ישראל: בין 7 בדצמבר 1941 ל-7 באוקטובר 2023

1. מבוא: 84 שנים לפרל הארבור – כשל קברניטי במקום כשל מודיעיני

היום, 7 בדצמבר, מציינים 84 שנים למתקפה האסטרטגית המפתיעה של יפן על ארצות הברית בפרל הארבור (1941). אירוע זה, לצד מלחמת יום הכיפורים (1973) ו-7 באוקטובר (2023), מהווה הזדמנות לברר פעם נוספת את סוגיית ההפתעה האסטרטגית, ולהזים את המסקנה השגויה שמדובר בכשל מודיעיני.

שלושת האירועים הללו ממחישים דפוס מערכתי קבוע: כשל ביטחוני הנובע מתפיסת ביטחון שגויה, ולא מהיעדר מודיעין. זהו כשל קברניטי־צבאי כפול — אי־היערכות מוקדמת קבועה למניעת הכרעה בהגנה, ואי־השגת הכרעה בהתקפה בגלל תוכנית מבצעית שאיננה מבוססת תחבולה. בשני הצדדים ניכרת אותה שגיאה יסודית: ביטחון המבוסס על הרתעה או על הפתעה בלבד.

מגמת המחקר מאז פרל הארבור

מאז פרל הארבור התמקד המחקר על הפתעות אסטרטגיות כמעט בלעדית במערכת המודיעין ובכשליה. רוברטה וולשטטר, במחקרה המכונן Pearl Harbor: Warning and Decision (1962), נתנה את הטון לכל המחקרים שבאו אחריה. היא קבעה את המסגרת התפיסתית שלפיה ההפתעה האסטרטגית איננה נובעת מחוסר מידע אלא מכשל אנושי – טעות תפיסתית וניתוחית בתוך מערכת רוויה בנתונים.

מתוך תפיסה זו צמחה אסכולת מחקר שלמה – בארצות הברית ובישראל - מובלת ע"י יוצאי מערכות המודיעין – שראתה בהפתעה תוצר של כשלים מודיעיניים בעיקר, קוגניטיביים, ארגוניים וחברתיים: דיסוננס קוגניטיבי, תופעת העדר, אבסולוטיזם ניהולי והתקרנפות ארגונית.

המסקנה המשותפת לכל החוקרים מאז וולשטטר:
גם אם יתוקנו כל השגיאות והכשלים שבגללם התרחשה ההפתעה, הפתעות דומות עלולות להתרחש שוב – משום שמדובר בתופעה אנושית ומערכתית בלתי ניתנת למניעה מלאה. 

החוקרת ג'ניס שטיין הגיעה למסקנה שונה, לפיה ההתמודדות עם הפתעות, היא משימה קברניטית - פיקודית ולא מודיעינית, אך היא לא פרטה כיצד יש למלא משימה זאת.

מטרת מסמך זה להציג עיקרון מנחה: ביטחון לאומי אמיתי מושג באמצעות מוכנות מבצעית לאור תחבולה קברניטית - פיקודית למניעת הכרעה מצד המגן, ותחבולה מכריעה - לא רק הפתעה - מצד התוקף."

2. ההפתעה שלא נמנעה: חומת הקונספציה

שלושת האירועים מוכיחים כי קבלת התרעות מצביות אינה מספיקה אם הפיקוד מנוהל על ידי שאננות אסטרטגית ואמונה בלתי מעורערת בכוחה של הרתעה.

2.1. פרל הארבור – 7 בדצמבר 1941

בבוקר המתקפה היפנית התרחשו שלושה אירועים מתריעים מצבית שלא תורגמו לפעולה:

• 05:30: תחנת מכ"ם אמריקנית זיהתה מבנה גדול של מטוסים מתקרב.

• 06:45: משחתת אמריקנית הטביעה צוללת זעירה בפתח הנמל.

• 07:00: הדיווחים הועברו לפיקוד, אך לא הופעל נוהל חירום.

האדמירל קינמיל והגנרל שורט הניחו כי יפן מורתעת מעוצמתה של ארה"ב לכן לא תפתח במלחמה נגדה. הצי נותר ערוך מנהלתית בתוך הנמל ואניותיו לא הוצאו לים הפתוח "כדי לא לעורר בהלה" וכן כדי למנוע הסלמה, והמטוסים רוכזו צפופים במסלולים כדי למנוע חבלה – הנחיה שהפכה אותם למטרה קלה. המתקפה החלה בשעה 07:55 והשמידה שבע מתוך שמונה אוניות מערכה.

הכשל המהותי: פיקודי ודוקטרינרי. ביטחון המבוסס על הרתעה והערכת כוונות אויב במקום על מוכנות מבצעית למנוע הכרעה במקרה של הפתעה.

2.2. מלחמת יום הכיפורים – 6 באוקטובר 1973

צה"ל קיבל התרעות חדות ממספר רב של מקורות מודיעיניים, אך הן פורשו כולן דרך משקפי "הקונספציה" שלפיה מצרים וסוריה אינן מסוגלות לפתוח במלחמה וכי הן מורתעות מעוצמת צה"ל.

במהלך שיחות הבוקר, התנגד שר הביטחון דיין לגיוס מלא של אוגדות המילואים מחשש להסלמה, וראש הממשלה גולדה מאיר הכריעה לגייס את כל האוגדות בהנחה שהאויב לא יבחין בהבדל שבין מספר האוגדות שיגויסו. המתקפה נפתחה בשעה 14:00, והצבא הופתע בשתי חזיתות בו-זמנית. בשתיהן הוא היה ערוך ליום קרב (רמה"ג) ולאפשרות חידושה של מלחמת ההתשה (סיני), אך לא למתקפת פתע אופרטיבית של עוצבות מתמרנות. רק בזכות עמידה הירואית של הצבא הסדיר וגיוס המילואים המלא שאושר לבסוף נמנעה - בעיקר ברמה"ג - הכרעה ותבוסה.

2.3. ישראל – 7 באוקטובר 2023

בימים ובשעות שקדמו למתקפה התקבלו התרעות ברורות: תצפיות חריגות, תקשורת מבצעית - הפעלת הסימים, תרגילי אויב ואינדיקציות מודיעיניות. כל אלה הוסברו, כמשתמע מדיווחי התקשורת, כ"תרגיל" או כ"הפעלת לחץ" של חמאס לקראת הסדרה.

בשלוש השעות שקדמו למתקפה הפיקוד הבכיר הנחה "לא להסלים את המצב" ולא לפתוח באש ללא הוראה. בשעה 06:29 בבוקר שבת נפתחה מתקפת פתע אופרטיבית: חדירה קרקעית של אלפי מחבלים מתמרנים, רגלית ורכוב, למוצבים וליישובים. המערך הקרקעי שכמו ב-73 היה ערוך בכוננות בט"ש למניעת חדירת מחבלים בודדים והמערכת הפיקודית קרסו זמנית, וצה"ל נדרש ליותר מ-24 שעות לייצוב שליטה ותגובה.

הכשל המעמיק: קברניטי-דוקטרינרי. הסתמכות על התרעה והרתעה במקום על מוכנות מבצעית למניעת הכרעה.

---

3. ההפתעה שלא הכריעה: בלבול בין הלם לשיתוק

בשלוש המקרים הצד התוקף, על אף הצלחתו בהשגת הפתעה מוחלטת (יצירת הלם זמני), נכשל במשימה האמיתית: השגת שיתוק מבני משום שהוא לא מיקד את תקיפתו לעבר מרכז הכובד של היריב.

3.1. היפנים – מטרה שגויה

היפנים תכננו מתקפה מדויקת שהשיגה הפתעה מלאה, אך השיגו נזק כבד מאד אבל טקטי, במקום הכרעה אסטרטגית. הם תקפו את אוניות המערכה שהיו מרכז הכובד במלחמת העולם הראשונה, אך החמיצו את מרכז הכובד החדש של העוצמה האמריקנית: נושאות המטוסים. זו עובדה תמוהה משום שגם יפן העבירה את מרכז הכובד של עוצמתה הימית לנושאות מטוסים. פגיעה בנושאות המטוסים הייתה משתקת את חיל הים האמריקני ומונעת או מעקבת בזמן רב מאד את התגובה למתקפה היפנית בקרב מידווי - שמונה חדשים מאוחר יותר. בניגוד למתקפה היפנית, המתקפה האמריקנית במידויי התבססה על תחבולה מכריעה מבריקה, שקדמה מאד את הכרעתה האסטרטגית של יפן.

3.2. הסורים – החמצת צומת נפח וריכוז המאמץ

המתקפה הסורית ב-1973 נפתחה בהפתעה מלאה, אך לא לוותה בתחבולה מערכתית שתנצל את ההפתעה לשם השגת הכרעה.

מרכז הכובד של צה"ל ברמת הגולן היו אוגדות המילואים והיכולת להעלותן מהר לרמה. כנגזר מכך, מרחב נפח – צומת דרכים פיקודית ולוגיסטית חיונית היה נכס חיוני אופרטיבי/אסטרטגי. אובדן השליטה בצומת זה היה מנתק את הקשר בין החזית לעורף ומנטרל את מקור העוצמה האמיתי המכריע של צה"ל.

בניגוד לעקרון מלחמה רכוז המאמץ, בהעדר תחבולה אופרטיבית, הפיקוד הסורי לא ריכז את עוצמתו לעבר צומת נפח. במקום זאת, הוא ביזרה לכל רוחב החזית, מתוך רצון להשיג יעדים טופוגרפיים (חרמון ורמת מגשימים). טעותו המקצועית איפשרה לכוחות ישראליים סדירים - קטנים מאד ביחס לגודלם של המאמצים הסוריים, למנוע אובדן משמעותי של שטחים. את כיבושה של נפח - מרכז הכובד האופרטיבי-אסטרטגי - עד להגעת חטיבת המילואים הראשונה, מנעו ביוזמתם ובאומץ ליבם מפקדי כוחות קטנים ביותר (כוח צביקה וכוח טייגר) שנוצרו מיניה וביי.

הכשל האסטרטגי הסורי: היעדר תחבולה מערכתית ואי-ריכוז מאמצם במוקד ההכרעה, טעות שהפכה את ההפתעה הטקטית שהסורים השיגו, להחמצה אסטרטגית.

3.3. חמאס – הישג טקטי, כשל אסטרטגי

חמאס תכנן מתקפה פתע שאכן השיגה הפתעה מוחלטת, שלא נוצלה להשגת הכרעה מערכתית, אולי בגלל התמקדותו בביצוע הטבח וחטיפת בני הערובה - מבחינתו הישג בעל משקל צבאי ופוליטי עצום.

פעולה זו יצרה אפקט תודעתי קצר-טווח, אך לא השיגה הישג צבאי מתמשך או יכולת לשתק את התגובה הישראלית לזמן ארוך. כך הפכה מתקפתו למתקפת הרתעה והלם, שהחמיצה את תנאי הסף הנדרשים למהלך הכרעה צבאי אמיתי.

---

4. השוואה מערכתית: בין הפתעה להכרעה

תחום	פרל הארבור (1941)	יום הכיפורים (1973)	7 באוקטובר (2023)
הרקע האסטרטגי	אמונה כי יפן תירתע ממלחמה כוללת.	הערכה כי מצרים וסוריה מורתעות ואינן מוכנות.	הערכה שחמאס שואף להסדרה ("הרתעה מבוססת").
הנחת יסוד שגויה	"האויב מורתע ולא יתקוף."	"האויב לא יפתח במלחמה."	"לא תהיה מתקפה משמעותית."
כשל עיקרי	היעדר פעולה בעקבות התרעות; אי פיזור הכוחות החיוניים.	עיכוב בגיוס; הערכת כוונות במקום היערכות ליכולות.	ביטול התרעות בשטח והסגה של כוחות אחורה, כדי למנוע הסלמה.
גורם מערכתי	שאננות אסטרטגית; תלות במודיעין.	דוקטרינה מודיעינית במקום דוקטרינה פיקודית-מבצעית.	הסבתו של צה"ל מצבא הכרעה לצבא הרתעה.
הישג האויב	אובדן זמני של צי האוקיינוס השקט.	חדירה סורית מוגבלת וחדירה מצרית משמעותית יותר, אך לא מכריעה.	חדירה לשטח ישראל וכיבוש שטחים וישובים; קריסת מערך השליטה והפיקוד.
לקח עקרוני	ביטחון מבוסס מוכנות, לא התרעה.	היערכות למתקפה בכל מצב.	מניעת הכרעה, לא מניעת הפתעה.

5. המסקנה המערכתית: תחבולה יוצרת שיתוק

המשותף לכל שלוש המלחמות הוא בלבול בין הפתעה מרתיעה לתחבולה מכריעה:

• הפתעה: יצירת הלם זמני (אפקט פסיכולוגי של הרתעה ושינו הרצון להילחם).

• תחבולה: שלילת היכולת של היריב להתאושש ולהילחם (ייצור שיתוק מבני).

היפנים, הסורים וחמאס בהפתעה שהשיגו חוללו הלם תודעתי, אך בגלל תכנון שלא היה תחבולני, אף אחד מהם לא הצליח לחולל הלם מערכתי ולכן שיתוק מכריע, כמו זה שהושג לדוגמה במבצע מוקד, במידויי ובחורב. השימוש הכושל בהפתעה שלא שירתה תחבולה מכריעה, הוא שהציל את הצדדים המותקפים מהפסד מוחלט.

5.1. הבהרה הכרחית: ההפתעה כמרכיב חיוני בתחבולה

ההפתעה אינה פסולה - היא הכרחית

יש להדגיש: ההפתעה אינה רק לגיטימית - היא חיונית להצלחת כל תחבולה מכריעה. המסמך אינו טוען נגד השימוש בהפתעה, אלא נגד הסתמכות על הפתעה במנותק מתחבולה מערכתית.

התחבולה נבנית על הפתעה

התחבולה המכריעה מתחלקת לשני מרכיבים עיקריים:

1. הפתעה - יצירת יתרון זמני והשגת חלון הזדמנויות
2. תמרון מכוון - ניצול החלון לפגיעה במרכז הכובד של האויב

ללא הפתעה, התחבולה נחלשת משמעותית ועלולה להיכשל. ההפתעה היא המנוף שמאפשר לכוח קטן יותר להשיג יתרון מכריע זמני, שבו ניתן לתמרן לעבר מרכז הכובד.

הדיאלקטיקה האמיתית

ההבחנה הקריטית אינה בין הפתעה לתחבולה, אלא בין שני סוגי שימוש בהפתעה:

הפתעה כמטרה בפני עצמה (כשל)

• מבוססת על אפקט פסיכולוגי בלבד
• שואפת ליצור הלם והרתעה
• מסתמכת על שיתוק זמני של רצון האויב
• חסרה מנגנון להפיכת ההפתעה להכרעה
• דוגמאות: פרל הארבור, רמה"ג ביוה"כ, 7 באוקטובר

הפתעה כמרכיב בתחבולה (הצלחה)

• משולבת במערך תמרון מכוון תחבולה
• מנוצלת לפגיעה במרכז כובד האויב
• יוצרת שיתוק מבני, לא רק הלם נפשי
• כוללת מנגנון המרה של יתרון זמני להכרעה מתמשכת
• דוגמאות: מידוויי, מבצע מוקד, מבצע חורב

הנוסחה המלאה

לצד התוקף:

• הצלחה = הפתעה + תמרון לעבר מרכז כובד האויב
• כשל = הפתעה בלבד (ללא תכנון תחבולני מכריע)

לצד המותקף - המגן:

• עמידה = מוכנות מבצעית תחבולנית הגנתית קבועה בלתי תלויה בקבלת התרעה מודיעינית מצבית למניעת הכרעה (גם תחת הפתעה)
• כשל = הסתמכות על מניעת הפתעה (התרעה והרתעה)

מסקנה

ההפתעה היא תנאי הכרחי אך לא מספיק להכרעה. היא אמורה לשמש כלי בשירות תחבולה מערכתית, לא מטרה בפני עצמה.

תחבולה ללא הפתעה - קשה מאוד להצלחה.

הפתעה ללא תחבולה - הצלחה חלקית וזמנית בלבד.

תחבולה עם הפתעה - הנוסחה המכריעה.

---

6. סיכום: העיקרון המנחה

החוט המקשר בין 1941, 1973 ו-2023 הוא זהה: המותקפים לא נערכו למניעת הכרעה, והמפתיעים לא ביססו את מתקפתם על תחבולה מכריעה.

במונחי דוקטרינה צבאית, ביטחון לאומי מושג באמצעות:

1. מוכנות בלחימת הגנה לשם מניעת הכרעה בכל רגע נתון.

2. יכולת לתמרן בלחימת התקפה לאור תחבולה לעבר מרכז הכובד של האויב כדי להשיג הכרעה.

עיקרון הסיום:

כנגזר מהציווי האוניברסאלי "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה", מלחמה, בין כצד מגן ובין כצד תוקף, לעולם נעשית בתחבולה מכריעה – לא בהפתעה מרתיעה.