החגיגה אזהרה חריפה. במקום להסתפק בזיקוקים, בדגלים ובדברי הלל להישגיה של ארצות הברית, הוא הזהיר מפני התחדשותו של האיום הקומוניסטי והפרוגרסיבי הרדיקלי בתוך החברה האמריקנית עצמה. טראמפ הגדיר את הקומוניזם כאיום קיומי על החירות האמריקנית וכאיום הגדול ביותר שנשקף לארצו.
מדוע להטיל עננה כה כבדה על חגיגת יום הולדתה ה־250 של ארצות הברית?
דווקא ההפרעה הזאת לחגיגה היא שהעניקה לנאום את חשיבותו. טראמפ לא ביקש רק להזכיר לאמריקנים את הישגיהם; הוא ביקש להזהיר אותם מפני האפשרות שהמדינה החוגגת 250 שנות עצמאות תמשיך להתקיים מבחינה מוסדית, אך תחדל להיות אמריקה מבחינה ערכית.
כיום פועלים במערב שני כוחות מנוגדים לכאורה, שעשויים להוביל לאותה תוצאה היסטורית: המפרק הפרוגרסיבי יוצר ריק מוסרי, לאומי וציוויליזציוני, ואילו הממלא הג'יהאדיסטי נכנס אל הריק וממלא אותו בתוכן טוטלי משלו. אין ביניהם ברית או תיאום, ולעיתים הם אף רואים זה בזה אויבים; אך האחד מפרק את הבית, והשני ממתין להיכנס אליו.
בנאומו בהר ראשמור הצביע טראמפ בעיקר על חלקו הראשון של התהליך: איום הפירוק הפנימי של התשתית הערכית של הציוויליזציה האמריקנית.
מה קבוע מראש?
משפט המפתח להבנת המאבק אינו מצוי דווקא בנאומו של טראמפ, אלא בדבריו של זוהראן ממדאני על אמריקה. לדבריו, עוצמתה של ארצות הברית נובעת מיכולתה לקלוט מהגרים ומכך ש״אין בה דבר שקבוע מראש״.
חלקו הראשון של המשפט נטוע עמוק במסורת האמריקנית. אמריקה אכן נבנתה במידה רבה על יכולתה יוצאת הדופן לקלוט מיליוני מהגרים ולהפוך אותם לאמריקנים.
אך החלק השני מעורר שאלה יסודית: אם אין באמריקה דבר שקבוע מראש, מהו הדבר שאליו נקלט המהגר? אם הכול פתוח לשינוי, מהי הזהות שאליה הוא מצטרף? ואם כל דור רשאי להגדיר מחדש את ערכי היסוד של האומה, באיזה מובן מדובר עדיין באותה רפובליקה שנוסדה לפני 250 שנה?
כאן עובר קו השבר האמיתי.
המהפכה האמריקנית לא נועדה לשחרר את האדם מכל גבול. היא נועדה לשחררו משלטון שרירותי כדי שיוכל להיות אחראי לגורלו ולשאת בחובותיו כלפי עצמו, משפחתו, קהילתו והרפובליקה.
החירות האמריקנית נבנתה על גבולות: גבולות לכוחו של השלטון, גבולות לכוחו של הרוב, גבולות לחירותו של היחיד במקום שבו היא פוגעת בחירות זולתו, וגבולות מוסריים שגם המדינה וגם האדם כפופים להם.
מול התפיסה הזאת ניצבת התפיסה שלפיה אין דבר שקבוע מראש: חברה שאין לה גרעין קבוע, אמת קודמת או גבולות שאינם נתונים למשא ומתן מתמיד.
המאבק בין שתי המהפכות
בסוף המאה ה־18 התחוללו משני עברי האוקיינוס האטלנטי שתי מהפכות דמוקרטיות גדולות: האמריקנית והצרפתית. שתיהן מרדו בסדר הישן ודיברו בשם האדם, החירות והשוויון, אך הן יצאו מנקודות מוצא שונות מאוד.
המהפכה האמריקנית הייתה, ביסודה, מהפכה של גבולות ואחריות שלא לחצות אותם. היא העמידה במרכז את האדם החופשי, אך החירות לא הייתה מתנה ללא מחיר. האדם נדרש לשאת בחובות כלפי עצמו, משפחתו, קהילתו והרפובליקה. מילוי החובות הללו הוא שיוצר את התשתית המעשית והמוסרית לקיומן של זכויות בעלות כיסוי.
המהפכה הצרפתית פתחה מסלול אחר. היא העמידה במרכז את זכויות האדם, אך החובות שאמורות להעניק לזכויות הללו כיסוי ממשי הלכו והיטשטשו. ככל שהזכות נעשתה מוחלטת יותר, כך נחלשה השאלה מי נושא בחובה, באחריות ובמחיר המאפשרים את מימושה.
ארבעה נשיאים, ארבע אזהרות
ולא במקרה נישא הנאום דווקא בהר ראשמור — שם חקוקים ארבעה נשיאים שכל אחד מהם, ברגע מכריע, הזהיר מפני איומים ערכיים פנימיים על הרפובליקה:
- וושינגטון התריע מפני פלגנות הרסנית המאיימת על האיחוד.
- ג'פרסון הניח את יסודותיה של תפיסה שלפיה זכויות האדם קודמות לשלטון ומגבילות אותו.
- לינקולן נלחם כדי לשמור על שלמות האומה ולהחיל עליה בעקביות את עקרון השוויון.
- תיאודור רוזוולט קרא לאחריות ול״חיים עמלניים״ מול רפיון והתנערות מחובה.
האיום שעליו מצביע טראמפ שונה באופיו. קודמיו התמודדו עם מחלוקות ומאבקים קשים בתוך המסגרת הערכית של הרפובליקה; טראמפ מצביע על איום המופנה כלפי המסגרת עצמה.
וושינגטון התריע מפני פילוג בין חלקי האומה, לא מפני כפירה בעצם הרעיון שיש אומה אחת הראויה לאיחוד. לינקולן נלחם על יישום עקבי של עקרון השוויון, לא נגד שלילת עצם קיומם של עקרונות המחייבים את כולם. תיאודור רוזוולט קרא לחיים עמלניים מול רפיון, לא משום שהוטל ספק בעצם קיומן של חובות האדם.
האיום שעליו מצביע טראמפ עמוק יותר במובן אחר: אין מדובר בוויכוח על יישומה הנכון של המסגרת, אלא בכפירה בעצם הרעיון שקיימת מסגרת מוסרית קודמת שהאדם והמדינה כפופים לה.
זהו, במונחי הטיעון שלעיל, המאבק המחודש בין שתי המהפכות: המהפכה האמריקנית, שהגבילה את חירות האדם באמצעות אחריות, גבולות וחובות, מול המסורת הרדיקלית שצמחה מן המהפכה הצרפתית ושואפת לשחרר את האדם גם מן הגבולות שלא בחר בהם בעצמו.
אין זה עוד מאבק על עמדה בתוך המבנה. זהו מאבק על עצם קיומו של המבנה.
מראשמור לסיני
בשני ההרים — ראשמור וסיני — עומד במרכז האדם החופשי, ובשניהם מזכירים לו שחירותו מוגבלת. בסיני נאמר: אתה חופשי, ולכן אתה אחראי להגבלת עצמך. בראשמור מזכירים ארבעת הנשיאים: אתה חופשי, ולכן אתה מוגבל על ידי חובותיך.
המערב זקוק כיום לניסוח מחודש של העיקרון הזה: האדם חופשי, אך חירותו מתקיימת בתוך גבולות מוסריים. אל הריק שנוצר עם פירוקם מבקש הממלא הג'יהאדיסטי להיכנס, ולמלא אותו במטען ערכי הקורא תיגר על חירות האדם.
האזהרה שנשמעה בהר ראשמור יכולה להפוך להזמנה. הנשיא טראמפ יכול לכנס במקום שבו השמיע אותה את מנהיגי המערב, כדי לברר יחד את השאלה שכמעט נעלמה מסדר היום שלהם: מהם הערכים המשותפים שעליהם מבקש העולם החופשי להגן?
המערב מרבה לכנס ועידות על ביטחון, כלכלה, סחר, אקלים וטכנולוגיה. אך כל אלה הם אמצעים. הגיעה העת לכנס ועידה על התכלית: איזו תפיסת אדם, איזו תפיסת חירות ואיזה סדר מוסרי מבקש העולם החופשי לקיים ולהעביר לדורות הבאים?
האזהרה שהפריעה לחגיגה יכולה להיות תחילתו של הבירור.
ראשמור, המקום שבו הוזהרה אמריקה מפני אובדן ערכיה, יכול להיות המקום שבו מנהיגי המערב ישאלו מחדש מה עליהם לשמור כדי להישאר חופשיים.
Trump at Mount Rushmore: The Warning That Interrupted the Celebration
Dr. Hanan Shai
The two great democratic revolutions of the modern era are once again contending for primacy. The outcome of this struggle will determine not only America’s character, but also the values of the global order she helped shape.
In an event as celebratory as any in recent memory — the eve of America’s 250th anniversary of independence — President Donald Trump chose to insert a sharp warning into the festivities. Instead of limiting himself to fireworks, flags, and praise for America’s achievements, he warned of the resurgence of the communist and radical progressive threat within American society itself. Trump defined communism as an existential threat to American liberty and the greatest danger the country faces.
Why cast such a heavy shadow over the 250th birthday celebration of the United States?
Precisely because that interruption gave the speech its true weight. Trump was not merely reminding Americans of their accomplishments; he was warning them of the possibility that the nation celebrating 250 years of independence might continue to exist institutionally, yet cease to be America in its essential values.
Today, two seemingly opposing forces are at work in the West, and both may lead to the same historic outcome: the progressive deconstructor creates a moral, national, and civilizational vacuum, while the jihadist filler enters that vacuum and fills it with its own totalitarian content. There is no formal alliance or coordination between them, and they sometimes view each other as enemies; yet one tears down the house, and the other waits to move in.
In his speech at Mount Rushmore, Trump focused primarily on the first part of this process: the internal threat of dismantling the moral and cultural foundations of American civilization.
What Is Fixed in Advance?
The key sentence for understanding this struggle does not come from Trump’s speech, but from Zohran Mamdani’s words about America. According to him, America’s strength stems from its ability to absorb immigrants and the fact that “there is nothing in it that is predetermined.”
The first part of that sentence is deeply rooted in American tradition. America was indeed built to a large extent on its extraordinary capacity to absorb millions of immigrants and turn them into Americans.
But the second part raises a fundamental question: If there is nothing in America that is predetermined, what is the thing into which the immigrant is absorbed? If everything is open to change, what is the identity he is joining? And if every generation is free to redefine the nation’s foundational values, in what sense are we still talking about the same republic founded 250 years ago?
This is where the real fault line lies.
The American Revolution was not intended to free man from all boundaries. It was intended to free him from arbitrary rule so that he could be responsible for his own destiny and bear duties toward himself, his family, his community, and the republic.
American liberty was built on boundaries: boundaries on the power of government, boundaries on the power of the majority, boundaries on the freedom of the individual where it harms the freedom of others, and moral boundaries to which both the state and the individual are subject.
Opposed to this view is the idea that nothing is predetermined: a society with no fixed core, no prior truth, and no boundaries that are not subject to constant negotiation.
The Struggle Between Two Revolutions
At the end of the 18th century, two great democratic revolutions broke out on opposite sides of the Atlantic: the American and the French. Both rebelled against the old order and spoke in the name of man, liberty, and equality, but they emerged from very different starting points.
The American Revolution was, at its core, a revolution of responsibility and boundaries. It placed the free individual at the center, but liberty was never a gift without a price. Man was required to bear duties toward himself, his family, his community, and the republic. Fulfilling those duties is what creates the practical and moral foundation for rights that actually endure.
The French Revolution took a different path. It placed the rights of man at the center, but the duties that were supposed to give those rights real substance gradually blurred. The more absolute the right became, the weaker became the question of who bears the duty, the responsibility, and the cost that make its realization possible.
Four Presidents, Four Warnings
It is no coincidence that the speech was delivered at Mount Rushmore — where four presidents are carved in stone, each of whom, at a decisive moment, warned against internal moral threats to the republic:
- Washington warned against destructive factionalism that threatened the Union.
- Jefferson laid the foundations of a worldview in which human rights precede government and limit it.
- Lincoln fought to preserve the unity of the nation and to consistently apply the principle of equality.
- Theodore Roosevelt called for responsibility and the “strenuous life” in the face of softness and the shirking of duty.
The threat Trump points to is different in nature. His predecessors dealt with difficult disputes and struggles within the moral framework of the republic; Trump points to a threat directed at the framework itself.
Washington warned against division between parts of the nation, not against denying the very idea that there is one nation worthy of union. Lincoln fought for the consistent application of the principle of equality, not against the denial of the existence of principles that bind everyone. Theodore Roosevelt called for the strenuous life in the face of softness, not because anyone questioned the very existence of man’s duties.
The threat Trump identifies is deeper in another sense: this is not a debate about the correct implementation of the framework, but a denial of the very idea that there exists a prior moral framework to which both man and the state are subject.
This is, in the terms of the argument above, the renewed struggle between the two revolutions: the American Revolution, which limited human liberty through responsibility, boundaries, and duties, versus the radical tradition that grew out of the French Revolution and seeks to liberate man even from boundaries he did not choose for himself.
This is no longer a struggle over a position within the structure. This is a struggle over the very existence of the structure.
From Mount Rushmore to Sinai
On both mountains — Mount Rushmore and Mount Sinai — the free man stands at the center, and on both he is reminded that his liberty is bounded. At Sinai it was said: You are free, therefore you are responsible. At Mount Rushmore, the four presidents remind us: You are free, therefore you are limited by your duties.
The West today needs a renewed formulation of this principle: Man is free, but his liberty exists within moral boundaries. Into the vacuum created by their dismantling, the jihadist filler seeks to enter and fill it with a cargo of values that challenges human liberty.
The warning sounded at Mount Rushmore can become an invitation. President Trump can convene at the very place where he delivered it the leaders of the West, to jointly examine the question that has almost disappeared from their agenda: What are the common values that the free world seeks to defend?
The West holds many summits on security, economy, trade, climate, and technology. But all of these are means. It is time to hold a summit on the purpose: What conception of man, what conception of liberty, and what moral order does the free world seek to uphold and pass on to future generations?
The warning that interrupted the celebration can be the beginning of that clarification.
Mount Rushmore, the place where America was warned against the loss of its values, can become the place where the leaders of the West ask once again what they must preserve in order to remain free.
תגובות
הוסף רשומת תגובה