באיראן: לבודד את טהרן — בלבנון: להטמיע את לקחי רצועת הביטחון

לפגיעות בגשר המחבר את טהרן עם האי ח'ארג' יכולה להיות משמעות אסטרטגית עמוקה — לא רק כלכלית אלא בעיקר פוליטית־מדינית. פגיעה בציר הקישור המרכזי בין הבירה לבין נכס האנרגיה החיוני ביותר של איראן היא צעד מובהק בכיוון של בידוד טהרן.

בידודה של טהרן נועד לקדם את החלפת השלטון באיראן באמצעות העתקת הריבונות — ניתוקו של המשטר, באבחת מגל צבאית קצרה, משלושה עורקי חייו: הפיננסי, התקשובי והתקשורתי, ובמקביל חיבורם לשלטון חלופי בבירה חלופית זמנית, כפי שהוצע ופורט בפוסט מ־31 במרץ 2026. לא כיבוש כולל של המדינה, אלא פירוק פונקציונלי של המרכז השלטוני והסטת מוקדי הכוח. החלפת המשטר תאפשר את השגת שלוש המטרות הראשיות: נטרול הגרעין, הבליסטיקה והקשר עם הפרוקסיס — גם ללא ריקונו של בנק המטרות מכל תכולתו בהשמדה שיטתית סיזיפית.

זירת לבנון ואתגרה האסטרטגי

מכאן המעבר לזירה הלבנונית — שבה ההיגיון הפוך כמעט לחלוטין. שתי הזירות אינן רק שונות — הן מציבות דרישות הפוכות להפעלת הכוח. מי שלא מבין זאת, עלול להיכשל בשתיהן.

אם באיראן נדרש להאיץ את פירוק השלטון, הרי שבלבנון נכון לפעול הפוך: לחזקו, על מנת שיוכל — אם לא לפרק את חיזבאללה — למנוע את שיקומו לאחר פירוקו, לאור תוכנית תחבולנית שעיצובה הוא משימת צה"ל החשובה ביותר.

צה"ל אינו יכול לנער את חוצנו ממשימה זו באמירה כי "לא נפרק את חיזבאללה מנשקו — הדבר מחייב כיבוש של לבנון". זו טריוויה המובנת לכל ילד — ולכן אינה תשובה. מצופה מצה"ל שבעזרת דמיון, יצירתיות ותעוזה אינטלקטואלית־מקצועית יביא פתרון תחבולני, שלא יחייב כיבוש של כל לבנון.

מאחר שמקור עוצמתו של חיזבאללה — בעיקר לאחר ניתוקו מאיראן — הוא העדה השיעית בלבנון, הדרך לפירוקו הצבאי עוברת לא בהכרח בהכרעתה הישירה, אלא בפירוק התנאים המאפשרים את הפעלת כוחה: בראש ובראשונה באמצעות ניתוק ובידוד פיזי של ריכוזי העדה הגדולים זה מזה. ייתכן שהדבר ייעשה לאור רעיון אסטרטגי שעיקרו ניתוקם ובידודם הפיזי של ריכוזי העדה הגדולים זה מזה — רעיון שהחל לקרום עור וגידים בניתוק דרום לבנון מהריכוז השיעי הגדול השכן ברמת נבטייה, באמצעות פיצוץ גשרי הליטני.

כנגזר מן האתגר האסטרטגי — פירוקו של חיזבאללה — מאמץ האבטחה שהולך ומוקם במרחב שבין קו הגבול לליטני. חרף חיוניותו, הוא מאמץ משני, שאסור שהקמתו תפגע במאמץ האסטרטגי הראשי.

מאמץ האבטחה הקדמי — לקח היסטורי שלא ניתן להרשות לעצמנו להחמיץ

צריך לקוות שמאמץ האבטחה החדש מוקם לאור הפקת לקחי מאמץ האבטחה שהוקם בדרום לבנון אחרי מבצע של"ג. אימוצה בשלהי המאה הקודמת של "תיאוריה" חסרת ידיים ורגליים, לפיה ניתן להגן על ישראל מתוך הגדר — על קו הגבול — הביא לנטישת מאמץ האבטחה (בכינוי תקשורתי "רצועת הביטחון") שהוקם אחרי מבצע של"ג. בכך הפך מאמץ ההחזקה של צה"ל ל"נכה": טרף קל לתצפית, לירי בכינון ישיר על היישובים, ולהפתעה של כוחות צה"ל ממש על הגדר. את החלל הריק שנוצר בגזרה שנינטשה חיזבאללה מילא במהירות בהקמת המגנן האופרטיבי הממונהר — זה שישראל מתמודדת עמו מאז 7 באוקטובר 2023.

לא התיאוריה בלבד — גם היישום היה שגוי

התיאוריה לפיה ניתן להגן מתוך הגדר נולדה מתוך מצוקה אמיתית: היקף האבדות הגדול שנגרם לצה"ל ברצועת הביטחון. כמו התיאוריה, גם היערכותו של צה"ל בדרום לבנון הייתה בניגוד גמור לעקרונות המלחמה וכלליה האוניברסליים — תורותיו המחייבות של צה"ל, שפעל בניגוד להן.

כמו כיום, גם במאה הקודמת, מאמץ האבטחה נועד למלא שלוש משימות:

1. למנוע ירי בכינון ישיר על יישובי קו הגבול על ידי חיסול מוקדם של המחבלים.
2. לזהות מוקדם ככל האפשר סימנים מעידים להתקדמות אפשרית של מחבלים לעבר יישוב מסוים, כדי לאפשר עיבוי מהיר של מאמץ ההחזקה על בסיס גדר המערכת בגזרתו.
3. להשמיד את המחבלים — ככל האפשר — לפני הגעתם לגדר המערכת.

בפועל, מאמץ האבטחה נהפך, בשל היערכות שגויה, למאמץ החזקה, שלו עצמו לא היה מאמץ אבטחה קדמי: בניגוד לציוויים התורתיים הנוגעים להפעלת מאמץ אבטחה, הוקמו במרחב הקדמי מוצבים נייחים — ובהתחלה אף בסיסים קבועים. הונעו שיירות עבות־חתימה בצירים קבועים ובשגרה, מה שהזמין את תקיפתן, כדוגמת פיגוע משאית הספארי.

צה"ל גם לא היה ער לא־סימטריה הגדולה שנוצרה במרחב בין חתימתו הבולטת כצבא סדיר, לבין חתימתו הנמוכה של צבא הטרור והגרילה. מצב זה חייב אותו להקטין חתימה — וכנגזר מחובתו הראשונה למלא את המשימה והשנייה לחסוך ככל האפשר בנפגעים — להתגרל כמו חיזבאללה: לנהל בשטח לוחמה זעירה באמצעות "מתחזבלים" נמוכי חתימה ובעלי יכולת לשהות רחוק ממאמץ ההחזקה תקופה ארוכה, גם ללא אספקה לוגיסטית, וכמובן בלי הפעלת השגרה הבלתי נתפסת של יציאות בסופי שבוע וחזרות בתחילת השבוע.

בעניין זה נכון לזכור את הדיווחים שהיו אז בתקשורת, לאחר תקיפת שיירות, על עיבוין בכלי רכב ובלוחמים נוספים — לקח הפוך לנדרש.

הלקח שלא הופק ממלחמת ההתשה בתעלה

כאן ראוי להזכיר כי הפעלה שגויה של מאמץ האבטחה הקדמי בדרום לבנון לא הייתה הראשונה בתולדות צה"ל. קדמה לה דוגמה קלאסית ומכאיבה לא פחות: הפעלת מאמץ האבטחה בגבול תעלת סואץ לאחר מלחמת ששת הימים. מה שהיה אמור להיות מאמץ נייד, שיספק התרעה מוקדמת על חדירה מצרית לסיני, הפך לנייח במוצבים צמודים לתעלה. האלוף ישראל טל ("טליק") התנגד לכך בתוקף והציע לשמור על גישה ניידת, אך עמדתו לא התקבלה.

ההחלטה להפוך את הקו למערך מוצבים סטטי הזמינה את מלחמת ההתשה (1969–1970), שבה איבד צה"ל 367 חיילים בחזית הדרום — רובם המוחלט בהפגזות ארטילריות כבדות ובתקריות לאורך המעוזים. יותר מכך, מערך המעוזים יצר לישראל את הבעיה המבצעית החמורה ביותר במלחמת יום הכיפורים: הוא ריתק כוחות, שלל ניידות, והותיר את צה"ל פגיע להתקפת הפתע המצרית בסיני.

אילו הלקחים מכשלי הפעלת מאמץ האבטחה בתעלה — שהופקו, היו ידועים ונלמדו בצה"ל — היו מוטמעים אחרי מבצע של"ג ברצועת הביטחון, ייתכן ולא היה צורך בנטישתה, וההיסטוריה של הצפון ושל ישראל הייתה נראית שונה לחלוטין.

סיכום

במרחב האבטחה המתהווה כעת, שגבולו הצפוני חייב להישאר גמיש כדי לאפשר את העמקתו בהתאם לצרכים מבצעיים  — בדיוק כברצועת הביטחון הקודמת ובתעלה — האתגר הגדול העומד כעת בפני צה"ל הוא מציאת האיזון הדק בין משימתו לטהר ככל האפשר את השטח ממחבלים ולסכל ירי לעבר היישובים ומאמצים לחדור לתוכם, לבין — כנגזר מחובת הדבקות בעקרון המלחמה "אבטחה" — צמצום ככל האפשר של שחיקת הלוחמים.
צריך לזכור כי הגריעה התמידית שצה"ל מבצע במחבלים, יחד עם הקושי של חיזבאללה להחליפם באחרים בשל פיצוץ גשרי הליטאני, תהפוך את הלחימה בגזרה למלחמה בין צייד לקורבנו, כזו הדומה ללחימה בין צלפים, שבה הימנעות מחשיפה קודמת לחיסול הצלף היריב.

בבניית מאמץ האבטחה החדש בגבול דרום לבנון יש לקחת בחשבון כי, כמו בכל מלחמה, גם הניצחון בלבנון לא יושג בייעול ההגנה, אלא במתקפה לפירוק חיזבאללה. גיבוש מהלך מדיני לחיזוק המשטר בלבנון — לדוגמה, כמוצע, באמצעות החלשת התנאים המאפשרים את עוצמתה של העדה השיעית ופירוק כוחו הצבאי של חיזבאללה באמצעים צבאיים — הוא כעת אתגרה החשוב ביותר של ההנהגה הצבאית והמדינית בישראל.

נסכם אפוא: באיראן — לבודד את טהרן; בלבנון — להתכונן לפירוק חיזבאללה, ובינתיים להטמיע בעיצובו ובהפעלתו של מאמץ האבטחה החדש את לקחי רצועת הביטחון.