בלבנון מופעל כוח מתמרן - לא מהלך מתמרן

בגבול הצפון, כבכל גבולותיה, ישראל חסרה עומק הגנתי. שלושת מרכיבי ההגנה — אבטחה, החזקה והלם — שאמורים להיפרס לעומק בשלושה מרחבים: קדמי, ביניים ועורפי — מכווצים יחדיו על קו הגבול המשמש בפועל גם כקו עצירה אסטרטגי-מטכ"לי שפריצתו משמעה כשלון המגננה. בגלל ההנחה שבהתקפה קו המגע לעולם יכול להיפרץ, אפקטיביות מערך ההגנה המכווץ היא כאפקטיביות מטרייה סגורה בשעת מטר.

ממודעות למציאות זו נקבעה מדיניות ההגנה הלאומית: הסרת איומים המתהווים מעבר לגדר באיבם באמצעות מלחמת מנע; ואם לא ניתן לממשה — כאשר ברור שהאויב עומד לתקוף — במתקפה מקדימה, שתעביר את המלחמה לעומק שטחו, ובה ינוהל מאמץ ההגנה על המדינה.

בגבול לבנון מקבלת תפיסה זו משנה תוקף, בשל עליונות השטח בדרום לבנון על יישובי הצפון, המקנה לאויב קווי ראייה וירי ישירים על היישובים.

מתוך מודעות לכך נפרסו עם תחילת שאגת הארי לאורך הגבול שלוש אוגדות, שהמרכיב המרכזי בהן הוא דרג מתמרן־מסתער, שייעודו — כפי שנמסר גם בתקשורת — למנוע הגעה של מחבלי חיזבאללה לגדר, וכן לשלול מן הארגון את יתרון התצפית והירי על היישובים.

שלוש אוגדות הן כוח צבאי עצים מאד. שלוש אוגדות כבשו את סיני והביסו את הצבא המצרי ב-67. שלוש אוגדות הכריעו ב-73 את הארמיה המצרית השלישית ושלוש אחרות את הצבא הסורי.

דרג מתמרן־מסתער מורכב מכוחות רגלים ושריון, שתכליתם לנוע בחיכוך מינימלי אל יעד ההכרעה, להסתער עליו, לכובשו, לטהרו — ולהתבסס בו להגנה מפני מתקפת־נגד אפשרית של האויב. זהו הדרג שמתרגם תנועה לתוצאה — ותוצאה להכרעה.

ממודעות לייעוד הדרג המתמרן התוקף, מאמציו של המגן מכוונים בראש ובראשונה לשלילת יכולת התמרון של התוקף — ולהפיכת לחימתו לשרשרת רציפה של קרבות הבקעה שוחקים, הגורעים בהדרגה מיכולתו להסתער, אם יגיע בכלל ליעדו.

לפיכך, חיזבאללה נערך למנוע מצה״ל את כיבוש דרום לבנון באמצעות מגנן שמאז 2006 המשיך להתעבות ולהתעצם, שבשיאו כלל — לפי פרסומים גלויים — מלבד הכנות קרקעיות מאסיביות לשחיקת לוחמי צה״ל כמעט בכל ציר תנועה אפשרי (פירים, מנהרות ומכשולים), גם כ־5,000 מחבלים מצויידים באש נ"ט עצימה. מגנן זה נפגע קשות, לפי הדיווחים, במבצע "חיצי הצפון", וכיום מספר הלוחמים בו, על פי המידע הגלוי, עומד ביחס של אחד לעשרה מול הכוח התלת אוגדתי של צה"ל.

אך בכך לא הסתפק חיזבאללה. הוא יצר עוד לפני מלחמת לבנון השניה שילוב מתוחכם בין ירי מנגד מאסיבי לשחיקת העורף האזרחי בישראל לבין המגנן הקרקעי שנועד לנטרל את התמרון אם וכאשר הוא יופעל לתוך שטח לבנון לשם הסרת האיום על העורף האזרחי.

כך חיזבאללה שיפד את ישראל — כהגדרתו המפורסמת של לידל הארט — על קרני דילמה אסטרטגית אכזרית: להקריב ולשחוק לוחמים כדי לכבוש את דרום לבנון על מנת להפסיק את שחיקת האזרחים — או להפך.

מאחר שצה״ל הסב עצמו בעשורים האחרונים לצבא מרתיע ושוחק בירי מנגד, ובמקביל ויתר על הכרעת האויב והכנעתו באמצעות כיבוש שטחיו, כפי שנעשה במאה הקודמת — צומצם ונוון הדרג המתמרן.

היה ברור שכדי להגן על האזרחים במלחמות הארוכות והשוחקות שהסבת צה"ל כפתה על ישראל, חיוני להתמקד במניעת שחיקת העורף באמצעות אסטרטגיה מגננתית לאומית שתתבסס על מיגון אקטיבי ועל מיגון פאסיבי שיאפשר לא רק להגן על האזרחים, אלא גם להעתיק את הפעילות האזרחית במלחמות הארוכות שהחלו ממלחמת לבנון השנייה (2006) אל מתחת לקרקע. בתחום המיגון האקטיבי נעשו גדולות ונצורות טכנולוגיות. המיגון הפאסיבי לעומת זאת לא קיבל — לאור המצב בקריית שמונה ובישובים רבים אחרים במרכז ובדרום המדינה — את תשומת הלב שנדרשה.

הדילמה הזו - העמדת ישראל בפני צורך לבחור בין חיי אזרחים לחיי הלוחמים - לפי הידוע, לא באמת הוצגה והוכרעה ברמה הלאומית. אם היא הייתה מוצגת, ספק אם הייתה מתקבלת החלטה לאומית להחלפת מדיניות ההגנה המקורית שנועדה למנוע מישראל להיקלע למלחמות התשה ארוכות שאינן יכולות להסתיים בהכרעה מהירה של האויב והכנעתו, במדיניות שהובילה בפועל למלחמות התשה ממושכות — כפי שישראל חווה מאז 2006 ובעוצמה רבה מאז ה־7 באוקטובר.

הדילמה לא הוכרעה — וכעת היא מתפוצצת לנו בפנים.

בהיעדר הכרעה — ובהפיכת המלחמה למלחמת שחיקה והתשה — לישראל אין שליטה על משכה ועל היקף שחיקתה ושחקניה הראשיים של המלחמה הם האזרחים.

צה״ל הצליח לרכז בגבול לבנון סד״כ עצים של שלוש אוגדות. אך הפעלתו משופדת, כנראה, על קרני הדילמה שלא הוכרעה — וספק אם ניתן להכריעה בשלב זה של המלחמה על מנת להפעיל את האוגדות במהלך אופרטיבי מתמרן מכריע כבמאה הקודמת. 

המפתח להבנת הדילמה והבעיה שהיא יוצרת טמון בהבנת מושג התמרון.

תמרון איננו תנועה בלבד — אלא תנועה מוכוונת תחבולה שייעודה הוא טפלולי (מניפולטיבי): השלטת רצונו של המתחבל על המציאות באמצעות מהלך מתוחכם שיטה אותה ויהפוך את המציאות לוודאית עבורו — ולבלתי ודאית עבור יריבו.

אין מדובר בתנועה קדימה גרידא, אלא בהגעה לנקודת הכרעה ספציפית שגילויה היא פסגת אמנות המלחמה, ואשר באמצעות ריכוז המאמץ כלפיה ניתן לאיין את עוצמת הלחימה שהיריב מפיק ממערכת הלחימה שלו, גם ללא השמדה מלאה — ולעיתים אף ללא השמדה מאסיבית — של מרכיבי מערכתו ואם צריך להשמידם, כברצועת עזה, לעשות זאת מתוך יתרון מבצעי אופרטיבי מובהק, תוך שליטה בזמן.

תמרון הוא היפוך של הלחימה הפאלנקסית — החזיתית:

לא התנגשות — אלא עקיפה
לא שחיקה — אלא שבירה
לא זמן בלתי מוגבל — אלא זמן קצוב מוכוון רגע הכרעה

בכל המערכות שהוזכרו לעיל, ההכרעה האופרטיבית באמצעות שלוש אוגדות הושגה במהירות בגלל הפעלת מהלך מתמרן שעקף את מאמצי המגן לשחוק את כוחו בגלל שהיה מבוסס על תחבולה מבריקה.

התמרון האופרטיבי שהכריע ב־1967 היה הפעלתה של אוגדת טל בציר הצפוני — הקצר ביותר אל התעלה. בעקבות הונאה אופרטיבית מוצלחת — המצרים ריכזו כ־500 טנקים במרכז סיני ולכן האוגדה שהייתה מצוידת ב־300 טנקים הכריעה במהירות סד״כ מצרי בגזרתה שכלל 82 טנקים בלבד.

ב־1973, לאחר חציית התעלה, ההכרעה הושגה באמצעות מהלך התמרון העמוק של אוגדת אדן, שהוביל לכיתור הארמיה השלישית.

בזירה הסורית, ההכרעה המהירה הושגה ב־1973 באמצעות ניצול ציר בלתי מוגן לרגלי החרמון, להחדרתו המהירה של מהלך מתמרן של אוגדת רפול לעומק המגנן הסורי.

גם מבצע של״ג, שנועד להסיר את איום צבא אש״ף — כשם שכיום מצופה מצה״ל להסיר את איום צבא חיזבאללה — התבסס על תמרון שנגזר מתחבולה מבריקה: ניצול ג׳בל ברוך — שנחשב בלתי עביר לשריון — לתמרון אוגדה 162 לעבר ציר ביירות–דמשק כדי להשיג בכך שלוש מטרות מכריעות באבן אחת: ניתוק סוריה מלבנון, מניעת הגעת דיוויזיית עתודה משוריינת סורית לגזרה, והפיכת עורף המגנן של אש״ף — המקום הפחות מוגן בהגנה — לחזית לחימתו, כלומר היפוך של שדה הקרב. הבעיות המקצועיות שהתגלו בהפעלת המהלך המתמרן מנעו את מימוש התחבולה במהירות שנדרשה, אך כל מטרות התמרון הושגו.

מן הדיווחים בתקשורת על לחימת שלוש האוגדות בגזרת לבנון במערכה הנוכחית מצטיירת תמונה שונה: הדרג המתמרן-מסתער של האוגדות - כשהוא פועל עקב בצד אגודל - מפעיל פשיטות שבהן השטח שנכבש נעזב לאחר טיהורו, וקרבות טקטיים — אולי פלוגתיים ואף למטה מזה — של התקדמות מדודה, שבה ההגנה על הכוח למניעת שחיקתו קודמת למהירות ההגעה אל היעד, ולכן גם למהירות קיצור סבל  העורף.

גם אם מתקיים תמרון לשמו שגזור מתחבולה — הוא כנראה טקטי בלבד, לא מהלך מכריע אופרטיבי - מתבקש בפיקודו של מפקד גייס - כדי לאפשר לאלוף הפיקוד לנצח בהרמוניה על שלושה מאמצי הפיקוד: המגננה בגזרת רמת הגולן, המתקפה באש מנגד בעומק לבנון, והתמרון הגזרתי המכריע בדרום לבנון.

אין ספק שהפעילות המתבצעת צפונית לגדר המערכת היא חיונית והלוחמים מבצעים אותה במסירות ואחריות ראויים לכל שבח, אך הגדרתה כהפעלת תמרון — מהלך שנועד כהגדרתו המקצועית לעקוף מכשולים כדי להכריע ולהכניע את האויב בזמן קצוב ומדוד ולא לכרסמם באיטיות ככוונת האויב שהקימם — היא, כמצטייר מקריאת תמונת המצב הגלויה, בלתי נכונה.