כניעת 200 המחבלים ברפיח: הצצה לניצחון ב"מרכבות גדעון"

כליאתם של מאתיים מחבלי חמאס במתחם תת־קרקעי ברפיח – כשהם מנותקים ממפקדיהם וממקורות אספקה, ולוחצים נואשות על המדינות המתווכות לחלצם – היא דרמה המשמשת הצצה לתוצאה האפשרית של "מרכבות גדעון". מהלך תחבולני שנועד להכריע ולהכניע את חמאס, לו הושלם.

מדוקטרינת ההרתעה להכרעה צבאית

עד ל"מרכבות גדעון", הלחימה נגד חמאס שהתבססה על פשיטות למרחבים שבשליטתו, נועדה, על פי דוקטרינת ההרתעה שצה"ל אימץ ב־2006, לשנות את רצונו של חמאס להילחם. זאת, בניגוד לייעודה של דוקטרינת ההכרעה המקורית של צה"ל, שנועדה לשלול ממנו את יכולת הלחימה כתוצאה מהכרעתו על ידי כיבוש שטחיו, כפי שהיה נהוג במלחמות ישראל במאה הקודמת.

המפנה במערכה ברצועה התרחש כאשר הוגדר יעדה עם החלפת הרמטכ"ל, כ"הכרעת חמאס": בדומה למלחמות עבר – שלילת יכולת הלחימה שלו על ידי כיבוש שטחיו, כדי שייאלץ להיכנע בתנאיה של ישראל או יושמד.

תחבולת חמאס ברצועה

הימנעותה ארוכת השנים של ישראל מכיבוש הרצועה, וכך גם דרום לבנון, על מנת להסיר את האיומים שהתפתחו בגזרות אלה בעודם באיבם במלחמת מנע יזומה, אפשרה לחיזבאללה ולחמאס לממש את תחבולתם האסטרטגית המבריקה: העלמת שדה הקרב מתחת לאדמה. בכך נוטרל מקור עוצמתו של צה"ל – המודיעין המדויק והירי הממוקד רב העוצמה שעליהם נשענה דוקטרינת ההרתעה שלו.

הפיכת אזרחי הרצועה למגיניו האנושיים של חמאס מעל פני הקרקע העצימה את המִנהוּר הענף מתחת לקרקע, שהפך למרכז הכובד שלו. היא מנעה מצה"ל לפגוע במנהרות באמצעות הפעלת עוצמת אש נגדית אגרסיבית. מעצבי תחבולת חמאס ברצועה היו מודעים לניוונו וצמצומו של הדרג המתמרן של צה״ל, שנבע מהוויתור על הכרעת האויב באמצעות כיבוש מסיבי של שטחיו. על כן, הם כיסו את מרחבי הרצועה בפירי מנהרות שנועדו לשחוק עד דק את הדרג המתמרן – המרכיב החלש בעוצמת צה״ל המוסב – במקרה שיעשה בו שימוש לכיבוש הרצועה.

"מרכבות גדעון": התחבולה הנגדית

מודע היטב לאיום זה, גיבש צה"ל, משעה שהוחלט להכריע את חמאס, תחבולה נגדית. עיקרה של תחבולת מבצע "מרכבות גדעון" היה: הפרדת חמאס מאזרחיו ומהאספקה ההומניטרית שלהם (שהיא האספקה הלוגיסטית שלו), וכיתורו במרחב העיר עזה – נכס חיוני במערכת הלחימה שלו – במטרה לגרום באמצעות הרעבת מחבליו לכניעתם. בתמורה להסכמה לקבלת כניעתם – לממש, כמו בהסכמה לקבל את כניעת ארמיה 3 ב-73, את מטרות המלחמה של ישראל.

מאתיים המחבלים שנלכדו מאז הפסקת הלחימה במרחב רפיח, והלחץ של המתווכים לשחררם, הם דוגמית לתוצאה שמבצע "מרכבות גדעון" היה אמור לספק אילו הושלם. לפי הדיווחים בתקשורת, מאתיים המחבלים המבודדים בתוך רשת המנהרות, מנותקים מאספקה ותקשורת פיקודית, פנו למתווכים בבקשה להוציאם אל מסדרונות ביטחון, במקום להמשיך בלחימתם נגד צה"ל. זוהי התנהגות צפויה של כוח צבאי מנותק ומבודד.

הניתוח העתידי והלקחים

בתחקיר המלא של המערכה, שייערך לאחר השלמת הפרטים הנוגעים לגורמים המשפיעים שטרם נחשפו, ניתן יהיה לנתח את תוכנית "מרכבות גדעון" במלואה. אז אפשר יהיה להעריך האם אכן היו לה סיכויים להתממש, או שבלחץ הפנימי והמדיני החיצוני על ישראל ובאווירה הבינלאומית שנוצרה כלפיה, היא עוצבה ויושמה מאוחר מדי. ייתכן שזו הסיבה שנמנע מהמאמץ המתמרן – שהופעל בחכמה ולכן בשחיקה נמוכה מאד ביחס לציפיות חמאס – לממש את יעדו: כליאת החלק הארי של חמאס בתוך מנהרותיו וניתוקו ממקורות הלוגיסטיקה שמהם נשאב כוחו, עד להרעבתו והבאתו לכניעה בתנאי ישראל.

בכך נקטע מהלך שנועד להחזיר לצה"ל את תכלית ההכרעה במובנה הקלאסי שבו הוא הצטיין במאה שעברה – לא חיסול פיזי מוחלט של האויב, אלא הבאתו למצב שאין לו עוד תוחלת להילחם. ייתכן שיום אחד, כשייחשפו כל הנתונים, נדע עד כמה קרוב היה הניצחון הזה להתממש. עד אז, המקרה של אותם מאתיים ברפיח הוא אזהרה ודוגמה גם יחד: אות אמפירי לעוצמה של הכרעה מבוססת תחבולה מבצעית נכונה – ולתלותה בגורמים משפיעים קריטיים כ"זמן ומרחב", "שעון חול" מדיני, לכידות חברתית ונכונות מנהיגותית לנטילת סיכונים.

המקרה ברפיח עונה על שאלה מהותית: האם חמאס, כארגון טרור אידיאולוגי-דתי, בכלל מסוגל לכניעה? 200 המחבלים המייללים לחילוץ מספקים תשובה חד-משמעית - גם "לוחמי אללה" נכנעים כשהם מכותרים כראוי ומנותקים מאספקה ומפיקוד. ההבדל מצבא מדינתי סדור, כדוגמת הצבא המצרי ב-73, הוא שצבא מחבלים מבוזר דורש כיתור והרעבה של כל תא ותא בנפרד.

אפשר להניח בוודאות גבוהה למדי, שאילו במקום פשיטות והנחתת "מכות קשות וכואבות" במטרה לשנות את רצונו של חמאס להילחם, היה מופעל מלכתחילה "מרכבות גדעון" בחלקה הראשון של המערכה ההתקפית ברצועה – במטרה לשלול את יכולתו של חמאס להילחם – תוצאת ניתוקו של חמאס ממגיניו האנושיים ומקורות הזנתו הלוגיסטית הייתה הכרעת והכנעת הארגון בתנאי ישראל. במקום הפסקת הלחימה נגד חמאס בלחץ של ארה"ב ובתנאים שבמידה רבה הוכתבו על ידה, המלחמה נגדו הייתה כנראה מסתיימת ואפשר לשער, בניצחון צבאי ישראלי מובהק, חד משמעי ובלתי ניתן לערעור.