המלחמה לא השתבשה — בעזרת איראן היא שודרגה

הטענה הנשׁמעת באולפנים שלפיה המלחמה באיראן השתבשה — איננה עומדת במבחן העובדות ופרשנותן המקצועית. למלחמה הייתה מטרה ברורה: הסרת שלושה איומים — הגרעין, הבליסטיקה והפרוקסיס. יש להניח שהערכת המצב למלחמה התבססה על הנחות יסוד אלה:

1. לישראל אין שליטה על משך המלחמה.
2. מידע מודיעיני לעולם אינו יכול להיות שלם.
3. לאור שתי ההנחות הראשונות — הסרת האיומים לא תהיה שלמה.
4. מאחר שהחלפת המשטר לא נקבעה כאחד מיעדי המלחמה, מרגע סיום המתקפה עליה, איראן תפתח במאמצים לשיקום נזקי המתקפה — שיהיו צנועים למדי אם המתקפה תימשך כמה ימים, כהצהרת הנשיא בפתיחתה, או גדולים יותר ככל שהיא תתארך.
5. כדי לצמצם את מאמצי השיקום, יידרש להפעיל שגרה של סיכול סיכונים בעודם באיבם, כדי למנוע את הפיכתם לאיומים.

אילו איראן לא הייתה תוקפת את שכנותיה וסוגרת את מיצרי הורמוז, ייתכן מאוד כי — בהתחשב בלחצים מבית — הנשיא טראמפ היה יוזם את סיום המתקפה ומכריז על ניצחון — לא נצחי אלא סבבי (הוא דיבר על עשור) — ופותח בהפעלת המאמץ הביטחוני של "כיסוח הדשא".

ואולם, בתקיפת שכנותיה ובסגירת מיצרי הורמוז, איראן עשתה טעות דומה לזו שעשה חוסיין ב־1967, כאשר — חרף אזהרות ישראל — התפתה להצטרף למלחמה, ובעקבות זאת איבד את יהודה ושומרון שסבו כבש ב־1948; וכן לזו של הצאר ניקולאי השני, שהצטרף למלחמת העולם הראשונה ואיבד עקב כך את שלטונו.

אם איראן תתמיד בהתנגדותה להיכנע לתנאי ארצות הברית, צפוי שהמלחמה — שהגדרתה נעה עד כה על הסקאלה שבין הרתעה וגריעה בשחיקה — תשנה את פניה ותיהפך למלחמת הכרעה בהשמדה טוטאלית. הכרעה זו לא תתבסס על תמרון קרקעי רחב, אלא על מהלך של השמדה שיטתית — פלנקסית — שמטרתה, כהגדרת הנשיא, להשיב את איראן לתקופת האבן. משמעותה המעשית היא הפשטתה של איראן, תוך ימים ספורים, מכל יכולותיה — לא רק לחדש את התשתית הצבאית, אלא גם לתחזק את עצמה ואת אוכלוסייתה מבחינה כלכלית.

ייתכן שהישג זה יביא להתקוממות אזרחית שתגרום להחלפת השלטון — גם אם יעד זה לא הוגדר מראש.
החזרת איראן לתקופת האבן איננה מתכתבת מבחינה מוסרית עם הודעות הנשיא כי הוא בדרכו לעזרת העם האיראני המדוכא. לפיכך, על ארצות הברית להשלים את מהלך הריסת יכולות המדינה בהחלפת המשטר — לשחרור אזרחי איראן ממשטר האייתוללות, מטעמים מוסריים.

מופשטת מיכולות צבאיות וכלכליות, בשל מיקומה הגאואסטרטגי, איראן עלולה להביא מדינות כסין ורוסיה — במקרה הטוב — וצפון קוריאה — במקרה הגרוע יותר — להירתם לשיקומה הצבאי והכלכלי. תמורת מעבר בטוח במצרי הורמוז, גם מדינות מערביות כצרפת ואנגליה עלולות לסייע לה להשתקם. לפיכך, חיוני שארצות הברית לא תמתין להחלפת השלטון כתוצאה מהתקוממות פנימית, אלא תמצא דרך יצירתית — כגון העתקת ריבונות — לבצע את המהלך ולשלוט בו במהירות ככל האפשר.

במציאות זו, ארצות הברית וישראל יידרשו להפעיל — במקום מדיניות ביטחון שוטף (בט״ש) של "כיסוח דשא" — מדיניות של עקירת ניצני צמיחת הדשא.

גם בהישג זה צריך לקחת בחשבון ירי מנגד לעבר ישראל ומדינות המפרץ משיירי העוצמה הצבאית שמוסתרת בבטן הרי פרס, וכן באמצעות הפרוקסיס בלבנון, תימן ועיראק, ואפילו שימוש באמצעי לחימה בלתי קונבנציונליים, כגון הפעלה אינטנסיבית של מסה של תאי טרור שהוצפנו בעולם ואף בישראל.

המציאות אמנם מורכבת, אך נשלטת במידה סבירה. זאת, בהתחשב בעובדה שארצות הברית וישראל כאחת לא התכוונו להפעיל באיראן מהלך מתמרן קרקעי — אסטרטגי או אפילו אופרטיבי — ולכן נדרשה הכרעה פלנקסית.

את התודות על עצם האפשרות לעבור ממלחמה הנעה על הסקאלה שבין הרתעה וגריעה בשחיקה לבין מלחמת הכרעה בהשמדה טוטאלית — בתקווה שלא תיכנע ושהנשיא יממש את איומו — יהיה צריך להעביר לאיראן.

מדיניות של "תשוב ותשלים — תחדש" עשויה אפוא להתחלף במדיניות אחרת: מהרתעה וגריעה בשחיקה — אל הכרעה בהשמדה טוטאלית, שגם הניצחון שיושג בעזרתה לא יהיה נצחי אלא סבבי — אך סבב שבעזרת ניטור ביטחוני ערני, גם אם המשטר לא יוחלף, יוכל להיות ארוך בהרבה מעשור.

לפיכך, הטענה הנשׁמעת באולפנים שלפיה המלחמה באיראן השתבשה — איננה עומדת במבחן ההיגיון האסטרטגי, ובמבחן זה היא אף שודרגה.