מסע מדליין לרצועה: תרמית שמחייבת הכרעה לצד האמת
הספינה מדליין נבלמה בדרכה לרצועה כשבית החולים האירופי בעזה התגלה כסמל טרגי נוסף לתרמית הכפולה שמנהל חמאס: מעל הקרקע – מוסד רפואי תמים המשרת את אזרחי הרצועה. מתחתיה – פתח למנהרות דם, שמובילות לטרור וטבח באזרחי ישראל.
כמו בעבר הקרוב: מראית עין של "מלתחות" – בתי חולים – שמובילים
אל "המקלחות" – מנהרות השמדה. תחפושת הומניטרית נאצית שבנה חמאס.
המנהרות שמתחת לבית החולים אינן רק תשתיות טרור – הן הלב הפועם של תפיסת
העולם החמאסית: שימוש ציני ומכוון באזרחים כמגן אנושי, ובסיוע ההומניטרי שניתן להם
– כאורך נשימה לצבא הטרור. תרומות אירופיות לבתי חולים, כמו התרומות שמממנות את
שיקום הרצועה, הופכות, בעל כורחן או ברשלנותן, לשותפות פעילה בטבח. הן מממנות את
"המלתחות", ובכך מממנות את ההשמדה.
צה"ל פועל כעת לא רק לשחרור החטופים ולחיסול התשתיות שמתחת
ל"מלתחות", אלא גם לחילוץ אזרחי הרצועה עצמם. הוא מנסה לחלצם ממלכודת
המוות שהציב להם שליטם חמאס – בדיוק כפי שעשה השוטר הבריטי דייוויד, בסדרה שומר
הראש, כאשר הסיר את חגורת הנפץ מאישה שבן זוגה הפך אותה לפצצת אדם. אזרח עזתי שנמלט
בהכוונת צה"ל לשטח הומניטרי בשליטת ישראל – איננו עקור או פליט, אלא ניצול. הוא שוחרר
מחגורת נפץ חמאסית, לא נעקר מביתו.
האשמות נגד ישראל – טיהור אתני, עקירה, ג'נוסייד – אינן אלא היפוך גמור
של המציאות. הן תוצר של עיוורון מוסרי שהחל עוד בשנות הארבעים, כאשר המערב עמד
מנגד מול ההשמדה השיטתית של יהדות אירופה, וכיום חוזר על עצמו מול התקפות חמאס –
השואה בגרסתה הפלסטינית.
אותו עיוורון מוסרי – שהוביל את צרפת לוותר לנאצים כמעט ללא התנגדות,
ולהקים מדינת וישי ששיתפה פעולה עם גירוש היהודים – דוחף היום את מנהיגי אירופה
להקים מדינת וישי פלסטינית, שתתנהל כתיאוקרטיה ג'יהאדיסטית בלב המזרח התיכון. גם
כעת, כמו אז, הפקידות האירופית מוכנה לשתף פעולה עם כל ישות שמבטיחה לה שקט מזויף,
גם אם מחירו הוא חיים יהודיים – וכעת גם פלסטיניים.
שורש העיוורון הזה טמון במהפכת החירות הליברלית המודרנית: מהפכה שבה
ההומניזם, בשונה מן המדע, כופר בקיומה של אמת אובייקטיבית – ולכן ניתק את האדם
מעוגן מוסרי מחייב, והשבית את ההבחנה בין טוב לרע. וכשאין הבחנה כזאת – אין אשם
ואין קורבן, ולא ייתכן צדק.
בשונה ממנה, מהפכת החירות העברית – זו שמקורה בתנ"ך – לימדה את
העולם שיש אמת ושקר, צדק ועוול. את ההבחנה הזאת ניסח מרטין בובר בבהירות שלא נס
לחה:
"יש אמת ושקר ושטעמה וקיומה של הישות האנושית שרויים בהכרעה לצד
האמת ונגד השקר... שיש בזה משום הריסת מהותנו אם מבחינים אנו בין תחומי החיים שבהם
יפה כוחו של הניגוד בין אמת ושקר... ובין אלה שאין כוחו יפה בהם."
ואכן, מהותה של האנושות מתפוררת כאשר מוסר הפך למונח יחסי,
כש"צדק" הוא עניין של נרטיב, וכשאי־עשייה – בשם ההומניטריות – מביאה
להארכת חיי הרוע. זהו מצב שבו גם הליברליזם וגם הפונדמנטליזם – שכל אחד מהם משחרר
עצמו ממחויבות לאמת אובייקטיבית – תורמים באותה מידה להרס מהותנו ולקעקוע קיומנו.
אין דבר סמלי יותר מאשר חבירה בספינה מדליין של צאצאית לשבטים אירופיים,
שבמאה העשירית לספירה (!) עוד נהגו לקבור אנשים חיים יחד עם מלכם המת, לאלה שהופכים את
ילדיהם למגיניהם האנושיים—ושני הצדדים הללו נאבקים בצאצאי השבט שבאירוע העקדה, 2600
שנה לפני המאה העשירית, הביא לעולם את בשורת הפסקת הקרבת קורבנות אדם והפיכת קידוש
החיים לערך מוסרי מכונן עליון.
מול סכנת ההרס הזאת, ניצבים היום מדינת ישראל והעם היהודי. לא רק
כקורבנות של טרור, אלא כנושאי שליחות עולמית: להציב מחדש את האמת האובייקטיבית, כמו במדע, כעיקרון מוסרי
מחייב, כדי לאפשר לשוב ולהכריע – ללא פשרות – בין טוב לרע. לא עוד ניהול הסכסוך
עם הרוע, אלא הכרעתו. לא עוד סימטריה מוסרית, אלא בחירה ברורה.
זהו הייעוד. זהו טעם הקיום. וזו, כעת, חובת השעה: להכריע - בדיון נוקב שישראל והעם היהודי חייבים לכפות על הדמוקרטיות
הליברליות הר כגיגית לקיימו – לצד האמת, ונגד השקר.
The Madeleine Flotilla: A Deception Demanding a Choice for Truth
June 9, 2025
The vessel Madeleine was stopped en route to the Gaza Strip, as the European Hospital in Gaza revealed itself to be another tragic symbol of Hamas's dual deception: above ground, an innocent medical institution serving the Strip's citizens; beneath it, a gateway to tunnels of bloodshed, leading to terror and massacre against Israeli citizens.
This is a familiar pattern: the façade of "changing rooms"—hospitals—leading to "showers"—tunnels of destruction. A Nazi-like humanitarian disguise crafted by Hamas.
The tunnels beneath the hospital are more than just terror infrastructure; they are the beating heart of Hamas's ideology: the cynical and deliberate use of civilians as human shields, and humanitarian aid as a lifeline for their terror army. European donations to hospitals, like those funding the Strip's reconstruction, are inadvertently, or negligently, becoming active partners in the massacre. They fund the "changing rooms" and, in doing so, fund destruction.
The IDF is currently operating not only to free hostages and dismantle the infrastructure beneath these "changing rooms" but also to rescue the citizens of the Gaza Strip themselves. It is striving to extract them from the death trap their ruler, Hamas, has set—precisely as British police officer David did in the series Bodyguard, when he removed an explosive belt from a woman whose partner had turned her into a human bomb. A Gazan citizen who flees, guided by the IDF, to Israeli-controlled humanitarian areas is not a displaced person or a refugee, but a survivor. They have been liberated from a Hamas explosive belt, not uprooted from their home.
Accusations against Israel—ethnic cleansing, displacement, genocide—are nothing but a complete reversal of reality. They are the product of a moral blindness that began in the 1940s, when the West stood by during the systematic extermination of European Jewry, and is now repeating itself in the face of Hamas's attacks—the Holocaust in its Palestinian version.
This same moral blindness—which led France to surrender to the Nazis with barely any resistance and establish the Vichy regime that collaborated with the deportation of Jews—is now pushing European leaders to establish a Palestinian Vichy state, which would operate as a jihadist theocracy in the heart of the Middle East. Now, as then, the European bureaucracy is willing to collaborate with any entity that promises it false quiet, even if the price is Jewish lives—and now, Palestinian lives too.
The root of this blindness lies in the modern liberal revolution of freedom: a revolution in which humanism, unlike science, denies the existence of objective truth—thereby detaching humanity from a binding moral anchor and nullifying the distinction between good and evil. And where such a distinction is absent, there is no perpetrator and no victim, and justice cannot exist.
In contrast, the Hebrew revolution of freedom—whose origin is in the Bible—taught the world that there is truth and falsehood, justice and injustice. Martin Buber clearly articulated this distinction, in words that have not lost their potency:
"There is truth and falsehood, and the meaning and existence of human being lie in deciding for truth and against falsehood... that it means the destruction of our essence if we distinguish between spheres of life in which the contradiction between truth and falsehood holds sway... and those in which it does not."
Indeed, the essence of humanity crumbles when morality becomes a relative term, when "justice" is a matter of narrative, and when inaction—in the name of humanitarianism—prolongs the life of evil. This is a situation where both liberalism and fundamentalism—each of which frees itself from commitment to objective truth—contribute equally to the destruction of our essence and the undermining of our existence.
There is nothing more symbolic than the alliance on the Madeleine of a descendant of European tribes who, in the tenth century CE (!), still practiced burying people alive with their dead king, with those who turn their children into human shields. And both these sides are struggling against the descendants of the tribe that, at the Akedah (Binding of Isaac) event, 2600 years before the tenth century, brought to the world the message of ceasing human sacrifice and making the sanctification of life a supreme, foundational moral value.
Facing this danger of destruction, the State of Israel and the Jewish people stand today. Not only as victims of terror, but as bearers of a global mission: to re-establish objective truth, as in science, as a binding moral principle, to enable a return to making uncompromising choices between good and evil. No longer managing conflict with evil, but defeating it. No longer moral symmetry, but a clear choice.
This is the destiny. This is the meaning of existence. And this, now, is the imperative of the hour: to decide—in a sharp debate that Israel and the Jewish people must compel liberal democracies to hold, by hook or by crook—for truth, and against falsehood.
תגובות
הוסף רשומת תגובה