מצה"ל, למסכה של צבא הגנה לישראל

האם נדרש עוד אישור לכך שצה"ל טרם הפנים את הלקח המטכ"לי המכונן הראשון והחשוב ביותר של אסון 7 באוקטובר? השבוע קיבלנו אותו. בהרצאה שנשא מפקד שדה בכיר בפני חניכי הכשרה לפיקוד על יחידות שדה, הוא הציע למאזיניו להניח בצד את תורתו של קלאוזביץ כאשר יגיעו לשטח.

קלאוזביץ, אבי תורת המלחמה, הוא ההוגה שעליו התבססה תורת הלחימה של צה"ל עם הקמת המדינה. בזכות יישומה של תורה זו, המבוססת על ערכים, עקרונות וכללי מלחמה אוניברסאליים נצחיים, ניצח צה"ל בכל מלחמותיו ומבצעיו עד לשנת 2002. הוא מעולם לא הוכרע, גם ב-73 כשהוא הופתע מצבית, אך הוא היה מוכן בסיסית, ובוודאי שלא ספג תבוסה משפילה, גדולה מתבוסותיו ב-2006 וב-2014, כפי שחווה ב-7 באוקטובר 2023.

ספטמבר 2006 הייתה נקודת הזמן בה זנח צה"ל באופן רשמי את תפיסתו הצבאית של קלאוזביץ, תפיסה המבוססת על ההנחה של קיום אמת אובייקטיבית, גם אם בלתי ניתנת להשגה מלאה, והחליף אותה בתפיסה סובייקטיבית של הפילוסופים הפרוגרסיביים דלז וגואטרי.

במועד זה פורסמה בצה"ל גרסה אחרונה של חוברת "תפיסת ההפעלה המטכ"לית לצה"ל" (מטכ"ל 1-1-01), שהנחת היסוד שלה הייתה שצה"ל אינו נדרש עוד להביס את האויב. בהתאם לתפיסה זו, צה"ל צמצם משמעותית את כוחות התמרון היבשתי, תוך חיזוק משמעותי של כוחות האש, המודיעין והסייבר, במטרה לשנות באמצעותם את תודעת האויב בלי צורך להכריעו וכדי להכניעו בתנאי ישראל, לשלול את יכולתו להילחם.

השינוי שעבר על צה"ל הותיר את ביטחון מדינת ישראל פרוץ משני כיוונים: מצד אחד, נותרה ישראל עם חולשתה המסורתית - היעדר עומק אסטרטגי המאפשר בניית מערכי הגנה להתמודדות עם מתקפות קרקעיות של עוצבות קומנדו הטרור שנבנו מאז 2016 בגבולות לבנון ורצועת עזה. מצד שני, נשללה ממנה היכולת לממש את אסטרטגיית ההגנה הלאומית, לפיה, בשל חוסר היכולת להגן על ישראל בתוך גבולותיה, על צה"ל להסיר איומים אפשריים לכיבוש שטחי המדינה מחוץ לגבולות באמצעות מתקפות מנע משולבות יבשתיות ואויריות יזומות.

למרות שישראל נותרה ללא תוכניות מגירה ויכולות צבאיות למנוע כיבוש שטחים ויישובים בתחומה, לא בהגנה וגם לא בהתקפה, המודיעין נדרש להמשיך לספק התרעות מודיעיניות מצביות מוקדמות על אפשרות תקיפתה. התרעה מודיעינית, על פי תורתו של קלאוזביץ, עליה התבססה אסטרטגיית ההגנה הלאומית המקורית של ישראל, כמו גם הניסיון שנצבר במלחמות ישראל והעולם, היא גורם משפיע שבשום פנים ואופן לא ניתן להסתמך עליו באופן וודאי ובוודאי שלא להסתמך עליו באופן מוחלט ובלבדי כמו ערב ה-7 באוקטובר.

בהיעדר תפיסה, מוכנות וכשירות מבצעית הגנתית או התקפית מינימלית לסכל איומי כיבוש יישובים על ידי עוצבות קומנדו, גם אם הייתה מתקבלת התרעה בבוקר 7 באוקטובר, ניתן להשוות את הטענות כלפי המודיעין והשב"כ על אי מתן התרעה ואת התנצלות ראשי המודיעין והשב"כ על אי נתינת ההתרעה להתנצלותו של מנהל תחנת רכבת שלא התריע על כניסת רכבת לתחנה שאין בה כלל מסילות...

כביטוי לחתירתה של ישראל לשלום צה"ל נקרא צבא הגנה לישראל, אך בגלל העדר יכולת לפעול לאור אסטרטגיה דפנסיבית, הוא יועד לפעול לאור אסטרטגיה הגנתית לאומית חליפית דפנסיבית – אופנסיבית; בהחלטת צה"ל (ספק אם היא התקבלה באופן מודע) למנוע את היכולת ליישם את האסטרטגיה החליפית, הוא יצר מסכה של צבא הגנה לישראל.

זהו הלקח האסטרטגי המכונן הראשי של מלחמת ה-7 באוקטובר שוועדת שומרון הפיקה עבור צה"ל והנחתה אותו ליישמו כבר אחרי התבוסה האופרטיבית הראשונה בתולדותיו שהייתה במלחמת לבנון השנייה.

אילו לקח המלחמה המכונן שהיה מונח על המדף עשרים שנה כאבן שאין לה הופכין היה מופנם באחריות הרמטכ"ל למחרת ה-7 באוקטובר, מפקד קרבי בכיר לא היה מייעץ לקצינים צעירים, למעלה משנה אחרי תבוסת ה-7 באוקטובר, להניח בהגיעם לשדה הקרב בצד את תורתו של קלאוזביץ ולהמשיך ולעטות את מסכת צבא הגנה לישראל.