לתקוף באיראן כדי להכריע ולא כדי לנקום או להרתיע

 דיווח ב"וושינגטון פוסט" מפי בכיר ישראלי, לפיו ישראל מעוניינת להעביר לאיראן מסר, אבל בלי לגרום לנפגעים" הוא (במידה והדיווח נכון) הודעה שישראל עומדת לכפות על עצמה מלחמת התשה נוספת למערכות ההתשה שהיא כפתה על עצמה לנהל ברצועת עזה ובצפון.

ישראל כופה על עצמה מאז 2006 לנהל מלחמות התשה עקרות מהישגים צבאיים, שיהיו ברי החלפה להישגים מדיניים משמעותיים וזאת, בגלל החלפת דוקטרינת ההכרעה התקנית שלה, בדוקטרינת המלחמה על התודעה ("הלם ואימה") שבמקום להכריע, נועדה להרתיע או להשפיע, באמצעות הפעלת מנופי לחץ.  

זו דוקטרינה של משחק בקובייה משום שאין בה שליטה על תוצאתם של מהלכים התקפיים צבאיים ועקב כך גם לא שליטה על משך המערכה ועל תוצאותיה המדיניות.

המתקפה האיראנית הישירה על ישראל היא תוצאה ישירה מובהקת של הדוקטרינה הפסולה הזאת, ששתי וועדות החקירה שהוקמו בעקבות מלחמת לבנון השנייה הנחו לגנוז אותה.

חיסול הבכירים האיראנים בדמשק נועד להפעיל מנוף לחץ תודעתי על איראן כדי שתצא מסוריה ותפסיק לתספק את חיזבאללה; על חיזבאללה, הוא נועד ללחוץ להפסיק את מלחמת ההתשה נגד יישובי הצפון.    

בתגובה לחיסול הבכירים, איראן תקפה את ישראל ובתגובה לתקיפתה, ישראל מתכוונת לנקום בהעברת "מסר בלי לגרום לנפגעים" שעלול להתגלגל ל"העברה הדדית של מסרים", דהיינו למלחמת התשה, שכאמור, לישראל אין שום שליטה על תכניה, תוצאותיה ומשכה ושמנוגדת לאינטרסים שלה.

בהצלחתה הפנומנלית של ישראל למנוע מאירן לממש את מטרתה במתקפה עליה, היא העבירה לאיראן את המסר הטוב ביותר האפשרי וכל מסר ילדותי-נקמני נוסף, הוא בגדר וכל המוסיף גורע.

המלחמה איננה יכולה עוד להמשיך ולהתגלגל מאירוע לאירוע, בהכוונת יד המקרה, הגורל והמזל. על ישראל להחזיר לידיה את השליטה במלחמה באמצעות הינתקות מוחלטת וסופית מדוקטרינת ההרתעה והמלחמה על התודעה.

בתקיפתה את ישראל, איראן העניקה לישראל, למרות לחץ אמריקני להימנע מכך, לגיטימציה לתקוף את איראן בחזרה. בהתחשב בעובדה שהאזור רווי כעת בגורמים שיכולים לסייע לישראל להגן על עצמה כשתותקף שוב בירי-מנגד איראני מאסיבי, מצטייר שנוצרה הזדמנות אסטרטגית, שאסור להחמיצה, לחיסולו של הגרעין.

דוגמה להחמצה כזו היא כניעתה של צ'כוסלובקיה לגרמניה הנאצית; למרות שצבאה היה מתקדם ומאומן בהרבה מהצבא הנאצי והוא היה מסוגל להביסו הוא לא הופעל. לולא ההחמצה, ייתכן וההיסטוריה הייתה נראית שונה לחלוטין.

אם לא ניתן לחסל את הגרעין, במקום להעביר "מסר לאירן בלי לגרום לנפגעים" - מרתיע כביכול, צריך לנצל את ההזדמנות האסטרטגית שנוצרה, לשם הכרעת אירן: השמדת נכס איראני חיוני אסטרטגית, שנטרולו יגרום לה נכות צבאית או/ו כלכלית קשה, ארוכת שנים, שתגרום אולי לנפילת החומיניזם.

זיהוי הנכס החיוני המכריע, החלטה להשמידו ולקיחת אחריות לצעד הנועז, היא (כמו ההחלטה להשמיד את הגרעין) פסגת המדינאות הישראלית, אולי אפילו לדורותיה; אסור לקבל את ההחלטה, בלי להקדים לקבלתה הערכת מצב מקצועית קרה ברמת הביטחון הלאומי ועל בסיסה הערכת מצב מנהיגותית קרה, שמבוססת על ניתוח גורמים משפיעים "קשים" ונטילת סיכונים מחושבים, אך נקייה ממשאלות לב, התלהמות ורגשות נקמה.

הלגיטימציה הבינלאומית לפעולה תינתן בדיעבד; עוצמת הלגיטימציה תעמוד ביחס ישר להצלחתה;