לפעול בסוריה כפי שיגאל אלון היה פועל

על ישראל לנצל את המציאות הפוליטית והצבאית בסוריה כהזדמנות לחזור ולכלכל את צעדיה כמתחייב ממדיניות ומאסטרטגיית ההגנה הלאומית שלה.

ממדיניות ההגנה, ישראל מחויבת שלא לנהל את הגנתה בשטחיה ואף לא בגבולותיה; מאסטרטגיית ההגנה שנועדה לממש את המדיניות, היא מחויבת להסיר איומים אפשריים, בעודם באיבם, "מחוץ לגדר" במלחמת מנע.

פגיעה חמורה בתחילת המאה ביכולות צה"ל לממש את אסטרטגיית ההגנה, שללה את היכולת לממש את מדיניות ההגנה ועקב כך צמחו ברצועה ובלבנון המפלצות הצבאיות שהביסו את ישראל, או היו כחוט השערה מהבסתה, ב-7 באוקטובר.

בסוריה הולכים ונוצרים איומים חדשים שכנגזר מאסטרטגיית ההגנה, חיוני לסכלם לפני הפיכתם לסיכונים ממשיים, אבל בה בעת, גם נוצרות בסוריה הזדמנויות שחיוני להזדרז ולנצלן.

אחרי הודעותיהם של פוטין ושל טראמפ שהם אינם מתכוונים להתערב במתרחש בסוריה, כדי למנוע מציאות שמוכתבת ע"י תורכיה ואירן, על ישראל לפעול באסרטיביות.    

באשר לסיכונים: מאחר וישראל מחויבת להסכמים שנעשו עם מדינה שמשטרה קרס, עליה לנצל את הריק המשטרי שנוצר בסוריה, להכנות להשתלטות מהירה על שטחים קרובים לגבול, חיוניים לביטחונה, אופרטיבית ואסטרטגית; שטחים שנמסרו לסוריה אחרי מלחמת יום הכיפורים, או שטחים שבטעות לא נתפסו במלחמת ששת הימים. 

עליה ללוות את תפיסתם בהצהרה שבתמורה להסדרים שיבטיחו את ביטחונה, השטחים שמוחזקים בידה זמנית, יוחזרו לריבון אחראי שיוכל לעמוד במימוש הסכמים.  

כדאי לזכור, שבהגנה לא מנצחים ואם תותקף, ישראל תיאלץ ממילא להשתלט על השטחים החיוניים; לפיכך, אם אין מגבלות מיוחדות, מוטב להקדים תרופה למכה ואז בגלל הייתרון המבצעי שיעניק לה אחיזתה בשטחים אלה, ייתכן והיא לא תותקף.

כדאי גם שישראל לא תעמוד בעתיד בפני השאלה שעמדה בפניה מוכרת הכעכים (בסיפור של דרויאנוב) שקוזקים חטפו ממנה את סחורתה: "רעייתי, אם כולם חטפו, מדוע לא הזדרזת לחטוף גם שני כעכים עבורי?".   

באשר לסיכויים ולהזדמנויות: אמנם כוחותיו של ג'ולני שולטים מהבוקר ברוב שטחה של סוריה, אבל מבחינת ישראל היה טוב אם הייתה קמה מחדש המדינה הדרוזית שהתקיימה בה במשך 15 שנה, אחרי הכיבוש הבריטי ב-1920.

אילו לא דיין, אלא אלון, האסטרטג הצבאי והמדיני המבריק ביותר שהיה לישראל, היה מתמנה ב-67 לשר הביטחון, צה"ל היה מנצל את קריסת ההגנה הסורית ב-67, כדי לשעוט כעשרה קילומטרים מזרחה ממרגלות תל פארס, כדי להיערך קרוב למרגלות הר הדרוזים ולאפשר בכך את קימומה של המדינה הדרוזית.

בבוקר ה-8 באוקטובר 73, כשהיה נדמה במטכ"ל שהתקפת הנגד בפיקוד הדרום מצליחה, אלון שב והציע להעביר אוגדה מסיני לרמה"ג, כדי להשלים את מלחמת ששת הימים שאמנם הסתיימה בניצחון צבאי, אך לא בניצחון מדיני: הקמה בדרום הגולן של מדינה דרוזית ידידותית לישראל.

מהדרג המדיני מצופה כעת שבצו "הכל צפוי והרשות נתונה" לא יגרר אחרי האירועים, אלא ינווטם ויבדוק אם הדרוזים דבקים עדיין בחזון הקמתה של מדינת לאום דרוזית והיה וכן יציע עזרה ישראלית נדיבה להקמתה ולאבטחת שגשוגה. 

מצה"ל מצופה שיכין מהר תוכניות וכוחות להשגתה המהירה ובמינימום אבדות של המטרה המדינית שעשויה להינתן לו.

בניגוד לדרג המדיני שמטבעו מהסס ליזום מבצעים התקפיים ולצאת למלחמות מנע, מהדרג הצבאי מצופה שמפקדיו, כאלון וכמצביאי צה"ל אחרים עד 2002, יכפו על הדרג המדיני הר כגיגית (מטפורית) את המהלכים ההתקפיים הנדרשים ברמת הגולן; בכללם, פעולות התקפיות נדרשות להקמתה של מדינה דרוזית, אם הקמתה רלוונטית. 

אם, כנדרש משיקולים מקצועיים צבאיים, ממחדלי מלחמת ה-7 באוקטובר ונספחיה וכמתחייב ממדיניות ומאסטרטגיית ההגנה הלאומית של ישראל, מפקדי צה"ל יפעלו בזירה הסורית "כסוסים אבירים שצריך לבולמם", נדע שצה"ל חוזר לעצמו. 

אם כתוצאה מיוזמותיה המדיניות והצבאיות של ישראל תוקם בדרום סוריה מדינה דרוזית ידידותית שתחצוץ בינה וגם בין  ירדן, לבין גורמים עוינים סוריים, אירנים ואחרים, ישראל תסיים את המלחמה הארוכה ביותר שלה, לראשונה בתולדותיה, לא רק בניצחון צבאי, אלא גם בניצחון מדיני.

כזכור, שלום, שלא ניתן היה להשגה באמצעים מדיניים, הוא תכלית המלחמה ומטרת הניצחון הצבאי וכן ההצדקה המוסרית לקורבן שנדרש להשגתו.