ברמת ההגנה הלאומית — ישראל נלחמת על קיומה; בקומת הביטחון הלאומי שמעליה — היא נלחמת על זהותה. מאז 7 באוקטובר, ישראל נתונה במאבק קיומי מובהק. ברמת ההגנה הלאומית, זוהי מלחמה על עצם היכולת להגן על אזרחיה, על גבולותיה ועל ריבונותה. אך במקביל, ומתחת לפני השטח של המערכה הצבאית, מתנהלת מערכה נוספת — עמוקה, ממושכת ומסוכנת לא פחות: מלחמה על זהותה של המדינה, על מקור ערכיה ועל המצפן המוסרי שלפיו היא מתנהלת. בשתי הזירות הללו נדרשת הכרעה; בשתיהן, דחיית ההכרעה איננה ניטרלית אלא משמרת מציאות של כרסום מתמשך. הוויכוח הציבורי בישראל על “מצבה של הדמוקרטיה” מתנהל לרוב מתוך הנחה סמויה כי קיימת צורת דמוקרטיה אחת בלבד: הדמוקרטיה הליברלית המערבית. כל חריגה ממנה נתפסת מיד כהידרדרות דמוקרטית. אלא שדמוקרטיה, במובנה המדויק, איננה מערכת ערכים אלא שיטת משטר — דרך מוסדרת לקבלת החלטות באמצעות ייצוג והכרעת רוב. השאלה המהותית איננה אם ישראל היא דמוקרטיה, אלא מהו מקור הערכים שלפיהם נשפטות החלטות הרוב. במובן המשטרי, ישראל עונה במובהק על ההגדרה הדמוקרטית: בחירות חופשיות, ייצוג פרלמנטרי, הפרדת רשויות ושלטון חוק. אול...
תגובות
הוסף רשומת תגובה