לא לסגור את מרכז דדו – לתקן, לחדד ולהעצים

כנס "התרעה, הרתעה ואכיפה" שערך השבוע מרכז דדו עורר קריאות לסגירתו, בעיקר בשל שיוכם הפוליטי של חלק מהמרצים. לעומת זאת, כותרת הכנס – שמשקפת המשך כשלים תפיסתיים – לא זכתה לביקורת פומבית.

שתי הוועדות שחקרו את מלחמת לבנון השנייה (2007) קבעו כי השפעת מרכז דדו על הסבת צה"ל מצבא מכריע לצבא מרתיע תרמה לתבוסה במלחמה. הן המליצו לסגור את המרכז – לא לצמיתות, אלא לצורך החזרתו לייעודו המקורי.

מרכז דדו, שהוקם ב-1989, נועד לשמש יחד עם פרויקט פו"ם ברק בית יוצר להעצמת המצביאות בצה"ל. הצורך בכך התחדד במהלך הפקת לקחי מלחמת יום הכיפורים ומבצע שלום הגליל, כאשר התברר שליקויים בהכשרה המקצועית-אינטלקטואלית של המצביאות תרמו לכשלים חמורים – דוגמת כישלון התקפת הנגד ב־8 באוקטובר 1973 ואי ההגעה לכביש ביירות-דמשק לפני הפסקת האש במבצע של"ג.

בנוסף, פרויקט "ברק" ומרכז דדו נועדו לתת מענה לאומי: הקמת חוג אקדמי לאמנות המלחמה בישראל – צורך שלא מומש עד היום, והיעדרו מורגש כיום אף יותר.

למרות הנחיות הוועדות, פו"ם ברק לא חודש ומרכז דדו לא הוסב לייעודו המקורי, אלא המשיך לקבע את צה"ל כצבא מרתיע – צבא שכשל ב-2006, 2014, ובאסון 7 באוקטובר.

מחקרי המרכז מתפרסמים בפומבי, ויש להניח שהוא מהווה "דלת אחורית" לחדירה לעומק החשיבה המבצעית-אופרטיבית של צה"ל. חדירה כזו הייתה מובילה למסקנה ברורה: כצבא מרתיע, שנוון את תפיסת ההכרעה בדרג האופרטיבי ואת יכולות הדרג המתמרן, צה"ל אינו כשיר להסרת איומים אופרטיביים בעזה ובלבנון – לא במתקפת מנע ולא במגננה, בשל היעדר עומק קרקעי מספק בתוך המדינה.

מסקנה זו הובנה היטב בידי חמאס וחיזבאללה, שזיהו כי מתקפת פתע עשויה להכריע את צה"ל כמעט בוודאות, בעוד צה"ל לא הפנים כי הוכרע למעשה עוד לפני מתקפת 7 באוקטובר.

אסטרטגיית חמאס הייתה יש להודות בצער מדהימה: מתקפה אופרטיבית באמצעות אלפי מחבלים כדי להרוג, להרוס ובעיקר לחטוף, במטרה לאלץ את צה"ל להגיב במתקפת-נגד למרות אובדן יכולתו לנהל מערכות הכרעה. שימוש באזרחים כמגן אנושי וכפוטנציאל למשבר הומניטרי על מנת לפגוע ככל האפשר בלגיטימציה הבינלאומית של ישראל, ובאמצעות משא ומתן אכזרי על החטופים לערער את עוצמתה החברתית.

ב"אבן אחת" חמאס פגע באסטרטגיה שלו בשלוש מתוך ארבע עוצמות הביטחון הלאומי של ישראל – החברתית, הצבאית והיחב"לית. אף שחמאס ספג מכות קשות, קלף החטופים שיצר כמקור עוצמתו האסטרטגית ממשיך לאפשר לו להכתיב את הקצב ולמנוע מישראל לממש את יעדיה: השבת החטופים והסרת האיום מגבול הרצועה.

ברור כי צה"ל נכשל ב־7 באוקטובר משום שהנהגתו ביססה את הגנת המדינה במקום על חשיבה אסטרטגית תחבולנית כפי שעשתה הנהגת חמאס, על התרעה מודיעינית והערכת כוונות האויב – בניגוד לעקרונות המלחמה, לתורות המחייבות, ללקחי יום הכיפורים ולממצאי מחקר פורץ דרך ממרכז דדו עצמו, שסתר את המיתוס לפיו הרתעה והתרעה הן יסודות במדיניות הביטחון של ישראל.

למרות שה-7 באוקטובר הוא כשל מצביאותי זועק לשמים שמדמם כפצע פתוח, מרכז דדו בחר לקיים כנס תחת הכותרת "התרעה, הרתעה ואכיפה" – כנס שעורר קריאות לסגירת המרכז בשל שיוכם הפוליטי של מרצים, ולא בשל כותרת הכנס ותכניו.

קיומו של כנס זה, שעסק בנושאים שצה"ל היה צריך להפסיק לעסוק בהם לאחר 7 באוקטובר, מעיד כי המרכז, כמו צה"ל, שבוי עדיין בתפיסות שגויות. יש בכך סימן אזהרה: אם לא יתוקן, מרכז דדו עלול להמשיך להנחיל לקחים שגויים, כפי שקרה לאחר 2006 ו-2014.

לכן, חידוש מרכז דדו בהתאם ליעדיו המקוריים – העצמת החשיבה המקצועית-אינטלקטואלית של המצביאות בצה"ל, וקידום הקמת חוג אקדמי לאמנות המלחמה – הוא, לאחר 7 באוקטובר, צו לאומי עליון.

אין להעלות על הדעת את סגירת המרכז החיוני הזה. אך מתוך הכרה בכשלים, עליו להסב עצמו לייעודו המקורי, ולתגבר עצמו בחוקר בכיר – מומחה לאמנות המלחמה, לתורות צה"ל ולתחקירי מלחמותיו, בתפקיד "הנגן הראשי" ונותן הטון במכון.

דוגמה לנושא שהמומחה לאמנות המלחמה במרכז צריך ליזום היא בחינת השפעת ביטול פונקציית ראש אג"ם במטכ"ל, ולפני זה הוצאת המודיעין מאג"ם והפיכתו לאגף עצמאי – על תלותם המופרזת של מפקדי צה"ל במודיעין ועל חוסר הצלחתם לנצח במלחמות בזכות עליונות חשיבתם המבצעית על זו של האויב.

ישנה בעיה; בעשורים האחרונים צה"ל לא הצמיח מועמדים מתאימים לתפקיד, בשל שתי סיבות: 1. הסבתו ארוכת השנים לצבא מרתיע, תלוי טכנולוגיה ובנקי מטרות של המודיעין, שהסיטה את החשיבה המבצעית מהפילוסופיה של אמנות המלחמה לגישה טכנית של חקר ביצועים; 2. היעדר דיסציפלינה אקדמית בישראל לאמנות המלחמה. ייתכן שמועמד מתאים לאיושו המהיר של התפקיד נמצא בקרב סגל ההוראה במכללות הצבאיות.

מרכז דדו הוא אפוא לסכום לא נכס שיש לסגור – אלא אבן יסוד שנוכח אתגרי צה"ל יש לחדש, לחזק ולהשיב לייעודו המקורי: טיפוח מצוינות מצביאותית בצה"ל.