מסמך חמאס שפורסם במל״ם - הפרק החסר בתחקיר המבקר

מבוא

דוח מבקר המדינה על תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל, שפורסם בנובמבר 2025, מבקש להסביר את הרקע המערכתי לאסון 7 באוקטובר. ואולם, חרף היקפו המרשים ותרומתו לחקר המלחמה עליה אין ויכוח, הוא אינו מספק מענה לשאלה המרכזית שאזרחי ישראל כמהים לפתרונה: מה בדיוק קרס בתפיסת ההגנה של ישראל, ומדוע?

דווקא מסמך פנימי של חמאס, שנותח ופורסם בשלהי דצמבר 2025 על ידי מרכז המידע למודיעין ולטרור (מל״ם), מספק לכך תשובה מדויקת, חיצונית ובלתי תלויה. מסמך חמאס אינו מסביר את האסון בדיעבד; הוא מתאר מראש את התורפות שנוצרו בהגנה הלאומית ושאִפשרו אותו. בכך הוא משלים מן החוץ את מה שדוח המבקר החסיר מבפנים. אפשר גם להגדירו כתחקיר המלחמה שהוכן לפניה.

תורפות דוח המבקר על תפיסת הביטחון הלאומי

א. הערבוב בין ביטחון לאומי להגנה לאומית: דוח המבקר מערבב באופן שיטתי בין תפיסת ביטחון לאומי לבין תפיסת הגנה לאומית. הבלבול בין שני המושגים אינו עניין סמנטי, אלא טעות מבנית בעלת השלכות מבצעיות:

• תפיסת ביטחון לאומי (National Security): מסגרת־על מדינית רחבה המגדירה את ייעוד המדינה ועוצמותיה (חברה, כלכלה, יחסי חוץ, צבא) והאסטרטגיה להשגת היעד באמצעותן.

• תפיסת הגנה לאומית (National Defense): תפיסה צבאית־מצביאית שתכליתה הגדרת היכולות הצבאיות ואופן השימוש בהן, כדי לאפשר מימוש ייעוד המדינה בכוח, כאשר אין לכך תחליף מדיני.

ב. הכשל בהבחנה בין "ביטחון לאומי" ל"תפיסת הגנה": הדו"ח קובע כי לישראל לא הייתה תפיסת ביטחון לאומי רשמית. במישור הביטחון הלאומי (הכולל את מכלול עוצמת המדינה) – הקביעה נכונה; אך במישור ההגנה הלאומית – הדו"ח שוגה.

מדיניות ההגנה עוצבה על ידי דוד בן-גוריון והוצגה בכנסת כבר ב-1950: ישראל לא תנהל עוד מלחמות הגנה על אדמתה. על בסיס זה, גיבשו מתכנני המטכ"ל אסטרטגיה התקפית-הגנתית, שעיקרה הסרת איומים בעודם באיבם מחוץ לגבולות המדינה, באמצעות מלחמת מנע יזומה בעיתוי מדיני מתאים. בהתאם לכך, צה"ל נבנה כ"צבא הכרעה" מהיר, הנשען על עוצמת הדרג המתמרן היבשתי.

הדו"ח מתעלם מקיומה של תפיסה מבוססת זו (שעוצבה בידי פריץ עשת ויובל נאמן), אשר יושמה הלכה למעשה עד מבצע "חומת מגן" (2002). היעלמותה של תפיסה זו החל ממלחמת לבנון השנייה (2006) היא נקודת הייחוס הקריטית להבנת המחדל שהוביל לאסון ה-7 באוקטובר – ודווקא בנקודה זו הדו"ח מחמיץ את העיקר.

החמצות דוח המבקר

ביקורתו על הדרג המדיני מצטיירת לאור ממצאיו כנכונה. אך שלוש החמצות מהותיות בדוח מעיבות על יכולתו לרדת לשורש הכשל, על מנת לספק לציבור את התשובה לה הוא כמה: מה באמת קרס בתפיסת ההגנה שלנו?

החמצה ראשונה: המהפך המכונן מספטמבר 2006 הסבת צה״ל באופן רשמי מצבא הכרעה (שלילה מהירה של יכולות האויב בעומק שטחיו) לצבא הרתעה (שלילת רצון האויב להילחם באמצעות ירי מנגד). המהפך הזה שלל מישראל את יכולתה לממש את תפיסת ההגנה הלאומית והוביל לניוון הדרג המתמרן-מסתער ולמתן לגיטימציה להנחה האנטי-מקצועית: “צה״ל מרתיע – אמ״ן יתריע”. למהפך הזה יש בדוח המבקר הד אגבי קלוש בלבד.

החמצה שנייה: ההתעלמות מהמלצות ועדת שומרון הדוח מתעלם מהנחייתו המפורשת של רא״ל דן שומרון ז"ל (2007), שכראש הוועדה לתחקור תפקוד המטכ"ל במלחמת לבנון השנייה, הורה לצה״ל להסב עצמו ללא דיחוי חזרה לצבא הכרעה. אי־יישום הנחיה זו לאורך שני עשורים הוא לב הבעיה.

החמצה שלישית: האבולוציה באיום (2016) התעלמות מהשינוי היסודי באופי האיום: מעבר מאיום של חדירת מחבלים בודדים ושחיקת העורף בירי-מנגד, לאיום אסטרטגי של כיבוש שטחים ויישובים על ידי דרגים מתמרנים ניידים (רגליים ורכובים) שנוספו לחיזבאללה ולחמאס החל מ-2016. מהפך שחייב דבקות במדיניות ההגנה המקורית של הסרת איומים במלחמת מנע.

מדובר בשלוש החמצות שסיבתן היא אולי באפשרות שחוקרי המבקר שמחוץ לצה"ל, פירשו את המציאות דרך מערכת המושגים של דוקטרינת ההרתעה ששולטת שלושה עשורים בתוך צה"ל ובכך אף הם החמיצו את האמת שהתגלתה לעיניהם.

לפיכך חיוני כי:

1. תחקירי המלחמה הבאים ימוקדו בשלוש השנים המכריעות: 2006, 2007 ו־2016.

2. המתחקרים בכל ועדת תחקור וחקירה שתקום יהיו בקיאים באמנות המלחמה ההכרעתית, כפי שנוסחה בתורות הלחימה המחייבות וכן בניתוחי-הקרב המקצועיים של מלחמות ישראל.

חמאס: האויב זיהה את המהפך שדוח המבקר החסיר

מי שהבין היטב את המהפך האסטרטגי שעבר על ישראל היה חמאס. מסמך חמאס חושף כיצד פעל האויב כ"מנתח מערכות" קר של תפיסת ההגנה הישראלית וזיהה ארבעה כשלי עומק: המעבר מהכרעה לניהול סכסוך (מב"ם), הוויתור על הסרת איומים מחוץ לגדר, הסתמכות על הרתעה והתרעה, ואובדן היכולת המבצעית הכפולה (הגנה פנימה בעומק ישראל והכרעה החוצה בעומק שטחי האויב).

על בסיס אבחנות אלו קיבל סינוואר את ההחלטה. לא מודיעין סמוי הוא שהכריע, אלא הפרצות שיצרה ישראל בעצמה במערכת ההגנה שלה. "פרצה קוראת לגנב" – והפרצה האסטרטגית ב"קיר הברזל" היא שהזמינה את המתקפה.

סיכום: השלמה חיצונית לכשל פנימי

דוח המבקר, בדומה לתחקירי צה"ל, אינו מספק מענה לשאלת ה"מדוע" השורשית. היעדר התשובה נובע משלושה גורמים מהותיים בניתוח:

1. טשטוש מושגי: חוסר הבחנה בין "ביטחון" ל"הגנה" והתעלמות מתפיסת ההגנה המקורית של המדינה.

2. שיבוש אסטרטגי: מתן לגיטימציה להרתעה והתרעה – כלים שדוקטרינת ההכרעה של צה"ל, בן-גוריון ומעצבי הביטחון פסלו.

3. החמצת המעבר המבני: הדוח מחמיץ את בחינת הגורמים המכריעים לאסון: הסבת צה"ל שניוונה את התמרון - מקור עוצמתו המסורתי (הסבה שלא תוקנה חרף הנחיות רא"ל שומרון) מול תוספת הכוחות המתמרנים בצבאות הטרור החל מ-2016.

מסמכי חמאס מוכיחים כי האויב זיהה את מה שמערכת התחקירים טרם הפנימה: בסטייתה ממקורותיה, איבדה ישראל את היכולת לממש את מדיניותו של בן-גוריון מ-1950 – שלעולם ישראל לא תנהל עוד - כבמלחמת העצמאות - מלחמות להגנת שטחיה ואזרחיה בתוך גבולותיה.

המלצה לעתיד הביקורת

חרף הביקורת על הדוח הנוכחי, חשיבותה של ביקורת המבקר קריטית. כדי לאפשר לצוות המקצועי והמנוסה של המבקר להמשיך בעבודתו מול צה"ל, מומלץ כי המבקר יודיע לבג"ץ על התמקדות בתחקור אירועים ותהליכים, בלי לעסוק באחריותם האישית של בעלי תפקידים.

מודל זה תואם את גישתה של המבקרת מרים בן-פורת: על אף הרקע השיפוטי שלה, היא ראתה בביקורת כלי לתיקון והכוונה ("מורה מעיר ומכוון") ולא כזירה למתן גזרי דין.

קישורים למקורות המצוינים במאמר:

• דוח מבקר המדינה (נובמבר 2025): https://library.mevaker.gov.il/sites/DigitalLibrary/Pages/Publications/1465.aspx

• ניתוח מסמך חמאס – מל"ם: https://www.terrorism-info.org.il/he/%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%9e%d7%90%d7%a1-%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a1%d7%91%d7%91%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%a8%d7%aa%d7%a2%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%99/