להגן על הסכמי אברהם בברית סיכול ישראל-ארה"ב

מבוא

אילו ישראל הייתה נאמנה למדיניות ההגנה הלאומית שלה – "איומים עליה יוסרו מחוץ לגבולותיה במלחמת מנע יזומה על ידה" – אסון 7 באוקטובר ונספחיו היו נמנעים. לפיכך, ברית הגנה-סיכולית (Defensive-Preventive Alliance) – כלומר, מנגנון מחייב המאפשר לישראל לפעול מחוץ לגבולותיה לסיכול איומים במעגל החיצוני – היא תנאי הכרחי להגנת קיומה ולשימור הסדר האזורי החדש שייווצר אחרי אסון 7 באוקטובר ובעקבות הרחבת הסכמי אברהם.

זהו רעיון כללי המהווה מסגרת עקרונית לשיחות, אך נדרשת עבודת פרטים פרקטיים: פיתוח מנגנונים שיאפשרו לישראל לפעול מצד אחד, ומן העבר השני יסירו מארה"ב, מסעודיה וממדינות שותפות אחרות את החשש שמא תיווצר להן סכנה ביטחונית והפרה של ההסכם דווקא מצד ישראל.

עיקרון זה הכרחי מבחינת ישראל, במיוחד בהתבסס על לקחי ההסכמים שגובשו לאחרונה ברצועת עזה – הסכמים שחמאס מפר ברגל גסה, ואילו ישראל נדרשת להימנע מתגובות על ההפרות. חיוני לסכם את ברית ההגנה-סיכולית לפרטיה ולהבטיח את בהירות תכניה עם הנשיא והצוות האמריקני, טרם פתיחת השיחות להרחבת הסכמי אברהם.

החזרה למגרש החוץ

היה צפוי שלאחר המפלות הפוליטיות הפנימיות שספג הנשיא טראמפ בימים האחרונים, הוא ישוב ויפנה לזירת החוץ, ויזכיר את "הניצחון הגדול על איראן". טראמפ למד בקדנציה הקודמת כי הישגים חיצוניים — ולא פנימיים — הם אלה שמחזירים לו את ההובלה. בהתאם לכך, הוא שב לקדם את הרחבת הסכמי אברהם בהוספת קזחסטן, ובעיקר את חידוש המגעים עם סעודיה – יעד לאומי ראשי גם מבחינת ישראל.

עבור ישראל, זהו מהלך בעל משמעות אסטרטגית וכלכלית: הסכם עם סעודיה עשוי לייצר ציר תשתיות ומסחר רחב, שיחבר בין המזרח התיכון לאגן האוקיינוס ההודי ומשם לאגן האטלנטי — אלטרנטיבה למעבר היבשתי המזרחי בהובלת רוסיה וסין. מדובר בחזון של פאקס אמריקנה כלכלי: סדר אזורי הנשען על זרימה דרכו של אנרגיה, סחורות ותחבורה, שיביא לאזור, לארה"ב ולעולם רווח כלכלי עצום.

מן האותות שהגיעו מוושינגטון לאחרונה ניתן להבין כי הקמת מדינה פלסטינית לא תוצב כתנאי מוקדם להסכמים אלה, וכך מוסר חסם מדיני מרכזי שהיה מונע מישראל להתקדם. הסרת החסם המדיני חושפת דווקא את החסם הביטחוני: ישראל עלולה להידרש לצמצם את חופש הפעולה שלה מחוץ לגבולותיה — תנאי שאינה יכולה לקבל נוכח העובדה שהסכמי אברהם אינם מסיימים את הסכסוך בשלום שלם - תוצאת יישוב הסכסוך וסיומו - אלא בשלום כלכלי שנשמר בגלל הרווחה הכלכלית שהוא מספק והעוצמה הצבאית שמיועדת למנוע את הפרתו.

כלקח מאסון 7 באוקטובר והמלחמה הרחבה והארוכה שהתלוותה לו - בלבנון, עזה ובעומק הזירה האיראנית, וכמצטייר מתגובות ישראל נגד חידוש התעצמות חיזבאללה בלבנון, אין ספק שגם אם לא הוצהר, מדיניות ההגנה הלאומית המעודכנת של ישראל היא "סיכול מוקדם של סיכונים לפני הפיכתם לאיומים".

האיום המשותף – והמענה המשותף

החיבור האסטרטגי ברור: האיום על ישראל הוא גם האיום על החזון האמריקני־סעודי־ישראלי. איראן לא בנתה את מערך הכוחות שלה רק כדי לאיים על ישראל, אלא כדי למנוע את עליית סעודיה הסונית להגמוניה, לנתק את הציר המפרצי־הודי כדי לחסום את המסדרון הכלכלי שארה״ב מבקשת לבסס.

מכאן נובע העיקרון המרכזי: אם ישראל לא תוכל לסכל את האיומים עליה — שהם אותם איומים על הפאקס האמריקני — מחוץ לגבולותיה, החזון יקרוס.

בדיוק כך קרס הפאקס רומנה שנמשך למעלה מ-200 שנה - לא רק בגלל התערערות עוצמתה החברתית של רומא – הרגל הראשונה עליה ניצב השלום הרומאי, אלא בגלל אובדן השליטה הצבאית בפרובינקיות הרחוקות – הרגל השנייה של השלום, אחרי שהרומאים שכחו את עיקרון היסוד שלהם: "Si vis pacem, para bellum" – הרוצה בשלום, יכון למלחמה.

אך אצלנו, בהתחשב ב-7 באוקטובר, הלקח הוא כאמור עמוק יותר: מי שרוצה בשלום ובמניעת מלחמה – יסכלה כסיכון - טרם הפיכתו לאיום. כי מוכנות למלחמה אינה מספיקה; סיכול מוקדם הוא המנגנון היחיד שמונע את הפיכתה של "מלחמה אפשרית" ל"מלחמה שנמנעה" ולשלום שמאריך ימים.

כשהרומאים התפרקו חברתית והפסיקו לפעול צבאית בפרובינקיות החיצוניות – האויבים הגיעו עד שערי רומא. כשבריטניה איבדה שליטה צבאית בנתיבי הים – וסיבות נוספות - האימפריה התפרקה והפאקס בריטניקה נגמר אחרי 100 שנה.

משוואת ה-win-win

המשוואה היא אפוא ברורה: אם האיום הוא אחד, גם המענה צריך להיות אחד. בהגנה על עצמה ישראל מגינה בפועל על הסדר החדש — על הפאקס, על המדינות השותפות לפרויקט, ועל ההגמוניה האמריקאית באזור ובעולם. 

ישראל חייבת להציב את ברית ההגנה-הסיכולית כקו אדום בשיחות עם וושינגטון, ולהדגיש את ייחודה של הברית עימה בהשוואה לברית ההגנה עם קטאר:

בעוד שבברית עם קטאר ארה"ב מחויבת למנוע את תקיפתה של קטאר, קטאר תוקפת לכאורה את ארה"ב בתוך ארה"ב - לא צבאית, אלא בהשקעת הון עתק ביוזמות אקדמיות ופוליטיות שמערערות את עוצמתה החברתית של ארה"ב – הרגל השנייה עליה עומד הפאקס אמריקנה שהנשיא מעצב. 

סיכום 

בברית סיכול עם ישראל אין "סיכון" – היא ביטוח אמין כי הפאקס האמריקני יאריך ימים ולא יקרוס מסיבה צבאית כמו הפאקסים הקודמים. 

חשוב להדגיש לנשיא וצוותו: בברית ההגנה-הסיכולית, ישראל איננה מבקשת הגנה - היא מציעה הגנה.