דגם מתודולוגי לגיבוש אסטרטגיה להסרת איום חיזבאללה

מבוא: השגיאה האסטרטגית של חיזבאללה

חיזבאללה ביצע שגיאה אסטרטגית חמורה כאשר חידש את המלחמה נגד ישראל במרץ 2026, בתגובה להרג המנהיג העליון של איראן. הארגון מצא עצמו מנותק מפטרונו האיראני, שבעצמו נאבק על קיומו לאחר מכות קשות במלחמה עם ישראל וארצות הברית.

במקביל השתנתה גם הסביבה האזורית. סוריה, תחת משטר חדש, חיזקה את גבולה עם לבנון באלפי חיילים וטילים וסגרה למעשה את מסדרונות תנועת האזרחים וההברחות. טורקיה, שאינה תומכת בחיזבאללה, לא פתחה דרכי מעבר חלופיות. בנוסף, ישראל מחזיקה בשליטה מלאה במרחב האווירי של לבנון ובגבולה הימי.

כך נוצר מצב שבו גבולות לבנון נאטמו למעשה מכל עבר: מצפון וממזרח בידי סוריה, ומדרום וממערב בידי ישראל. במציאות זו הופכת לבנון לזירה סגורה — וחיזבאללה מוצא עצמו מבודד, חלש ופגיע בהרבה מכפי שהיה בעבר.

מצב זה יוצר עבור ישראל - שבשתוף עם ארה"ב קרובה להסרת עיקר האיום עליה מאיראן - הזדמנות אסטרטגית נדירה.

היעדים המדיניים האפשריים של המלחמה בלבנון

נקודת המוצא למתודולוגיה זו היא הגדרת יעד מדיני ברור למערכה.

יעד כזה עשוי להיות דומה לזה שנקבע במבצע שלום הגליל (1982):
החזרת השקט והשגרה לחיי אזרחי הצפון — ולצד זאת יצירת התנאים להסכם שלום בין ישראל ללבנון.

יעדים אלה כבר הושגו באופן חלקי במהלך מלחמת לבנון הראשונה. המערכה הביאה להרחקת ארגוני הטרור הפלסטיניים מדרום לבנון ולחתימת הסכם השלום בין ישראל ללבנון בשנת 1983.

אילולא נרצח הנשיא הנבחר בשיר ג'ומייל בספטמבר 1982, ייתכן וההיסטוריה האזורית הייתה מתפתחת אחרת. ההסכם שנחתם בשנת 1983 בוטל רשמית בשנת 1984 בעקבות לחץ סורי והתפוררות הסדר הפוליטי בלבנון, אך ניתן לראות בו בסיס אפשרי לחידוש משא ומתן — אולי כהסכם שהוקפא יותר מאשר בוטל לחלוטין.

משימת צה"ל במסגרת יעד זה

כדי לאפשר מימוש יעד מדיני כזה, המשימה הצבאית הנגזרת ממנו חייבת להיות ברורה:

הכרעה והכנעה של חיזבאללה במידה שלא תאפשר לו להמשיך לפעול ככוח צבאי עצמאי אפקטיבי בתוך לבנון.

משמעות הדבר היא פירוק כוחו הצבאי של הארגון במידה שתאפשר לממשלת לבנון לחזור ולפעול כריבון במדינתה.

בהיעדר רצון — ואולי גם יכולת — לבצע תמרון יבשתי רחב היקף לעומק לבנון, השגת משימה זו עשויה להתבסס כמו במלחמה מול איראן בעיקר על ירי מנגד: הפעלת מלוא העוצמה האווירית, הימית והארטילרית שלרשות צה"ל - אולי בתגבור אמריקני.

עם זאת יש להבהיר עיקרון יסודי:

מלחמת התשה שמטרתה הרתעה בלבד, ללא הכרעה, היא פסולה מיסודה.

ניסיון כזה עלול להאריך את המלחמה מבלי להביא להכרעה ולהותיר בידי חיזבאללה את היכולת לחדש את האיום על אזרחי ישראל.

דפוסי ההכרעה האפשריים

במישור המתודולוגי ניתן להבחין בין שני דפוסי הכרעה אפשריים.

הראשון הוא הכרעה באמצעות השבתה — פגיעה במרכזי כובד ונכסים חיוניים עד להתפרקות מערכת הלחימה של האויב. דפוס זה איננו רלוונטי במקרה של חיזבאללה, הפועל במבנה מבוזר המשולב בתוך אוכלוסייה אזרחית.

הדפוס השני הוא השמדה שיטתית פאלנקסית — חיסול שיטתי של כוח הלחימה, אמצעי הלחימה והתשתיות הצבאיות.

דפוס זה ניתן ליישום בשתי דרכים:

דפוס ליניארי — השמדה שיטתית של הכוח באחד מארבעת ריכוזי האוכלוסייה השיעית בלבנון, בזה אחר זה, בעדיפות לדרום לבנון תחילה, כדי להקל מוקדם ככל האפשר על תושבי הצפון בישראל.

דפוס סימולטני — השמדה שיטתית בו זמנית בכל ארבעת הריכוזים.

הריכוזים המרכזיים הם:

• דרום לבנון

• בקעת הלבנון

• הדאחיה – פרברי ביירות הדרומיים

• אזורי השיעה בהר הלבנון

הישגי צה"ל במלחמה נגד איראן מאפשרים עקרונית הפניית סדר כוחות אווירי וימי משמעותי ואולי מכסימלי הדרוש להפעלת הדפוס הסימולטני בזירה זו. בשת"פ עם הצבא האמריקני אפשר להעמיד בזירת לבנון הקטנה עוצמה קרובה לזו שמוחצת את זירת איראן הענקית. 

תחבולת המערכה: הפשטה סימולטנית של חיזבאללה ממגינו האנושי

אסטרטגיה אפשרית לגיבוש במסגרת מתודולוגיה זו היא הפשטת חיזבאללה ממגינו האנושי — כלומר הפרדה של האוכלוסייה השיעית מן הכוח הצבאי הפועל בתוכה, כפי שכבר נעשה כעת בדרום לבנון, אך באופן סימולטני. זהו המהלך שבמבצע מרכבות גדעון קידם את הכרעת חמאס — הכרעה שהייתה אמנם חלקית בלבד, אך זאת משום שננקט מאוחר מדי ובוצע באופן ליניארי וללא רציפות והמשכיות אופרטיבית.

לב התחבולה הוא ניצול המציאות שבה האויב, בשל טעויותיו שישראל מנצלת, נלכד בזירה שבחר לעצמו.

מוסריות פינויים של האזרחים

פינוי האוכלוסייה האזרחית מאזורי הלחימה איננו רק צורך מבצעי; הוא גם מהלך מוסרי מובהק.

כאשר ארגון צבאי משלב את תשתיותיו בתוך אזורים אזרחיים ומשתמש באוכלוסייה כמגן אנושי, האחריות המוסרית הראשונה היא ליצור הפרדה בין האזרחים לבין זירת הלחימה.

לפיכך הפינוי איננו פגיעה באזרחים אלא ניסיון מודע להציל את חייהם ולצמצם ככל האפשר את הפגיעה בהם.

בכך הוא מגן למעשה על חיי שתי אוכלוסיות אזרחיות — בלבנון ובישראל.

שני שלבי ההכרעה האפשריים

שלב ראשון: מלכודת הפאניקה

השלב הראשון מבוסס על הפאניקה העלולה להיווצר בעדה השיעית בעקבות פינויה הסימולטני בכל מרכזיה, כאשר גבולות לבנון נאטמו מצפון וממזרח בידי סוריה ומדרום וממערב בידי ישראל, והיא לכודה בזירת מלחמה פעילה ואטומה. מצב זה עשוי ליצור אצל האויב את אותו "שיבוש פסיכולוגי" הנובע "מן ההרגשה כי נלכד בפח" — אבן הראשה בתורת הגישה העקיפה של לידל הארט.

הנחת העבודה בדבר השפעת מצב הפינוי איננה נשענת על הערכת תודעת האויב — דבר פסול מקצועית — אלא על אינדיקציות אמפיריות הנגזרות מדיווחי התקשורת על הפאניקה השוררת כעת בשטח הפינוי בדרום לבנון. למען השקיפות נכון לציין כי הערכת מצב זו נשענת כולה על מידע גלוי, ולכן ראוי להתייחס אליה ככוונתה בעיקר במישור המתודולוגי.

יתרה מזו, בשל הרס בתים רבים ששימשו גם תשתיות צבאיות של הארגון, נוצרת עבור רבים מן המפונים מציאות בלתי הפיכה שבה לא יהיה להם עוד לאן לחזור — מציאות ארוכה של פליטות.

שלב שני: הכרעה צבאית מלאה

אם מנגנון לחץ זה לא יביא להפסקת הלחימה ביוזמת חיזבאללה, ניתן לעבור לשלב השני: השמדה שיטתית סימולטנית של תשתיות הלחימה ושל כוחו הצבאי של חיזבאללה בכל ריכוזי פעילותו — עד שייכנע או יושמד ברובו.

תורפת האסטרטגיה

התורפה המרכזית של אסטרטגיה כזו היא האנדרלמוסיה שהיא עלולה ליצור בלבנון — תנועת אזרחים המונית, לחץ הומניטרי ושיבוש הסדר האזרחי. בהתמודדות עם מצב זה, וכן במחבלי חיזבאללה מוסווים שיתערבבו באוכלוסייה המתפנה, אמור לטפל צבא לבנון שמפקדו על פי דיווחים בתקשורת מחויב לכך. עצם יציאתם של המחבלים מן המרחבים שהוכנו במשך שנים למלחמה נגד ישראל מצמצמת ממילא את האיום על ישראל מהמרחבים ובכך משרתת את התחבולה; לפיכך איתורם בנקזים איננו חיוני כפי שהיה ברצועת עזה.

עם זאת, ספק אם מצב כזה יערער את יציבות הממשלה הלבנונית, שכן האיום המרכזי על יציבותה איננו נובע מן האנדרלמוסיה האזרחית הזמנית אלא דווקא מן הכוח השיעי המאורגן — חיזבאללה עצמו, שיימצא בעיצומה של מגננה מול מתקפת האש האסטרטגית המוחצת של ישראל - אולי גם בסיוע אמריקני משמעותי.

השיעים הלבנונים: מכיבוש אידיאולוגי לשותפות אפשרית

האוכלוסייה השיעית בלבנון איננה זהה לחיזבאללה. לפני 1982 הייתה זו קהילה אמנם הגדולה ביותר, אך שולית יחסית במערכת הפוליטית הלבנונית שמרכזה בתנועת אמל.

כפרים שיעיים רבים קיימו קשרים עם ישראל, ואלפי פועלים חצו את גבול "הגדר הטובה" מדי יום לעבודה ורבים אף הורשו להישאר בתוך ישראל. חיזבאללה הושתל בקהילה בכוח בידי משמרות המהפכה האיראניים.

ללא חיזבאללה וללא איראן עשויה האוכלוסייה השיעית לשוב ולהיות עדה פוליטית לבנונית ככל האחרות.

עם זאת, החלון שבין ההכרעה הצבאית לבין הופעת הנהגה שיעית חלופית הוא רגע מסוכן במיוחד. במזרח התיכון תהליכים פוליטיים אינם מתפתחים תמיד באופן הגיוני מסודר וליניארי, ולכן יש לפעול במהירות.

סיכום

המתודולוגיה שהוצגה כאן מציעה דרך אפשרית לחשוב על גיבוש אסטרטגיה להכרעת חיזבאללה, קוהרנטית עם המטרה המדינית של המלחמה.

היא נשענת על שילוב בין הפשטת הארגון ממגינו האנושי — והפאניקה הכבדה שהפשטתו הסימולטנית עשויה ליצור בעדה השיעית, שתפעיל עקב כך על חיזבאללה לחץ להפסקת הלחימה — לבין הפעלת מכבש של עוצמה צבאית שיטתית באופן סימולטני על כל ריכוזי השיעה.

רק שילוב של הכרעה צבאית ברורה — אם באמצעות כניעת חיזבאללה בעקבות "תחבולת הפאניקה", ואם, במקרה שזו תיכשל, באמצעות השמדה מקסימלית של יכולותיו בתחבולת "הפשטתו הסימולטנית ממגיניו האנושיים" — יחד עם מהלך מדיני מהיר, וכלקח מן הניסיון של 1983 גם אבטחתו המתמשכת, עשוי לפרק את כוחו הצבאי של חיזבאללה, להשיב לממשלת לבנון את ריבונותה — וליצור תנאים להסדר מדיני יציב בין שתי המדינות.