שוב הדמוקרטיות בסכנת קריסה: רצח פוליטי בארה״ב — ולישראל המפתח להצלתן

הרצח הפוליטי המטלטל של צ’ארלי קירק בלב הדמוקרטיה החזקה בעולם הוא עדות נוספת לכך שהדמוקרטיות ניצבות שוב על סף קריסה, כפי שקרה במאה הקודמת. דווקא לישראל – על אף הטלטלה הפנימית והחיצונית הקשה שהיא חווה – מצוי המפתח שיכול למנוע את התממשות חלום הבלהות הזה

תקציר 

השורה התחתונה

המערב שוב מדרדר לאי־יציבות המזכירה את שנות ה-20–30 של המאה הקודמת — לא בשל חולשה טכנית אלא בשל כשל אינטלקטואלי מבני: הנאורות הייתה חצי מהפכה. המדע נבנה על אמת אובייקטיבית והמריא; ההומניזם נותר סובייקטיבי וחסר עוגן מוסרי סדור ומחייב — ולכן הדמוקרטיות פגיעות ושבריריות.

האבחנה המרכזית

במדע — הנאורות חוללה מהפכה מבריקה בזכות דבקות באמת האובייקטיבית המגולמת בחוקי היקום.

בהומניזם — דבקות באמת סובייקטיבית, כפי שהייתה עוד לפני מהפכת הנאורות, הותירה את המהלך כחצי־מהפכה: מצד אחד היא הזניקה את האדם קדימה בזכויות הדמוקרטיות שהיא העניקה לו, אך מצד שני בהעדר מוסר חובות חליפי למוסר הכנסיה שבוטל, היא שבה ומפילה אותו מאז המהפכה הצרפתית, לעיתים בתהליך כשר דמוקרטית, לתהומות טוטליטריות.

הכשל ההיסטורי

במאה הקודמת לא הופק הלקח: במקום לצייד את האדם במוסר שיאזן בין חובות אדם לזכויותיו, הוועדה שניסחה את ההכרזה האוניברסלית על זכויות האדם (1948) בחרה שלא לכלול בפתיחתה את חובות האדם. דווקא חובות אלו נרמסו על ידי רודנים טוטליטריים שנבחרו באופן דמוקרטי. כעת, מול השבר של המאה ה-21, חיוני לתקן את המחדל ההיסטורי: להצמיד לכל זכות מערכת חובות סדורה, מחייבת ואובייקטיבית.

הסימנים המדאיגים

בהיעדר לא רק של מוסר מאוזן, אלא גם של אמת אובייקטיבית שלאורה ניתן להכריע מחלוקות — כפי שקורה במדע — המחלוקות החברתיות הנבחנות לאור "אמת" סובייקטיבית נותרות בלתי ניתנות להכרעה דמוקרטית שתוצאותיה יתקבלו גם ע"י הצד המפסיד. התוצאה היא עלייה באלימות פוליטית גם בתוך דמוקרטיות ותיקות, קיטוב חברתי המונע דיאלוג בונה, וחזרת האנטישמיות כ"כנרית במכרה" — כולם עדויות לכך שהמערכת הדמוקרטית שוב מועדת לקריסה.

הפתרון נמצא על המדף

המאמר מציע שכמו במדע, לבסס גם את ההומניזם על אמת אחת — לא אמת סובייקטיבית משיחית שהובילו רודנים במאה הקודמת, אלא האמת האובייקטיבית הקיימת ביקום וחוקיו, שעליה גם מבוסס המדע.

ברגע סינגולרי בתולדות המערב המהפכה העברית, בדומה למדעית, תרגמה חוקים המשמרים את האיזון ביקום לערכים מוסריים שנועדו לאפשר לאדם שנברא "רע מנעוריו" — בלתי מאוזן ביולוגית כבעלי חיים אחרים — איזון עצמי לאורם.

ברגע הסינגולרי הזה, לראשונה בהיסטוריה, במקום ממנו צמחה תרבות המערב, פיזיס (חוקי הטבע) ונומוס (חוקי החברה) נשענו על אותה אמת אובייקטיבית — הסבר אפשרי לכך ששתי פסגות תרבות המערב בעת העתיקה, הפירמידות כשיא המדע ולוחות הברית כשיא הנומוס, הם נצחיים.

הדחיפות: עידן ה-AI

מערכות AI מקבלות החלטות קריטיות במהירות על־אנושית. אם יונחו על פיקציות סובייקטיביות, האלגוריתם יאיץ את הכאוס. רק מצפן מוסרי אובייקטיבי יכול להבטיח שהטכנולוגיה תשרת את האדם ולא תסכן אותו.

המקרה הישראלי כמודל

ישראל הוגדרה "יהודית ודמוקרטית" כניסוי לתיקון תרופת הדמוקרטיה המערבית — היעדר מוסר חובות וזכויות סדור על ידי יתרון היהדות, מוסרה הסדור. הניסוי, שהצליח מאוד במאה הקודמת, נתקע כאשר הפרשנות ה"יהודית" של ערכי המדינה הקבועים במגילת העצמאות — ששימשה גשר בין דתיים לחילונים — הוחלפה בפרשנות ליברלית־זכויותית. התוצאה: שבר חברתי בגלל שתי קבוצות שאין להן מכנה משותף תרבותי - ערכי. כאן מתברר הקשר לשאלת הפתיחה: דווקא ניסוי זה הופך את ישראל לבעלת מפתח ייחודי להצלת הדמוקרטיות.

המודל המתוקן יכול לשמש פתרון גלובלי: מדינה שבה החלטות המתקבלות בתהליך כשר דמוקרטית עומדות גם במבחן הכשרות המוסרית לאור אמת אובייקטיבית. בכך גם הצד המפסיד בבחירה הדמוקרטית בוטח שנעשה צדק, משלים עם התוצאה, ויכול לחיות בשלום עם הצד שניצח.

ישראל וייעודה ההיסטורי

כבר אבות הציונות, ובראשם אחד העם ומייסדי המדינה שבו והדגישו כי ייעודה של ישראל הוא להקים חברת מופת מוסרית שתהווה אור לדמוקרטיות החסרות מוסר סדור. זהו יסוד המפתח שישראל מחזיקה בידיה — היכולת להשלים את החסר במבנה הדמוקרטיות המערביות.

כעת, נוכח המשבר של הדמוקרטיה הישראלית שהוא ביסודו ערכי, המתכתב עם המשבר הפוקד את הדמוקרטיות החזקות בעולם, שגם הוא ערכי, על ישראל לממש את ייעודה ההיסטורי: תוך כדי המלחמה הקשה והארוכה שהיא מנהלת, ליזום את תיקון התקלה הערכית מבית, וחרף ביקורת קשה עליה בעולם — רובה בלתי מוצדקת מוסרית — ליזום את תיקונה גם מחוץ. זהו הסטארט־אפ החדש של ישראל — לא טכנולוגי אלא מוסרי־תרבותי — להעניק לעולם דמוקרטיה חזקה בגלל השילוב של שני יסודותיו התרבותיים של המערב: היסוד ההלני שהביא משטר פוליטי שאין לו תחליף, והיסוד העברי שגם לערכיו אין תחליף. בכך, מהפכת הנאורות, שהייתה מהפכת אמת במדע, אך חצי מהפכה בהומניזם, תושלם.

המאמר מזמין לדיון דחוף: האם נוכל עדיין להשלים את מהפכת הנאורות ולמנוע את התמוטטות הדמוקרטיה המערבית, או שכבר מאוחר מדי.

המאמר

פרקי המאמר

הקדמה - דמיון בין משברי ההווה למשברי המאה הקודמת

פרק 1 - האפלה הגדולה והפיקציות של הנאורות המודרנית

פרק 2 - אברהם ומהפכת ההומניזם היקומי. יסודות מוסר אוביקטיביים

פרק 3 - קאנט והנאורות המודרנית

פרק 4 - חירות מול חופש: המעגל המטה קוסמי

פרק 5 - הטוטליטריזם כתוצאה של כשל אינטלקטואלי

פרק 6 - האבסורד במהפכת הנאורות השנייה המודרנית

סכום ביניים

פרק 7 - שורש המבוכה: האוצר שבבית שלא נמצא

פרק 8 - קולו של צ'רצ'יל: ייחודה של מהפכת הנאורות היקומית

פרק 9 - מהפכת ה-AI: הבטחה וסכנה

סכום והמלצות 

הקדמה: דמיון בין משברי ההווה למשברי המאה הקודמת 

העולם המערבי מצוי בעידן של קדרות גוברת: דמוקרטיות במשבר, עליית לאומנות ותנועות קיצון, טלטלות כלכליות וזרמי הגירה שמערערים את היציבות. במקביל מתהווה גוש מזרחי חדש – אנטי־דמוקרטי במובהק – המאגד בתוכו חצי עולם ומציע סדר עולמי חלופי המבוסס על סמכותנות וכפייה. אווירה זו מזכירה באופן מטריד את שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, שבהן חוסר יציבות חברתי ופוליטי סלל את הדרך למשטרים טוטליטריים. לתהליכים ההם, בדיוק כפי שמתרחש במאה זו, קדם צונאמי אנטישמי עצום – האנטישמיות, שימשה תמיד ככנרית במכרה, סימן מוקדם לכך שהמערכת כולה מורעלת ומועדת לקריסה.

על רקע זה עולה שאלת עומק: כיצד ייתכן שלאחר שלוש מאות שנה של נאורות, הדמוקרטיה נתונה שוב לאיום קיומי? מדוע הצליחה הנאורות לשחרר את האדם משעבוד האצולה והכנסייה – אך לא למנוע את חזרתן של סכנות טוטליטריות, הפעם מבית, מתוך הדמוקרטיות עצמן?

מכאן עולה השאלה הקריטית מדוע מהפכת הנאורות, חרף הישגיה הגדולים במדע ובחירות האדם מן הכנסייה והאצולה, נותרה חצי מהפכה בלבד. המדע אכן חולל מהפכה בזכות ביסוסו על אמת אובייקטיבית – בניגוד לחשיבה הימי־ביניימית הסובייקטיבית. אך ההומניזם, שאמור היה להשלים את מהפכת הנאורות, נותר שבוי בחשיבה סובייקטיבית כפי שהייתה עוד לפני המהפכה. גם ההומניזם חייב להישען על אמת אובייקטיבית. החסר הזה, שפוער תהום בין המדע להומניזם, הוא שמעמיד כיום את הדמוקרטיות המערביות בסכנת התמוטטות. כדי להתמודד עם אתגרי המאה ה־21 – מן המשברים החברתיים הפנימיים, דרך השינויים הגיאופוליטיים ועד למהפכת ה־AI – חיוני להשלים את החצי החסר של המהפכה ההומניסטית.

פרק 1 - האפלה הגדולה והפיקציות של הנאורות המודרנית

"המודרניות לא העלימה את האפלה הגדולה האופפת את האדם, היא לא גאלה את העולם" – כך קבע ההיסטוריון דוד אוחנה, ההולך בדרכו של מורו, יעקב טלמון, שכתב על מקורות הדמוקרטיה הטוטליטרית. את התקיעות הזו של מהפכת הנאורות המודרנית מבטא גם יובל נח הררי, שמגדיר את ערכי ומוסדות הפן החברתי של המודרניות כ"פיקציות" – הסכמות חברתיות שרירותיות חסרות עוגן יציב.

המאמר שלפניכם מציע תזה מרכזית: מהפכת הנאורות הייתה חצי מהפכה: מוצלחת במדע ומהפכת בוסר בהומניזם – ולכן "המודרניות לא העלימה את האפלה הגדולה האופפת את האדם". המענה להסרת האפלה אינו בהמצאת פיקציה חדשה, אלא בחזרה אל המקור – אל מהפכת הנאורות הראשונה בתולדות המערב, הרגע הסינגולרי והמהפכני של המהפכה המונותאיסטית של אברהם, שהייתה שילוב של שלוש מהפכות שחרור עיקריות.

פרק 2 – אברהם ומהפכת ההומניזם היקומי: יסודות מוסר אובייקטיביים

יובל נח הררי מנתח את המונותאיזם באופן היסטורי, אך טעותו הפילוסופית היא שאינו מבחין בין המונותאיזם המצרי – יציר חשיבתו הסובייקטיבית ודמיונו של האדם – לבין תגליתו פורצת הדרך של אברהם: רגע סינגולרי בתולדות האנושות כהגדרתו של דוד פלוסר. הבנה זו – כמו זו של איינשטיין – היא שהיקום נברא על ידי גורם חיצוני, ולא "במשחק בקובייה"; חוקיו הקבועים הם אמת אובייקטיבית. לכן, הוודאות בפן הגשמי־פיזיקלי של חיי האדם היא יחסית גבוהה, וגם אם בפן החברתי הוא יתנהל לאור חוקי היקום, תושב לו החירות שממנה נהנה האדם המלקט – הפרא האצילי – מטרה זהה למטרתם של מחוללי הנאורות ומחלצי האדם משעבודו לרודנות הכנסייה והאצולה בעת המודרנית. ולשם הבהרה: גם איינשטיין עצמו, שהכיר בקיומו של "שכל עליון", לא נכנס למהות הגורם החיצוני – איש איש באמונתו יחיה.

בבסיס המונותאיזם העברי עמדה ההבנה שהמלקט הכיר את חוקי הטבע וחי עמם בהרמוניה, שיצרה בחייו ודאות גבוהה והעניקה לו, פרט לשרידות, גם בריאות טובה ואריכות ימים. כאינדיבידואל, "הפרא האצילי" נהנה מזכויות, בלי צורך למלא חובות חברתיות.

בעוד שכמלקט האדם השתלב בטבע ולכן חייו היו ודאיים, כחקלאי הוא שינה את הטבע וניצב בפני מציאות בלתי־ידועה שאיימה על שרידותו. כדי להבטיח שהחיטה תצמח והפרה לא תמות בזמן ההמלטה, הוא האניש את הטבע ובהמשך יצר בחשיבה סובייקטיבית אלילים, שריצויים – כמו שמרצים בני־אדם במתנות ובקורבנות – נועד לאפשר לו לעשות על הטבע מניפולציות כדי שייענה לרצונו.

המעבר לחיים בחברה גם חשף שני גורמי יסוד שחוללו תוהו־ובוהו דרוויניסטי חברתי של "כל דאלים גבר", שבעטיו נשללה מהאדם חירותו של המלקט: בני־האדם נבראים בלתי־שווים במובנים רבים, ובלי רסנים ביולוגיים המתוכנתים לאיזון עצמי, כפי שנבראו בעלי־החיים האחרים.

כדי לחולל הרמוניה חברתית, שתמנע כאוס, רודנות ושעבוד, ולשוב ולחיות בהרמוניה עם הטבע, נוצרה המהפכה המונותאיסטית האברהמית – צירוף של שלוש מהפכות:

מהפכה רוחנית – לשחרור האדם מחשיבת הכזב הסובייקטיבית שהולידה את האלילות, וחזרתו לחשיבה רציונלית אובייקטיבית כמו המלקט – חשיבה הרמונית עם חוקי האמת האובייקטיבית של המציאות היקומית - לא רק בממד הפיזי של חייו שבו הגיע אודות לדבקותו באמת האובייקטיבית לשיאים בבניית הזיגוראט והפירמידות, אלא גם בממד החברתי.

מהפכה מוסרית – לשחרור האדם - שנברא ללא מנגנון איזון עצמי מולד ("רע מנעוריו"), משעבוד לאגו, לדחפים וליצרים חסרי גבולות, ולאזנו עצמאית לאור ערכים שנגזרו מחוקיו המאזנים של הטבע. אדם מאוזן עצמאית ימנע את שובו של מצב "כל דאלים גבר" שמוליד רודנות פוליטית ויאפשר חיים חברתיים באיזון עם היקום כדי למנוע את הוצאת הטבע מאיזון.

מהפכה פוליטית – לשחרור האדם משעבוד לרודנות חיצונית ולייסוד חברה שהחירות בה נשמרת בגלל ביסוסה על צדק מאזן שנעשה לאור ערכי מוסר האמת, החרות והצדק היקומי ולא על כוחנות.

רק השלמת מעגל שלוש מהפכות השחרור מאפשרת לאדם ששוחרר מעבדות פוליטית ורוחנית לחיות בחירות אמיתית: חופש לנשיאה באחריות למילוי עצמי של חובות מאזנות. מילוין מייצר לזולתו היתר מוסרי ליהנות מזכויותיו. מילוי הדדי של חובות גם ע"י הזולת, מייצר עבורו את ההיתר המוסרי ליהנות מזכויותיו שלו.

ערכי יסוד מכוננים של מוסר החרות מול חוקי היקום מהם נגזרו:

שלום – הערך המכונן העליון, שנועד למנוע מצב טבע ותוהו ובוהו חברתי. נגזר מהאיזון ההדדי בין מרכיבי המערכת האקולוגית בטבע, שבה פגיעה באיזון מתבטאת בשינוי הקיצוני במזג האוויר, המביא לשרפות ענק, הצפות והיעלמות מינים.

אמת – המחויבות לאמירת אמת היא ביטוי לאמינות הקיימת במערכת הטבעית. כפי שציין מרטין בובר: שקר אינו קיים בטבע; הוא המצאת האדם ומקור לחוסר ודאות. הטבע איננו "מרמה" את עצמו; על החברה להיות עקבית ואמינה כמותו.

קדושת החיים – בדומה לאיזון הטבוע במערכות האקולוגיות של הטבע, שבהן כל פעולה משרתת מטרה של קיום והרמוניה, גם המוסר דורש איזון בין דחפי החיים וההישרדות. קדושת החיים היא עקרון ליבה בהומניזם היקומי, המחייב שמירה קפדנית על חיי אדם, שהרי הם חלק מהמארג הכללי של היקום.

ההבנה של קדושת החיים, כפי שהתגלתה במהפכה היקומית, מהווה את שיא הנאורות האמיתית. רגע העקדה אינו ניצחון של אמונה עיוורת, אלא רגע שיא של החיבור המטה-קוסמי. זהו קו פרשת המים התרבותי: מעבר מתרבות המקדשת את המוות לתרבות המקדשת את החיים ולכן הומניסטית. מבחן האמונה של אברהם הוא אפוא כפול: כמאמין, הוא נאמן לקריאה להקריב את הבן, אך גם מאמין שבחירת האל תהיה כפי שהוא מאמין שהיא.

האדם, כנציג נאמן של הטבע והיקום, מבין שמעשה המנוגד לאינסטינקט ההורי הטבוע בו אינו יכול לרצות את הבורא, כי פעולה כזו מנוגדת לחוקי הבריאה עצמה. ההבנה הזו היא שהובילה לגלות את הערך המכונן והאוניברסלי של המוסר. אין זה פלא שהמקום שבו התרחש המעשה נקרא על ידי אברהם "ה' יראה". שכן כאשר יצחק שואל "איה השה לעולה", אברהם, שתפיסת עולמו עומדת למבחן, משיב לו בביטחון: "ה' יראה לו השה לעולה". ברגע זה, נוכח בחירת האל שלא להקריב את הבן – אישור לנכונות מהפכתו – הושלמה סגירת המעגל המטה-קוסמי. על אבן יסוד זו, של קדושת החיים והמוסר המאוזן עם היקום, נבחר שמו של המקום "ירושלים": המקום שבו השלם היקומי התגלה במלוא עוזו.

ואהבת לרעך כמוך וכבוד האדם – ביטוי לסימביוזה: מערכת הדדית שמאפשרת הישרדות במערכות טבעיות ואנושיות.

צדק – מציאות חברתית מאוזנת מעשה ידי אדם – אם יתנהג מוסרית שמפצה על אי־השוויון הבסיסי בבריאת האדם ועל חוסר מנגנון הריסון והאיזון המולד.

שוויון – בפני החוק. כשם שהמטר היורד מן השמיים שווה לכל, כך על האדם להיות שווה בפני החוק. אך הצדק המאוזן של היקום מלמד אותנו ששוויון מוחלט בפני החוק אינו מספק. כדי לחולל צדק אמיתי, המערכת החברתית חייבת להכיר באי-השוויון הטבוע בבריאה האנושית – למשל, בין נכים לבין אנשים בריאים. לכן, החוק עצמו אינו שווה, אלא משרת מטרה גבוהה יותר: פיצוי על חוסר איזון טבעי על מנת לאפשר חיים מאוזנים והרמוניים לכל חברי החברה.

חֵירות – לא חופש להנאה מזכויות, אלא מעגל שמתחיל באחריות למילוי חובות (חובה - איסור מוסרי להגשים רצון) כדי לייצר זכויות (זכות - היתר מוסרי לממש רצון). עצירה באור אדום מקנה זכות לזולת לנסוע באור ירוק ומחוללת צדק: תוצאת מילוי חובה לאיסור הגשמת רצון והגבלתו, כדי לאפשר לממש זכות־היתר להגשמת רצון: ואם בעל החובה ובעל הזכות משלימים עם הצדק שנעשה, ונסגר המעגל ונעשה שלום – תכלית מהפכת ההומניזם היקומי.

משה והנביאים: ערכיה של מהפכת אברהם הומחשו בהתנהגותו האישית ובהעדר ריטואלים קבועים להטמעתם הם כמעט ואבדו. משה שיקם והשלים את מהפכת אברהם המוסרית במהפכה חוקתית־פרקטית – ה"ואידך זיל גמור": הוא לקח את הערכים הכללים כדוגמת הערך המוסרי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ופירט אותו לציוויים יומיומיים מחייבים: "לֹא תִרְצָח", "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל", "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ". מהערך הכללי "כבוד האדם" פורטו לדוגמה הציוויים "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם", "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן". הנביאים הרחיבו והתאימו את המארג התרבותי למציאות תקופתם: "הַתֵּר חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע", "פְּרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ", "וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם".

כמו מדענים שמפענחים את צפונות היקום ומנגישים אותם לאדם כחוקים שמקדמים את התחום הגשמי של חייו, כך אברהם ומשה הם נביאים – מביאים – שהביאו לאדם ערכים שנועדו למנוע תוהו ובוהו בחייו החברתיים.

ערכים אלו, שהוגדרו מתוך חוקים המונעים כאוס ביקום, מסייעים למנוע מצב של טבע דרוויניסטי בחיי החברה ולהבטיח את יציבותם. אדם שמתחשב בחוק הכבידה, חי בהרמוניה עם הטבע ולכן חייו הגשמיים יציבים. אם הוא גם מתחשב בחוק הטבע הסימביוטי המגולם בערך "ואהבת לרעך כמוך", צפוי שגם חייו החברתיים יהיו מאוזנים. בזכות ההרמוניה הכפולה הזו – בחייו הגשמיים והחברתיים כאחד – יכולה להתממש תכלית המהפכה ההומניסטית היקומית: אדם החי בשלום, בטוב ובאושר.

הטמעה ויישום של הערכים ההומניסטיים היקומיים ולכן האוניברסאליים מתבצעת באמצעות "והיגדת" – תרבות של לימוד מתמשך, הנחלה ותרגול משטור עצמי מהילדות ועד הזקנה. תהליך זה – אותו השווה הרמב"ם לאימון שריריו של ספורטאי – הוא המפתח להישרדותה הרבת־דורות של תרבות עשירה זו במשך למעלה מ־4,000 שנה.

החשיבה המוסרית במונותאיזם העברי היקומי: אדם אקטיבי שמוחו פעיל באיזון עצמי באמצעות תיעדוף הערכים ברוח 'האמת והשלום אהבו', בהתאם למקרה, תוך היעזרות בתקדימים ופסיקה לאורך הדורות. כמו חוקי הטבע מהם הם נגזרו, גם הערכים מוחלטים, אך יישומם נבחן בהתאמה לנסיבות. כך, למשל, כדי להציל חיים מתוקף ערך קדושת החיים, אברהם לא אמר אמת. היהדות איננה שיטה נוקשה אלא תרבות של ויכוח, פרשנות מתמדת ופלורליזם חשיבתי לחשיפת האמת היקומית שעומדת בבסיס ערכים תרבותיים נתונים ואופן פרשנותם בהתאמה למציאות משתנה ואתגרים קונקרטיים. הפילוסוף והחוקר מרטין בובר בחיבורו "הומניות עברית" כתב: "מה שיש לו [לתנ"ך] לומר לנו ומה שאין ללמוד משום ספר אחר שבעולם בפשטות כזו ובעוז כזה — הוא שיש אמת ושקר. ושטעמה וקיומה של היישות האנושית שרויים בהכרעה לצד האמת ונגד השקר; ועוד, שישנם צדק ועוול, ושישועת האדם תלויה בבחירת הצדק ודחיית העוול; ועוד, שיש בזה משום הריסת מהותנו אם מבחינים אנו בין תחומי החיים שבהם יפה כוחו של הניגוד בין אמת ושקר, צדק ועוול ובין אלה שאין כוחו יפה בהם".

בהומניזם העברי, כמו במדע, האמת אינה תוצר סובייקטיבי אלא נתונה מחוץ לאדם – אולם הבנתו אותה חלקית ומתפתחת בהתמדה (בתהליך קונטיניואלי) לאורך הדורות. כפי שהמדע מתקדם מתיאוריה לתיאוריה תוך התקרבות לאותה אמת אובייקטיבית, כך גם ארון הספרים היהודי זה 4,000 שנה הוא מעבדה מוסרית חיה: חיפוש, מחלוקת ותיקון מתמיד. אין כאן סתירה בין אמת אחת לבין פלורליזם פרשני – להפך, עצם ההנחה שיש אמת מחייבת היא שמאפשרת את הדינמיקה של התקדמות וגילוי מתמשך, ומונעת את שקיעת החברה בפיקציות שרירותיות.

כשם שחוק הכבידה הוא אמת אחת, אך הווריאציות הארכיטקטוניות ליישומו – מפירמידה במצרים ועד איגלו באנטרקטיקה וגורד־שחקים בניו יורק – הן אינסופיות, כך גם האמת המוסרית היקומית. היא אחת ונתונה, אולם דרכי יישומה תרבותיות וחברתיות מגוונות עד בלי גבול, ובלבד שהן מתכתבות עם האמת עצמה. דווקא קיומה של אמת מחייבת הוא שמאפשר חירות יצירתית אמיתית, ולא מבטל אותה.

כאשר הערכים עצמם זהים והוויכוח נסוב על פרשנותם ואופן יישומם, ניתן להגיע לפשרה, לאיזון ולשלום; אך כאשר אין ערכים משותפים – או כשהערכים מתנגשים זה בזה – לא תיתכן פשרה אמיתית. הדבר דומה לכביש שבו הנהגים נוהגים לפי שני ספרי תעבורה שונים: ספר בריטי שבו הנהיגה היא משמאל, וספר אירופי שבו הנהיגה היא מימין. במצב כזה ההתנגשות בלתי נמנעת.

כך, בעוד שההומניזם העברי הציע אמת אובייקטיבית המתבררת ומתפתחת לאורך הדורות, שמנעה את שקיעת החברה בפיקציות, ההומניזם המודרני בחר בנתיב שונה – והוא שעמד ועדיין עומד בבסיס כישלונו של המערב לבלום את חזרת הטוטליטריזם.

ישראל הוגדרה בחוק כמדינה יהודית ודמוקרטית – יהודית תרבותית-ערכית, לא תיאולוגית - שילוב שנועד לתקן, ככוונת הוגי הציונות המדינית ומייסדי המדינה, את תורפתם הגדולה של הדמוקרטיה והמהפכה ההומניסטית המודרנית הקיומית-אוטונומית.

פרק 3 – קאנט והנאורות המודרנית: מוסר סובייקטיבי וליקוי בעוגן האמיתי

הנאורות המודרנית הייתה ערה לתורפת ההלניזם: בניגוד לפיזיס (הטבע והפיזיקה), שניתן לבססו על אמת אובייקטיבית, בנומוס (החוק החברתי והמנהג), ההלניזם הכיר בכך שאין אמת אובייקטיבית לקביעת טוב ורע, צדק ועוול. לכן נוצרה השיטה הדמוקרטית בהסתמך על "חכמת ההמונים" של הרוב כדי לקבוע מה נכון. לתורפה זו, כמו גם לתורפת "האמת" של "מלך פילוסוף", היה קאנט ער, ולכן הצביע על הסכנה שבדמוקרטיה ללא מוסר אובייקטיבי.

אף שחלק מהוגי הנאורות, כרוסו, האמינו כי האדם הוא מטבעו טוב וכי יש לשחררו מכבלי הדת, קאנט, בדומה לאברהם, הכיר במגבלותיו ובנטייתו של האדם לרוע – מיצוי חסר גבולות של דחפיו וסיפוקיו, ולכן הדגיש את הצורך בריסון פנימי. אך בעוד שאברהם עיגן את המוסר באמת חיצונית, אובייקטיבית והטרונומית – קאנט ביקש למצוא אותו בתבונת האדם עצמו, בצו הקטגורי. קאנט אמנם שאף למוסר אובייקטיבי, אך הדרך שבחר הותירה את ההכרעה המוסרית תלויה בפרשנות התבונה, ובכך פתחה פתח לכך שדמוקרטיה "כשרה" תישאר ריקה ממוסר מחייב.

היהדות, לעומת זאת, השיגה הישג חסר תקדים בכך שגישרה לראשונה בין הפיזיס - המדע, המחויב לאמת אובייקטיבית, לבין הנומוס - החוק האנושי. היא יצרה מערכת מוסרית סדורה, מחייבת, שגזורה מחוקי טבע אובייקטיביים – לא מרגש, לא מאמונה ולא מהסכמה חברתית. בכך הונח יסוד מוסרי־קוסמי שמחייב את האדם מכוח אמת אובייקטיבית, חיצונית לתודעתו, בדיוק כשם שחוקי הפיזיקה מחייבים את המהנדס.

גם הנאורות המודרנית ביקשה להשתחרר משעבודים ישנים, ולשם כך יצרה, בדומה למהפכה האברהמית, שלוש מהפכות שחרור. אלא שבניגוד לאברהם, שעמד על תורפת האדם – שנברא ללא רסנים ביולוגיים מולדים – ולכן שאף לאזנו לאור חוקים יקומיים אובייקטיביים, ההומניזם המודרני התעלם מתורפה זו, כמו מאי-השוויון המולד בין בני האדם, ונותר ללא עוגן מוסרי אובייקטיבי.

מהפכה רוחנית: שחרור מהאמת הסובייקטיבית של הכנסייה, שטענה שהאדם הוא חוטא ורע מנעוריו, והחלפתה באמת סובייקטיבית של הנאורות, שטענה שהאדם הוא טוב מנעוריו. בהיעדר הנחה על קיומה של אמת אובייקטיבית שעל האדם לחתור לחשיפתה, ניתנה לגיטימציה לאמת רלטביסטית. על השלכותיה האיומות של מהפכה זו עמד בהרחבה ישעיהו ברלין במחקריו על הרומנטיקה.

מהפכה מוסרית: שחרור מהמוסר הכנסייתי שביקש לברוא "אדם מלאך" המתעלם מדחפיו וסיפוקיו. במקומו היא הציפה את האדם בזכויות פרט, שנגזלו ממנו על ידי הפיאודליזם והכנסייה, תוך התעלמות מהאמת האובייקטיבית שביסוד המהפכה האברהמית: שבני האדם נבראים בלתי-שווים ובלי רסנים ביולוגיים מולדים. לכן, ללא גיבוי של מוסר חובות מאזן, הזכויות נותרו כשטרות חסרות כיסוי וכ"רמזורים ירוקים" שנדלקים בלי שהדלקתם מלווה בהדלקת רמזורים אדומים.

מהפכה פוליטית: שחרור מהטוטליטריות הפיאודלית והחלפתה בדמוקרטיה. אלא שלדמוקרטיה זו, עקב הפרדת המדינה לא רק מהכנסייה אלא גם ממוסר מחייב, לא נותר מצפן ערכי סדור לבחינת כשרותן המוסרית של החלטות – גם אם הן כשרות דמוקרטית.

כך נולדה נאורות כושלת: מבריקה במדע אך חסרת יסוד מוסרי יציב. במקום לשחרר את האדם באמת, היא הפכה את החופש השרירותי לאידיאל – ובכך יצרה את התנאים לשובו של הטוטליטריזם.

פרק 4 - חירות מול חופש: המעגל המטה-קוסמי

במהפכה היקומית, האדם זוכה לחירות אמיתית – השחרור למלא חובות באחריות ובאיזון, מתוך הבנה שהתנהגותו מושתתת על חוקי היקום. חירות זו אינה ביטול גבולות, אלא קבלה מרצון של המגבלות המאזנות את היקום ואת חיינו. על פי תפיסה זו, בני האדם והיקום מאוזנים לאור אותם חוקים בסיסיים. חוקים אלו, המתבטאים בחברה שלנו כערכי מוסר, יוצרים מעגל איזון מטה-קוסמי המייצר הרמוניה כפולה: בין בני האדם לבין עצמם, ובינם לבין היקום כולו. בכך באה לידי ביטוי התפיסה שהאדם נברא בצלם העולם, ולא להיפך.

לעומת זאת, המהפכה המודרנית העניקה לאדם חופש – היכולת לקבוע באופן שרירותי כללים חדשים. חופש זה, שאינו מגובה במערכת חובות מאזנת, עלול להפוך לכלי של עריצות הרוב ולהרוס את ההרמוניה האקולוגית של היקום בגלל ניצול חסר גבולות של משאבי הטבע. הוא חושף את האדם ואת החברה בפני כוחות בלתי מרוסנים, הן פנימיים והן חיצוניים, ויוצר כאוס שבו המדע אמנם מתקדם בצעדי ענק, אך בהעדר מוסר סדור, גם הסדר החברתי נסוג אחורה בצעדי ענק.

פרק 5 - הטוטליטריזם כתוצאה של כשל אינטלקטואלי

הטוטליטריזם, שצמח במאה ה-20 ושוב מאיים על העולם, לא נולד רק ממשברים פוליטיים. שורשיו נעוצים בראש ובראשונה בכשל אינטלקטואלי עמוק: כישלונה של הנאורות המודרנית להעניק למערב תשתית מוסרית אובייקטיבית. בעוד שהמדע המודרני הצליח לחשוף חוקים אובייקטיביים, ההומניזם המודרני בחר בדרך שונה – הסתמכות על מוסר סובייקטיבי, שאינו יכול להיות סדור, מחייב או עקבי. מכיוון שהוא מנוגד לרעיון של קיום אמת אובייקטיבית, הוא למעשה מערער את עצמו ואינו יכול לספק בסיס יציב למוסר כלל חברתי. כך נותרה התרבות המערבית חסרת עוגן, והדמוקרטיה הפכה לפגיעה, כפי שזיהה עמנואל קאנט כאשר הזהיר מפני "מדינה לבני שטן".

פרק 6 - האבסורד במהפכת הנאורות השנייה המודרנית

הצלחתה של מהפכת הנאורות היקומית למניעת טוטליטריזם תלויה בדבקותה של החברה בשלוש מהפכות השחרור. העם היהודי התפרק והתפצל ואיבד את חירותו הפוליטית כשחזר לחשיבת הכזב הסובייקטיבית האלילית, ממנה שוחרר במהפכה הראשונה, וכשהתעלם מערכיו המוסריים שנמסרו לו במהפכת השחרור השנייה.

האבסורד במהפכת הנאורות השנייה, המודרנית, הוא שהדמוקרטיה פרי מהפכת השחרור השלישית שלה, נושאת את הזרעים של כישלונה בתוכה. הטוטליטריזם חזר והדמוקרטיה אבדה דווקא בגלל שפירותיה, המהפכות הראשונה הרוחנית והשנייה המוסרית, נותרו סובייקטיביות. בניגוד לגישה האברהמית שראתה במוסר חוק חיצוני שנגזר מהיקום, קאנט התווה את הנתיב הקיומי-אוטונומי הטרנסצנדנטלי, בכך שביקש לבסס את המוסר על התבונה האנושית המצויה בתוך האדם עצמו. מקיומו האנושי והרציונלי, כך טען, הוא שואב את הכוח לקבוע לעצמו את כללי המוסר.

המהפכה הרוחנית, שהותירה את האדם ללא עוגן של אמת אובייקטיבית, פתחה פתח לצמיחתם של רעיונות כזב אוטופיים, כמו הקומוניזם והנאציזם במאה שעברה. גם כיום, רעיונות דומים, המנותקים מטבע האדם, מטלטלים את הדמוקרטיות הליברליות היציבות ביותר.

המהפכה המוסרית, שגאלה את האדם ממוסר הכנסייה וציידה אותו בזכויות אדם אך לא במוסר חובות סדור חליפי, יצרה את המשטרים הטוטליטריים שקמו בגלל הצורך ליישם רעיונות כזב שמנוגדים לטבע האדם בכפייה.

טבלה מסכמת - השוואה בין שני מודלים הומניסטיים מרכזיים:

היבט	הומניזם יקומי-הטרונומי (מהפכת הנאורות העברית)	הומניזם קיומי-אוטונומי (מהפכת הנאורות המודרנית)
המטרה	למנוע עוול חברתי על ידי מילוי חובות מוסריות	לתקן עוול חברתי שלא נמנע על ידי מילוי חובות, באמצעות הענקת זכויות
מקור הערכים	חוקי אמת אובייקטיבית ביקום היוצרים איזון במערכות האקולוגיות	אמת סובייקטיבית הנובעת מרצון ותבונת האדם
הבנת האמת	מוגבלת, מתפתחת באופן הדרגתי	תלויה בפרשנות אישית וחברתית
טבעם של בני האדם	בלתי מאוזנים מטבעם, נדרשים לריסון אוטונומי לאור מוסר חובות סדור	מטבעם טובים
מצב החברה הנשאף	צדק חברתי כתוצאה ממילוי חובות מרסנות, בהתבסס על ערכי אמת אובייקטיבית והתחשבות באי השוויון המולד	שוויון חברתי מבוסס על זכויות וחובות
יעד השחרור מרודנות	חירות לנשיאת באחריות למילוי חובות מגבילות לשם מימוש זכויות	חופש למימוש זכויות הנגזר מ"מוסר" זכויות שאינו מגובה במוסר חובות סדור
סכנות מרכזיות	חזרה לאנרכיה או טוטליטריות עקב סטיה מערכים אוניברסליים	הופעת טוטליטריות מתוך היעדר ערכים אוניברסליים למניעת אנרכיה חברתית
קשר בין מדע למוסר	האמת האובייקטיבית היקומית מגשרת בין המדע להומניזם	האמת האנושית הסובייקטיבית מפרידה בין ההומניזם למדע האובייקטיבי
יישום במערכת פוליטית	שפוט כפול על פי עקרונות דמוקרטיים וערכי מוסר	דמוקרטיה ללא יסוד מוסרי סדור מחייב
אובדן העצמאות הפוליטית	תוצאה של אי דבקות בחשיבה אובייקטיבית והתנערות ממוסר חובות	תוצאה של דבקות בחשיבה סובייקטיבית ו"מוסר" זכויות שלא מגובה ומאוזן במוסר חובות

 סיכום ביניים: חצי מהפכה והצורך בהשלמה משמעותית

תזה מרכזית: מהפכת הנאורות הייתה חצי מהפכה בלבד – מבריקה מבחינה מדעית אך כושלת בהשלמת המהפכה ההומניסטית. הסיבה המרכזית לכישלון זה נעוצה בעובדה שההומניזם המודרני נותר סובייקטיבי-קיומי בחשיבתו, ללא עוגן מוסרי אובייקטיבי, בניגוד למהפכה ההומניסטית היקומית-הטרונומית שהפכה את המוסר לחוק חיצוני, אוניברסלי ונתון מחוץ לאדם.

אי-השלמת המעגל ההומניסטי יצרה במערב משבר מוסרי חמור, שהוביל לנסיגה לתאוריות אוטופיות טוטליטריות והחלשות הדמוקרטיה עד לקריסתה. רק בהבנה מדויקת של מקורות המוסר האובייקטיבי – כפי שבא לידי ביטוי במהפכות אברהם ומשה – ניתן להציל את המודרניזם ולמנוע את שובו של הטוטליטריזם גם במדינות דמוקרטיות יציבות וחזקות.

לכן, המפתח להשלמת המהפכה משולב בהחזרת האמת האובייקטיבית ההומניסטית וביסוס מערכת ערכים יקומית מוסרית, אשר תוכל לשמש כספינה יציבה בעידן של אי-ודאות גלובלי וטכנולוגי. 

אם בדמוקרטיות המערביות המתח הפנימי נובע מכך ש"הדמוקרטיה נושאת את זרעי כישלונה בתוכה", הרי שמן הטבלה שבפרק 6 עולה בבירור כי בישראל המתח נובע מהתנגשות תרבותית עמוקה – התנגשות אנטינגטונית בין שני רכיבי זהותה: "יהודית" ו"דמוקרטית". ערכיה של ישראל כמדינה "יהודית" מושתתים על עקרונות הנאורות האוניברסאליים-יקומיים המעוגנים בחוק. לעומת זאת, ערכיה כ"דמוקרטית" מבוססים על עקרונות ליברליים-קיומיים, אשר אינם מעוגנים בחוק. מכיוון שבפועל רשויות המדינה נוהגות לרוב על פי הערכים הללו, נוצר שבר חברתי עמוק, שאינו ניתן לגישור ואיחויו מחייב את כבוד החוק.

פרק 7 - שורש המבוכה: האוצר שבבית שלא נמצא

כאשר מנתחים את הגותם של טלמון וארנדט על שורשי הטוטליטריזם, אי־אפשר להתעלם מהאירוניה הטראגית, הדומה לזו שבסיפור החסידי המפורסם: אדם המחפש אוצר מתחת לגשר בעיר רחוקה, רק כדי לגלות שהאוצר האמיתי קבור מתחת לביתו שלו.

עיקר תפיסתו של יעקב טלמון התמקד ב"דגם המשיחי־טוטליטרי": אמונה שיש בידי האדם אמת אחת, מוחלטת, שניתנת להגשמה פוליטית־חברתית מיידית עלי אדמות. מתוך אמונה זו נגזר כי ראוי, מותר ולפעמים אף חובה לכפות את "הרצון הכללי" האחיד על הכלל כולו, בכלים טוטליים ("השומרים" של המלך הפילוסוף), לצורך גאולה כאן ועכשיו. בכך הופכת הפוליטיקה, לשיטתו, מכלי של פשרה ותיווך לכלי של כפייה וגאולה – “יש לכפות על האדם להיות חופשי”.

אלא שטלמון, בבקשו לנתח את מקורות הטוטליטריזם, החמיץ את ההבחנה המהותית שבין אמת אבסולוטית אובייקטיבית, כפי שעמדה בבסיס המהפכה האברהמית, לבין אמת אבסולוטית סובייקטיבית, כפי שצמחה בסטיות המאוחרות של הנצרות (מהפכת פאולוס) ובהמשך במהפכת הנאורות המודרנית. ביהדות – כמו במדע – האמת היא אובייקטיבית, נתונה מחוץ לאדם, אך הבנתה מתפתחת בהדרגה, תוך פלורליזם פרשני, מחלוקת ופשרה. לעומת זאת, בדגם המשיחי־טוטליטרי שתיאר טלמון, האמת היא סובייקטיבית, נתפסת כנתונה בידי אדם יחיד או קולקטיב, ומכאן נובעת הכפייה והבקורת עליה מוצדקת לחלוטין.

יתכן שבן-גוריון עצמו עמד על טעותו של טלמון, ואפשר שזהו שורש המחלוקת העמוקה ביניהם. שכן, המשיחיות היהודית שבן-גוריון אימץ נחלקה לשניים, ברוח חזון הרמב"ם: "ביאת המשיח" - גאולה פוליטית וחזרה לעצמאות לאומית, ו"ימות המשיח" - העיקר בעיניו - גאולה רוחנית ומוסרית. גאולה זו נועדה לשחרר את האדם משעבוד לאנוכיותו, לסיפוקיו, ולדמיון הכוזב והבדיה, ששימשו בסיס לעבודת האלילים בעת העתיקה ולמהפכות הקומוניסטית והנאצית בעת החדשה. שחרור זה יתממש באמצעות הכפפת האדם לערכי המוסר של הנביאים, כפי שדאג בן-גוריון שישתקפו במגילת העצמאות ויוטמעו באינטנסיביות בחינוך הממלכתי ובהתנהלותה של מדינת ישראל.

כך אירע שהוגים יהודים דגולים – טלמון וארנדט – הלכו לחפש את האוצר הרחק בספרות הפוליטית האירופית, במקום להכיר בכך שהעוגן המוסרי האובייקטיבי הדרוש להגנת הדמוקרטיה היה מונח בביתם־שלהם. העוגן הזה הוא המהפכה המוסרית של אברהם, משה והנביאים, תרבות שהכירה במורכבותו של האדם ובתורפותיו. תרבות זו סיפקה לו מערכת חובות יקומית ואובייקטיבית שנועדה לרסן את דחפיו המולדים, וכך הגנה על חירותו מפני הנטייה לטוטליטריות. היא עשתה זאת על ידי יצירת איזון בין הנטייה הטבועה באדם לטוטליטריות, לבין נטייתו ההפוכה לחופש חסר רסנים.

עם זאת, חשוב להדגיש: ערכי ההומניזם היקומי אינם תעודת ביטוח לכך שהסדר החברתי לא יישבר, כפי שקרה בתולדות העם היהודי. אבל בעזרתם ניתן לחזות מראש את האיומים הצפויים כתוצאה מסטייה מהם ולנקוט מבעוד מועד בצעדים למניעת התממשותם – אם נשמעים לנביא הקם בכל דור. בהעדר כלים אובייקטיביים לבחינת רעיונותיו האוטופיים של ההומניזם הקיומי האוטונומי, המודעות לאסון היא רק כאשר הוא מתרחש.

פרק 8 - קולו של צ’רצ’יל – ייחודה של מהפכת הנאורות היקומית

וינסטון צ'רצ'יל, אישיות מרכזית בהיסטוריה המודרנית, ניסח במדויק את חשיבות המסורת המוסרית היקומית:

"בתוך ההתגלות הנוצרית אנחנו חבים לעם ישראל שיטת מוסר, אשר גם כאשר מפרידים אותה לחלוטין מהעל־טבעי, נשארת הנכס היקר ביותר של האנושות... על השיטה הזאת ובאמצעות האמונה הזאת נבנתה כל הציוויליזציה שלנו על חורבות האימפריה הרומית... רעיון שכל גאונות יוון וכל עוצמת רומא לא יכלו להגיע אליו..."

בדברים אלה הכיר צ’רצ’יל בכך שהציוויליזציה המערבית מושתתת על יסודות מוסריים עמוקים שמקורם בתובנות יקומיות, ולא בחדשנות תרבותית שרירותית. בכך הוא נתן ביטוי חד־משמעי לעובדה שהמערב איננו יכול להישען על פיקציות או על חופש סובייקטיבי בלבד, אלא על עקרונות מוסריים אובייקטיביים שמושרשים במורשת היהודית.

פרק 9 – מהפכת ה-AI: הבטחה וסכנה

כפי שטען המאמר, מהפכת הנאורות המודרנית הייתה חצי מהפכה – מבריקה במדע אך נעדרת מצפן מוסרי יציב. כיום, מהפכת ה-AI ממחישה באופן חריף עוד יותר את הבעיה הזו. בדומה לתגליות הפיזיקה והביולוגיה, גם הבינה המלאכותית נבנית על חוקים אובייקטיביים של מתמטיקה ולוגיקה, ומייצגת את שיא הגאונות הרציונלית והמדעית של האנושות.

אך כאן מתגלה התהום במלוא עומקה בין שתי המהפכות: הבינה המלאכותית אינה עוד כלי ניטרלי, אלא מערכת המקבלת החלטות. מכאן חיוני שהחלטותיה יונחו על-ידי חרות – השחרור לשאת באחריות לאיזון התנהגותה לאור אמת אובייקטיבית – ולא על-ידי חופש סובייקטיבי, המאפשר קביעת כללים שרירותיים גם אם הם מנוגדים לחוקי היקום ולטבע האדם. במצב הערכי הנוכחי, המערב אינו מסוגל להציע לבינה המלאכותית מערכת ערכים יציבה שתעניק לה חרות אמיתית.

לו היה האדם עצמו מצויד בערכים אובייקטיביים, היה בידו לבקר, לרסן ולהכווין את פעולתה של הבינה המלאכותית. אך כאשר שניהם – הן האדם והן המכונה – פועלים ללא עוגן ערכי מחייב, האסון אינו אפשרות בלבד אלא סכנה ממשית.

מערכות AI הן כלים עוצמתיים ונטולי עכבות אתיות מובנות. יוצריהם והמשתמשים בהן, הפועלים בתוך פרדיגמה הומניסטית סובייקטיבית, יכולים לתכנת אותן לכל מטרה – החל משיפור הידע ורווחת האדם ועד הפצת דיסאינפורמציה, יצירת זיופים עמוקים (deepfakes) ופיתוח כלי נשק אוטונומיים. היעדר עוגן מוסרי אובייקטיבי גורם לכך שיש בידינו טכנולוגיה חדשה וחסרת תקדים בעוצמתה, אך גם נטולת בלמים ערכיים.

מהפכת ה-AI היא אפוא ראי דרמטי: היא מציבה מול האנושות את הצורך הדחוף להשלים את המהפכה ההומניסטית על בסיס אמת אובייקטיבית. כשם שהמדע הצליח להתקדם בזכות הליכה בדרך הישר של האמת היקומית, כך גם על ההומניזם לחזור אל דרך זו אם ברצונו להבטיח שהבינה המלאכותית תשרת את האדם ולא תסכן את קיומו.

סיכום והמלצות

זו קריאה להררי, לאוחנה ולעולם המקשיב להם בנבוכות הולכת וגוברת: להשלים את מהפכת הנאורות. הנאורות המדעית גאלה את האדם מחשכת ימי הביניים בחיבורו לאמת אובייקטיבית־יקומית, אך ההומניזם נותר אוטונומי־סובייקטיבי ולכן תקוע בלי יכולת לממש את "טעמה וקיומה של היישות האנושית": "הכרעה לצד האמת ונגד השקר" כדי לחולל צדק – הרמוניה חברתית מאירה.

מהפכת הנאורות הייתה אפוא חצי מהפכה בלבד. מסיבה זו, כדברי דוד אוחנה, "המודרניות לא העלימה את האפלה הגדולה האופפת את האדם": אפלת ימי הביניים סולקה במדע, אך לא בהומניזם.

התנ"כ: מהרמוניה פיסית בטבע שיצרה הבריאה, ליצירת הרמוניה בין בני האדם (שנבראו ללא מנגנון מולד ליצירת הרמוניה ביניהם) ובינם לבין הטבע, באמצעות חינוכם להכפיף את יצריהם לערכים שנגזרו מהחוקים שיוצרים את ההרמוניה בטבע.

הר סיני: קריאה נצחית לאנושות – להשלים את מהפכת הנאורות הראשונה בתולדות המערב. בתיקון הנדרש כיום של שילוב המורשת ההלנית, שהעניקה למערב את הדמוקרטיה ואת הפיזיס האובייקטיבי, עם המורשת העברית, שהעניקה לו את הנומוס האובייקטיבי – מוסר אברהם ועשרת הדיברות – תושלם סוף כל סוף מהפכת הנאורות והמערב יחזור לרגע הסינגולרי שהוא נטש.

כדי להעלים את האפלה, נדרש להבין – כפי שהבינו מחוללי המהפכה ההומניסטית העברית בעת העתיקה ומחוללי המהפכה המדעית בעת החדשה – שגם אם האדם הוא נזר הבריאה, הוא נברא בצלמה ולא היא בצלמו, כדבריו הנוכחים של בובר; ולחוקי האמת האובייקטיבית של היקום עליו – כמי ששוחרר לחרות ולא לחופש אנרכי – להכפיף את עצמו במדע ובחברה כאחד. ההכפפה לאמת היקומית בעת העתיקה הולידה את הפירמידות במדע ואת לוחות הברית בהומניזם – שניהם נצחיים מפני שנבנו על אותה אמת. מכאן, ההבטחה שבכותרת אינה מליצה בלבד: לישראל מפתח ייחודי — תיקון פנימי שישמש מפתח גלובלי להצלת הדמוקרטיות כולן.

בבקשם לממש את החירות האנושית, מחוללי מהפכת הנאורות המודרנית הרחיקו למורשת ההלנית של המערב, אך לא הגיעו למקום בו נולדה – המזרח. לו היו ממשיכים בדרכם, היו נתקלים במורשת החרות של אברהם ומשה ואולי מאמצים אותה כתרבות ולא כתיאולוגיה. רק בתיקון הנדרש כיום של שילוב המורשת ההלנית, שהעניקה למערב את הדמוקרטיה ואת הפיזיס האובייקטיבי, עם המורשת העברית, שהעניקה לו את הנומוס האובייקטיבי – מוסר אברהם ועשרת הדיברות – תושלם סוף כל סוף מהפכת הנאורות.

להלן השוואה בין שני מודלי החירות: החירות העברית, המבוססת על מוסר אוניברסלי, והחופש הדמוקרטי המודרני, המבוסס על ערכים משתנים בהסכמה חברתית.

חירות יהודית מול חופש דמוקרטי

היבט	חירות יהודית	חופש דמוקרטי
מקור ערכי	הטרונומי - היקום	אוטונומי - האדם מקיומו
אמת	אובייקטיבית	סובייקטיבית
סיבת שיעבוד	האדם רע-לא מאוזן מטבעו	האדם טוב מטבעו
ייעוד התרבות	חרות לתיקון עצמי של האדם	חופש אישי וחברתי
יסוד הסדר החברתי	מוסר סדור של חובות וזכויות	"מוסר" זכויות סדור
שחרור משעבוד	שחרור לחירות לפעול לפי ערכים אובייקטיביים	שחרור לחופש לפעול לפי ערכים סובייקטיביים

ברית עמית מול אמנה חברתית

המסגרת החברתית ביהדות היא של ברית חובות עמית. המסגרת הדמוקרטית - ליברלית שעוצבה במהפכה הצרפתית, נועדה להגן על האזרח מאפשרות רמיסת זכויותיו ע"י "הלוויתן" המדינה. לכן, כדי להגן על זכויות האדם נוצרה אמנת זכויות חברתית - מעין חוזה שנחתם בין קבלן לקבוצת רכישה לשם אבטחת זכויות הרוכשים. 

סכום

המערכת העברית איננה עוד "פיקציה", כפי שהררי קורא להסדרים החברתיים, אלא הנדסת מוסר אוניברסלית־יקומית. כשם שבניינים אינם קורסים אם נבנים לפי חוק הכבידה, כך מערכות אנושיות אינן קורסות אם נבנות על חוקי ההרמוניה המדעיים־מוסריים – חלק ממעגל שמקורו ביקום ובחוקי האמת הנצחיים שבו. ערכי המונותאיזם העברי אינם המצאה תרבותית שרירותית, אלא נגזרים ישירות מחוקי טבע אוניברסליים וברורים – כמו עקרון האיזון האקולוגי המכתיב שלום חברתי, או הסימביוזה המשקפת את מצוות האהבה לזולת. מערכת ערכית זו היא ביטוי של אמת אובייקטיבית יקומית, המסוגלת לספק מענה ל"אפלה הגדולה" של ההומניזם הסובייקטיבי העכשווי.

וכשם שהמדע עושה חיל משום שמראשית המהפכה הוא צועד בדרך הישר של האמת היקומית – אותה דרך שבה הלכה גם מהפכת ההומניזם העברית מראשיתה – כך גם ההומניזם חייב לשוב לשולחן השרטוט בדחיפות: לא לשרטוט פיקציות חדשות, אלא לדרך הישר של אותה אמת והאוצרות התרבותיים החברתיים שהיא הניבה. בהתבסס עליהם לתקן את תורפת הדמוקרטיה להוסיף לה מערכת ערכים אינהרנטית שבגלל ערכיה האוניברסאליים יתאימו לכל בן חורין. רק כך יוכל ההומניזם להציל את האנושות ולהשלים את מהפכת הנאורות.

במילותיו של צ’רצ’יל, שראה במסורת זו "את הנכס היקר ביותר של האנושות", טמונה התשובה: השיבה לאמת האובייקטיבית של המוסר העברי היא התנאי להמשך קיומה של הציוויליזציה המערבית.