12 במאי 1948 – 12 ביוני 2025: שתי ישיבות הנהגה גורליות
שתי ישיבות הכרעה קיומיות, בהפרש של 77 שנים: האחת הולידה מדינה; השנייה נועדה להגן על קיומה. ב־12 במאי 1948 וב־12 ביוני 2025, התכנסה הנהגת ישראל לדיון דרמטי תחת איום ממשי, ונטלה אחריות היסטורית כבדה. בשני המועדים נדרשה המנהיגות האזרחית להכרעה תחת לחץ חיצוני, שסע פנימי ודילמות כבדות משקל. שתי הישיבות חושפות את כובד האחריות, את הפערים והאבסורדים, ואת כוחה של חברה דמוקרטית להתלכד מול אתגרי גורל.
שסעים אידיאולוגיים: אז והיום
בשני המועדים, החברה הישראלית הייתה שסועה
בסוגיות אידיאולוגיות עמוקות. ב־1948, נסובו המחלוקות סביב קבלת תוכנית החלוקה, עצם
רעיון המדינה היהודית, סוציאליזם, רביזיוניזם, יחסי דת ומדינה, והיחס לערבים בארץ ישראל. למרות המחלוקות, נוכח
האיום הקיומי, הצליחה ההנהגה לגבש רוב להכרעה ההיסטורית, והחברה התלכדה – לפחות זמנית
– סביב יעד משותף.
ב־2025, החברה הישראלית ממשיכה להיות שסועה,
אך הפיצולים מגוונים ועמוקים אף יותר: ימין מול שמאל, דתיים מול חילונים, יהודים מול
ערבים, מרכז מול פריפריה, ומחלוקות סביב זהות המדינה, מערכת המשפט, יחסי דת ומדינה,
אתגרים כלכליים ואתגרי הגירה. הרשתות החברתיות והתקשורת המודרנית מעצימות את השסעים,
והיכולת להתלכד סביב אתגר לאומי מורכבת בהרבה לעומת העבר.
1948: הכרעה בצל סכנת השמדה
ב־12 במאי 1948, יומיים לפני הכרזת המדינה,
התכנסה מנהלת העם לדיון סוער בשאלת ההכרזה על הקמת מדינה יהודית. הדרג הצבאי, ובראשו
ממלא מקום הרמטכ"ל יגאל ידין, העריך את סיכויי הניצחון כ"פיפטי-פיפטי"
בלבד, והבהיר כי ההגנה אינה ערוכה למלחמה כוללת מול צבאות סדירים. ההכנות האמיתיות
החלו רק בסוף 1947, כאשר בן-גוריון נטל לידיו את תיק הביטחון, לאחר שנים שבהן ההגנה
התמקדה בעיקר במלחמת אזרחים פנימית, כבתקופת המאורעות, ולא במלחמה מול צבאות מדינתיים.
בנוסף, בדיון ההיסטורי במנהלת העם, התמודדה
הנהגת היישוב עם אופוזיציה פנימית קשה, ובראשה משה שרת ומספר חברי הנהגה, שהסתייגו
מהמהלך בשל חששות ביטחוניים ומדיניים. ההחלטה התקבלה ברוב לא גדול, והדגימה כי בן-גוריון
פעל מול מחלוקת פנימית עיקשת וללא קונצנזוס מלא. בסופו של דבר, הכרעת בן-גוריון התקבלה
מתוך בהירות המצב המדיני: "עכשיו או לעולם לא", והחברה התלכדה סביב ההחלטה
הגורלית.
2025: הכרעה בצל איום גרעיני
ב־12 ביוני 2025, התכנסה ממשלת ישראל לישיבת
קבינט מיוחדת נוכח הסלמה חריפה בתוכנית הגרעין האיראנית. הפעם, מערכת הביטחון – צה"ל
והמוסד – הציגה מוכנות יוצאת דופן: יכולות התקפיות, מודיעיניות וטכנולוגיות מהמתקדמות
בעולם, תכנון מבצעי מהודק, ושיתוף פעולה הדוק בין המוסד לצה"ל. עמדת הרמטכ"ל
זמיר וראש המוסד ברנע הייתה, כפי שידוע עד כה, נחרצת ומלאת ביטחון, והוצגו לדרג המדיני
תוכניות פעולה ברורות.
לעומת 1948, ביוני 2025 התמיכה בממשלה הייתה
כמעט מלאה, עם אחדות נדירה בקרב שרי הקבינט והמערכת הפוליטית – שהבינו את חומרת האיום
אם המבצע לא יוצא לפועל, ואת שיעור האבדות הכבדות האפשריות בקרב אזרחי ישראל אם הוא
כן יוצא לפועל – ובכל זאת התגייסו באופן מלא להכרעה הגורלית. למרות חברה פתוחה, רוויית
רשתות חברתיות ואתגרי שמירת סוד, הצליחה מערכת הביטחון להסתיר את ההכנות למבצע ולהפתיע
את איראן – הישג מרשים בפני עצמו בעידן המודרני.
חיזוק משמעותי להכרעה הצבאית הישראלית במבצע
זה, לו הידיעות בתקשורת הן נכונות, היא פנייתה של איראן לעומאן בבקשה שתתווך בחידוש שיחות הגרעין. מהלך
כזה מצביע על הכרה במציאות אסטרטגית חדשה. פנייה להפסקת
אש דרך מתווך, לאחר פגיעה משמעותית, מבטאת למעשה נכונות ל"כניעה בתנאים".
קלאוזביץ', אבי תורת המלחמה המודרנית, טען כי "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים
אחרים". במקרה זה, הפעולה הצבאית הישראלית הייתה אמצעי רב עוצמה להשגת יעדים מדיניים
ואסטרטגיים ברורים שלא הושגו בשיחות המדיניות, והיא כפתה על איראן לשנות את החישוב האסטרטגי שלה. מצופה מישראל,
המצוידת בעוצמה צבאית זו, שיהיו לה כעת תוכניות מוכנות לדיון המדיני לסיום המלחמה כדי להשיג לאורן שינוי מוחלט של מיצובה כגורם משפיע ראשי לא רק באזור אלא גם בעולם - בעיקר בקרב החברות הדמוקרטיות.
האבסורד במוכנות למלחמה
ב־7 באוקטובר 2023 וב־13 ביוני 2025, נחשף
האבסורד במוכנותה וכוננותה של מדינת ישראל למלחמה: עקב הסבתו העצמית של צה"ל בתחילת
המאה מצבא מכריע לצבא מרתיע, לא הייתה בו מוכנות וכוננות להסרת איומים אופרטיביים קרובים לגדר במלחמת מנע יזומה; לא הייתה מוכנות וכוננות למנוע כיבוש שטחים ויישובים סמוכים לגדר בלחימה הגנתית; גם לא הייתה מוכנות וכוננות לביצוע מתקפת נגד יעילה לאחר שישראל הותקפה. כל זאת, לצד
מוכנות וכוננות אסטרטגית מרשימה להסרת איום הגרעין האיראני ולספק מיגון אקטיבי ופאסיבי
כמעט אופטימלי להגנת האזרחים מירי טילים, רקטות וכטב"מים. כך נחשף הפער החריף:
מדינה המסוגלת להכות בלב טהראן – רחוק מאד מעבר לגדר, אך חסרת כל הגנה על יישוביה שבתוך
הגדר.
דמיון ושוני
דמיון:
הנהגה הנדרשת להכרעה קיומית תחת לחץ חיצוני
כבד.
אחריות לאומית, איפול תקשורתי ומשמעת גבוהה
– גם בתנאים של חברה שסועה.
תחושת דחיפות היסטורית – חלון הזדמנויות שעלול
להיסגר.
שוני:
ב־1948: שסע אידיאולוגי חריף אך עם יכולת
התלכדות לאומית ברגע האמת.
ב־2025: שסעים מגוונים ועמוקים, המודגשים
ומועצמים על ידי תקשורת ורשתות חברתיות.
ב־1948: חוסר מוכנות צבאית, ספקות כבדים בדרג
הצבאי, והכרעה מתוך מצוקה.
ב־2025: מוכנות טכנולוגית ומבצעית גבוהה,
ביטחון בדרג הצבאי, והכרעה מתוך עוצמה יחסית.
ב־1948: שמירת סוד טבעית בחברה מגויסת.
ב־2025: שמירת סוד למרות חברה פתוחה ואתגרי
הדלפה.
ב־2025: אבסורד חריף – מדינה שמסוגלת להכות
בלב טהראן מעבר לגדר, אך חסרת כל הגנה על יישוביה בתוך הגדר.
כובד האחריות והאתגר למנהיגות האזרחית
שתי הישיבות הגורליות חושפות את כובד האחריות
המוטלת על המנהיגות האזרחית בישראל: היכולת להכריע ברגעי מבחן, לשאת באחריות לתוצאות,
ולבחור – לעיתים מתוך ספקות כבדים – בין חלופות קשות. הפערים בין מוכנות צבאית לתקיפה
אסטרטגית לבין חוסר מוכנות להגנה בסיסית; בין שמירת סוד מוחלטת ב־1948 לאתגרי חברה
פתוחה ב־2025; בין אחריות מגויסת לבין ריבוי קולות ואתגרי תקשורת – כל אלה מחדדים את
הדילמות עמן מתמודדת ההנהגה, וממחישים את גודל האתגר, אך גם את עוצמתה של החברה הישראלית
ברגעי מבחן.
סיכום
מבצע "עם כלביא" עדיין בעיצומו,
והמערכה בין ישראל לאיראן רחוקה מסיום במונחים מדיניים ואזוריים. עם זאת, במונחים צבאיים,
ברור כבר עתה שהמלחמה הוכרעה לטובת ישראל: עיקרי תשתיות הגרעין, ההגנה האווירית והפיקוד
האיראני נפגעו קשות, ויכולות התקיפה האיראניות צומצמו משמעותית. ישראל יכולה לגבות
כעת מאיראן תשלום מלא עם ריבית דריבית על הפגיעה החמורה באזרחיה בשני הלילות האחרונים.
החברה הישראלית, למרות השסעים, גילתה עמידות וכושר התלכדות ברגע האמת. בכך, ישראל לא
רק הראתה יכולות צבאיות מרשימות, אלא גם הוכיחה יכולת יוצאת דופן להכתיב מציאות חדשה
בזירה האזורית, וביכולתה להחזיר לעצמה את היוזמה האסטרטגית. אם 1948 מסמלת החלטה הרת גורל שהתקבלה מתוך חולשה נוראית ומצוקה, הרי 2025 עשויה לסמל החלטה הרת גורל שנייה בתולדותינו שגם היא התקבלה מתוך מצוקה, אך לא מחולשה, אלא מעוצמה שיצרה תעוזתם של מקבלי ההחלטה ב-1948.
תגובות
הוסף רשומת תגובה