המפתח להגנת אזרחי עזה נמצא בידי אוסטין
שר ההגנה לויד אוסטין צודק מאד במסר שלו לישראל כשהוא מגדיר "כי מרכז הכובד בלחימה הוא
האוכלוסייה האזרחית".
האוכלוסייה האזרחית משמשת למחבלי חמאס "מגן אנושי", שמנטרל את יכולותיו הצבאיות של צה"ל; לפיכך,
צה"ל עצמו היה אמור להגדירה כמרכז הכובד של האויב ובהתאם לכך לעצב את תפיסת הכרעתם של צבאות
הטרור בעזה ובלבנון. אי הגדרתה כך, היא שגיאה חמורה.
צה"ל היה מודע להפיכת האזרחים ל"מגן אנושי" – נשק אויב רב עוצמה, כבר במלחמת לבנון השנייה;
הנשק הזה מנטרל, בצד שמחויב לחוק הבינלאומי, למוסר ולעקרונות המלחמה וכלליה את היכולת לפעול
לאורם – תורפה שמקנה לאויב, שליטה בשדה הקרב וניצחון וודאי במלחמה, עוד לפני פתיחתה .
בהשפעת אירועי כפר כנה ב- 2006 , שהיו חזרה על אירוע דומה בכפר זה במבצע ענבי זעם ב- 1996 היה על
צה"ל להבין את עוצמת האיום ומשמעותו ולדחוק בדרג המדיני להעלות את סוגיית "המגינים האנושיים"
לראש סדר היום של המנהיגות העולמית ושל מערכת המשפט הבינלאומית, דבר שלא נעשה.
טענתו של אוסטין, כי "ההגנה על תושבי עזה היא אחריות מוסרית וגם ציווי אסטרטגי" שמוטלים על ישראל,
מופרכת לחלוטין.
ארה"ב מכירה בזכותה של ישראל להשמיד את יכולותיו הצבאיות של חמאס; אולם בד בבד היא קוראת
להגבלת הוצאת האוכלוסייה האזרחית ממקומות שמהם חמאס פועל נגד צה"ל ונגד הבלתי מעורבים בצד
הישראלי והיא גם שבה וקוראת להגבלת משך המלחמה.
להגבלות אלה על ישראל יש משמעות אחת: כדי לחסל את יכולותיו הצבאיות של חמאס ישראל נדרשת
להקריב את חיי חייליה.
על חייל ישראלי – אולי אב שתינוקו נשחט, נערף ולפני מותו נאנס ע"י חלאת אדם חמאסית, למות - כדי
למנוע את הרג תינוקו ואשתו של חלאת האדם ושל החלאה החמאסית עצמה.
זו דרישה בלתי מוסרית בעליל על פי ערכיה של מדינת ישראל הקבועים בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו
שגזורים ממוסר משה וגם לאור ערכיה של ארה"ב, ש גם הם גזורים ממוסר משה (פסלו מוצב בבית המשפט
העליון של ארה"ב).
המוסר המשותף לשתי המדינות מחייב לאפשר לישראל להשמיד את יכולותיו הצבאיות של חמאס מהר ככל
האפשר ובשחיקה מינימלית ככל האפשר של לוחמיה ותוך כדי כך גם להימנע ככל האפשר מהרג של
"המגינים האנושיים".
הפתרון המוסרי הזה לא ניתן להשגה ע"י הטלת האחריות המוסרית להגנת תושבי עזה על ישראל בלבד;
הדרך הפרקטית הנדרשת למימוש החובה המוסרית המוטלת על ישראל ועל ארה"ב היא לאפשר את יציאת
אזרחי הרצועה, או לפחות אלה שבאזורים שצה"ל עומד לטהרם מכוחות חמאס, אל מחוץ לשדה הקרב.
רעיון הוצאתם של האזרחים מחוץ לרצועה הוא לא חדש ונשיא מצרים א-סיסי העלה אותו כבר בפתיחת
המלחמה.
הפתרון הפשוט והמיידי להוצאתם של האזרחים מחוץ לשדה הקרב, הוא העברתם למקלט בטוח ברפיח
המצרית.
2
זהו פתרון צודק מוסרית, כי מצרים התרשלה במניעת כניסת כמויות אדירות של אמצעי לחימה לרצועה
משטחה והיא נושאת באחריות כבדה לאסון שנפל על ישראל ועל אזרחי הרצועה.
זהו פתרון ישים פוליטית, כי כלכלת מצרים תלויה במידה רבה בארה"ב ובתמורה לסיוע שהיא מקבלת ממנה
ניתן לדרוש ממצרים לסייע במימוש אינטרס אסטרטגי אמריקני - רב חשיבות, כהגדרתו של אוסטין.
זהו פתרון שיאפשר לעולם להרעיף על אזרחי עזה במקלטם הבטוח ברפיח המצרית, את כל החמלה והעזרה
שהוא מצפה שישראל תעניק להם על חשבון חיי לוחמיה.
יש לקוות שצה"ל יתייצב לאורך גבול הרצועה עם מצרים – מהלך שהיה נכון לפתוח בו את המלחמה, מהר
ככל האפשר, כדי לאפשר לממש את הפתרון הנדרש צבאית ומוסרית, לאלתר.
סיום המלחמה מהר, הוא אינטרס עליון של ישראל, של המנהיגות האמריקנית ושל שאר מנהיגי הדמוקרטיות
הליברליות הרב תרבותיות, שהמלחמה מטלטלת אותן קשות.
נכון אפוא, שאוסטין וגלנט ייפגשו מיד לגיבוש התוכנית היחידה שתאפשר לישראל ולארה"ב לממש, כדברי
אוסטין במסר שלו לישראל, "אחריות מוסרית וגם ציווי אסטרטגי", בלי להיכשל מוסרית.
תגובות
הוסף רשומת תגובה