הדחה בשעת מלחמה: בין הרמ"א לראש השב"כ

פיטוריו של ראש השב"כ בעיצומה של המלחמה מהדהדים את דרמת פיטורי הרמ"א ובהמשכה את דרמת פירוקה של מפקדת הפלמ"ח ב-1948 בעיצומה של מלחמת העצמאות.

עיצוב המערכת השלטונית של המדינה הנולדת וההחלטה להעמיד בראש משרד הביטחון את דוד בן גוריון הפכו למיותר את תפקיד ראש המפקדה הארצית (הרמ"א), גורם פוליטי שטרם הקמת המדינה היה מעין שר ביטחון. בגלל מחלתו של הרמטכ"ל יעקב דורי, ישראל גלילי איש מפ"ם שמילא את תפקיד הרמ"א, היה גם מעין רמטכ"ל. הדחתו ע"י בן גוריון עוררה את מה שנקרא "מרד האלופים הראשון": הודעת חמישה ראשי אגפים במטכ"ל: יגאל ידין, אליהו בן חור, יצחק שדה, צבי איילון, משה צדוק ויוסף אבידר "כי אם לא יוסדר העניין [החזרת גלילי] תוך 12 שעות, יפסיקו לראות בעצמם אחראים להנהלת העניינים".

הדחתו של גלילי, מנהיג סמכותי נערץ על מפקדי הפלמ"ח שללא ספק נדרשה ארגונית, פתחה בפני בן גוריון את הדרך לסגירת מפקדת הפלמ"ח – צבאה של מפ"ם, יריבה פוליטית גדולה ומרה של מפא"י - מפלגתו של בן גוריון. במהלך מקיאווליסטי מובהק, כהכנה להצדקת פרוק הפלמ"ח, בצו הממלכתיות בן גוריון הטיל על הפלמ"ח, ערב הפתעתו בהוצאת צו לפירוקו שלו, לפרק את האצ"ל - צבא של יריב פוליטי אחר של מפא"י (פרשת אלטלנה). הצו לסגירת הפלמ"ח שהוצא בעיצומו של מבצע חורב שסיים את המערכות הגדולות של מלחמת העצמאות הביא למרד אלופים נוסף: פרישה מצה"ל של מפקדים בכירים שזוהו עם מפ"ם.

מאחר ופיטוריו של ראש השב"כ נעשים ע"י הדרג הפוליטי, אין ספק שכמו בתש"ח, גם לפיטורים בתשפ"ה יש סיבות פוליטיות - אישיות ואידיאולוגיות, אך בניגוד לפיטורים בתש"ח, לפיטורים בתשפ"ה קדמו מחדלים מקצועיים מסמרי שיער של השב"כ ובראש ובראשונה של צה"ל.

אין ספק ששום מחדל של הדרג המדיני – בין ידוע ובין כזה שיתגלה ע"י וועדת החקירה שתוקם, לא יוכל להצדיק את מחדליהם המכוננים של גופי הביטחון:

• למרות ששני הארגונים הזהירו, כנטען בתקשורת וגם על ידם, שמדיניות הבידול של הדרג המדיני שנועדה לחזק את חמאס ולהחליש את הרשות, מחזקת את חמאס בצורה שיחד עם המחלוקות החברתיות הקשות בישראל, מסכנות אותה מאד, שני הארגונים בעצמם היו בלתי מוכנים לחלוטין להגן על המדינה במקרה של תקיפתה ע"י עוצבות הקומנדו המתמרנות שהוקמו בגבולות הרצועה ולבנון.

• בצה"ל לא היו מובנות, מוכנות וכוננות מבצעית להתמודד עם האיומים האפשריים באמצעות לחימה הגנתית בתוך גבולות המדינה ומנגד, גם לא היו בו מובנות, מוכנות וכוננות מבצעית להסיר את האיומים כנדרש על פי תפיסת ההגנה הלאומית, מחוץ לגבולות המדינה, בלחימה התקפית הכרעתית מכל סוג שהוא.

• על אף האסור המקצועי לבסס הגנה על קבלת התרעה מודיעינית מצבית מוקדמת והחובה המקצועית להיערך בכל דרג בקביעות למניעת הכרעה גם במקרה של הפתעה בלתי נמנעת, צה"ל ושב"כ ביססו את עיקר הגנת המדינה על קבלת התרעה מוקדמת – ברצועה, כעדותו של מפקד 8200, סיגינטית בלבד.

• על אף האסור המקצועי לבצע הערכה (ניחוש) של כוונות האויב, משהתקבלו בבוקר ה-7 באוקטובר סימנים שאפשר היה לפרשם כהתרעה למתקפה צפויה קרובה, על סמך הערכת המידע לאור סיבור וניחוש כוונות האויב, קברניטי צה"ל והשב"כ נצמדו לשגרה המבצעית השגויה מבסיסה. מתחקירי המודיעין עולה שכל שבירה של השיגרה מצד צה"ל בבוקר המתקפה, כשחמאס היה על סף שיגורה, הייתה גורמת לו לבטלה.

למרות המשותף בין פיטוריו של ראש השב"כ ופיטוריו של הרמ"א – פיטורים תוך כדי מלחמה ומחלוקות פוליטיות ואידיאולוגיות עמוקות וסוערות, חיוני לזכור את ההבדל העמוק בין הצדקת שני הפיטורים: שינויים ארגוניים שנדרשו בגלל מעבר מהעידן שקדם להקמת המדינה לעידן המדינה העצמאית ב-1948, כשלון וחידלון מקצועי בלתי נתפס (בראש ובראשונה צבאי) ב-2023.