אזהרה: לא חמאס – אלא המנהור הוא האיום. כך נעקוף את המלכודת

רקע

הניצחון האסטרטגי על איראן והפסקת האש שהושגה בזירה הצפונית, לצד האסון הכבד בנפילת שבעה לוחמי צה"ל ברצועה, ממחישים את הצורך הדחוף ביציאה מהקופסה כדי להשיב לישראל שליטה אסטרטגית מלאה בכלל זירות המלחמה ולגבש לשם כך חזון חדש לסיום הלחימה ברצועת עזה.

הציבור בישראל התרגל לראות בחמאס את האיום המרכזי מרצועת עזה, אך האיום האמיתי הוא מערך המנהרות התת־קרקעי – "הפארדו של איראן" – שמאפשר לחמאס לשרוד, להכות ולהרתיע. כל עוד המנהרות קיימות, לא ניתן להבטיח ביטחון לישראל או עתיד אזרחי לעזה.

המנהור – מרכז הכובד של חמאס

מאפיין	וייטנאם (קו צ'י)	עזה
אורך כולל	כ־250 ק"מ באזור קו צ'י; רשת כוללת רחבה יותר	560–720 ק"מ (הערכות עדכניות), אלפי פירים
עומק	ממטרים בודדים ועד 45 מטר	20–70 מטר, לעיתים אף יותר
רוחב וגובה	לעיתים זחילה בלבד (כ־0.9 מטר)	כ־2 מטר גובה, רוחב כמטר; לעיתים רחבות יותר
מבנה	מבוכים עם חדרי פיקוד, מחסנים, בתי חולים וכו'	מפקדות, בונקרים, מסילות, מערכות תקשורת ומלכודים
חומרים וטכנולוגיה	חפירה ידנית, הסוואה טבעית, מלכודות פרימיטיביות	בטון, מתכת, דלתות ממוגנות, מערכות תומכות מתקדמות
שימושים עיקריים	הישרדות, תקשורת, אחסון נשק, מגורים	לחימה, טרור, חטיפות, הברחות, תנועה חשאית
שהייה ממושכת	כללה משפחות, לוחמים, חדרי מגורים, מטבחים	בכירים, לוחמים, בני ערובה, אולמות פיקוד
הסוואה ומלכודים	פתחים מוסתרים, מלכודות ידניות	פתחים מוסתרים, מלכודים מתקדמים, הפעלה מרחוק
היקף ההשקעה	חפירה ידנית, תכנון מקומי	השקעות עתק, חדשנות הנדסית, תכנון אסטרטגי מתמשך

הפתרון: מהלך מדיני הומניטרי נועז 

אי אפשר להסיר את איום המנהור כל עוד תושבי הרצועה נמצאים בתוכה, שכן חשיפת המנהרות תחייב הרס נרחב של מרבית תשתיותיה. לכן, המהלך הנדרש הוא הקמת מעברה הומניטרית זמנית במרחב רפיח־אל עריש, בשטח שיושכר ממצרים, בתמיכת ארה"ב והקהילה הבינלאומית.

ואם ארצות הברית – על כל עוצמתה – התקשתה להתמודד עם מערך מנהרות פרימיטיבי בהרבה מזה שבנו איראן וחמאס - כנשקף בטבלה שלמעלה - אין כל סיבה שישראל תישאב לשחיקה מול תשתית שנועדה מראש לשחוק אותה, כלומר תשחק על פי כללי היריב.

זו אינה תשתית צבאית – זו מלכודת לאומית. אסור שניפול בה, בדיוק כפי שמצפות איראן וחמאס שניגרר למהלך צבאי. כמו את סבך הקשר הגורדי, גם את סבך המנהרות יש לעקוף במהלך מדיני מתוחכם.

מקומה של מצרים במהלך

אם מצרים – שלה הסכם שלום עם ישראל – תסרב לשתף פעולה כדי לחלץ את ישראל מהמלכודת הצבאית שאיראן בנתה לה ברצועת עזה, היא תיהפך לאחראית הישירה לכישלון המהלך ההומניטרי שנועד לשחרר את אזרחי הרצועה ואת אזרחי ישראל מהמלכודת האיראנית.

בכך, תיתפס מצרים כמדינה סוררת – שאינה מחויבת להסכם השלום שלה עם ישראל, משתפת פעולה בפועל עם איראן - בריון טרור עולמי כהגדרת טראמפ - ומחבלת ביוזמתו לסיים את המלחמה באזור, זאת, חרף תרומתה העצומה של ארצות הברית לכלכלתה.

מצרים תעמוד אפוא בפני דילמה ברורה: להידמות לאיראן או לבחור בשותפות אזורית, ולזכות ביוקרה מדינית, כלכלית והיסטורית.

רתימת טורקיה, מצרים וסעודיה

רתימתה של טורקיה לשיקום סוריה, של מצרים לשיקום עזה, ושל סעודיה להקמת המעברה ההומניטרית, לשיקום הרצועה ולמימוש פרויקט הרכבת ההודית שמתקפת 7 באוקטובר נועדה - כהודאת איראן לניטרולו  – תעצב ציר פרגמטי אזורי שישחרר את האזור מהשפעה אירנית חומיניסטית. 

כך תיבנה תשתית אזורית לשלום, יציבות ושגשוג כלכלי – תוך שחרור המערב מהתלות בציר הסחורות והאנרגיה היבשתי היחיד הקיים, העובר כיום ברוסיה.

האינטרס האמריקני המשולש ברצועה

1. החזרת החטופים;

2. סיום סבלם של אזרחי ישראל ועזה – קורבנות איראן;

3. קידום פרויקט הרכבת ההודית שמתוכנן להישען על הרצועה וסביבתה. 

התנגדות בארה"ב ובמערב למהלך של עקיפת המלכודת הצבאית שהוכנה לישראל ברצועה, במהלך המדיני ההומניטרי המוצע, תיחשף כמונעת ממניעים אנטי ישראליים ואנטישמיים שמכסים על הומניטריות מזויפת.

חמאס – בידוד, כניעה, סיום שלטון

חמאס, מנותק מאוכלוסייה ומהספקה, יאלץ לבחור: שחרור חטופים בתמורה למעבר בטוח של מנהיגיו ומחבליו מחוץ לרצועה או בידוד והכחדה ברעב במנהרותיו.

תנאי לכך – הפגנת נחישות ישראלית, בגיבוי אמריקני, להפעלת פרויקט הכרייה הבינלאומי לחיסול המנהור – מציאות שתשלול ממנו את האפשרות להמשיך ולשלוט ברצועה.

חיוני להדגיש, כפי שעשה זאת לאחרונה הכתב הצבאי רון בן ישי, חתן פרס ישראל לתקשורת, שגם אם שלטון חמאס יסתיים, כל עוד מערך המנהרות ייוותר על כנו – ימשיך להתקיים איום אסטרטגי מתמשך הן על תושבי ישראל והן על עתידם של אזרחי הרצועה עצמם ולא משנה מי הגורם שישלוט ברצועה. וודאי שתשתית הטרור האסטרטגית התת קרקעית תועבר לידיים עוינות ולכן חובה לפרקה לאלתר.

העתקת מרכז הכובד – ממאמץ צבאי למאמץ מדיני

המערכה הישראלית כעת אינה עוד בשדה הקרב – אלא בזירה המדינית.

דווקא כאן תיבחן ישראל: האם המדינאות תדע לנצל את הניצחון הצבאי הבלתי יאומן על איראן שנמצאת במרחק של 2000 ק"מ מישראל – למהלך מדיני־הומניטרי פורץ דרך לפתרון המלכודת שמונחת על סיפה?

ההצלחה תלויה בתחכום מדיני, בנחישות מוסרית, ובשימור תנופת ההכרעה.

תנופת העיתוי – מהצעה מוקדמת להזדמנות אסטרטגית

הרעיון לפינוי־בינוי הומניטרי של אזרחי הרצועה הוצע כאן למחרת 7 באוקטובר – אך אז ישראל הייתה חסרה מנופים מדיניים ליישומו. 

כעת, הניצחון המהדהד על איראן, הניצחונות בצפון ונחישותו של טראמפ להביא להפסקתה המיידית של הלחימה באזור - מכשול ליישום חזון השלום האזורי והגלובלי שלו - מעניקים לרעיון את התנופה הנחוצה להפיכתו להזדמנות אסטרטגית ממשית שאסור להחמיצה. 

האלטרנטיבה, חיוני לזכור, עלולה להיות כתישה צבאית, או כניעה משפילה לחמאס שתאפיל על הניצחון על איראן ושלוחותיה האחרות. 

סיכום

שילוב בין עוצמה צבאית, תחכום דיפלומטי, יוזמה הומניטרית ותזמון מדויק יאפשר לישראל לעקוף את המלכודת שנפרשה בפניה ברצועה, ולסיים את המלחמה שהחלה בתבוסה משפילה – בגאווה, בזכות ניצחון לאומי היסטורי, הגדול מכל נצחונות ישראל: ניצחון חד-משמעי, מובהק ובלתי ניתן לערעור.