קצינים בכירים בצה"ל ללא הסמכה, איך זה ייתכן?

החשיפה בתקשורת ששיעור גבוה מקציניו הבכירים של צה"ל, ובכלל זה כנאמר בידיעה גם הרמטכ"ל הלוי, מילאו תפקידי מצביאות ומטה כללי בכירים מבלי שהוסמכו לכך מקצועית, היא מטלטלת.

הכשרה לקצונה מתבצעת על פי חוקי צה"ל בשני קורסים מסמיכים: בקורס הקצינים בבה"ד 1 – הסמכה לפיקוד זוטר בדרג הטקטי; בקורס הארוך לפו"ם – הסמכה לפקד ולמלא תפקידי מצביאות ומטה כללי במפקדות מדרג הגדוד והעוצבה ומעלה.

השתתפות, כהכנה למילוי תפקידי מפקדי פלוגות (מ"פים), מפקדי גדודים (מג"דים), מפקדי חטיבות (מח"טים) ומפקדי אוגדות, בהשתלמויות של צה"ל ושל צבאות זרים, אינה מהווה תחליף להסמכה המקצועית הנדרשת והמחייבת על פי חוקי הצבא.

יש להניח שידיעה על כך ששיעור גבוה מקברניטי אל על הוסמכו כטייסי פייפר ותו לא, או ששיעור גבוה ממנהלי המחלקות במרכז רפואי בישראל הוסמכו כאחים ואחיות, אך לא כרופאים, לא הייתה מתקבלת בתקשורת של תחומי התעופה והרפואה בשוויון הנפש שבו קבלה התקשורת הצבאית את מחדל מקצועיותו של הפיקוד הבכיר בצה"ל, אלא אם כן מדובר בפייק ניוז, שאכן לא נכון להדהדו.

התשובה הראשונה לשאלה המפורסמת "מדוע לא צלצלו הפעמונים?" היא "לא היו פעמונים", והיא מייתרת את העלאת שתי השאלות האחרות. באופן דומה, הידיעה שבראש צה"ל עמדו מפקדים רבים, ובכללם הרמטכ"ל עצמו, שלא הוסמכו למלא את תפקידם כנדרש בחוק, מייתרת את העלאת שאר השאלות הנוקבות הנוגעות למחדליו המקצועיים של צה"ל במלחמת ה-7 באוקטובר ובשתי המלחמות שקדמו לה ב-2006 וב-2014.

חשיפת סוגיית ההסמכה המקצועית של מפקדי צה"ל מחייבת את אכ"א, שנכשל במילוי תפקידו, לבדוק את הסמכתה המקצועית של קצונת צה"ל הבכירה, כולל את כשרות המינויים הראשונים של הרמטכ"ל הנכנס, וליזום את תיקון המחדל בהפעלה לאלתר של קורס מסמיך מקוצר לפקוד בכיר במכללה לפיקוד ולמטה כללי.

הבעיה עם המכללה לפו"ם היא שככל הידוע עד כה, עם שינוי שמה לבית הספר למלחמה, היא גם הוסבה להכשרת הקצונה למלחמה בהתאם לתפיסת הלחימה החדשה של צה"ל, שהותאמה ב-2004 לעידן "קץ ההיסטוריה". לפי הקוד האתי של צה"ל, ניצחון של צד אחד במלחמה נתפס כבלתי מוסרי. לכן, במקום להכריע את האויב, להביסו ולהכניעו מהר וככל האפשר ב"זול" בתנאינו, הלחימה מיועדת לשנות את מצבו התודעתי ורצונו של האויב להילחם – זה המפתח, לפי התפיסה שבבסיס התורה החדשה, לסיומה של המלחמה ב-win-win ובשלום.

באשר לשלום, בעיקר במזרח התיכון, נכון לשוב ולשנן למפקדי צה"ל ולוחמיו את דבריו של בן גוריון בטקס סיום קורס קצינים במאי 1949: "גם שלום כתוב וחתום יש לראות רק כהפוגה, כי כל המלחמות עד עתה פרצו בין עמים שחיו בשלום זה עם זה". המציאות המטלטלת באירופה והמתח הגואה ביחסי ארה"ב עם שכנותיה מעידים על כך שבעניין השלום, כבעניין המלחמה, בן גוריון הרחיק ראות.

ראוי לשנן גם את דבריו של בן גוריון באותו טקס על מקצוע הפיקוד:

"מלאכת הצבא – תורה היא, ותורה המסתעפת ומשתכללת מיום ליום... נתחייב בנפשנו אם נניח שאין האויב שלנו מוכשר ללמוד וליהנות משכלולים בלתי פוסקים... חובתם הראשונה [של המפקדים] ללמוד, ללמוד וללמוד בלי הרף, בלי ליאות ובלי להשתעבד אף פעם לשגרה – גם זו היעילה ביותר במומנט מסוים – כי אשר היה טוב אתמול לא יספיק מחר...

...התכונות והסגולות הדרושות לאיש תרומות [המפקד] אינן נופלות מן השמים, הן נרכשות בעמל ובשקידה ובמסירות ובלימוד ללא הפסק וללא ליאות, מתוך מטרה אחת ויחידה: לשרת באמונה ובאהבה את הצורך העליון של המדינה – ביטחון ושלום...

יש לעמול הרבה וללמוד הרבה – כל החיים... שומה [על המפקד] לעמול וללמוד בלי הרף... לחתור לקראת השיא – המוסרי והאינטלקטואלי. השיא אינו בשמים וככל שמתקרבים אליו יותר – נראה הוא מתרחק והולך ואולם בעצם החתירה לקראת השיא – הערובה לכושר השליחות...".

כדי שיוכלו לחתור כמצוות מקים צה"ל אל השיא המוסרי והאינטלקטואלי, מצופה ממפקדים שממשיכים לשרת ושלא הוכשרו והוסמכו כדין, שייזמו את תיקון מחדל הכשרתם בעצמם ולא ימתינו לבדיקת אכ"א.