ישראל זרעה מהפכות משיחיות ליברליות וקצרה סופה בניו־יורק

נאומו של דונלד טראמפ בעצרת האו״ם (22 בספטמבר 2025) לא היה עוד התנגחות רטורית. הוא היה מתקפה חזיתית על שתי התמות המרכזיות של הליברליזם הפוסט־קומוניסטי:

• הרב־תרבותיות – שביקשה לשטח את העולם, טשטשה זהויות לאומיות והולידה הגירות ונדידות עמים המטלטלות גם דמוקרטיות יציבות.

• האנרגיה הירוקה – שהפכה מתשתית להפקת ערך ומשאבים, למנגנון לשאיבת כספים, תוך פגיעה בכלכלה הגלובלית.

ביקורתו של טראמפ לא כוונה לעצם הבעיות – לא לסבל ההומניטרי ולא לפגיעה באיזון האקלימי – אלא לפתרונות הפיקטיביים שהליברליזם מציע: פתרונות אוטופיים מנותקים מאמת אובייקטיבית, המולידים אסונות חדשים, כפי שעשו פתרונותיו גם במאה הקודמת.

הליברליזם כפיקציה

הליברליזם המודרני פיקטיבי מיסודו. הוא נשען על ההנחה הרלטיביסטית שאין אמת אובייקטיבית – שכל רעיון הוא "פיקציה", אמת מדומיינת שקבוצת בני אדם בוחרת להאמין בה. כפי שמסביר יובל נוח הררי, עצם קיומה של קהילה המאמינה ברעיון ומאמצת אותו מעניק לו תוקף, גם אם הוא מנותק מהמציאות או מהחוק המוסרי – כחשיבתו הפילוסופית של לודוויג ויטגנשטיין.

כאן מצוי ההבדל המכריע בין חשיבה מדעית להומניסטית־ליברלית:

• במדע – אובייקטיביות - האמת נבחנת מול חוקי היקום. היא נמדדת, מוכחת ומוכפפת למציאות.

• בליברליזם – "האמת" שהיא אפריורי סובייקטיבית היא תוצר של קונצנזוס זמני עד להתפוגגותה בגלל חוסר תועלת או גרוע מכך אסונות שהיא גרמה. 

במהלך שלוש מאות השנים האחרונות העלו הוגים שהתחנכו באווירת הליברליזם האירופי רעיונות שלמראית עין נראו נאורים, עד שהאמת הברה טפחה על הפנים. במאה הקודמת היהודים היו קורבן לקומוניזם שחיסל את תרבותם, ושל הנאציזם שהחלו בחיסולם הפיזי. במאה הנוכחית, ישראל ויהדות התפוצות הם שוב קורבנות, הפעם לפיקציות ליברליות של רב־תרבותיות, מזרח תיכון חדש ושלום מזרח תיכוני מופרך. 

המהפכות הליברליות המשיחיות שזרעה ישראל

בהשפעת "קץ ההיסטוריה" ואף קודם להתרחשותה, החלה להתרחש בישראל, לעיתים במחתרת ולעיתים באופן סדור, סדרה של מהפכות ליברליות פוסט-קומוניסטיות מטלטלות:

1. המהפכה המשפטית – מערכת המשפט התרחקה ממוסר חובות האדם של אברהם ומשה, המעוגן בחוק, והעדיפה את "מוסר" "זכויות האדם" הליברלי של רוסו וולטר, למרות שהוא מחוץ לחוק. בכך נשבר האיזון בין הרשות השופטת לבין שתי הרשויות האחרות שנשארו נאמנות לערכיה היהודיים של המדינה הקבועים בחוק. בדמוקרטיה הישראלית נוצר עקב כך שבר פוליטי וחברתי חריף מאד שרק הולך ומתרחב.

2. המהפכה החינוכית - החינוך הממלכתי נותק מלימודי התנ"כ ומורשת ישראל, במקביל להפיכת שיעורי המשטר ופוליטיקה בישראל, לשעורי אזרחות ליברלית מתקדמת - פרוגרסיבית. 

3. המהפכה המדינית – הסכמי אוסלו נשענו על פיקציה (שעמדה גם בבסיס ההסכם עם מצרים) שהסכסוך הוא טריטוריאלי ולא קיומי כפי שהוא באמת. אימוץ הנחה זו הציב את ישראל, המחזיקה בשטחים החיוניים להגנתה כל עוד אין שלום, כמעכבת השלום. על הפיקציה הזו העמיד העולם את הבליץ הדיפלומטי להכרה במדינה פלסטינית בעצרת האו״ם בערב ראש השנה תשפ"ו.

4. המהפכה הצבאית – באווירת ימי המשיח של הסכם אוסלו, צה"ל הוסב מצבא אפקטיבי של הכרעה לצבא פיקטיבי של "הרתעה" שאיננו צריך יותר להביס את אויביו כדי לנצחם. מתוך אמונה כוזבת שהוא "מרתיע", איומים ממשיים על ישראל לא הוסרו כנדרש ע"פ תפיסת ההגנה הלאומית הריאלית בעודם באיבם במלחמת מנע וכך התאפשרה התעצמותם לממדים מפלצתיים. אסון 7 באוקטובר המחיש את מחיר בסוס הביטחון על פיקציות צבאיות משיחיות, והמערכה המתמשכת מאז מדגימה את חוסר היכולת של צבא שהוסב לצבא הרתעה, לגבור על המפלצת ולסיים את המלחמה בהכרעה.

בובות בבושקה – מן הזריעה לקציר

המהפכות הליברליות שנזרעו בישראל כרוכות זו בזו כבובות בבושקה: בתוך המעטפת המשפטית והחברתית-חינוכית שהרחיקה את ישראל ממחויבותו של דור המייסדים לאמת אובייקטיבית, גם אם היא קשה ומרה, צמחה המהפכה המשיחית המדינית - הסכם אוסלו הפיקטיבי, ומתוכה נולדה המהפכה הצבאית הפיקטיבית. כולן ביטאו את המהפך הרה הגורל שהתרחש בשלהי המאה הקודמת במפעל הציוני: הפיכתו ממפעל שתרגם חזון לעשייה מוסרית אפקטיבית, לעיתים נועזת, אך תמיד תוך נטילת סיכונים מחושבים בחשיבה ריאלית – למפעל הימורים ליברלי, מנותק מהמציאות, לייצור פיקציות משפטיות, מדיניות וצבאיות.

הקציר המר בניו־יורק

ב־22 בספטמבר 2025 ישראל קצרה בניו יורק סופה תוצאת רוחות המהפכות המשיחיות הליברליות שהיא זרעה בעשורים האחרונים תחת ממשלות הימין והשמאל כאחד. ארבע הפיקציות – המהפכות המשפטית, החברתית-חינוכית, המדינית והצבאית – התחברו בא' תשרי תשפ"ו יחדיו והניבו אסון מדיני חסר תקדים. מול עיני העולם התברר: אימוץ פיקציות ליברליות, גם כשהן עטופות בנוסח נאור, מוליך בהכרח לקציר של חולשה, בידוד ואסון.

כל האידיאולוגיות של המאה הקודמת קרסו ונעלמו בגלל ביסוסן על רעיונות פיקטיביים. האידיאולוגיה היחידה ששרדה ושגשגה הייתה - בגלל ביסוסה, כמו במדע, על אמת יקומית ממשית - הציונות. ניתוקה משורשיה בעשורים האחרונים עלול לגרום גם לקריסתה ולהעלמותה של מדינת ישראל.

הלקח מעצרת הבלהות הוא אחד: ישראל צריכה לשוב מיד לערכיו המקוריים של המפעל הציוני — להתנהל  בכל תחומי חייה לאור מוסר האמת, החרות והצדק הקבועים במגילת העצמאות ובחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. לשקם לשם כך את מוסדות המדינה וגופיה ולטהרם מהר וביסודיות מהפיקציות הליברליות האסוניות.