תוכנית להגנת אזרחי הרצועה מפני חמאס
עיקרי התוכנית
הרעיון: ניתוק מוחלט בין האוכלוסייה האזרחית לבין שלטון חמאס.
השיטה: חילוץ האזרחים משטחים בשליטת חמאס לנקודות חלוקת הסיוע ההומניטרי והפיכתם למקלטים הומניטריים ארעיים, תחת אחריות צה"ל. הדרג המדיני יפעל לחילוץ האזרחים למעברה הומניטרית מחוץ לרצועה - הגירה מבחירה למדינה אחרת, במטרה לשקמם באופן ראשוני. לאחר הכרעת חמאס – להשיב את הבוחרים להישאר בה - לרצועה מטוהרת ממנהרותיה, משוקמת, ראויה למגורי אדם.
עיקרי התוכנית המדינית: ראה פוסט מ־25 ביוני 2025
https://www.hananshai.com/2025/06/blog-post_69.html
ניתוח חוקי של התוכנית
דיני המלחמה והמשפט ההומניטרי הבינלאומי
המשפט ההומניטרי הבינלאומי – ובפרט אמנת ז'נבה הרביעית – מחייב להגן על אוכלוסייה אזרחית באזורי עימות, להימנע מפגיעה מכוונת באזרחים, ולהבטיח גישה לסיוע הומניטרי חיוני.
החוק אוסר על פינוי כפוי של אוכלוסייה אזרחית, למעט כאשר הפינוי נדרש משום סכנה ממשית לחיי האזרחים עצמם או בשל צרכים צבאיים מחייבים. גם אז, הפינוי חייב להיות זמני, להתבצע בתנאים אנושיים, ולהבטיח את השבת האוכלוסייה לביתה בהקדם האפשרי.
בהקשר העזתי, חמאס מפר את הדין ההומניטרי הבינלאומי באופן שיטתי – בשימוש באזרחים כמגן אנושי, גניבת סיוע, והפיכתם לבני ערובה. עם זאת, גם ישראל מחויבת להבטיח את שלומם של האזרחים, לאפשר להם גישה לסיוע, ולפעול לצמצום סבלם.
פינוי המוני – ובפרט אל מחוץ לרצועה – ייחשב לצעד קיצוני מבחינה משפטית, וידרוש הצדקה ברורה של סכנה מיידית לחיי האזרחים, לצד התחייבות להשבתם ולשמירה על זכויותיהם. ההצדקה העיקרית לפעולה זו – מוסרית.
ניתוח מוסרי של התוכנית
הצדקה מוסרית
כאשר אוכלוסייה שלמה נתונה לשליטת ארגון טרור הפוגע בה, גונב ממנה סיוע ומשתמש בה כמגן אנושי – החובה הראשונית היא לחלצה מהסכנה, גם אם נדרשת פעולה יזומה, לרבות פינוי זמני.
ההשוואה למצבים של פינוי המוני בעת שרפות בקליפורניה או אסון גרעיני בצ'רנוביל מחדדת את העיקרון: כאשר נשקפת סכנה מיידית וקיומית, פינוי כפוי הוא לא רק מותר – אלא מחויב מוסרית, כל עוד הוא נעשה בתנאים אנושיים, תוך מזעור הפגיעה, ובמטרה מוצהרת להגן על חיי אדם ולשקמם.
החובה לשיקום והשבה
הפינוי חייב להיעשות מתוך דאגה כנה לאזרחים, בשקיפות, ובשיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים – תוך התחייבות ברורה להשיב את האוכלוסייה לרצועה לאחר שיקום ושיפור התנאים.
יש להבטיח כי הפינוי לא ינוצל לצרכים פוליטיים, לא יוביל לעקירה קבועה, ולא יפגע בזהות ובמרקם הקהילתי של האזרחים.
החובה המוסרית של מדינת ישראל
ערכיה של מדינת ישראל – המעוגנים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – מחייבים לשקול את טובת האדם, להגן על חפים מפשע, ולפעול למניעת סבל, גם כאשר מדובר באוכלוסייה עוינת.
במציאות שבה חמאס הוא "הדב הטורף" – גונב, מתעלל ומסכן את אזרחיו – מוטלת על מדינת ישראל חובה מוסרית לשקול צעדים חריגים להצלת חיים, כל עוד נשמרים עקרונות המידתיות, השקיפות וההשבה.
סיכום והמלצה
ההצעה להפריד את האוכלוסייה מחמאס באמצעות פינוי למקלטים הומניטריים ארעיים ומשם למעברה מחוץ לרצועה, עומדת במתח בין מגבלות הדין הבינלאומי לבין צו מוסרי עמוק להצלת חיים.
על מקבלי ההחלטות לבחור בפתרון המאזן בין דרישות החוק לערכי המוסר, ולזכור: במצבי קצה – כאשר החוק אינו נותן מענה מלא – יש לפעול בצו המצפון, מתוך אחריות מוסרית עליונה להגנה על חיי אדם, גם במחיר פגיעה זמנית בזכויות אחרות.
הבחירה בפתרון מוסרי – כאשר הוא נעשה בתום לב, בשקיפות, ובדאגה אמיתית לאזרחים – אינה רק מותרת, אלא מחויבת.
היא זו שתעניק תוקף ערכי לפעולה הנדרשת במציאות המורכבת של עזה.
בשל הערכים המשותפים לישראל ולארצות הברית – ובפרט לנוכח העובדה שהנהגת ממשל טראמפ הנחתה את ישראל להגן על אזרחי הרצועה מפני חמאס – ניתן להניח שהתוכנית המוצעת, על חלקה הצבאי ואף המדיני, תזכה לתמיכת הנשיא טראמפ וממשלו.
לפיכך, יש לראות בהנחיית הנשיא הזדמנות אסטרטגית ורוח גבית שאסור להחמיץ.
על הדרג המדיני להתחיל מיידית בתכנון ובהפעלת המאמץ המדיני למימוש חלקו בתוכנית.
תגובות
הוסף רשומת תגובה