שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

הרפורמה העמוקה שראש אמ"ן מוביל באגפו, לפי הדיווחים, מבוססת כנראה על ההנחה שאמ"ן (כולל גורמי איסוף אחרים) הוא הגורם הראשי למחדל 7 באוקטובר. מסקנה זו זהה למסקנתה המוטעית של ועדת אגרנט לאחר מלחמת יום הכיפורים. בפועל, הגורם הראשי למחדל 73 לא היה אמ"ן שלא סיפק התרעה מספקת, אלא אג"ם, היום אגף המבצעים. על בסיס המודיעין הבסיסי המצוין שהיה בידיו, אג"ם לא ערך את צה"ל כנדרש מקצועית למניעת הכרעה במקרה של הפתעה ודאית. לכאורה, מחדל מקצועי זה חוזר על עצמו: ראש אמ"ן הנוכחי נושא באחריות מקצועית לא מבוטלת למחדל 7 באוקטובר, מתוקף תפקידו באותה עת כראש חטיבת המבצעים באגף המבצעים. רפורמה באמ"ן שאיננה נובעת מחקר מעמיק של מחדלי החשיבה האסטרטגית באגף המבצעים בעשורים האחרונים ולקראת 7 באוקטובר – איננה רק ברכה לבטלה, היא סכנה של ממש. ההסבר המלא במאמר שלפניכם. מוועדת אגרנט לוועדה לחקר 7 באוקטובר - לקחים תקציר  וועדת אגרנט, בחקרה את מחדל יום הכיפורים, התמקדה בכשל המודיעיני של אמ"ן והתעלמה לחלוטין מהכשל האסטרטגי-מבצעי של אג"ם , שדבק בדוקטרינה התקפית מיושנת. בכך ...

  מבוא החלטתו של רב־אלוף איל זמיר שלא להטיל עונשים חמורים על מפקדים המעורבים במחדל 7 באוקטובר נראית לרבים כהתפשרות. בפועל – זוהי פעולה של שיקול דעת אחראי, שנועד לשמר את יכולת צה״ל לחקור את עצמו באמת ולחשוף את שורשי הכשל. בעוד הציבור מבקש דין וחשבון מיידי, הרמטכ״ל בחר בדרך איטית אך חכמה: לשמור על  קדושת התחקיר המבצעי  ולהימנע ממשפטיזציה שתשבור את כלי הלמידה המרכזי של הצבא. מאחורי החלטתו עומדת הבנה עמוקה יותר – שהכשל של 7 באוקטובר איננו רק מחדל של דרג שטח, אלא תוצאה של  מהפך תפיסתי  שהפך את צה״ל מצבא הכרעה לצבא הרתעה, מהלך שנטל ממנו את היכולת המעשית למנוע את הכרעתו על ידי הכרעה מקדימה של אויביו. 1. שמירת קדושת התחקיר המבצעי ועדת תורג׳מן, שבחנה את אירועי 7 באוקטובר, פעלה כוועדת  תחקיר מבצעי  ולא כגוף חקירה משפטי. בעלי התפקידים מסרו לה מידע מלא וגלוי, מתוך הבנה שדבריהם לא ישמשו נגדם בהליכים משפטיים. אילו היה הרמטכ״ל נענה ללחץ הציבורי ומעביר את המידע למערכת המשפט שענשיה חמורים יותר, הוא היה מפר את האמון היסודי שבין הצבא למפקדיו – אמון שמאפשר קיום תחקיר אמית...

" מעולם לא היינו קרובים כל־כך לשלום הנצחי. צריך לתחזקו היטב ." (דונלד טראמפ, בפגישתו עם יורש העצר הסעודי בבית הלבן, 18 בנובמבר 2025) מבוא: הפסקת אש בתחפושת המרחב המזרח־תיכוני מעולם לא התיישב עם חזון "השלום הנצחי" של עמנואל קאנט – אותו שלום המבוסס על רפובליקות ליברליות, מוסדות בינלאומיים ומשפט קוסמופוליטי שאמורים להבטיח את נצחיותו. באזורנו, שלום שאיננו נשען על כוח איננו שלום; הוא הפסקת אש בתחפושת. הניגוד בין "שלום הנצחי" של קאנט ל"שלום" הריאליסטי של טראמפ הוא יסודי: קאנט חזה מצב מוסרי ודמוקרטי, שבו חברות עם משטרים ליברליים מונעות סכסוכים במקורם. אולם זהו רעיון אוטופי שהולם בעיקר מערכות פוליטיות יציבות ואוניברסליות. לעומת זאת, השלום במזרח התיכון מבוסס על תחזוקה דינמית של כוחות, הרתעה, ושליטה ריאליסטית – מצב זמני ומתוחזק שיכול להיות גם בסיס להתפרצותם של עימותים עתידיים. לכן, דבריו של טראמפ מלפני שלושה ימים – " צריך לתחזק את השלום היטב " – אינם גחמה רטורית אופיינית, אלא זיקוק של ריאליזם אסטרטגי. בתוך מציאות זו, ובעיקר בהודאה הנלווית שנדר...

         השגות לדוח מבקר המדינה שקובע שב-7 באוקטובר קרסה תפיסת ההגנה הלאומית של בן גוריון מבוא בדו"ח האחרון על אירועי ה-7 באוקטובר קבע מבקר המדינה כי באותו יום קרסו שלושה עקרונות יסוד בתפיסת הביטחון הלאומית של ישראל – הרתעה, התרעה והגנה – אשר, לטענתו, עוצבו על ידי דוד בן־גוריון. זוהי קביעה שגויה מיסודה, שכן בן־גוריון לא עיצב מעולם תפיסה המבוססת על הרתעה או התרעה ואפילו לא על הגנה; הוא התנגד ליסודות אלה במפורש, והתמקד ביסוד אחד בלבד – הכרעה צבאית מהירה ויזומה. האמת היא שאסון ה-7 באוקטובר אירע דווקא משום שתפיסת בן־גוריון נזנחה והוחלפה בתפיסה שמנוגדת לעקרונות היסוד ההיסטוריים והאסטרטגיים שגיבש בן־גוריון, והיא שהותירה את ישראל חשופה לכוחותיהם המתמרנים-מסתערים של חמאס וחיזבאללה. תפיסות ביטחון והגנה לאומיות תפיסת ההגנה הלאומית ( National Defense ) עוצבה לאחר מלחמת העצמאות במטרה אחת מרכזית: למנוע הישנות של מלחמה ארוכה, יקרה ועתירת אבדות בנפש וברכוש, כפי שהתרחשה ב-1948. תפיסת הביטחון הלאומי ( National Security ) היא תפיסת-על אסטרטגית ורב-ממדית העוסקת בבניין ובמיצוי כלל...

הקדמה תחקיר התחקירים של צה"ל חשף את הכשל ב-7 באוקטובר – אך לא מה גרם לו ומה צריך לעשות כדי למנוע את חזרתו. הנדבך החסר הוא המפתח למניעת האסון הבא. המאמר ההחלטה שלא להסיק מסקנות אישיות כנגד בעלי תפקידים לאור תחקיר התחקירים של אירועי 7 באוקטובר היא נכונה ומוצדקת, משום שהתחקיר חלקי ו חיוני להשלימו בנדבך החשוב ביותר בתחקיר מלחמה, החסר בו. תפקידו של תחקיר לחימה – לאחר כל קרב, מערכה או מלחמה – הוא אחד: לאפשר להעצים חוזקות והצלחות ולתקן במהירות האפשרית חולשות ותורפות, כדי שסבב הלחימה הבא יהיה מוצלח בהרבה מן הקודם לו. לשם כך כולל תחקיר צבאי שלושה נדבכים ראשיים: נדבך השחזור – המלא והמדויק ככל האפשר של מהלך הלחימה; נדבך ניתוח – ניתוח השחזור לאור עקרונות המלחמה וכלליה התורתיים, לקחי מלחמות עבר, נהלי הקרב שקדמו ללחימה ותהליכי בניין הכוח והכנתו ארוכי השנים למלחמה; נדבך שלישי – נדבך הבירור והתיקון – שבו מבוררות הסיבות להיווצרות הפערים בין התורות ליישומן בפועל, ומוחלט על צעדים שיש לנקוט בהם – מיידיים ובסיסיים – כדי למנוע את חזרת הפערים בסבב הלחימה הבא. מהמצטייר בתקשורת, ועדת תורג'מן העמי...

מבוא אילו ישראל הייתה נאמנה למדיניות ההגנה הלאומית שלה – "איומים עליה יוסרו מחוץ לגבולותיה במלחמת מנע יזומה על ידה" – אסון 7 באוקטובר ונספחיו היו נמנעים. לפיכך, ברית הגנה-סיכולית (Defensive-Preventive Alliance) – כלומר, מנגנון מחייב המאפשר לישראל לפעול מחוץ לגבולותיה לסיכול איומים במעגל החיצוני – היא תנאי הכרחי להגנת קיומה ולשימור הסדר האזורי החדש שייווצר אחרי אסון 7 באוקטובר ובעקבות הרחבת הסכמי אברהם. זהו רעיון כללי המהווה מסגרת עקרונית לשיחות, אך נדרשת עבודת פרטים פרקטיים: פיתוח מנגנונים שיאפשרו לישראל לפעול מצד אחד, ומן העבר השני יסירו מארה"ב, מסעודיה וממדינות שותפות אחרות את החשש שמא תיווצר להן סכנה ביטחונית והפרה של ההסכם דווקא מצד ישראל. עיקרון זה הכרחי מבחינת ישראל, במיוחד בהתבסס על לקחי ההסכמים שגובשו לאחרונה ברצועת עזה – הסכמים שחמאס מפר ברגל גסה, ואילו ישראל נדרשת להימנע מתגובות על ההפרות. חיוני לסכם את ברית ההגנה-סיכולית לפרטיה ולהבטיח את בהירות תכניה עם הנשיא והצוות האמריקני, טרם פתיחת השיחות להרחבת הסכמי אברהם. החזרה למגרש החוץ היה צפוי שלאחר המפלות הפול...

                         משבר הפצ"ר – חלון להשבת האיזון בין הדרג הפיקודי והמשפטי בצה"ל תקציר בעשורים האחרונים, יחד עם הסבתו לצבא מרתיע, עבר צה"ל שינוי עמוק שבו המערכת המשפטית הפכה מגורם מפקח ומגן חיצוני – לשחקן פעיל במערך הפיקוד עצמו. משפטיזציה מואצת זו גרמה לשחיקה באחדות הפיקוד, לפגיעה באמון ההדדי בין מפקדים ללוחמים, ולערעור יסודות ההתקפיות בצה"ל. תפיסת ה'כול שפיט משפטית' שחדרה לצבא יצרה מצב שבו החלטות מבצעיות נשפטות לפי אמות מידה משפטיות אזרחיות שאינן מותאמות למציאות הקרב. התוצאה היא תרבות של פחד וזהירות יתר, החונקת יוזמה מבצעית ומחלישה את הפיקוד. נדרשת רפורמה מערכתית שמשמעה חזרה ליסודות - לעקרון 'שיפוט פיקודי תחילה' : החזרת האחריות לשיפוט מבצעי לידי המפקדים, תוך הבחנה ברורה בין טעויות מבצעיות לבין פשעים. רק כוונת זדון או חשד מבוסס לפשע מלחמה יועברו לטיפול משפטי. התחקיר המבצעי יוחזר להיות מרחב למידה מקצועי סגור המוגן כראיה ראשית בפני מערכת המשפט, והפרקליטות תפעל רק ביוזמת הפיקוד או עם ראיות חיצוניות מוצקות. מומל...